שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן סו
שלום וכ"ט לי"נ ורב חביבי הרב המא"הג המפואר והמהולל חרוץ בעל פיפיות כש"ת מהו' בער נ"י אופ"ה אבדק"ק אייבשיטץ יע"א:
יקרתו הגיעני נידון ג' חברות שבקהלתו שנתיסדו מאז כשהי' רק ב"הכנ א' ולא הגיע עליי' לתורה לרוב אנשים אלא בזמן רחוק והתחברו ג' חברות וכתבו להם ספרי תורות וקראו להם בשעה שקראו להם בב"הכנ ושוב נכנסו למוספין ועתה יש עוד ב"הכנ ואין צורך כל כך ועוד עכשיו נשתנה המנהג שקוראים לב"הכנ לקריאת התורה ותפלת מוספין זמן רב אחר תפלת שחרית והחברות ההמה מקדימי' לקרות בב"הכנ אחר שחרית ושוב כשהציבור נכנסי' לקרות ולהתפלל המה עוסקים בדברים בטלים והרבה מהם אינם נכנסים לתפלת מוסף עד כי כמה פעמים מתפללים מוסף שבת וי"ט במנין מצומצם וגנאי הוא לציבור ע"כ דעת פרמ לבטל החברות מכל וכל וישמעו ק"הת בב' בתי כנסיות שבעיר והאריך קצת בענין ק"הת וברכותי' ובענין ביטול מנהג:
תחלה אומר מה שנראה מדברי פרמ"כת שטעם הקפידה להיות מן העולין הוא משום ברכת התורה כמדומה לי שנמשך בזה אחר לשון שבלי הלקט דמייתי ב"י א"ח רס"י רפ"ב שכתב בשם תשו' הגאון משו"ה קורין בשבת ז' קרואים נגד ז' פעמים ברכו שבימי השבוע שאם א' לא יי"ח יצא בשבת וכן הוא שם דף ל"ו ע"א אך דבריו צע"ג והלא עיקר תקנתא דעזרא הי' הפותח מברך לפניה והחותם אחריה והאמצעי' אינם מברכים כלל כבמתני' ר"פ הקורא עומד ושם כ"א ע"ב והאידנא דכולם מברכי' גזירה משום נכנסי' והיוצאים ושם כ"ב ע"א בסופו משני שאני היכי דיתיב רב דמיעל עייל מיפק לא נפיק מבואר אי איכא אתרא דליכא נכנסין ויוצאין לא יברך אלא הפותח והחותם והרבה מן גדולי הראשונים לא ניחא להו להוסיף גברי על ז' קרואי' כדי שלא לגרום ברכות שאינם צריכים דבזמן המשנה שלא היו מוסיפים ברכה בתוס' גברי היו מוסיפים אבל לא עכשיו ויעיי' מג"א סי' רפ"ב סק"א וא"כ איך אפשר להעלות על הדעת שתקנת עזרא היה מטעם הנ"ל ובלאה"נ יש לי צער הרבה דבמשנה שלהי מס' מגלה אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן וקאמר עלה ר"ל לפי שאין אומרים ברכה על הפורעניות וק' הא במתני' לא ברכו האמצעי' וצע"ג עט"ז סי' קל"ט ע"כ נלע"ד אפי' בזמן המשנה וגם מיד בתקנת עזרא ואפשר אפי' בתקנת מרע"ה מיד תקנו לומר כל א' וא' שעלה אמר ברכו את ה' המבורך והם ענו ברוך ה' המבורך ל"ו רק ברכת התורה לא אמרו אבל ברכו אמרו וא"כ י"ל מרע"ה תיקן קורא א' ועזרא חלקו לז' כדי שיאמרו ז"פ ברכו ושפיר אמר ר"ל טעם שאין מפסיקין בקללות שלא יאמרו ברכו ה' המבורך על הפורענות ויוצדק יותר לשון מס' סופרי' פי"ב אינו בדין שיהיו בני מתקללי' ואני מתברך אבל ברכה ממש נתקן מפני הנכנסים ויוצאים וא"ש:
אבל מ"מ אין טעם קפידת העלי' לתורה מום תוס' ברכות או אמירת ברכו אלא הקריאה בעצמה היא ענין גדול ורב ורם ובעלי חן חלקו ז' קרואי' אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד ומשו"ה אמרו ששי הוא מעולה ומובחר שבקרואים כמ"ש מג"א סי' רפ"ב סק"ט ועיי' בטי"ד סי' ת' ר"ת הי' עולה לעולם שלישי אפי' כשהי' אבל ובש"ס פ' הניזקין ס' ע"א משמע נמי שלישי עדיף מדאמרי' אחריהם קוראים הממונים פרנסי' על הציבור יהיה איך שיהיה אין הטעם מפני שמברך אלא מפני שקורא ואע"ג שעתה מקרי' אותו מ"מ יש לו זכות הנ"ל אבל אלו העולים ואינם יודעים לקרות עם הש"צ ולפעמים אינם משגיחים כלל רק מברכים לפניו ולאחריו ויורדים הלואי שלא יעלו ומה נעשה וכבר דשו בי' רבים: ואמנם לבטל מנהגם יש לעיי' דודאי אפי' מנהג עיר א' הוה לעירו כנתפשט בכל ישראל כיון דמתחלה לא הנהיגו כן אלא בעירם ה"ל ככל ישראל וכעין שכ' תוס' גיטין ל"ו ע"ב ד"ה אא"כ גדול וכו' ונראה שהוצרכו לזה לתרץ הא דריש מגלה דמייתי מיניה לעיל דמשמע בעי' גדול לבטל והא קריאת י"ד לא נתפשט לכל ישראל שהרי מוקפי' אינם קוראים בו לזה כ' כיון דמתחלה כך נתקן ה"ל פשט איסורו וה"ה במנהג שנהגו מעצמם בעיר א' הוה לדדהו כנתפשט בכל ישראל ופשוט יותר מביעא בכותח דהרי י"ט של גליות לא נתפשט בא"י ומקום שנהגו שלא לעשות מלאכה וכו' לא נתפשטה בעיר אחרת ומ"מ לדדהו הוה כנתפשט בכל ישראל עת"ו פסחים י"ד ע"א ד"ה שתי פרות ומג"א ססי' תצ"ג למד משם לדידן ואפשר דאין ראי' מירושלים עת הרגל דקרא כתי' כל הקהל כאחד חברים כמבואר בחגיגה כ"ו ע"א עכ"פ אמת נכון הדבר דמנהג עיר א' הוה לאותה העיר כנתפשט בכל ישראל:
ודעת מהרי"ק שרש ע"ט דאפי' יש בו נדנוד איסור עוקר ההלכה ויפה תפש עליו פר"ח במנהגי איסור שלו אשר בהלכות י"ט אות יו"ד וכל דבריו נכונים וכמ"ש הרדב"ז בשם הריטב"א ע"ש ומיהו מה שהשיג על המהרי"ק דמייתי ראי' מרב דאיקלע לבבל ומצאום שקראו הלל בר"ח ולא הפסיקו' משום מנהג אבותיהם אע"ג דברכו והוה ברכה לבטלה דעובר משום לא תשא דאוריי' והפר"ח השיג דברכה לבטלה אינו אלא אסמכתא ומדרבנן וטפי ה"ל למימר דהא הברכה שמברכים על המנהג ואומרים וציונו היינו שציונו אל תטוש תורת אמך וכיון שהמנהג של הלל גופיה לית ביה שום איסור לכאורה א"כ ממילא אין כאן לא תשא וצ"ע לכאורה ועיי' תוס' סוכה מ"ד ע"ב ודבריהם שם בלאה"נ צ"ע דנדחקו ליישב ברכת שופר די"ט ב' דר"ה ומה יענו על ברכת מרור דליל ב' של פסח דמרור עצמו דרבנן ובי"ט ב' מנהג אבותינו ומברכים עליו ונדחקתי מרור שאני שמברכי' על אכילת מרור דעלמא בזמן מצותו ולא לאכול מרור השתא משא"כ שופר דמברכי' לשמוע השתא קול שופר ואלו הי' מברכי' על תקיעת שופר דעלמא הוה דומה למרור וכעין זה ברא"ש בברכות ובתשו' הרדב"ז ח"א דמייתי מהרי"ק הנ"ל ונשי דידן נהגי לטבול על דם טהר ומברכי' על הטבילה והיינו כנ"ל ומזה קשי' על פסק הרא"ש שלהי יומא דפסק מברכי' על הדלקת נר י"הכ אע"פי שמברכי' להדליק ופסק שלא לברך על מנהג טבילת עי"הכ אעפ"י שנוסח הברכה על הטבילה וצ"ע והארכתי בכל זה בתשובה אחרת ואין כאן מקומו:
והנלע"ד ליישב קצת דברי מהרי"ק כיון דאמרי' בעלמא האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ועמג"א רסי' תקפ"ד א"כ יש במנהג קריאת הלל שלא בזמנו קצת איסור ואי נימא אין כח למנהג במקום איסור ממילא אין כאן וציונו והברכה לבטלה ואפילו אי ברכה לבטלה בעלמא לאו דאורייתא היינו משום מקלס להקב"ה ואיננו לבטלה ממש משא"כ הכא דמנאץ ומברך על הגידוף ה"ל איסור לא תשא דאורייתא כך נ"ל דעת מהרי"ק אע"כ הוכיח מזה דאפי' יש אי' במנהג הוא בכלל אל תטוש וממילא אין כאן ברכה לבטלה כצ"ל ומ"מ אין נראה לי ראי' מהרי"ק דהא הקורא הלל בכל יום היינו ביומא דחולא שאיננו חג דקרא כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג עירכין ירד ע"ב אבל הם הנהיגו לקדש ר"ח במלאכה אין כאן איסור וממילא אין איסור בהלל ולא בברכה:
ומ"מ אפי' למהרי"ק היינו כשהמנהג גופיה נתיסד אדבר שיש בו קצת איסור י"ל חז"ל ויתרו איסורם נגד מנהג עיר ועיר אעפ"י שאין הדעת נוחה מזה מ"מ כך י"ל למהרי"ק אבל מה שאינו נוגע בגוף ההנהג' אלא שעי"ז נשתרבבו איסורים ומכשולים לא יהיה אלא דברי תורה שבטלו חז"ל כמה מ"ע שופר ולולב ומגילה משום שמא יעבירנו והעמידו דבריהם במקום כרת בהזאה משום שמא יבא לידי מכשול שמא יעבירנו ואיך לא נדחה מנהג אם עי"ז יבוא מכשולים ואיסורים וע"כ גם מהרי"ק מודה בזה דהרי פרק מקום שנהגו גביה דאפרושי חלה מארוזא ואמר ר' יוסף ליכלא זר באפי' דלמא אתי לפרושי מפטור על החיוב והתם ע"כ ברכו להפריש חלה דאל"ה הרי הי' להם היכר שאיננו חלה גמורה ולא יבואו להפריש מפטור על החיוב אע"כ ברכו ור' יוסף לא חשש לברכה לבטלה כיון שנהגו ואין במנהג עצמו שום איסור שייך וציונו ואפ"ה כיון דחייש דישתרבב מזה מכשול אחר זמן שיפרשו מפטור על החיוב נתאמץ לבטל ע"י אכילת זר באפיהו ש"מ דכי האי גוני לכ"ע מצוה לבטל מנהגם:
ומ"מ מתוך הדברים אנו למדים מדאמר ר"י ליכול זר באפיהו ולא ביטל מנהגם בהדי' וגזר עליהם או אסר עליהם להפריש חלה מארוז' ש"מ דלא טב לבטל מנהגם בכח משום דאתי לאינצוי' ולפע"ד דבזה צדקו לדינא דברי מהרי"ק דבכה"ג אפילו יש קצת איסור אין להכניס עצמו בעובי קורה לגרום מחלוקות והמעיי' בתשו' מהרי"ק שרש ע"ט יראה כל דברי רבנו האי גאון דמייתי הכל בנוי רק על זה משום דאתי לאינצוי' וגדול השלום ע"כ התחכם ר' יוסף דליכלו זר באפי' וכשיראו נוהגים זלזול בחלה שלהם ממילא ירפו ידיהם א' לאחת ויתבטל המנהג מאליו:
וכן נ"ל בנידון שלפנינו שלבטלו בכח ולמחות בהם שלא לאסוף מנין לקריאת תורה אתי לאנצוי אך החכמים ויראי שם יפרשו מהם ויקראו בב"הכנ בציבור וממילא יראו כי אין דעת חכמים נוחה מהם וכל מי שיראת ה' נוגע בלבו יסתלק מן החברא אז תתבטל ממילא א' לאחת הנלע"ד כתבתי בחופזי ואחתום בברכה א"נ דש"ת. פ"ב יום א' יו"ד אדר תקצ"ו לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: