שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קכו
שלום ושמחת חג המצות בדיצות י"נ תלמידי הותיק חדת מלא עתיק הרבני כמו"ה אברהם כ"ץ נ"י:
הגיעני נעימות ימינו אודות חטין דהאי שתא במקומו נמצאו ביניהם שגדלו כעין שומין קטנים וחדים וחריפי' כשומים וכשנטחנים עם החטי' איכא למיחש למי פירות ולדברי' חריפי' הגורמי' חימוץ אלא שהוא דבר מועט וכ' מג"א למעט מ"פ ליכא למיחש ומשום חריף נמי כ' ח"י דליכא למיחש אלא בפלפלי' ולא בשאר תבלין וכדומה מהא דתבלה בקצח ושומשמי'. וידידי הרב המאוהג"ל שלכם הוסיף נופך מדלי' דאפי' לו יהי' שהשומים ההם חריפי' הם מ"מ כיון שנתערבו בריבוי הקמח טרם בוא המים א"כ כבר בטיל חורפייהו וסברא נכונה היא וראוי למי שאומרה אלא שעומד נגדו דברי מג"א בשם מט"מ סי' תנ"ה סק"ט ע"ש וק"ל:
והנה לשון הרא"ש ר"פ אלו עוברי' בשם הירושלמי דכולן ע"י מוי כ' וז"ל ומ"ש רי"ף לעיל כר"ע דמ"פ אין מחמיצין כלל אפי' ע"י מים דהיינו לענין לישת העיסה שאינה ממהרת להחמיץ ויכול לשומר' מחימוץ כמו שאר העיסה אבל בכה"ג שנותני' שעורים בשכר או בחומץ להשהותן בתוכן מחמיצין אם יש בו מים עכ"ל והנ' הדיוקי' סותרי' דמשמע אינם ממהרים להחמיץ ויכול לשומרה לאפוקי מ"ד ישרוף מיד ושוב כ' דוקא כשמשהי' בתוכו זמן מרובה על דעת שיחמיץ וכן הדין נותן שכל דבר שמשהי' מחמיץ וכן משמע מלשונו לעיל פ"ב סי' י"ג וז"ל והשתא לדבריו (דהרי"ף) אפי' מ"פ עם מים אין מחמיצין והקשה עליו מותיקא והשתא אס"ד דיוקא דרישא עיקר יהי' סותר עצמו אע"כ דיוקא דסיפא עיקר וכ"כ להדי' רבינו ירוחם תלמידו נתיב ה' חלק ג' דכל פלוגתתם במ"פ היינו דרך לישה אבל כששוהין הרבה ימים כדי שיתחמצו פשיטא דשייך בהו חימוץ ומזה לא מיירי וכן י"ל בהרי"ף אע"פ שמ"פ עם מים אינם באי' לידי חימוץ בלישה מ"מ חומץ האדומי כששוהי' הרבה השעורי' כדי שיחמיצו פשיטא דשייך בהו חימוץ עכ"ל ואולי זהו כוונת תוס' פסחי' כ"ח ע"ב ד"ה מחמת ד"א וכו' כגון שנתחמץ על ידי שמרי היין וכו' ולא דמי לעיסה שנילושה ביין וכו' ועכ"פ כוונתו שאין דומה שמערבי' הקמח בהיין דרך לישה אבל כשמעמידי' אותו כדרך שמעמידי' ומטמינים שאור בתוכו שיחמיץ אז אפילו שמרי היין החמוצים הוו כמו שאור ומעמיד העיסה ומחמיצו ובזה י"ל דברי ש"ג דמייתי מג"א רס"י תס"ב ומיושב ק' תוספת מנחות נ"ג ע"ב ד"ה אין מחמיצין וכו' די"ל דנהי דרך לישה אפי' נוקשה לא הוה מ"מ אם חימץ דרך שאור שבעיסה לרחב"ג חייב כרת ולרבנן נוקשה מיהת הוה וי"ל דגם מג"א הבין כן אלא שכ' מתוס' לא משמע כן מדהקשו קושייתם ואמנם עכ"פ מתוס' פסחי' כ"ח ע"ב משמע דס"ל כנ"ל:
ובנידון שלפנינו אם החטי' נטחנים ובתוכם דבר הנסחט ומתלחלח אפי' טפה א' איננו מתערב שנאמר שיתבטל ברוב או בטיל חורפייהו כ"א מצא מעט קמח בצידו ומתגבל ונעשו עגולים קטנים כעין החרדל וכיון שהוא דבר חמוץ ושוהה יום או ימים מי יודע אם אין העגולי' גופי' נעשי' אז חמוצי' ונעשי' שאור לחמץ העיסה ועוד שאיננו מתערבי' בלישה ונשארי' בעין במצה ובפסח פוגע בו ואוכלו ע"כ טוב לברר החטי' יפה ואח"כ לנפות הקמח לאט לאט באופן שאם יש בו עגולים כאלו ישארו למעלה בנפה ומ"מ אם לא נעשה כן אין להחזיק ריעותא ולאסור בדיעבד יאכלו ענוים וישבעו כנל"עד אם יסכים עמדי הרב המאוה"ג דשם דברי הכותב בחיפזון דיומא קגרים א"נ פ"ב יום א' ו' ניסן תקצ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: