שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן נג
דאתי שנית קהל שלא הי' לה' ס"ת וניתן לה' ס"ת מנדיב לב אחד אם יברכו הציבור הטוב והמטיב על אותה הנתינה כדקיי"ל בש"ע או"ח סי' רכ"ג סעי' ה' בשארי מתנו' שהוא טובה לנותן ולמקבל:
אי לא נתנה במתנה אלא ע"ד שאלה כרוב נותני ס"ת לבה"כ אין כאן מקום שאלה דפשיטא דלא יברכו על שאלה ואך אי נתנו במתנה להק"ק ועדיין אי לא נשאר לו ס"ת אחר כבר כ' הגאון בני יונה דלדעת הפוסקים דע"י שנותן ס"ת שלו לחלוטי' לציבור הפקיע מעצמו מ"ע של תורה ומחוייב לכתוב לו ס"ת אחר וממש ביטל מ"ע שהי' מוחזק בה עד עתה א"כ אין כאן טוב לדידי' ועכ"פ לית כאן ברכת הטוב והמטיב אך הספק שיברכו הציבור שהחיינו וכן אם להיחיד עוד ס"ת אחר ונתן זה במתנה להציבור בזה יש להסתפק אי יברכו הטוב והמטיב:
הנה בספר הלקט חלק ב' קע"ט ז"ל קהל שבנו או שקנו בה"כנ אם מברכי'. תשובה יעמוד ש"ץ ויברך בקול רם הטוב והמטיב עכ"ל ולא הביא שום סברא וראיי' כדרכו ז"ל. ובס' מחזיק ברכה כ' שמדבריו משמע דעכ"פ שהחיינו לא יברכו ולפע"ד כיון דכ' מג"א סי' רכ"ג סק"ה דאין לברך על קניית ספרים דמצות לאו ליהנות ניתנו ונראה דברכת רמ"מ דס"ל שם דמברך לאו על המצוה אלא על הקנין דלא גרע מכלי חדש וכן מורה לשון רמב"ם פי"א הלכה י"א דמצוה הבאה מזמן לזמן או שיש בה קנין כגון הקונה תפילין וכו' או מעקה וכו' הרי אתי עלה מטעם קנין וא"כ י"ל דוקא יחיד החונה ס"ת או אפילו ציבור שבנו בה"כ דה"ל קנין חשוב ולאו כל יומא מתרחיש אבל ס"ת של ציבור אע"ג דעניים הם מ"מ לא יגיע לכל א' על חלקו מנה חשובה שראוי' לברך על הקנין ואי משום מצוה הא לאו ליהנו' ניתנו ולא יהא אלא ספק מ"מ ספק ברכות להקל ולא יברכו הכ"ד הכותב בחפזי משה"ק סופר מפפד"מ: