שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קכא
ששון ושמחה ישיגו לתלמידי האהוב וחביב החרוץ המופלג מו"ה ברוך פרענקל נ"י:
נעימות בימינו הגיעני היום ושם נאמר היות כי בעו"ה היוקר הוה בעול' ואחינו ב"י מדוכאי' בדקדוקי עניו' וחצי רעב נשתלחו ואין חטים וקמח מצוי בנקל לעניי ישראל כדי סיפוקם לי"ט של פסח ועוללים מבקשים לחם וחכם בן א' בעירו המציא לעשות מצות מקמח של טירקשע ווייץ לאכול מלילה הראשונה ושני' ואילך רק להזהיר שלא ללוש במים חמין כדרך שרגילין ללוש כולי שתא משום גזירת קטניות דלא אתי למיחלף ללוש קמח מדגן גמור בחמין אלא ילושו במים קרים ויאפו מצות בכל דקדוקי מצות אלו דבריו:
לולי שכ' מעלתו שעניים בגלילותיו מצפים ועומדים על תשובה שלי ושצריך למהר ולהחיש מעשה תשובתי כי הזמן בהול וממשמש ובא לולי כן לא הייתי עט ממהר בתשובה לדון בדבר חדש מה שלא שערום אבותינו והייתי נמלך בגדולים ממני אך להיות עיניהם של עניים נשואות ומיחלים לתשובתי כפי דבריו ע"כ אראה מה ישים ה' בפי והוא יצילנו ממכשול וראשון תחל' אומר מ"ש מעלתו שלא מצא שום רמז ורמיזה בהש"ס שיהי' טירקשע ווייץ מין קטניות ושהחכם שבעירו הביא ראיה שהוא מין חטים מסוף כתובות דאמרי' שהמתי' עתידין לעמוד בלבושיהם ק"ו מחטה שנקברה ערומה ויוצאה בכמה לבושים והטירקשע ווייצן יוצא בכמה לבושים ומעלתו דחה ע"פי מ"ש מהרש"א בח"א שם דלאו דוקא חטה אלא כל מיני דגן וש"ס אקרא קאי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ דמיירי מתחיית המתים וסמוך ליה כימי פיסת בר בארץ דמיירי מפת חטים שלע"ל ע"כ נקט חטים אלו דברי מעלתו ויפה דחה ונ"ל גם כוונת החכם הי' רק לומר שאין ראי' מש"ס שאיננו מין דגן שהרי יש לו סימני דגן דאחז"ל שיוצא בכמה לבושים וא"כ אין לנו ראיה שהוא מין קטניות ואפשר שהוא דגן כנ"ל כוונת החכם נ"י:
ונראה דלא נחית לזה אלא משום דדייק בשמא שקורין למין הזה חטי התוגרמה ולפע"ד לא חטי ומיניהו כלל חדא דמבואר במס' ע"ז גבי ארבא דטבעה בחישתא דחיטי אית להו צירי והני לית להו צירי אלא סגלגלות נינהו והרא"ה רצה לחלק בין חטי' לשעורי' והר"ן בפסחי' בסוגי' דלתיתא פליג דאדרבא שעורים חמירים מחטים וכן הוא בסתרי תורה דחטי' ושעורי' תרווייהו אית להו צירי ובשעורי' עדיפא מדחיטא ואי ס"ד הני מיני דחיטא נינהו ליפלגו בחיטי' גופי' בין הני דאית להו צירי להני דלית להו:
ובסנהדרין ע' ע"ב אמרי' עץ שאכל אדם הראשון חטה היה שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן וע"ש מהרש"א ח"א וידוע שאין ראוי לומר כן על חטים התוגרמים האלו שעיקרם להלעטת האווזות ותרנגולים ומעט מדינות שיאכלם ב"א אפי' בשני בצורות ודוחק גדול ואמרי' בפ' אלו טריפות גבי תורבץ ושט עדיף מדחיטתא ובציר משערתא ש"מ דחיטים ושעורי' קרובים להיות שוים בשיעוריהם באורכן וידוע שאין כן מדת ארך הני טירקשע ווייץ וכן יש ללמוד ממ"ש מג"א סי' כ"ד ס"ק י"ח וק"ל ויעיי' ר"פ העור והרוטב כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ופירש"י היא אותה הקליפה שהחטה ושעורה טמונים בתוכה כשהם שבולת וידוע שהני חטים התוגרמים אין להם שום קליפה וגם אין להם סובין ומורסן שהזכירו חז"ל גבי חטים ושעורי' ועיי' שבת ס"פ כלל גדול ומ"ש החכם הנזכר שעומדים בכמה לבושים היינו זנבות השיבולים שהשיבולים טמונים בתוכם אבל לא שיש להפרי שום קליפה כלל כידוע:
ומ"מ אין לנו ראי' אלא שאיננו חטה כשמו ווייטץ אבל שלא יהי' ממיני דגן אין לנו ראי' אע"פ שתמונתו סגלגלי כקטניות מ"מ אפשר היה שיהיה ממין דגן שהרי ריב"ן ס"ל אורז מין דגן הוא וחייבי' על חמוצו כרת והרבה מן הראשונים ס"ל דאורז היינו מה שקורין היר"ש עמג"א סי' ר"ח סק"ט והירש סגלגל טפי ואפ"ה ס"ל לריב"נ מין דגן ונהי דלית דחש לי' לריב"נ כמבואר בפסחי' קי"ד ע"ב מ"מ מוכח דאפשר להיות מין דגן סגלגל ומ"מ די לן שהוציאנוהו מחשש חטה ולא ניזל בתר שמא ומעתה בואו ונסמוך על קבלת אבותינו רבותינו מהר"מ לובלין בתשובה סי' ע"ח שקיבל שהוא מין קטניות והגאון חק יעקב ואלי' רבה ופרי מגדים רס"י תנ"ג ואין לזוז מקבלת הגאונים הללו:
לכן אין ספק שאם נפל לתבשיל בפסח לא בעי ס' וסגי ברובא כמ"ש האחרונים הנ"ל ומ"ש בפ"מ הנ"ל דנוקשה לא הוי ועמד מעלתו בזה שפתיו ברור מללו דבפ"ה מחמץ ומצה השיג הראב"ד על הרמב"ם דנהי דחמץ גמור לא הוי נוקשה מיהא הוי ואמת שה"ה פי' דברי ראב"ד על בבא דמי פירות אך החק יעקב הבין דקאי אמיני קטניות דס"ל לראב"ד דנוקשה הוי ואהא כ' פרי מגדים דליתא אפי' נוקשה לא הוי וסגי ברובא משום מנהג לאסור מיני קטניות כמבואר במרדכי בפסחים ומינה נלמוד ק"ו אם גדרו אבותינו ואסרו קטניות במינא דלא מיחלפא כלל בתואר וצורת מיני דגן מכ"ש שיש לנו להחמיר בקמחים ועיסה הנעשה מטירקשען ווייץ שאין בו שום היכר כלל ושום הפרש בינו לבין קמח ועיסת מיני דגן לכן אם נתיר לעשות מצות מקמח חטי תוגרמה הנ"ל יעשה עכ"פ ככל הלכות מצה וחוקת הפסח ללוש במים שלנו ומים קרים ובלי מלח ובמקום הראוי לאפיית מצה ממש ובכל אופן תיקוניהם:
ונ"ל טוב לעשות גדר מחדש שלא יבואו לטעות לעשות מהם מצה של מצוה ולצאת בו י"ח ושלא לעשותן רקיקין כלל כ"א עבים כמו שקורי' רייב מצות ונרויח עוד כי רייב מצות העשוי' מקמח חטים רבה המכשלה כי מעוביים לא נאפו יפה וברוב קהלות אשכנ"ז גזרו עליהם בחרמות שלא לעשותן וטוב להתיר רייב מצות מקמח קטניות שאינו בא לידי חמוץ ומצות עבים האלו לא יתחלפו לעולם במצות של מצוה שאינם נעשים אלא רקיקים דקים ובלא"ה צריך מצות של קמח חטי' שצריך לאכול בכל יום פת שמברכי' עליו המוציא ובהמ"ז משום שמחת יו"ט:
אך צריך למודעי כי אם יתערב בהם מעט קמח או עיסה של חטים ח"ו יבוא לידי חמוץ גמור דנהי דיהי' משומר בשעת לישה בכל אופן המועיל מ"מ בשעת אפייתן בתנור יש לחוש שמין הקטניות מפסיק בין מעט עיסה לבין חום התנור ולא ישלוט בו החום כראוי ויבוא לידי חמוץ ח"ו ויש לדון בזה עפ"י מ"ש מג"א סי' ת"ס ס"ק ה' מ"מ דבר שאנו מחדשי' שלא שערום אבותינו יש להשגיח שלא תצא תקלה ומכשול מת"י ח"ו ע"כ עכ"פ יהיה נזהרי' בשעת טחינתם שתהי' הרחיים מנוקה מקמח שנטחן בו לצורך פסח וטוב שיטחנו קודם החטי' וגם בשעת לישה ואפיי' שיהיה הכלים והשולחן נקי מכל לכלוכי עיסה של מצה ואז יוכלו לעשות רייב מצות על אופן הנ"ל כן עניות דעתי נוטה ומ"מ יציע הדבר לפני רבני הגליל אם הם מסכימים אני מסכים ולימטו שיבא מכשורי: פ"ב נגהי ליום ג' ט"ז אדר תקע"ו לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: