שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קלא
שלום ושמחת י"ט לי"נ תלמידי הותיק מלא עתיק כבוד מהו' פלק נ"י יושב בשבת תחכמוני באדיטץ:
ע"ד מי שמוכר חמצו לגוי ע"פ ומשכיר לו חדר לכך אם מחויב לבדוק ההוא בליל י"ד נראה פשוט דאין צורך דאע"ג דהמשכיר ביתו לישראל ומוסר לו המפתח משחל י"ד על המשכיר לבדוק התם חיוב בדיקה על החדר עכ"פ שהרי סופו שיהי' ביד ישראל וכיון שהחדר צריך בדיקה עכ"פ ובזמן הבדיק' שהוא אור לי"ד עודנו בידי המשכיר ע"כ החיוב על המשכיר להוציא הבית מחיוב בדיקה ואינו דומה נמי להיוצא מהבית ואינו נכנס לבית אחר כלל שאע"פי שגוי נכנס בבית וזוכה בהחמץ שחייב לבדוק תוך שלשים כהראב"י ס"ס תל"ו התם נהי שאין על הבית חיוב בדיקה שהרי גוי נכנס בתוכו מ"מ חיוב על קרקפתא דגבר' הוא והוא לא יקיים מצות בדיקה שהרי לא יכנס לשום בית ע"כ צריך לבדוק משא"כ הכא שאין על החדר חיוב בדיקה שהרי סופו שיכנס גוי לתוכו ועל הגברא ליכא חיובא שהרי מקיים מצות בדיקה בשארי חדריו לית דין ולית דיין שיהי' צריך בדיקה ואין זו צריכה לפנים כלל:
מ"ש מעלתו דיכול להפקיר דבר שלא ב"ל. לחד שינויי דתוס' ב"ק ס"ט ע"א ד"ה כל הנלקט שאינו יכול לחלל דבר שלא ב"ל כ"ש שאינו יכול להפקיר ועוד הכא איכא תרי מי יימר שיהי' לו עיסה ומי יימר שיתחמץ ועוד עכ"פ אין ההפקר חל כל זמן שלא נתחמץ והעיסה תחת ידו ולא יחול אלא משהחמיץ ואז אינו ברשותו שיחול עליו ההפקר ולא דמי לתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה שעדיין לא החמיץ והרי הוא מפקירו עתה ואינו חוזר וזוכה בו ולא אחזו בידו כלל משא"כ לבטל קודם פסח כל עיסה שעתיד להתחמץ לו בפסח שהרי בפסח טרם שהרגיש החימוץ הוא מחזיקו כשלו ואין ההפקר יכול לחול ומשהחמיץ אינו שלו ואין יכול ההפקר לחול הא למה זה דומה לאומר שדה זו לכשאקחנה ויחזור ויצא מרשותי יהי' הפקר שאין בדבריו כלום דאפילו למ"ד אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו אבל דבר שאינו ברשותו לאסור לכשיבוא לרשותו ויצא מרשותו אין יכול לאסור שיחול אחר שיצא ועיי' נדרים מ"ב ע"א ויע"ש עוד מ"ז ע"א ותל"מ הכ"ד החותם בברכת שמחת י"ט א"נ פ"ב יום ה' ח"י אדר תניין תקע"ח לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: