שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן עב
יען ראיתי בנב"י מהדורא בתרא סי' למ"ד מ"ש אודות הפא"ראסאל שחושש להם מחיוב חטאת לשיטת הרי"ף דס"ל בשבת קל"ח בטלית כפולה דאם יש בגגה טפח או בג' טפחים סמוך לגגה טפח חייב חטאת א"כ ה"ה הכא נמי דיש בשלשה טפחים סמוך לגגה טפח ומשפע ויורד להיות למגן ולצל להנושא וה"ל שיפועי אהלי' ומיחשב כדפנות וה"ל אהל עם דפנות והעושה בשבת חייב חטאת והנה האמת דהשתא הכא רובא דהמונים נושאי' אותו בשבת אלא שנפתחי' ע"י גוי אך ומה בכך אמירה לנכרי שבות ואפי' יהיה רק איסור דרבנן פתיחת הפאראסאל מ"מ ה"ל אמירה לנכרי שבות דשבות ולא במקום מצוה ומי התיר להם:
ואחר העיון הדק היטב אומר אני בודאי לישא פאראסאל בשבת לאו משנת חסידי' היא ושומר נפשו ירחק ממנו אבל מ"מ לפע"ד איננו כמו שחשב הגאון זצ"ל דכל מלאכה דלא אשכחן דכוותה במשכן לא מחייב עליה בשבת וזה לשון הירושלמי ס"פ כלל גדול מה בנין הי' במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים ופריך ולאו לשעה היה א"ר יוסי מתוך שהיו נוסעים וחונים עפ"י הדבור כמי שהי' חונים לעולם אר"י ב"ר בון מכיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ כמו שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה בנין הדא אמרה מן הצד בנין הדא אמרה אפי' נתון על דבר אחר הדא אמרה בנין על גבי כלים ודחי בנין אדנים כקרקע דמי ופסק כן הרמב"ם פי"א משבת דבנין ע"ג כלים לאו בנין הוא ומפרש ליה ה"ה דלא דמי למשכן דאדני' כקרקע דמי ומייתי לי' מג"א סס"י שט"ו והירושלמי הזה מייתי ליה הרשב"א בחי' שבת פ' כלל גדול:
ולמדתי מהירושלמי הזה ג' טעמים שלא יהיה בפראסאל שום נדנוד אסור מן התורה עכ"פ חדא דה"ל בנין לשעה ופי' בנין לשעה שהוא עשוי' מתחלה לבנותו ולסותרו לשעתו ולחזור ולבנותו ולסותרו כל שעה כמו שהיה המשכן עשוי' ופליגי אמוראי למ"ד מתוך שהיו חונים עפ"י הדבור ה"ל כבנין עולם א"כ הדרינן לכללן דבנין לשעה לאו בנין הוא וכיון דאשכחן סתמא דתלמודא דידן בפ' במה מדליקין ל"א ע"ב גבי מפני שהוא עושה פחם דאמר גבי סותר ע"מ לבנות במקומו דכיון דכתי' עפ"י ה' יחנו כמקומו דמי ולא דחי לי' ש"מ הכי קיי"ל וכן משמע בתוס' צ"ד ע"א ד"ה ור"ש פוטר וכיון שכן הלכה דבנין העשוי לשעתו אינו בנין א"כ האי פאראסאל עשוי' לשעה כמובן ועיי' מ"ק ט' ע"א דדחיק אמאי דאיגי ולא משני משום דאיכא למימר בנין ב"המק יוכיח דלא דחי אפי' י"ט ובימי מילואי' דחי אפי' שבת שהקימו והריקו בכל יום אע"כ התם בנין לשעה הוה כמו פאראסאל להעמידו ולפרקו לשעתו ביומו ולא דמי להעמדת המשכן במקום תחנותם עפ"י ה' יחנו:
ב' דלא מצינו כיוצא בזה במקדש שיהי' האוהל עובר ממקום למקום ע"י אדם הנושאו בעצמו וכל מה שהאריך בנודע ביהודה בענין אהל זרוק אינו ענין לשבת דהתם לענין טומאה אבל לענין שבת לא הוה מלאכה כ"א מה דהוה במשכן ועמ"ש תוס' בשבת ה' ע"ב ד"ה אגוז ע"ג מים וכו' דאע"ג דלענין קנין קיי"ל ספינה מינח נייחא ומיא ממטיא לי' מ"מ לענין שבת לא הוה הנחה משום שבמשכן לא הצניעו חפצים בענין זה ע"ש וה"נ דכוותי' וראיה ברורה לזה משבת מ"ג ע"ב מת המוטל בחמה באים ב' ב"א ויושבים בצידו חם להם מלמטה זה מביא מטה ויושב עלי' וזה מביא מטה ויושב עלי' חם להם מלמעלה מביאין מחצלת ופורסין עלי' זה זוקף מטתו ונשמט והולך וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאלי' ע"ש ולכאורה צ"ע הרי עושים אהל ממש במחיצת עצמם והאהל נטוי' על ראשם והם בעצמם המה דפנו' ועוד שאינם מתטלטלים כלל אלא קבועים במקומם וע"כ משום דלא מצינו במשכן אהל כי האי גווני שיהיה אדם מאהיל על עצמו ומכ"ש כשהוא נע ונד הולך ואהלו עמו וק"ו מאוהל על גבי כלים מכ"ש אדם הנושאו:
ועוד בה שלישי שאין אהל דאורייתא אלא כשמחיצות מגיעות לארץ כמו שהיה במשכן וכמו שדקדק רש"י וגם הרי"ף בלשונם גבי טלית כפולה וכמ"ש תוס' שם קל"ח ע"א ע"ש ובנב"י שם כ' דבמחיצה טפח סגי לשבת ואומר אני אה"נ אבל ובלבד שתגיע לארץ אפי' לא יהיה רק גבוה טפח אבל מחיצה תלוי' באויר שאינה עשויה להוסיף עלי' כלל וא"א להוסיף ולהמשיכה עד לארץ זה ודאי איננו אהל דאורייתא כלל וכן משמע הסכמת פרי מגדים סי' שט"ו באשל אברהם סק"ח:
וכיון שזכינו לדין שאיננו דאורייתא א"כ ממילא אפילו אסורא דרבנן ליכא דהרי טלית כפולה אי אית ביה חוטין שרי' אפי' לכתחלה וה"נ קרסי' ולולאות הוה כחוטין כמ"ש נב"י בעצמו ועוד הכא עדיף טפי שעשוי' ומתוקן מעיקרא לכך והוה כמו כילת חתני' דמקיל בי' הרי"ף ורמב"ם משום שעשוי' מעיקרא לכך וע"כ קרוב לומר שאפילו מדרבנן שרי' וא"כ לכל הפחות מותר לפותחם ע"י גוי ואין להרעיש העולם בשביל זה הנלע"ד כתבתי פה פ"ב יום ב' תענית אסתר תקע"ג לפ"ק משה"ק סופר: