שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן פה
שלום וכ"ט לה"ה הרב המא"הג מעוז ומגדל חריף בעל פיפיות מלתעות כפירים לו ושיני אריות כש"ת מו"ה ליפמן נ"י אבדק"ק דרעזין יע"א:
נתכבדתי בכבוד תורתו וגם כי אין דרכי להשיב על פלפולא ודבר שאינו נוגע להלכה ולמעשה וגם כי עתה עת האסף צאן קדשים בלימוד הל"ות מ"מ לאו אורח ארעי למיקם גברא רבא אבראי עיינתי קצת ואמרתי להשיב הפעם מפני הכבוד ואחוה דעתי במקצת ענינים אלו הנאמרים בעמוד ראשון שבמכתבו וכה אמרתי עם הספר בחי' דברי הרשב"א שבכ"מ רפ"ב משבת צע"ג מה ראה לדמות שבת לטומאה וכי בחדא מחתא מחתינהו דלמא טומאה דחוי' ושבת הותרה ומה ענין עבודה לפ"נ דלמא לענין א' מהם הוא דחוי' ולאידך הותרה וש"ס ערוך ס"פ טרף בקלפי לחלק לענין עבודה בין שבת דהותרה ובין טומאה דדחוי' ובענין פ"נ ס"ל להר"מ מר"ב שברא"ש ס"פ יה"כ ובטור א"ח סי' שכ"ח דכל המצות דחוים ושבת הותרה דה"ל שבת לענין פ"נ כי"ט לענין אוכל נפש והטעם לכאורה דדחי' כל התורה נפקא מוחי בהם ואינו אלא דחי' ובשבת יתר עליהן קרא ושמרו ב"י את השבת לומר דהותרה אלא לפ"ז תרווייהו צריכא וצ"ע ביומא פ"ה ע"ב טבא חדא פלפולא חריפתא וכו' הא תרווייהו צריכי ויעיין עוד שם פ"ה ע"א תוס' ד"ה ולפקח וכו' משמע מדבריהם דוקא מוחי בהם יליף זה אבל מושמרו לא הוה ידעי' זה והדין נותן דהרי האי תינוק מושלך בעיר שרוב עכו"ם כשיגדל אוכל נבלות ויחלל שבת דהרי דינו כגוי ואיך נחלל עליו שבת מקרא דושמרו שישמור שבתות הרבה הרי זה לא ישמור שבתות הרבה וע"כ מוחי בהם נמצא תרוייהו צריכי ולא שייך לומר דידי עדיף כיון דכולהי צריכי. עוד יש לעיי' דבעי למילף פ"נ ממילה ומילה דחוי' ולא הותרה ואיך נילף פ"נ שיהי' הותרה להר"מ מר"ב הנ"ל וכן יש לעיין פרא"דמ דמשוה הש"ס דחיית מילה ועבודה וצרעת משמע דדחייתן שוה ולש"ס ס"פ טרף בקלפי שבת הותרה ומילה וצרעת בודאי דחיי' וכל אלו צ"ע מ"מ אין לדמות הענינים וצ"ע על הרשב"א הנ"ל דיליף פ"נ ושבת מטומאה ועבודה ויש להתבונן דאע"ג דהותרה קיל מדחוי' כמבואר ביומא ו' ע"ב מ"מ לענין א' קיל דחוי' מהותרה ממאי דקיי"ל כרבא לגבי אביי בזבחים ל"ב סוף ע"ב איפכא מסתברא וכו' ולפ"ז כל מה שמצינו הואיל וניתנה שבת לדחיי' להא אידחי נמי להא הכל או לאביי דס"ל בהותרה נמי אמרי' הואיל והותרה הותרה או למאי דקיי"ל כרבא צ"ל שבת דחוי' במקדש ולמאי דקיי"ל י"ט הותרה אוכל נפש למאי דקיי"ל כרבא דלא אמרי' מתוך שהותרה צ"ל מש"ה בעינן צורך קצת ולאביי אפשר דס"ל אמרי' מתוך בלי צורך קצת ואמנם מכשירי אוכל נפש דמחלקי' בין אפשר לעשותו ובין א"א ע"כ דחוי' היא דמ"ע של שמחת י"ט דוחה ומש"ה היכא דאפשר לקיים שניהם לא דחי ובזה יש להבין קצת דברי ר"ח שבתוס' פסחים פ"ד ע"א ד"ה ולא מילה וכו' י"ל דקאי אמכשירים דאלת"ה מה שייך קושי' התוס' וכי עשה דשמחה דוחה ל"ת הלא הותרה וי"ט הוא כחול לענין אוכל נפש למ"ש מהר"מ מר"ב ובהא לא נחלק עליו אדם והארכתי שם בחי' ביצה בר"ן שם. וכתבתי על גליון מכילתא שלי פ' בא דפליגי ר' ישמעאל על ר' יהונתן בקרא ליתן לו בקר שני לשריפתו דהקשה הא למה לי קרא פשיטא שלא ידחה י"ט דכתיב לא תעשה כל מלאכה אלא קרא כשחל י"ו בשבת שלא ידחה שבת ויתן לו בקר שלישי ובזית רענן נדחק מאוד ולי אני עני נלענ"ד דשבת קיל מי"ט דס"ל להאי תנא עבודה דחוי' במקדש וא"כ הוה סד"א בשבת בשעה שמבערי' ומקטירי' אימורים בפנים נשרף גם נותר בחוץ בשעה שניתן לדחות לכן איצטריך קרא משא"כ יו"ט ר' ישמעאל לטעמי' דס"ל נ"ונ קרבים בי"ט מטעם שלא יהי' שולחנך מלא וכו' א"כ הותר לגבו' כמו שהותר בהדיוט ובהותרה לא אמרי' מתוך שהותרה הותרה כנ"ל לרבא לכן לא צריך קרא שלא נשרוף נותר בי"ט ולשבת צריך קרא והומ"ל כשחל ט"ו בשבת אלא משום דפסח מצרים כך הי' לחד מ"ד ביום ה' הי' ע"פ ואע"ג דלא בד"ו פסח קאמר כשחל ט"ז בשבת ויעיי' תוס' זבחים נ"ח ע"ב ואעתיק מה שכתבתי אצלי בגליון מג"א סי' פ"ז סק"ג קצת מתנגד לזה [הוא מבואר לעיל סי' ס"ה בד"ה ואשר]:
ועיי' מה שכתב רא"ש שלהי מס' יומא ע"ש הראב"ד רלהכי אין נותנים לי' נבלה משום דאיכא קטן א' בסוף העולם יע"ש ואין שחר לדבריו אלו ופירושו נ"ל דאיכא קטן א' בעולם שנימול היום ונדחה שבת באיסור חבורה ונדחה נמי בשחיטה לחולה שהיא חבורה ושוב כיון ששחטנו לצורך החולה הלז נאמר הואיל ואידחי שבת לצורכו נדחה נמי בבישול ומשו"ה אע"ג שמצינו נבלה שחוטה נשחט ונבשל בשבת וצ"ע. מ"ש פר"מ מחביבה מצוה בשעתה לא הבנתי אטו משום חביבה מצוה בשעתה מחללי' שבת התם שלהי פ' ר' ישמעאל אמרינן בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה דנהי דהנהו אימורים ופדרים דחו שבת ואלו חל יה"כ במ"ש הי' צריך להקטירן בשבת דהם בעצמותם דוחה שבת מ"מ אי לאו חביב' מצוה בשעתה כשחל מ"ש בחול היה צריך להקטירם במ"ש ואפ"ה מעשים בכל יום בכהנים בב"המק שממהרים להקריבם בשבת עצמו וע"כ משום דזה לא מקרי אפשר לקיים שניה' דכיון דחביבה טפי בשעתה ה"ל כאלו א"א לקיים במ"ש ושוב דחי הש"ס דלמא משום דהתם קיל טפי שכבר דחתה שחיטה את השבת משרה מקלינן משום צירוף חביבה מצוה שלא להשהות עד הערב אבל זולת זה לא זה כוונת ש"ס למעיי' שם אבל מעלתו נחית בי' טפי ולא נהירא [ועיין לעיל סי' ע"ט] הכ"ד א"נ לעבדי ה' פ"ב יום ב' כ"ז למב"י קפ"ח לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: