שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן פ
שלום וי"ר לי"נ הרב הגאון המופלא המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה' מיכל סג"ל נ"י:
הבא השתא אתא לקדמנא שלוחי' דמר ומגלת ספר כתב לי ופר"מ צוה עלי להודיעהו עניות דעתי בההוא ינוקא דאתיליד בשבת כ"ח סיון בין השמשות למוצאי שבת בשעה ח' ומחצה והי' יום המעונן באופן שא"א לשפוט על ככבים:
ולהיות מצותו עוברת עלי לא אוכל למנוע ולעשות רצונו ולחות דעתי וכאשר קבלתי גם מרבותי כי ההלכה רווחת בזה בלי שום פקפוק כדעת המג"א רס"י של"א וכל האחרונים כבר הסכימו כן יע"ש באלי' רבה ותוס' שבת שתפסו במוחלט שיעור בין השמשות אינו כ"א ג' רביע מיל קודם צאת הככבים והוא מסוף שקיעת החמה לתחת האופק:
והנה לדעת החולקים הם הרוקח בסי' נ"א יע"ש שלשונו מגומגם קצת וצריך תיקון והרא"ם במרדכי ס"פ במה מדליקין והם ס"ל מתחילת השקיעה הוה לילה גמורה מדאורייתא וג' רביעי מילין קודם לזה הוא בין השמשות א"כ ע"כ צריכי' להקדים בע"ש בהדלקת נרות ג"כ והנה אנחנו כלנו במדינות אלו עושי במלאכה עש"ק עד קרוב לשעה או ג' רביע שעה קודם צאת הככבים נמצא אנו תופסים במוחלט כשיטת ר"ת ואיך אח"כ בהגיע יום השבת ויהי' מוטל עליו למול בנו ביום ח' ללידתו יאמר ויחוש לדעת הסוברים שכבר הי' לילה אז ונמצא עביד תרתי קולי דסתרי אהדדי עשה מלאכה עד סמוך לג' רביע מיל ומתעצל במ"ע של ביום השמיני ימול כאלו אותו זמן היה לילה ויהיה מן המתמיהים שוב מצאתי כעין זה בש"ות ב"ח סי' קצ"ד:
ועוד דאעפ"י שאיני כדאי ח"ו להכריע במקום אלו הגדולים מ"מ דבריה' צע"ג שכתבו ברוקח שם ובמרדכי שמשתשקע היינו תחלת השקיעה וזה הוא תחלת יציאת הככבים למעלה מעובי הרקיע למטה ונמצא לדבריהם צאת הככבים הנאמר בכל מקום היינו תחלת יציאתם מעובי הרקיע למעלה במקום שאין עין שולט ושביק תנא סימנא השקיעה הנראה לעין ויהיב סימנא ביציאת הככבים למעלה תחלת צאתם ותו הרי בפ' מי שהי' צ"ד ע"א אמרי' מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום מעלות השחר עד הנץ ה' מילין משקיעת החמה עד צאת הככבים ה' מילין ונדחקו בפירושו מתחלת השקיעה עד סוף יציאת הככבים ומ"ט לא שיער בחדא מילתא מתחילת שקיעה עד סופה או מתחלת יציאת הככבים עד סוף יציאתם ולזה י"ל משום דשיער במה שעינינו רואות אלא שכבר כתבנו דלדעתם ע"כ לא נזהרו בעלי הש"ס בזה בדוכתי טובי מסתמא כך הוא דרך בני אדם להלך מעמוד השחר עד צאת הככבים ובהם שיער הש"ס וא"כ הה"נ קרא דנחמי' וחצים מחזיקים ברמחי' מעלות השחר עד צאת הככבים היינו סוף יציאתם ע"כ המחוור כשיטת התוס' ומה שקשי' להו להני גדולים מפ' איזהו מקומן נ"ו ע"א כבר תי' שם בתוס' מיתורא דקרא מרבי' להקדים זמן פסול הקרבנות מתחלת השקיעה משא"כ בשאר מילי ואין זה דוחק כי כן יש במכילתא פ' בא והנותר ממנו עד בקר ב' פעמים ליתן בקר לבקרו של בקר לרבות מעמוד השחר והביאו רש"י בחומש הרי דמרבה מב' פעמים בקר זמן מוקדם מה שלא הי' במשמעות לשון בקר א' אעפ"י דבש"ס דילן לא דריש הכי היינו משום דס"ל דלא צריך קרא להכי אבל לעולם כל היכא דכתי' קרא יתירה מדריש להקדים זמן ויש לעיי' לפ"ז מנ"ל דמילה דוחה שבת מביום דלמא בשבת לא אלא אתא להקדים זמנו שלא ימול אפי' בחול מאוחר לשקיעת החמה:
עוד יש מקום עיון לפ"ז דזמן הלנת הקרבנות מוקדם לזמן לילה בכל התורה א"כ בדין שתקדים זמן תפלת ערבית מתחלת השקיעה שהיא נגד אברים ופדרים קודם לזמן ק"ש שהוא צאת הככבים וצ"ע בתוס' ורא"ש ריש ברכות יע"ש ואין מפרשים לחשכי"ב בשגם הזמן בהול ואין לי פנאי לעיין:
ואולי י"ל בזה דס"ל להתוס' דהיא גופי' דנפסל בלינה משקיעה ראשונה ידעו שהוציא ראשו חוץ לפרוזדר ואם אינם יודעים כ' ש"ך סימן רס"ו סק"ט הולכים אחר המנהג והוא תמוה ועיינתי בסמ"ק בפנים וכ' אחר חזקה וכן הגיה בדגול מרבבה וי"ל הכוונה חזקה שלא נולד עד השתא הנה בנדון שלפנינו יש לסמוך ע"ז שלא למולו בשבת אבל אם אירע כן בע"ש צ"ע אם לסמוך על חזקה זו ולמולו בשבת ואין פנאי עתה להאריך בזה וא"כ נשיילי' אי הי' הוציא ראשו או לא:
ובאמת דברי הסמ"ק צל"ע אדרבא נימא הרי הוא ילוד לפנינו וכמ"ש במקוה הרי הוא חסר לפנינו הואיל וחסר ואתא וה"נ משעה שמתחלת להקשות בלדתה הרי הוא נולד ואתאי נולד ואתאי ע"כ נראה יותר גי' הש"ך לילך אחר המנהג ור"ל מנהג רוב ולדות שאינם מוציאים ראשם קודם לידה:
הנה כי כן אם נודע לנו בברור שהוציא ראשו או לכל הפחות שמעו קול בכייתו באותו שעה שהזכיר מר הי' יום ודאי לפע"ד כי זמן הלילה לפי השעות הנוהגות הוא בתקופות השנה הזאת לעת עתה ה' מינוטון קודם גמר קשקש ניין אוהר והי' זה רחוק מבין השמשות שהוא רק ג' רביעי מיל ושיעור מיל במוחלט הוא כ"ב מינוטון כמו שהאריך והוכיח בראיות ברורות שאין עליהם תשובה בחק יעקב סי' תמ"ט סק"י יע"ש אמנם אם יש ספק בכלי השעות מי יכול להכניס ראשו בזה וגם כי אולי אין הילוך כלי השעות שבכאן ושמה שווי' וא"א לסמוך על דברי בזה אמנם מר כי אתרי' בשידוע לו שהי' יותר מרחוק מצאת הככבים הנהוג לעת כזאת בשהשמי' בהירים יותר מג' רביעי מיל ע"פי חשבונו של חק יעקב שהוא טו"ב מינוטון לערך אזי הלא גם דעתו נוטה להקל רק שרוצה שאצרף עמו הנני הנני ולמטי לי שיבא מכשורא וכשר וישר הדבר הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ד' ב' תמוז תקס"ג לפ"ק משהק"ס: