שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קיב
שלום וכ"ט לי"נ ורב חביבי הגאון המפורסם המופלג ומפואר ומהולל מאוד מהו' משה נ"י אב"ד דק"ק א"ש יע"א:
כבוד יקרתו הגיעני בשכבי על ערסי ל"ע ומתוך כאב ויסורים ל"ע קריתי נעימת ימין עזו והיום תחלת מעשי כתבתי תשו' א' לקמארן וזאת שני' אבל בלי כניסה בשום פלפול ועיון רק להודיע עצתי ומר ניהו רב לו ידיו לסמוך על אשר יבחר נידון א' שנזכר סמוך לכניסת חג הפסח ששכח למכור חבי' יי"ש א' רחוק ממנו במדינת איסטרייך מונח בחצרו השכור לו שם והוא ממש כעין מעשה דגאון תשו' פ"י חא"ח סי' י"ב:
והנה אי קמאי דדי היה אתי אז הוה אמינא שמיד יסכים בנפשו באמת ותמים שמי"ט קמא ילך או ישלח יהודי דוקא המגיע שם קודם י"ט אחרון ויבערנו מן העולם ממש כדינו וע"י הסכמה ההיא אינו עובר שוב ב"י וב"י כל המשהה ע"מ לבערו אינו עובר עליו ולכשיבערנו בפועל אז ינתק גם מה שכבר השהה כמה שעו' בע"פ ועבר על עשה דתשביתו או אפשר אפי' ב"י וע"י הביעור מנותק ואפי' אי כבר ביטל מ"מ הוה עשה ול"ת דרבנן וצריכי' ניתוק ולא היה בידי להקל ולהמציא המצאות לכתחלה כי אפי' אי נאמר שאם זוכה בחמץ הרי הוא שלו ושוב אין עובר ישראל מכאן ואילך מ"מ מה שכבר עבר אינו מנותק אלא בביעור ממש:
אבל לפע"ד אפי' יזכה בו גוי מההפקר ויהיה שלו בלי ספק כי כן הדין שגוי הזוכה באי' הנא' המה שלו והנה בחו"י סי' מ"ו הוקשה לו אי ס"ד דאין איסור הנאה אלא הנהנה מגוף אי' כמאכיל לבהמתו וכדומה אבל מכירה אין איסור מן התורה א"כ מנ"ל להעמיס בלא יאכל אי' הנאה היינו דבר המביא לידי אכילה הא מכירה מבי' לידי אכילה שיקנה בחליפיו ויאכל ואפ"ה שרי' ועדיפא ה"ל להקשות ק' רשב"א בנדרי' א"כ מנ"ל למילף היתר הנאה בנבלה מלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי הלא בכל אי' הנאה מותר מכירה ונתינה אבל באמת היא שיטת רמב"ן במס' ע"ז פ' השוכר דאין אי' הנאה מן התורה אלא נהנה מגוף האי' אבל מוכר ומחליף לא מקרי נהנה אך מכיון שאסו' בכל ההנאות שוב אינו של בעה"ב והגוי הזוכה בו לא מבעה"ב זוכה ולא מיקרי נתינה ולא מכירה וחליפיו ביד ישראל גזל או מתנה נתינה מהגוי ולא יתואר בלשון נתינה ומכירה ומדקרי לי' רחמנא נתינה ומכירה בנבלה ש"מ מותרת בכל ההנאות לישראל ויוצדק בו לשון מכירה ונתינה ומדאיצטריך לכתוב כן בנבלה ש"מ בשארי אי' אסור בהנאה ולא יצדק שוב עליו שם מכירה ונתינה וחליפיו גזל ביד בעליו אבל אין איסור להטעות הגוי לתתו או למכרו זהו סברת הרמב"ן הנכונה ורמוזה בירושלמי שבר"ן פ"ק דחולין ופ"ב דקידושין ויובנו בזה דברי רש"י ותו' בסוגי' דמחליפי' ואין להאריך מ"מ מבואר דגוי זוכה מההפקר באי' הנאה והמה שלו ממש והנוטלם מידו גוזל גוי:
ומ"מ ברור כשמש אצלי כל זמן שלא אכלו הגוי אין החמץ מבוער מן העולם וגם כשיאכלנו לא ביערו הישראל שיה' לאו שלו מנותק עי"ז שהרי הגוי ביערו ולא הוא וכל זמן שלא אכלו עובר על רגע ורגע ב"י וב"י דאין שום טצדקי למיפטר נפשי' מלאו זה כמו בור ברה"ר שהפקיר בורו ואלו בא גוי והחזיק בהבור מההפקר לא נפטר הכורה מנזיקיו כל ימות עולם אעפ"י שעתה אין בידו לכסותה שהרי היא ביד גוי אלם שלא יתן לו רשות לכסות מ"מ היא גופי' הכשר נזק שהזמין בור שיכשלו בה ב"א ולבסוף תבוא ליד אנס ויכשלו בו רבים וכמו כן חמץ שאינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו של אדם לא יפטר מזה בשום אופן בעולם לפע"ד:
ובתשו' פ"י הנ"ל יהיב עצה להשואל להשליך החמץ במקום שכלבי הפקר מצוים שם והאריך דאכילת כלבים היינו בעורו (אז לא בעי שרפה דוקא) והאריך שם אי מותר מן התורה להשליך במקום כלבי הפקר וכיון שהשליכו במקום הפקר יבואו גוי' ויזכו בו מההפקר ושוב אחר הפסח יחזירוהו לו יע"ש:
הנה הא דהשלכה במקום שכלבים מצוים פשוט דבמקום שבהמותיו מצויי' אסו' להשליך אפי' שלא לפניהם שסופם ליטול ולאכלם משם וה"ל הנאה אבל במקום שכלבי הפקר יש חלוק לפניהם ממש אסור מן התורה כדמוכח מדילפי' הנאה מלכלב תשליכון אותו ודלמא לכלבי הפקר אע"כ לפניהם ממש אסור אפי' בכלבי הפקר וכבר נרמז מזה בתשו' באר יעקב אבל שלא לפניהם ממש ואח"כ יבואו ויאכלם זהו מותר כמ"ש מג"א סי' תמ"ה ססק"ב ע"ש:
ואמנם בהשליכו שלא לפניהם ויבואו כלבי' או גוי' ויאכלינהו שנתבער מהעול ולא יעבור מכאן ואילך אבל מצות ביעור לא קיים שהוא לא ביערו כיון שלא נתנו לפניהם לאכול וכעין זה צל"ע אמ"ש מג"א סי' תמ"ו לתנו לא"י ולהטילו לים דה"ל שבות דשבות צ"ע כיון דאין שליחות לגוי נמצא שהוא אינו מקיים עשה דהשבתה ולא מינתיק לאו דב"י:
שוב צ"ע מ"ש תשו' פני יהושע שיחזקנו הגוי ויחזור ויתנו לו במתנה א"כ לא ביערו ועבר ב"י כל רגע ואי ס"ל כיון שמחזיקו גוי מההפקר שוב ליכא ב"י מכאן ואילך עכ"פ וכדעת פר"מ ני' א"כ לא הוה צריך למישקל ומיטרי אי אכילת כלבים מקרי ביעור והשבתה אלא אדרבא ישליכנו במקום שאין כלבי הפקר שכיחי ויבואו גוים ויזכו בו ויפטר מכאן ואילך אע"כ ס"ל כסברא דידי שהוא אמת נכון שאינו נפטר אפי' במצולת הים א"כ מה זו עצה:
ולנידן שלפנינו הי' נ"ל ע"ד אחר שכבר זכה בו גוי מההפקר בע"פ לכשירצה גוי להחזירו לו להישראל אחר הפסח יאמר לו זה הוא שלך שזכית בו באמת ואם תתנו לי מתנה משלך אתה נותן לי מיהו לדידי אסור ליהנות ממנו ואין לי בו תועלת יהי לך אשר לך ואם תרצה ליתן לי מתנה תן לי חבי' אחר של י"ש או מחירו כסף ולכשישמע הגוי לדבריו אין זה מחיר וחליפי חמץ כלל ומותר גמור:
ואם יש לפקפק על היתר זה יש להוסיף לאחר שיתן חבי' אחר של י"ש מחיר זה יבטלנו חד בתרי בי"ש אחר כהפוסקים דאי' דרבנן מותר לבטל לכתחלה והכא שכבר ביטל ה"ל דרבנן משום הערמה ויש לסמוך אהנ"ל וכבר כ' כן הגאון בתשו' פ"י בסוף דבריו לסניף והנה לוטה גם העתק תשובתי לקאמאהרן [עיי' בסי' הקוד'] מענין זה דברי הכותב ברפיון ידים ל"ע ירפאני ה' ויבראני ואחתם בברכה א"נ פ"ב יום א' טו"ב למב"י תקצ"ג לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: