שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן פח
שלמה שמו ושלימה משנתו תורתו אומנתו ויף בגדלו וחכמתו בחוץ תרונה וגם קמה אלומתו ה"ה י"נ הרב המאה"ג החרוץ בעל פיפיות כש"ת מהו' זלמן פערלס נ"י אב"ד דק"ק באנאוויץ יע"א:
יקרתו הגיעני והנה עיקר שאלת חכם הוא בהיתר טלטול לבית הטביל' בעירו וזה לשונו ילמדנו וכו' על בית הטבילה העומדת מובדל מהעיר אם יש להקל בעירוב כי לפי דעתי הצעירה אין מועיל בה אפי' צורת הפתח כמו בבקעה לא מהני צורת הפתח כמו שמבואר בסי' שס"ב בא"ח סעי' יו"ד ז"ל וה"מ בחצר ומבוי שיש בהן דיורים אבל בבקעה לא מהני בשכל הרוחות ע"י צ"הפ ואף שבצד א' הולכת נהר א' קצר שיש בו מים מ"מ בנהרות שלנו שדרכם להתיבש בקיץ הרבה יש לאסור כמו שמבואר במג"א סי' שס"ג סקל"א והטור מחמיר אם דרכו להיות נקרש בימות הגשמים ורבים חקרי לב פלפלו בזה בש"ות שלהם גם יש שביל המפסקת בין הבית לנהר ודעת המג"א שצריך לחי ועכ"פ בנד"ד אפשר לא מהני כי אין אדם דר כלל בבית הטבילה עכ"ל דפר"מ ני':
והנה כאן נמצא בחור א' שלמד שם בקהלתו וצייר לי מעמד עירו ובית הטבילה באופן שהנהר עוברת באמצע העיר כי בתים בנוים בשני עברי הנהר ועוברים ע"י גשר קטן ובית הטבילה בקצה אחד מהעיר בסופה ממש ומעבר שני של הנהר וב' צ"הפ עומדות שם כמין ג"ם דהיינו קנה א' עומד בקצה הטבילה וקנה השני בצד הנהר וחבל מתוח עליהם זהו צ"הפ אי ועוד מתוח חבל מהקנה הזה לקנה שכנגדו בבית שבעיר הסמוך יותר לבית הטבילה אלא שמרוחק קצת ממנו אלו דברי הבחור ההוא וכמה רחוקים דברי ציוריו מדברי פר"מ נ"י ע"כ אמרתי לברר הדין עפ"י הסוגי' והפוסקים ומר כי אתרי' יבין לאשורו ובהתרה יעשה:
גרסי' בעירובין י"א ע"א הרחב מעשר א"צ למעט אם יש לו צורת הפתח ורב ס"ל צריך למעט ואמר ר"י דמדברי רב נלמוד כי היכי דברחב מעשר לא מהני צ"הפ ה"ה בפרוץ מרובה על העומד בכל ד' צדדים דהוה כמו רחב מעשר מצד א' ואינו מועיל צ"הפ וש"ס דאי דפרוץ מרובה קיל טפי משום שמהני בפסי ביראות ובריתא דמסייעא לר"י מוקי לי' בפתחי שומאי אבל צ"הפ מועיל לפרוץ מרובה אפי' לרב דביתר מעשר אינו מועיל מ"מ בפרוץ מרובה מועיל ומכ"ש למאי דלא קיי"ל כרב ביתר מעשר מכ"ש מועיל צ"הפ בפרוץ מרובה בד' דפנות והנה לכאו' לפמ"ש תוס' ר"פ עושי' פסין דהתם כיון דאיכא קצת מחיצה רוחב אמה מכל צד ה"ל פרוץ מרובה לאו דאורי' והקילו לעולי רגלים ע"ש מבואר ד' קונדסי' שאין כאן מחיצה רוחב אמה הוה פרוץ מרובה בד' צדדים דאורי' ואפי' לעולי רגלי' לא מהני וא"כ לא מיבעי' לרב דצ"הפ לא מהני לפרצה יותר מעשר ה"ה לד' קונדסי' דאיכא בנין אב דר' יוסף דהא ליכא למידחי שכן התרת אצל פסי ביראות אלא אפי' אי ליתי' לדרב וכדקיי"ל כתנא דמתני' דאפי' ביתר מעשר מהני צ"הפ מ"מ בפרצה מרובה ע"הע אפשר דלא מהני כיון דליכא מחיצה אמה דבלא"ה כ' ריטב"א דפרוץ מרובה דר' יוסף חמיר מיותר מעשר לרב דרב יוסף אפי' לרבנן קאמר דמדרב ביתר מעשר לדידי' נשמע לרבנן בפרוץ מרובה מד' רוחות ע"ש והשתא נהי דנדחו דבריו בפרוץ מרובה דרבנן דאיכא מחיצה אמה אבל בפרוץ מרובה דאוריי' לא נדחו והא דלא מוקי ברייתא דריבה פתחי' וחלונות בכה"ג משום דלישנא דריבה בה פתחי' וחלונות לא משמע בהעמדת קונדסי' בעלמא אבל לעולם לדינא אפשר לומר כן ויבואר לפנינו אי"ה והנה שיטת רמב"ם פט"ו משבת וכן בהל' סוכה לפי הבנת ה"ה ז"ל דנהי דלא קיי"ל כרב וכר' יוסף מ"מ בתרתי לריעותא דאיכא פרוץ מרובה מד' צדדים ופרצה א' מהם יותר מעשר שוב לא ניתר בצה"פ וצ"ל הא דלא מוקי ברייתא דפתחים וחלונות בכה"ג וכן הקשה בס' ת"ח וי"ל דא"כ אדתני ובלבד שלא יהיה פרוץ מרובה הכי הו"ל למימ' ובלבד שלא יהיה בה פרצה יותר מעשר ואז הוה מתני' לי' רישא שרובה פתחים כפשט' בלי הגה' שריבה בה וק"ל:
תו איתמר התם ד' קונדסי' דכלאים ופליגי ר"ל אומר ה"ה לענין שבת ור' יוחנן סבר לענין שבת לא מהני ופריך אי בעשר בהא לימא ר"י לענין שבת לא אע"כ ביותר מעשר וכרב ודחי לי' התם ע"ש הנה בכאן קשיא לכאורה אהרמב"ם הנ"ל לימא שאני הכא בפיאה דאיכא תרתי לריעותא דפרוץ מרובה מד' רוחות ומיירי נמי ביתר מעשר וצ"ל דרמב"ם ס"ל כשיט' ריצב"א שבתוס' וכדאסבר הריטב"א מבואר לקמן אי"ה א"כ לא איירי כלל בפרוץ מרובה מד' רוחות דבהא לא יתיר ר"ל לענין שבת וא"ש:
ובתוס' הקשה דלמא ר"י ס"ל כנהרדעי וס"ל הלכה כחנני' דבעי' דלתות ותי' דבבקעה ליכא מ"ד פי' דנהרדעי מיירי בפתוח לר"ה אבל פתוח לכרמלי' כגון בקעה ליכא למ"ד תו הקשה דלמא ס"ל לר' יוחנן כר' יוסף דבפרוץ מרובה לא מהני צ"הפ וס"ל השתא להתוס' דאפי' ליתא לדרב אפשר דאיתי' לדר' יוסף וכמ"ש לעיל ותי' תוס' דנדחו דברי ר' יוסף ולא חש ליה ש"ס כלל וצלע"ג דהא לא נדחו אלא משום שכן התרת בפסי ביראו' והיינו בפרוץ דרבנן דאיכא עכ"פ שם ד' מחיצות אמה אבל בד' קונדסי' דפרוץ מרובה דאורי' מאן לימא לן דצ"הפ משוי לי' כסתום וכן יש להקשות לשיטת רבנו שר מקוצי שבסוף הדיבור דס"ל אי ליתא לדרב ליתא לדר' יוסף וקשה דזהו דליתא היינו בפרוץ דרבנן אבל בפרוץ דאורייתא מה"ת לומר דמהני צ"הפ מד' רוחות ומצאתי בריטב"א ר"פ עושין פסין שכ' בשם י"א דפרוץ מרובה על העומד לאו דאוריי' כלל והא דאמרי' הכי אגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא לישנא בעלמא הוא ומשו"ה הקילו לעולי רגלים בפסי ביראות וא"כ י"ל דר"י ושר מקוצי דבתוס' דשמעתין שהיא שיטת רמב"ם הנ"ל:
תו הקשו תוס' א"כ בפסי ביראו' ליעבד צ"הפ מד' רוחות ויהיה מותר לכל אדם ומ"ט לא התירו אלא לבהמות עולי רגלים ותי' ר"י דכיון שהוצרך להגביה מפני הגמלים לא יעמוד ברוח מצוי כן נראה לפי גיר' הרא"ש ע"ש אמנם בשיירא שחנתה בבקעה דלא שייך תי' זה דהרי קמן שהקיפוהו חבלים ולא עבידי לגמלים א"כ תיקשי כנ"ל וליעבד להו צ"הפ מד' רוחות ותי' ר"י דלא הותר אלא במקום דיורי' ולא לשייר' שבבקעה פי' הא דכ' תוס' לעיל בריש דבריהם דפתוח לבקעה קיל היינו לאפוקי לר"ה והכא כ' תוס' דכשיכנסם מהפתח למקום דיורי' קיל ומשו"ה הוצרכו לומר דפסי ביראו' אינו עומד מפני הגמלים דפסי ביראות מיחשב מקום דיורי' כמ"ש רש"י במתני' ריש עושי' פסין ד"ה וחצר וכו' אבל שייר' שחנתה בבקעה אע"ג דחונים בהם בני אדם מ"מ לא קביעי דירת' והוה כנעשית לבקעה פי' שגם התוך היא בקעה ואינו מקום דיוריי לא מהני צ"הפ מד' רוחות אפי' עומד ברוח מצוי:
וריצב"א תי' דלא מיירי שמעתין מד' רוחות אלא מרוח א' דד' רוחות דכלאים היינו כרוח א' לשבת ושארי מחיצות שלימות משו"ה פריך בפשיטו' אי בעשר מ"ט דר"י דלענין שבת לא ולשיטתם י"ל דלמסקנא אפי' בד' רוחות מהני היכי דליכא תרתי לריעותא היינו יתר מעשר ובד' רוחות פרוץ מרובה אבל זולת זה מותר בצ"הפ אך לפי' גם לרמב"ם תיקשי מפסי ביראות לר"מ דלא הוה אלא עשר וליעבד ליה צ"הפ וצ"ל ג"כ כנ"ל שלא תעמוד ברוח מצוי' אבל משיירא לק"מ דלית להו כ"כ קונדסי' להעמיד כ"כ פתחים שלא יהיו רחבי' מעשר ולא יצטרך לחלק בין בקעה למקום דיורים:
היוצא מדברינו אלו לשיטת ריצב"א ורמב"ם וסמ"ג סמק שבב"י והיא המחוורת לפע"ד אין בית מיחוש לנידון שלפנינו כיון דצ"הפ של בית הטבילה לצד הנהר מחברה עם העיר כאילו כותל בנוי שם והעיר עומד מרובה מכל רוחותיה א"כ אפי' אם צ"הפ הללו שבבית הטבילה רחבי' מעשר אין בכך כלום כיון שעומד מרובה בד' רוחותיה וע"צ היותר טוב יאמר ויעשה צ"פ שבעירו באופן שלא יהי' רחב יותר מעשר ואי לא סגי בקנה א' יעמיד ב' וג' קנים בין כל א' פחות מעשר ולר"י שבתוס' והוא דעת הרא"ש והטור נמי היינו אי מד' רוחותיה עשויה לבקעה מקום דליכא דיורים אבל בנידון שלפנינו שצ"הפ שמקצה בית הטבילה עד הנהר מחבר בית הטבילה להעיר ושארי צ"הפ שבעיר עשוי' לדיורי' אפי' יהיה המקוה נידון כמקום שאין בו דיורים מ"מ כיון דליכא בד' רוחותיה אלא מרוח א' או משתי רוחות לית לן בה ובפרט שלא תהי' קרפף יותר מבית סאתים פנוי' בין העיר לבית הטבילה לא מיקרי דיורי' אבל לא נ"ל דלא גרע מפסי ביראו' ולא דמי לשיירא כמ"ש לעיל ונ"ל פשוט דמותר ע"י צ"הפ ואי משום שיוצאים ממנו לבקעה ע"פ השדה הא קולא הוא כמ"ש לעיל דלזה נתכוונו תו' בריש דבריהם אך מה שפקפק על שארי פרצים שבעיר שמתירי' ע"י שראנקין יפה כ' והמכשלה הזאת ברוב קהלות הגר וכבר נשאלתי מזה מרבני דמדינה ואין בידם לתקן ואמנם אם א"א לעשות צ"הפ טוב לעשות ב' פסין גבוה' עשרה ושראנקי' ע"ג כשראנקין של מוכסים בצידו א' קורה גדולה ובצידו השני חבל או שלשלת שיכולים לסוגרו בו כזה ?# שאז אפילו בזמן שהוא פתוח מתחזי כשער וכן תקנתי פה במקו' זולת זה לא ידעתי וטוב לתקן עכ"פ דלתות כעין גאדיר שעשוי לסגור שאז אפי' בלי צ"הפ יש מקום להתיר קצת יותר אין להאריך בזה ואודות הנהר יעיי' ס' א"ע והכרעת תוס' שבת דעכ"פ בקיץ דליכא קרש וכל זמן שיש מים ולא כיזבו שפיר מהני ולא גזרי' אטו זמן שיכזבו מימיהם או שיקרשו ולא דמי לים יע"ש וה' יורני נפלאות מתורתו וירום קרנו וכסאו הגבה למעלה כנפשו ונפש א"נ לנצח דש"ת פ"ב יום ד' כ"ו א"ר תקפ"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: