שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן צה
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כערוגת הבושם וכגן הדסים מו"ה ליזר נ"י אבדק"ק ליבנוי וגליל יע"א:
יקרתו הגיעני ואשר תמה פר"מ על הרמב"ם פכ"ח משבת וש"ע א"ח סי' שצ"ח שהשמיטו הך דארוות סוסים לחלק בין יש בהם בית דירה לאין בהן כמו שמחלק בברייתא דעירובין נ"ה ע"ב והרי"ף ורא"ש מייתו לי' אלו דברי פר"מ ויפה הרגיש ואני תמה בהיפוך כי ידוע דירה לעשות עיבור לעיירות קיל טפי טובא מדירה להיתר טלטול בית סאתים ובורגנין יוכיחו שאינן נחשבי' דירה להתיר טלטול משום דעשוים לאויר משא"כ לעשות עיבור לעיירות שפיר הוה דירה באתרי דבקיע היכי דלא שכיחי גנבי או מיא כמבואר פרק עושין פסים ואפ"ה קיי"ל מסתימת כל הפוסקים וסתם מתניתין דעושין פסים דדיר וסהר מועיל להתיר טלטול אפילו אין בהם שום דירה לאדם כ"א לבהמה ובני אדם נכנסי' ויוצאים תמיד וכן מבואר מלשון רש"י עירובין כ"ב ע"א דארשב"א כל אויר דתשמישו לדירה כגון דיר וסהר וכו' וכל דירה דתשמישה לאויר כגון בורגני' ופירש"י אויר אע"פי שאינו מקורה אם תשמישו לדירת אדם לכניסה ויציאה מבואר להדי' שאין תשמיש אדם בדיר אלא כניסה ויציאה וכן בדין משמעות לשון הבריית' אויר שתשמישתו לדירה ר"ל שאינה מקורה ואפ"ה תשמישו לדירה ודירה שתשמישו לאויר פי' שמקורה רק שעיקרן לצורך אויר וכיון שאיננו מקורה מסתמא איננו דירת אדם ממש אלא לכניסה ויציאה ואפ"ה הוי דירה מעליתא לטלטל ביתר מסאתים ונראה לי דממזוזה ילפי' לי' דרפת בקר חייב במזוזה וכדעת הגאון אור חדש ז"ל בתשובת נ"בי מהדורא תנינא חא"ח סי' מ"ז ומה שדחה הגאון המחבר ז"ל דאין דמיון מזוזה לשבת שהרי בשבת חלקו בין ישב ולבסוף הוקף ובין הוקף תחילה ובמזוזה לא חילק יש לדחות דחייתו דבשבת במחיצה תלי' ומה ענין מזוזה למחיצה לכן אמרו כל מחיצה שלא הוקפה לדירה לא שמה מחיצה ובמזוזה מה לי אם יהי' שמה מחיצה או לא אך גדר הדירה שיהי' אותה המחיצה היקף לה ילפי' ממזוזה דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון יהי' איך שיהי' מבואר מרש"י להדי' ומסתימת כל הפוסקים לבד מדברי רבינו יהונתן אמתני' דר"פ עושין פסין וכבר העיד עלי' הגאון בנ"בי שם שהוא דעתיחיד בענין זה ואפשר משו' האי טעמא גופי' דהוה קשי' לי' כנ"ל השתא לעשות עיבור לעיירות בעינן אורות סוסים שיש בו דירה לאדם מכ"ש דיר וסהר לענין טלטול דבעינן בית דירה ומ"מ כל הפוסקי' סתמו גבי דיר וסוהר ומינה השתא דמהני דיר וסוהר לענין טלטול מכ"ש לענין עיבור וברייתא דמחלק באורות בין בית דירה לאין בה בית דירה לאו הלכתא היא ולולי דמסתפינא הייתי אומר שגם ברי"ף ורא"ש הועתק בטעות או דמייתי בריית' כצורתא וסמכו עצמם על מתני' דדיר וסהר ומ"מ פסקי הרמב"ם והש"ע נכונים לענ"ד:
ועוד יותר נ"ל דמאי דאמרי' ואורות ואוצרות שיש או שאין בהם דירה לא קאי אלא אאוצרות ולא אארות כלל דבארות לית בהו חילוק כמו דיר וסהר כנ"ל משו"ה לא מייתי לי' הפוסקי' לענין עיבור לעיירות דמק"ו דדיר לענין קרפף אתי' וכנ"ל ודברי רבינו יהונתן תמוהים בעיני ואולי י"ל דס"ל מדלא נקט בארות ד' אמות ש"מ דבית דירה נמי עלי' קאי וכמ"ש תוס' שם ד"ה נפש וכו' וא"כ יליף ק"ו לקרפף שצריך שיהי' בית דירה בדיר מ"מ להלכה נ"ל מ"ש:
מה שתמה פר"מ עוד דבש"ס עירובין נ"ה ע"ב איבעי' דלא איפשטא במחיצה בלי תקרה והראב"ד פכ"ח משבת פסק להחמיר להדי' והרי"ף והרא"ש לא מייתו כלל הך איבעי' וכ' קרבן נתנאל שדעתם להחמיר וגם הטור בסי' שצ"ח לא מייתי לה כלל וכ' שם בהג"ה מרלנ"ח שדעתו להחמיר וגם הרש"בא בס' עבודת הקודש אות וי"ו לא מייתי ב' מחיצות בלי תקרה משמע נמי דעתו להחמיר וליכא מאן דמקיל להדי' אלא הרמב"ם יחידאה ומ"ט פסק המחבר ורמ"א כוותי' בסי' שצ"ח הנה הוספתי נופך על דבריו כי גם בעיני יפלא:
עד שמצאתי במגדול עוז פכ"ח משבת שם דירושלמי פשיט לי' להקל ופרישת אמוראי שם ופירוש הירושלמי נ"ל דבעי למפשט אוירה של חצר שנפרץ להחמיר מבית שנפרצה מחיצותי' ואין לו תקרה ודחי דבית בנוי מתחילה לדור בתוכו לכן משניטל קורותיו בטל עיקר בנינו וכיון שגם מחיצותיו נהרסו בטל לי' לגמרי משא"כ חצר שמעיקרא כך נבנה כל שנשארה לו ב' מחיצות אין חסרון התקרה מגרע כחו כנ"ל פירושו רלא כבעל קרבן העדה ע"ש ר"פ כיצד מעברין ודרך הפוסקים דלא למשבק פשיטתו של הירושלמי מפני ספיקתו של הש"ס בבלי ע"כ דעתי נוטה יותר לומר כמ"ש מגדול עוז שם עוד דהרי"ף דמסתם סתים לי' דעתו להקל כי דחיי' הש"ס אינה דחיי' בעלמא אלא האמת כן הוא וכן י"ל ברא"ש וטור ורשב"א ואין לנו מי שמחמיר להדי' אלא הראב"ד וי"ל איהו נמי לא מחמיר אלא משום דס"ל תחומין י"ב מיל דאורייתא ואם כן יש לתחומין עיקר מ"הת ע"כ דעתו להחמיר בספק איבעי' ולא אמרו ספק עירוב להקל אלא בפלוגתא לא באיבעי' אבל להמון הפוסקים רבים וגדולים דס"ל דלית לי' שרש מן התורה כלל מה"ת להחמיר בס' איבעי' ובשגם שבירושלמי מפורש להקל ואי הוה ס"ל להראב"ד הכי גם הוא הי' פוסק להקל והשתא שהסברה נוטה להקל כפשיטתו של ירושלמי והרמב"ם מקיל בהדי' והרא"ש והרשב"א דפסקו להדי' תחומין אין לו עיקר מהתורה פשיטא שדעתם להקל במאי דלא מייתו האיבעי' וכן הטור והרי"ף נמי הא כ' מגדול עוז שדעתו להקל ומסתמא אין להפליגו מדעת הרמב"ם ומכ"ש להרמב"ן ספ"ק דעירובין דלרי"ף אין לתחומין עיקר מדאורייתא והראב"ד יחיד דמחמיר והיינו משום דס"ל תחומי' דאורייתא וכיון דהך דינא דתחומין אי דאורייתא או דרבנן רפיא בידיה דהמחבר ורמ"א בסי' ת"ד ולרמב"ם אע"ג דס"ל תחומין דאורייתא מקיל הכא להדי' ע"כ יפה עשו בעלי הש"ע דהקילו פ"ב יום ד' י"ט טבת תקע"ז לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: