שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן נ
החיים והשלום יחדיו יהי' תמים למור וקטורת הסמים ה"ה ידיד עליון הרבני המופלא כבוד מו"ה יהודה נ"י:
שאלתו שאלת חכם הגיעני והבטתי בנעימות ימינו עוז עוררה חיל ע"ד פת ותבשילי' הנעשי' מקמח של מין קטניות הידוע הנקרא קוקריץ או טירקשען ווייץ אשר ממש עיקר אכילת אדם מאותו מין הוא ע"ד הנ"ל ואיבעי' ליה למעלתו אם לברך עליו שנ"ב או בפה"א. ועיניו לנוכח הביטו במג"א סי' ר"ח ס"ק י"ב י"ג אלו דבריו דברי פח"ח:
אמנם פשיטא ליה למעלתו דאין מברכי' עליו במ"מ אע"ג דמיזן זיין טובא ורגילי' לקבוע סעוד' עליו בעירו ומקומו מ"מ הא פשיט' ליה ולכאורה הדין עמו דהרי כ' בנימוקי תלמידי רבינו יונה ז"ל שממנו לקוחי' דינים אלו שבמג"א סקי"ב הנ"ל דמייתי' בשם לחם חמודות ויע"ש שכ' וז"ל הנה למדנו מבריית' זו שאורז ודוחן דינו שוה ועל שניהם מברך תחלה במ"מ כמו על מעשה קדירה שהרי הברייתא הזכירה שניהם וה"ה נמי לכל דבר שאכלו למיזן כמו הפניצו והוא לדעת רש"י דוחן שמברך עליו בורא מיני מזונות עכ"ל תר"י מבואר מדבריו שדוחן וכל כיוצא כו מיזן זיין כמו האורז וראוי לברך עליהם בורא מיני מזונות לדעתו ואפ"ה לדינא לא קיי"ל כוותי' בהא אלא כפסק הרי"ף ורמב"ם וש"ע דדוק' מברכי' על פת שלו וכל תבשיל העשוי' מקמח שלו שנ"ב וכשלא נתמעך לגמרי בפה"א ובחידושי ביארתי טעם הדבר לפע"ד דלא בהזנה וקביע' סעודה תלי' מילתא דבמ"מ אלא צריך שיהיה לו חשיבות לחם וחיוב חלה וחימוץ ועיי' תוס' עירובין למ"ד ע"א וכל הני מיני' לית להו הך חשיבות משא"כ אורז דתנן במתני' דחלה העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייב בחלה וחייבי' על חמוצו כרת ומפרש בירושלמי הטעם משום חטין גוררי' האורז לעשות לחם חמץ ונהי דלא קיי"ל כריב"נ דאורז מחמיץ מ"מ ע"י תערובת חטין מחמיץ ודוקא אורז יש להם טבע זו ולא שארי מיני קטניו' והאריך בשיטה זו הרא"ש בשם רמב"ן סוף הלכ' חלה ורמז עליו מג"א סי' ר"ח סקט"ו וכן משמע סתימת דעת המחבר סי' תנ"ג סעיף ב' ואף שמג"א כ' שם לחומרא שלא יי"ח מצה אלא ביש בו כזית בכא"פ ע"ש ולענין זה ודאי לאו דוקא אורז אלא כל המיני' שוים וכמשמעות פשטות ש"ס דילן בזבחי' ע"ח ע"ש אבל לכאורה משמע דדעת המחבר כהרמב"ן הנ"ל דמשוה ש"ס דילן עם הירושלמי דוקא אורז ומשום גרירה ולא בעי' כא"פ דחטין גוררי' האורז לעשות לחם גמור והשתא י"ל כיון שיש לאורז כח חימוץ כל שהוא שאלו היה מערבי' חטין הי' הוא עצמו מתחמץ ונעשה לחם משו"ה גם שהוא בפ"ע ראוי לברך עליו במ"מ משא"כ שארי מינים אפילו זיינין וקבעינן סעודה עליה' כיון שבשום אופן אינם באין לידי חימוץ אין מברכין עליהם במ"מ ואם כן אין לספק אלא אם מברכי' על פת ותבשיל העשוי מקמח של טירקשין ווייץ שנ"ב או בפה"א:
אומר אני עני אין כאן ספק אלא זה פשוט לי יותר מביעא בכותחא דברכתו שנ"ב דהרי מבואר בש"ס דברכות ל"ו ע"א דהוי בעי למימר אפילו בפת אורז ודוחן שנ"ב ונהי דלא קיי"ל כוותי' באורז והיינו מטעם גרירה שכתבתי לעי' מ"מ בדוחן קיי"ל כוותי' ופשיטא דהני טירקשע ווייץ לא עדיפא מאורז שיש כמה מדינות גדולות באיי הים שכל מאכלם פת אורז והכי איתא בפסחים נ"א ע"א וכאשר שמענו ונדעם ואפ"ה אי לאו דגרירי הוה מברכין עליו שנ"ב וסתמא דתלמודא דברכו' דלא הוה ס"ל טעמא דגרירא מברך באמת שנ"ב א"כ מכ"ש הני טירקשע ווייץ אי לית להו מעליותא דגרירא שלא יברכו על פת ותבשיל מקמחם אלא שנ"ב והנה תר"י כ' טעם דעל פת מיני קטניות מברכין שנ"ב אע"ג דאישתני למעליותא כ' ב' טעמי' חדא עכ"פ אין הפרי ניכר ולא שייך לברך בורא פרי שאין כאן פרי ולזה הטעם ה"ה נידן שלפנינו אלא שכ' עוד טעם אחר וז"ל ואפשר לומר מפני שהנאתו ואכילתו כל השנה הוא כשהוא פרי ועכשיו יצא מתורת פרי ואין דרך הנאתו בכך לפיכך גרע מברכה שלו עכ"ל והטעם זה השני לפע"ד צריכא רבא דאל"ה תיקשי מבשמי' כתושי' שמברכי' עליהם ברכתם אע"ג שאין הפרי ניכר אע"כ הטעם משו' דהני לית בהו דרך אכילה והנאה אלא ע"י כתישה והיינו פרי שלהם משא"כ קטני' שדרך לאכלם מבושלים בלי מיעוך ע"כ כשנתמעכו או יטחנו נשתנו ברכתם לגרוע וסברא זו רמיזא במג"א סי' ר"ב סקי"ח יע"ש ואם כן לפ"ז י"ל בנידון שלפנינו דהני גרגרי טירקשע ווייץ אין אכילת אדם אלא בשיטחנו וזה עיקר פריין י"ל שמברך בפה"א ומ"מ לא נ"ל דלאו אדעתא דהכי נטעו אלא לעופות ופיטום אוזות לאוכלן כמות שהן וע"ד הדוחק שבני אדם אוכלין אותם ואע"ג שאינם נאכלין לאדם אלא ניטחני' וכתושים מ"מ אין זה עיקר פריין ואין לברך אלא שנ"ב לפע"ד:
אך כל זה אם הוא פשוט שהוא מין קטניות ממש אך אני מסופק בדבר הרבה כי אף על פי שהגאון חק יעקב סימן תנ"ג סמך על שמועתו ואין ספק שלא יאונה לצדיק כל עון ואיננו מין דגן מחמשת המינים שיתחייב על חמוצו וכן אנו מורי' בפסח וליתר שאת הנה שלוח אליו מעשי אצבעותי העתק מתשובה א' שהשבתי לשואל בזה שנח קע"ו לפ"ק לענין חמץ מ"מ היינו בודאי שאיננו מין דגן אבל אפשר שהוא מין אורז ולענין חימוץ בלי תערובת חיטין אין נפקותא בין אורז לשארי מיני' קטני' לכן לא דקדק הגאון ח"י בשמועתו אבל לענין ברכה אפשר שהוא מין אורז הנגרר ע"י החטין וברכתו במ"מ וספק זה נולד לי על ידי מה שראיתי בתשובת מהר"ם לובלין סימן ע"ח שטיטרקי מין אורז הוא ואם טיטרקי הוא היידען יהי' מין אורז כ"ש וק"ו טירקשע ווייץ שנודע לי עפ"י חקירה מטבעי אחד שהרבה כח חימוץ יש בהך טירקשע ווייץ אפילו מן האורז ונהי לכח ה' מיני דגן לא הגיע ואין חמוצו אלא סירחון מ"מ אם האורז נגררי' ע"י החטין ונאמר שאפילו הטיטרקי שקורין היידען נגררי' א"כ ק"ו לטירקשע ווייץ שאם יתערב בקמחו קמח חטים בנ"ט יגררוהו להחמיץ וממילא כשאין בו תערובו' מברכי' על הפת ותבשיל הנ"ל במ"מ כמו אורז אע"ג דהאורז אדעתי' דהכי נטעי' והכא עיקרו למאכל עופות כמ"ש לעיל ז"א אלא לענין לברך בפה"א שאין זה עיקר הפרי אבל לענין במ"מ אין לחלק בזה וראי' ברורה משבולת שועל ויען כי אין בידינו דבר ברור ואין דעתינו מכרעת אפילו כדעת הנמלה לא יאכלנו אלא בתוך הסעודה לא אותו הטירקשע ווייץ ולא הטיטרקי עד יבוא מי שדעתו רחבה מדעתינו ויעמיד הדבר על בריו ותל"מ ואחתום בכל חותמי ברכות פ"ב יום ג' ג' טבת תקפ"ו לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: