שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן ק
שלום וכ"ט לרב טב ה"ה הרב המאה"ג החסיד ישר ונאמן חכם ככלכל והימן כש"ת מו"ה יוסף אבדק"ק יאנישהאז נ"י:
ע"ד מי שפגע בקן ואם יושבת על הבנים ביום ש"ק אי מחייב בשלוח אע"ג דמטלטל מוקצה תחלה נחקור במ"ש החו"י בתשובה אי מחוייב לשלח אפילו אינו רוצה לא באם ולא בבנים או דלמא אם ירצה ליקח הבנים הזהירה תורה לא תקח אם על הבנים אבל לא ירצה לא זה ולא זה יניחם במקומם וכ' מדקאמר חולין קל"ט ע"ב יכול ירדוף אחרי' בהרים ת"ל כי יקרא משמע מזה דמצוה עכ"פ לשלח אלא שאינו צריך לרדוף אחריו בהרים להמציא לו קן אבל לכשיקרה לפניו צריך לשלח עכ"פ אך מדאמרי' ק"מ ע"ב ב' סדרי בצים זעג"ז ופי' תוס' שנוטל התחתוני' ומניח האם על העליונים מוכח אם אינו רוצה ליקח הבנים אין צריך לשלח ע"כ יניח האם על הבנים העליונים ויקח לעצמו התחתונים אלו דברי חו"י ז"ל:
והנה רש"י בפירושו סתר עצמוכי בחולין קמ"א ע"ב ד"ה יציאת רובא כתב וז"ל דאם בא אדם ומצא את האם כשהיא מטילה ביצתה וכבר יצא רובא חייב לשלח עכ"ל מבואר דכל שבא ומצא אם רובצת חייב לשלח אפי' אינו רוצה בבנים וכן משמע קצת לשון ש"ס עם יציאת רוב' הוא דאיחייב בשלוח משמע אגברא קאי שחייב במצות שלוח עכ"פ אמנם במס' ב"מ ק"ב ע"א פירש"י ד"ה מיציאת רובא ואם בא לתפוש קודם יציאתה חייב לשלח האם וליקח הבנים עכ"ל משמע להדי' אם אינו רוצה ליקח הביצה לא בעי לשלח ולשון ש"ס התם הכי דייקא דאמר עם יציאת רובא הוא דאיחייב"ה ל"ה בשלוח משמע דלא קאי אגברא אלא אהביצה דאיחייב"ה ל"ה בשלוח אמה מי שרוצה ליטלה:
עוד בחולין קמ"א ע"ב במאי משלחה ר"ה אומר ברגליה פירש"י אפילו תלש כנפיה רק רגליה שלימות ומשלחה ברגלי' די ורב יהוד' אמר באגפי' צריכים שיהי' כנפיה שלימים שתוכל לפרוח אמנם רמב"ם פירש ר"ה אמר ברגליה שצריך לתופשה ברגליה ולרב יהודה צריך לתופשה בכנפיה ולשלחה נמצא לרמב"ם אינו די אם מפריחה בהקשה על הקן שתפרח מאליה אלא צריך לתופשה ולשלחה וצ"ע שם בסוף העמוד זיל טרוף אקן דליתגבהו ולקננהי וכו' וקשה הא צריך לשלוח ביד דוקא וצריך לומר התם לא בעי לקיים מצות שלוח אלא לקנות פירי שובכו ויהי' מזומן ופטור מלשלח אלא משום שאסור לקנות הבני' בעוד שהאם רובצת עליהם ע"כ טרף אקן להגביה האם ולא שקיים בזה מצות שלוח אלא שיהי' מותר לקנות הבנים וכצ"ל לדעת הרמב"ם ואם כן מוכח דדעתו ז"ל דאין חיוב לשלח אם אינו רוצה ליקח הבנים:
ולכאורה יש ראי' ממשנתינו סוף חולין ומה מצוה קלה שהיא כאיסור אמר' תורה למען ייטב לך וכו' והשתא אי אמרת בשלמא שלא הטילה תורה חיוב לשלח אלא אם צריך לעופות וא"כ בשלוח האם ה"ל הפסד כאיסור שאינו יכול לזכות מן ההפקר כרצונו א"ש אבל אי הטילה תורה חיוב לכל הרואה קן ואין צריך לעופות כלל שיפנה מדרכו וישלח האם אם כן אפילו הפסד כאיסור ליכא שהרי אינו חפץ לא באם ולא בבני' ואי משום הפסד זמנו שצריך לבטל ממלאכתו ומהילוכו ולשלח אם כן מאי פסקא דאינו אלא כאיסור הלא אדהכי והכי בטיל משווקי' דכה"ג חשיב לי' חסרון כיס בפ' אלו מציאות ועמג"א ה' חנוכה סימן תרע"ב סקי"ב אע"כ שאינו צריך לשלח אם אינו רוצה בבנים:
ולכאורה משמע קצת דתלי' בפלוגתא דלר' יהוד' דס"ל שלח מעיקרא משמע א"כ עיקר מצוה הוא השילוח אפי' לא ירצה ליקח בנים אך למאי דקיי"ל כרבנן דשלח תשלח לא אתי אלא לאינתוקי לאו דלא יטול א"כ עיקר קרא אינו המ"ע אלא הלאו שאם בא לזכות בקן ציפור לא יטול האם על הבנים ואם עבר ונטל יש תקנה בשילוח ואין שום חיוב להדר אחריו ובזה נקל ליישב סתירות הנ"ל ואין להאריך:
ועיי' רמב"ן בנימוקי חומש שלו כ' ע"פי רמב"ם במורה נבוכים וכ"כ בס' החנוך להרא"ה בטעם המצוה ההיא שלא נתאכזר לעקור אם על בנים דאע"ג דאסור לומר על קן ציפור יגיעו רחמיך והטעם שלא הגיעו רחמיו על בעלי חיים כל שהוא לצורך אדם דא"כ הי' אסור לשחוט בע"ח אך גזרות הן עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתקן מדותינו ע"ש והנה לפי טעם זה מבואר דאם אינו צריך לבנים לא מיבעי' דאינו מחוייב לשלח האם אלא אכזריו' נמי עבוד ובמקום שנלמוד שלא נתאכזר אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער בעלי חיים על מגן לגרש האם מעל בניה וצער בע"ח דאורייתא אלא שכתב רמב"ן שלא הגיעו רחמיו על ב"ח אם הוא לצורך האדם אבל אם איננו לצורך אדם שאינו צריך לבנים אכזריו' היא זו לגרש האם מעל בנים:
ואע"ג שכתבתי לעיל דלר' יהודה דשלח מעיקרא משמע מצוה לשלח בכנ"ל י"ל ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ולטעמי' אזיל אבל לדינא נראה כנ"ל:
והנה בתשו' חכם צבי פשיטא לי' דאינו מחוייב ליקח הבנים אלא יכול לשלח גם שניהם האם והבנים והאי והבנים תקח לך אינו אלא כמו ששת ימים תעשה מלאכתך ומוכיח כן ממתני' אמר הריני נוטל האם ומשלח הבנים חייב ע"ש בביאור והרא"ה בס' החנוך מייתי מדברי חז"ל שהמקיי' מצות שלוח הקן זוכה לבנים דכתי' שלח תשלח את האם והבנים תקח לך למה לי' למכתב והבנים תקח לך אלא הכי קאמר אם תשלח אם תזכה ליקח לך לעצמו בנים הרי מבואר כחכם צבי שאין מצוה בלקיחת הבנים דאל"כ הרי צריך לכתוב והבנים תקח לך למצוה וקצת סתירה לדידי דלמא הכי קאמר קרא אם תרצה ליקח בנים תשלח האם ואם לאו לא תתאכזר על מגן ומנ"ל שזוכה לבנים וי"ל אכתי למה לי קרא אי להורו' נתן שאין המצוה כך להתאכזר פשיטא דרכי' דרכי נועם כתי' ולא יעלה על דעת שציוה אלקינו להתאכזר ואי לאסור עלינו בכל אם רובצת על בנים ואדם ברצון נפשו רוצה לגרש האם יהי' אסור אם לא יקח הבנים גם זה אינו אמת דכיון שיש לו שום חפץ בנפשו לגרש האם לעשות לעצמו נחת רוח לא אסרה תורה אלא שלא ציות' לעשות כן וא"כ יפה דרש בספרו שעי"ז יזכה לבנים:
אמנם בתשו' חו"י סיים טעם בשם ס' הזוהר בשילוח האם לעור' יילל' אימא עילאה על בניה אם כן מצוה להדר אחר קן כדי לעורר רחמי אימא עילאה על בניה ולפ"ז ליכא משום אכזריות דאפי' אם לצורך הנאת אדם לא הגיעו רחמי שמים על בע"ח מכ"ש לצורך מצוה אך ש"ס דילן ע"כ לא ס"ל הכי דהרי להנ"ל תינח בזמן שאין בהמ"ק קיים אך בזמן שבהמ"ק קיים כגון בימי דוד ושלמה דסיהרא קמה בשלימותיו ואם הבנים שמחה ומכ"ש לע"ל במהרה בימינו מאי איכא למימר ואם נדחוק בזה דמ"מ צריכא התעוררת לעילא א"כ ר"פ שילוח הקן דתנן בפני הבית ושלא בפני הבית ומסיק בש"ס שהוא שלא לצורך ע"ש וקשה הא צריכה רבא כנ"ל דהוה סד"א בפני הבית לא יצטרך לשלח קמ"ל אע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כזוהר הנ"ל וידוע היכי דפליגי הנגלה עם הנסתר אין לנו עסק בנסתרות והנגלות לנו ולבנינו:
ועכ"פ לטעמו של הזוהר בשבת וי"ט אסור לעורר יללה לעילא והס שלא להזכיר ולא לשמיט תנא או שום פוסק לומר בשבת וי"ט לא ינהוג מיהו לזה י"ל להרמב"ם דצריך לשלח בידו ולתופסה בכנפי' ולשלחה א"כ לא מיבעי' במחוסרת צידה דה"ל צידה גמורה ומכוון לתכלית המלאכה ההיא כי כך המצוה לצוד אותה בידיו ולשלחה אח"כ וכך היא מצותו ופשיטא בלי ספק שחייב חטאת אלא אפי' באינו מחוסר צידה מ"מ טלטול מוקצה איכא ואסור דאפי' לפקח גל לתקוע בשופר שתחתיו אסור ובשופר עצמו שהוא מוקצה או נולד אסור לתקוע ומתבטל מצות תקיעה לגמרי כמ"ש במג"א ס"ס תקפ"ו כ"ש הכא שיקיים המצוה בחול פשיטא שאסור ועמג"א סי' תמ"ו סק"ב אך לרש"י שיכול להפריח האם בלי נגיעת ידו ובלי איסור צידה ומוקצה הי' אפשר בשבת ולהזוהר הנ"ל אסור משום יללת אימא עילאה אלא שאין אתנו יודע עד מה ובמופלא ממני לא אדרוש:
עכ"פ היוצא מזה לנדון שלפנינו הפוגע בשבת בקן ציפור לא מיבעי' לטעמו של הזוהר לא יפרחנו שלא לעורר יללה לעילא אלא אפי' עפ"י הנגלה כיון שעפ"י אותו הטעם אינו מחוייב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים א"כ להרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי ואפי' להפריח נ"ל דלא שפיר דמי כיון דלרמב"ם לא יי"ח מצוה נמצא התאכזר שלא לצורך והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו ותל"מ ואחתום בברכה א"נ פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק ט"ו טבת תקצ"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: