שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קלה
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג שלשלת היחוס כש"ת מו"ה אלעזר סג"ל רות"ם דבר"ה בוויען הבירה:
נעימות ימינו הגיעני נידון צוקר של הפסח ריש מילין אומר כי הרא"ש בתשו' כלל כ"ד ומייתי לי' הרב"י א"ח סי' תס"ז כ' בשם ר' יונה אפי' מערבי' בו האומני' קמח מה בכך הלא הדבש מהפך כל מה שבתוכו ונעשה דבש ובתר השתא אזלי' ומשו"ה שרי' דבש כל השנה אעפ"י שמערבי' בו בשר נבלה אלא שנתהפך ונעשה דבש ואמנם כבר בסי' רט"ז האריך מג"א והעלה כהחולקי' על רבנו יונה בזה דלא אזלינן בתר השתא ע"ש סק"ג וכן כ' שיירי כה"ג סי' תס"ז שאין לסמוך על היתר זה [וקרוב לומר בצוקער שאין בטבעו מתהפך וגם רב"י מודה] וגם נתברר לו שעירובו קמח והודו האומנים ולא בושו יע"ש בח"י סי' הנ"ל סקט"ז:
והיוצא מדברינו אלו דמקולא של רבנו יונה שלא קיי"ל כוותי' נפקי לן חומרא שאין לומר תגר אינו מרע אומנתו שהרי אינו מרע אומנתו בזה כיון שהקמח שנותני' בבשול הצוקר נתהפך ונעשה צוקר א"כ יוכל לעשות כן לעין השמש ואומנתו בכך גם אין כאן ביטול ששי' כדמוכח מר' יונה הנ"ל דאי הוה ס' נגד הבשר והקמח לא הי' צריך לומר שנתהפך אע"כ מערבי' הרבה עד שאין ס' ואפ"ה מהפך לדבש וכן מוכח מש"ס ע"ז שמשם הוציא ר' יונה דינו והוא בר"ן מס' ע"ז ברי"ף דף שמ"ז ריש ע"ב אי משום איערובי מסרו סרי ע"ש וא"כ כיון שלענין דינא לא יועיל מה שנתהפך ונעשה דבש ואומנתו לא מרע בכך ומסתמא מערב בו סלת נקי' המולתת מאי תאמר מ"מ מרע אומנתו גבי ישראל שמכשילו ז"א כבר העלה מג"א סי' כ' דוקא במה שהוא זייף לגבי כ"ע לא מרע אומנתו אבל מה שהוא רק לגבי ישראל שפיר מרע חוץ גבי עשיי' ציצית דלא טרח ונב"י תנינא חא"ח סס"י ע"ב העלה דמעשה לא עביד אבל בדיבורו לא מהימן והכא המעשה איננו הורעת אומנת שכך דרכו כל השנה רק שנאמין לו ששינה עתה לצורך ישראל ועשאו בלי קמח זה לא נאמין:
היוצא מזה שהיורה שבישל בו כל השנה צריך הכשר גמור בלי שום קולא וצריך השומר להיות יושב ומשמר שמירה מעולה כל זמן בישול הצוקר ואח"כ כשמערין מן היורה להדפוסים ומתישבי' שם כמו ד' או ה' שבועות אם א"א להיות שומר יוצא ונכנס תמיד ואפשר שיחליפנו הגוי לטובתו ליתן שם הצוקר המעורב בקמח אז צריך חב"ח ואם לא אפשר ואם א"א שיחליפנו וימיר וליכא אלא חששא משום פירורי חמץ שיפלו על הצוקר מהפועלי' העוברי' ושבים וחשש גדול הוא שאם יבוא פירור חמץ וידבק בו יזדמן בפסח לתוך פיו של ישראל בעין או במקום שאין ס' כנגדו ועוד חמץ במשהו מ"מ סגי בכיסוי או להצניעם בחדר או מחיצה קטנה וכדומה ופר"מ ני' החכם עיניו בראשו:
אמנם בהכשר הדפוסים שהם חרס והאומן אומר שא"א לקנות חדשי' בשום אופן אומר שאעפ"י שהם רק כלי שני מ"מ הצוקר אעפ"י שנמס ונשפך מיורה כמים מ"מ רתיחתו כדבר גוש ורותח יותר מפינכא דארוזא דירושלמי בטוש"ע יו"ד סי' ס"ח שמזה הוציאו הא דדבר גוש לא מועיל כלי שני ואם אפשר למלאותן גומרא הי' טוב ואם א"א גם בזה נאמר כיון דעכ"פ ספיקא איכא אי ערובו קמח באמצע השנה ואי ערובו הא איכא רבינו יונה דמתיר מפני שנתהפך ונעשה דבש וגם כבר עברו על הכלים מעל"ע ונט"לפ קודם פסח קודם שעת איסורו ואיכא הפסד מרובה הי' מקום להקל ולסמוך על בעל העיטור בטיו"ד סי' קכ"א להכשיר כלי חרס הפוגמי' מאיסור דרבנן להגעילם ג"פ ברותחים וזה נקיל לחוש להפסד האומן אבל אם אומנים אחרים עושים בהכשר דפוסים חדשים או מלובנים א"כ הקונים יחושו לעצמם ויקנו מאותו צוקר שהתירו בריווח ולא מזה שלא הותר אלא משום הפסד מרובה ורב שלום וכ"ט כנפשו היפה ונפש א"נ:
וכעת מצאתי בס' ברכי יוסף סי' תס"ז אות ג' בוויניציא ומצרים העידו שאין בו תערובות קמח כלל אך נודע כי האומנים טובלים פתם ביערת דבש והוא רותח לכן ירא שמים יזהר למ"ד חוזר וניעור עכ"ל ודבריו צ"ע מה צריך למ"ד חוזר וניעור הרי שמא ובודאי ישארו פרורי לחם בעין כמ"ש לעיל ועמ"ש מג"א סימן תמ"ז סקי"ג ע"כ נ"ל אפילו להשהותו יש לאסור לכתחלה וכן הנהגתי פה למוכרו עם החמץ לנכרי ועיין נו"ב תנינא חא"ח סי' ע"א: פ"ב נגהי ליום ג' ה' טבת תקצ"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: