שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן צב
נשאלתי יהודים שמכרו בתים ברחוב שלהם לעכו"ם אי אסרום עליו בשבת או לא כמ"ש רמ"א בא"ח רס"י שפ"ב שאם השכיר או השאיל ביתו לנכרי אין אוסר עליו דילמא ה"נ במכירה אלו תוכן דברי השואל ולא ביאר שאלתו וספקו:
הנה גוף הדין בה"ה פ"ב מה' עירובין בשם רשב"א ודברי רשב"א הם בס' עבודת הקודש שער ה' סי' ג' וז"ל אבל ישראל שהשאיל או שהשכיר ביתו לעכו"ם אינו אוסר שלא השאיל והשכיר לו ע"ד שיאסר עליו ועוד שאין דרכו של ישראל להשאיל ולהשכיר לגוי עכ"ל ולכאורה ב' הטעמי' צריכים דלטעם הראשון שלא השאיל ע"מ שיאסר עליו קשה אטו בדידי' תלי' מילתא הלא חז"ל גזרו שמא ילמד ממעשיו ע"כ הכבידו עליו דירתו עם הגוי שיהיה צריך להשכיר לו ויאמר כשפים הוא עושה לי וא"כ מה לי ברצון של ישראל שאינו משאיל לו ע"מ שיאסור עליו על כרחו יאסר עליו כדי שיצטרך לשכור ממנו וע"כ נ"ל דעיקר אועוד סמוך שאין דרכו של ישראל להשאיל או להשכיר ביתו לנכרי ומילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן שמא ילמד ממעשיו של גוי ורק משום לא פלוג דסתם גזרו ולזה די במה שמשאיר לו תפיסת יד בבית להעמיד כלי שם כדי שלא יאסור עליו זהו מה שנ"ל:
והנה צריכי' לחקור מאיזה טעם החליט רשב"א שאין דרך להשאיל ולהשכיר ביתו לנכרי לכאורה י"ל כי בעו"ה המה אדוני הארץ ומתהלכים ברחבה ואנחנו גולים וסורים וצדי צעדינן מלכת ברחובותינו והמה הולכי ברחבה ומהיכי תיתי יצטרך גוי לשאול או להשכיר מישראל וא"כ במכירה נהפוך הוא כי בעו"ה מטה יד ישראל ומוכרים לנכרים כי רמה ידם ושפיר הוה בכלל גזירה:
אך י"ל איפכא דודאי עיקר תיקון חז"ל שלא ילמוד ממעשיו הי' בימים קדמונים והישראלים שרוים על אדמותיהם ואין נכרי שכיח ביניהם ואם יתערבו עמהם ילמוד ממעשיו ע"כ החמירו שצריך להשכיר ממנו אבל בעו"ה בח"ל שנתפזרנו ביניהם ובלאה"נ יתערבו בגוי' לא שייך כ"כ הך גזיר' אלא דבר שנאסר במנין לא בטל ועיין סבר' זו בתוס' פ' איזהו נשך ע' ע"ב ד"ה תשיך וכו' וכיון שכן ובא"י אסור להשכיר להם בתים א"כ שאלה ושכירה לא שכיח א"כ ה"ה מכירה דאסור ליתן להם חניו' בארץ וא"כ כיון שתחילת איסור בא"ילא הי' אשאלה וה"ה אמכיר' גם בח"ל לא יאסר:
ומ"מ אין נ"ל קולא זו דמ"מ עיקר דברי רשב"א בנוים על ס' קמייתא דמייתי ה"ה דלא השאיל לו ע"מ לאסור עליו דירתו וזה לא שייך במוכר דלא בדעתו לחוד תלי' כ"א גם בדעת קונה וכעין שכ' תוס' בכתובות למ"ד ע"ב ד"ה שלא וכו' שלא בדעת הקונה לבד תלוי כ"א גם בדעת מקנה וה"ה הכא בהיפוך ע"כ לא נ"ל להתיר: