שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קמ
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המופלג ומופלא בתורה חריפות ובקיאות יחדיו צמודי' כש"ת מו"ה צבי הרש חיות נ"י אבדק"ק זאלקאו יע"א:
יקרתו הגיעני ועל מבוקשו כבר השבתי באגרתי הצעירה ועוד אכתוב מזה לקמן בסוף השיטה ועל עתה באתי על דברי תורה שלו הסובב על ג' ענינים אחד במ"ש הרא"ש פע"פ דמרור בעי כזית מדמברכי' על אכילת מרור משמע דזולת זה לא בעי' כזית וק' הלא סתם אכילה בכזית ושוב כ' לעיי' בס' שאגת ארי' בזה עיינתי בו ותמהתי על זה הגאון במ"כ לא ירד לעומק הענין ואלו דברי אשר כתבתי בתשובה אחרת זה שנים רבות ודברי ס' הנ"ל לא ראיתי אז כי אין דרכי לחפש בספרים אם לא יעוררני אדם עליו הנה כה אמרתי בפ' בא בפסח ראשון כתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ובפ' בהעלו' בפסח שני כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וההפרש קל להבין בפסח ראשון איכא מ"ע באכילת פסח בפ"ע ובאכילת מצה בפ"ע אך מרור אינו מ"ע בפ"ע אלא טפל לפסח ע"כ כתי' מ"ע של אכילה על שניהם פסח ומצה ואמר על מרורים יאכלו שני אלו נמצא כתיב אכילה בפסח ובמצה ולא במרור אמנם בפסח שני גם המצה טפלה לפסח ומי שאינו אוכל פסח שני אינו אוכל מצה ע"כ כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לפסח ולא כתיב אכילה אלא אפסח ולא אמצה ומרור ומ"מ אע"ג דלא כ' אכילה בהדי' במרור לא בראשון ולא בשני מ"מ ודאי דבעי כזית דאיתקש למצה ופסח אלא שאין אנו יכולין להמציא זה מלבינו לכן הוכיח הרא"ש מדאמרינן בפע"פ דמברך על אכילת מרור ש"מ פשיטא לרבנן מהקישא הנ"ל דשיעורו בכזית ובדברים הללו ניחא מה שיש לדקדק בפע"פ בהא דהלל הי' כורך מייתי קרא דבהעלותך ולא קרא דפ' בא והיינו משום דרבותא קמ"ל דאפי' ב' טפלי' היינו מצה ומרור אינם מבטלי' כזית א' של פסח שהוא עיקר טפי דמ"מ מצות מיקרי ומצות אין מבטלי' זא"ז אלו דברי שם:
ב' נתעורר פרמכ"ת נ"י בהא דר"פ טרף בקלפי כל כהן שמגיע כפול וכו' יע"ש בתוס' ישנים שדבריהם קצת מגומגמים גם בזה כבר כתוב אצלינו [לעיל סי' מ"ט] דלפע"ד אין מ"ע מחוייב על האוכל קדשי' שיאכל כזית דא"כ לא הי' רשאין לחלק הקדשים לכמה כהנים שיגיע לא' כפול ואין שום א' מהם מקיים מ"ע בכל הקדשי' חוץ מפסח שבו מחוייב כל אחד לאכול כזית אבל שארי קדשים מ"ע הוא שיהי' זה דלח"הפ או המנחה והחטאות נאכלים ולא יותירו ממנו ובהצטרפם יחד לאכלו כלו נתקיים מ"ע ואכלו אותם אשר כופר בהם ומ"מ מי שמגיע כפול ושבע ממנו או כזית אפי' אינו שבע ממנו ה"ל אכילה ומצוה חשובה הי' חולק אבל כשמגיע כפול ואינו אלא סניף למ"ע ע"י צירוף כולם והמצוה יכולה להתקיים ע"י אחרים הי' הצנועי' מושכים ידיהם זהו כוונת תוס' ישנים שם לפענ"ד ודברי מג"א סי' נ"ג סקכ"ו צ"ע:
ובזבחים אמרי' יקדש להיות כמוהו ופריך ליתי עשה דאכילת כשרים ולדחי ל"ת דאכילת פסולים וצ"ע דבפסחי' ר"פ אלו עוברים מוקי האי קרא לחצי זית היתר וחצי זית פסולי' וגם בחולי' בסוגי' דזרוע בשלה גרס ר"ת דבהיתר מצטרף לאיסור מיירי וא"כ עשה דאכילת כשרים ליכא דאין כאן אלא חצי שיעור ול"ת דפסולים איכא דהיתר מצטרף לאיסור ולהנ"ל ניחא דאין העשה של זה האוכל אלא ע"י צירופו באכלו החצי זית נתקיי' העשה של ואכלו אותם אשר כופר בהם ואם יפסל הך חצי זית ע"י בליעת פסולים לא קיימו מ"ע של אותו קרבן כלל ושפיר פריך [ועיי' לעיל סי' מ"ט ביאור נכון על הא דאמרי' במס' ברכות אמר הקב"ה למלאכי השרת] מיהו בירושלמי משמע שהי' הברכה בפת שמגיע לכל אחד כזית ולא במעיו וכבר נתעורר בזה בס' שיח יצחק על יומא:
ג' עוררני אמ"ש משנה למלך פ"א מח"ומ סוף הל' ז' דלהר"ם מדסתם אכילה בכ"ש אם כן באכילת מצה הוה סגי בכ"ש ואיך אתי הל"מ ועוקרת קרא לגמרי פי' וקשי' לי' הלא אין הלכה עוקרת קרא לגמרי אלא מה שמנו חכמים בסוטה ט"ז ע"א וע"ש בתוס' ע"ב ד"ה מאי הוה עלה וכו':
ולע"ד י"ל דלא מקרי עוקר' אלא כגון עפר תער וספר דביתר כל המקראות פירושם עפר ותער וספר ממש ובהאי דוכתא אתי הלכה עוקר המקרא דאי לאו הלכה הוה משמעות כבכל התורה אבל הכא נהי אי לא ניתנה תורה וגם בלשון בני אדם הוה אכילה כ"ש מ"מ ניתנה תורה וחידשה לן דאכילה דכולהי קראי דכל מקום בכזית דהיינו אכילה של תורה ואין א' יוצא מן הכלל א"כ תו לק"מ ובהכי ניחא דלפ"ז גם בב"נ אע"ג דלא ניתן להם שיעורי' מ"מ אכילה דקרא כזית הוא דבציר מהכי לא נקרא אכילה גבי רחמנא ומיושב מאי דקשי' לפי מה דמבואר בפ' העור והרוטב דבב"נ שייך נמי בשר מן החי והסביר שם הרשב"א בשם הרמב"ן בחידושיו סוף פרקי' ע"ש וק' תרתי למה לי אמה"ח ובמה"ח וע"כ נפקא מיני' למשהו הא אין שיעורין לב"נ אע"כ דלא גילה לן אלא לשון אכילה דקב"ה וכנ"ל:
ובחי' ספ"ג כתבתי שיש כאן מקום עיון דהתם פירש"י לפי הסוגי' סתם אכילה משמע שמכניסו לתוך פיו בפ"א ואתי' הל"מ דמצרפי' בכא"פ ובאמה"ח אין לך בו אלא חידושו צריך שיכנסו כלו בבת א' לתוך פיו ובהיפוך מזה בזבחים דף ע' דאמרי' סד"א בבליעת עוף טהור חדוש הוא ואפי' יותר מכדא"פ ליצרף ולפי הנ"ל הו"ל איפכא הואיל וחידוש הוא בעי' שיכנסו בפ"א לתוך פיו עיי' תוס' נדרים ד' סוף ע"א ד"ה האי חידוש לחומרא הוא ועיי' תוס' מ"ק ח' ע"א סוף ד"ה נפקא לי' וכו' ולענין קושיתינו הי' נ"ל דבהא פליגי שמעתתא דספג"ה ס"ל סתם אכילה בכזית והל"מ דסגי בצירף כדא"פ ובאמה"ח וה"ה בכל מקום שהוא חידוש אין לך בו אלא חידושו וצריך להכניס כלו לתוך פיו וסוגי' דזבחים ס"ל סתם אכילה בכ"ש ואתי הל"מ דעכ"פ צריך לאכול בכדי א"פ כזית ובמילי דחדוש הוא סגי לכל הפחות בכ"ש בצירף כל היום ואפילו כזית לא ה"ל למיבעי' ועכ"פ לכל הפחות ה"א דסגי לצרף המשהויי' אפילו כל היום קמ"ל:
ות"ח אחד הקשה לי מש"ס נדה מ"ב ע"ב דקאמר אביי אי אמרת בית הסתרים הוה נהי במגע לא מטמא במשא מיהא מטמא ומאי קושי' הא נ"מ כשאכלו משהויי' בכדי א"פ דמטעם נבלה אפי' במשא לא מטמא ומטעם טומאת בית הבליעה מצטרף בכא"פ ולפע"ד טעה בדמיונו דהאי דמצטרף היינו שיפגשו זה בזה בבית הבליעה אבל כשכבר ירד למעיו לא מצטרף לענין טומאה:
והגאון מהו' שלמה קלוגר נ"י מבראד הקשה לי זה כמו ירח ימים אהא דמפלפל ש"ס אי פסוק כולו לשיעורים נאמר הא הוה שעורים וחציצי' ומחיצתן הל"מ ומאי קושי' הא אי לאו הל"מ ה"א בשיעורים רובו ככלו אבל אתי הל"מ דלא אמרי' בשיעורי' רובו ככולו והטובל במ' סאה חסר קורטב לא עלתה לו טבילה והאוכל כזית פחות כל שהוא לוקה ואינו יי"ח מצוה:
ולפע"ד לא שייך רובו ככולו אלא מתוך כלו דמסנהדרין ילפינן דבעי' רוב מתוך כל אבל אם לא נתועדו רק רוב סנהדרי' אינו כלום וה"נ לעולם שדינן המיעוט בתר הרוב אבל כלו בפנינו כגון יו"ד הוה עדה לדבר שבקדושה ואם ז' מהם לא שמעו קדיש וברכו נמשך המיעוט אחר הרוב אבל אם רק נתועדו ז' לא אמרינן דבר שבקדושה וכבר נתעורר מזה הרב המאירי וכן הצבור רוב שחטאו מביא המיעוט עמהם פר בהוראה וכן לענין טומאה וטהרה בעשיית פסח וכן חיות שמיעוט סימני' נגררי' בתר רוב דנפק חיותא וכן בכל דוכתא אבל לאכול פחות מכשיעור או לטבול בפחות מכשיעור ולימא רובו ככולו לא שמענו אה"נ אי איתא כאן מ' סאה ורובו כשר ומיעוטו שאובים נמשך אחר הרוב אבל חסר קורטוב אינו טובל כנלענ"ד:
ולסיים בברכה בברכתן של ישראל חטה ככליות ועדשים כדנרי זהב ואשכלות כעגלי' וכל פרייה משונה א"כ ע"כ הם צריכים לשער בזית דעלמא ולא בשל א"י המבורכת ואיך אמר ארץ שכל שיעורי' כזיתים הלא אין השיעורי' בזית של אותו הארץ ה' יברכנו וירחיב גבולינו ושמחת עולם על ראשנו בב"א פ"ב נגהי ליום ג' ז' אדר קצ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: