שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מג
בפרק במה מדליקין בסוגי' דקינסא פשיט הש"ס ממנורה דמקדש ממנה הי' מדליקין ובו היה מסיים והקשה הגאון מו"ה יונה לנד סופר בספרו בני יונה סימן רע"ד הא השלהבת אינו אסור אלא מדרבנן כמבואר בביצה דף ל"ט ע"א דשלהבת לא נהנין ולא מועלי' ושל ע"ז דבדילי מיני' שרי' לגמרי וא"כ איך פשיט ממקדש דאין שבות במקדש כיון דלא אפשר בענין אחר ע"ש ולפענ"ד לק"מ מתרי טעמי א' שפירש"י שם ממנו הי' מדליק שבערב לקח הישנה בידו עד שתיקן החדשה ואח"כ הדליק מן החדשה שארי הנרות ותוס' הקשו על זה א"כ ידליק כל הנרות מזה שבידו אע"כ זה אי אפשר שכבר נעשה אפר ולפע"ד כל זה היה מהנס שיהיה יכול לתפוס עוד הישנה בידו להדליק ממנו החדשה ומיד כשהדליק את החדש מיד נתבטל הישן ונעשה אפר כיון שכל עצמו לא היה אלא מעשה ניסי' שע"ד טבע לא היה בו כח להדליק רק ממעשה ניסי' א"כ מיד שהדליק החדשה לא היה צריך תו לנס ומעתה מוכיח הש"ס אי ס"ד שיש שום נדנוד איסו' להדליק מנר לנר אע"פ שאין לנו לגזור שבות במקדש כיון שא"א בענין אחר מ"מ היה נעשה הנס עוד רגע להדליק כל הנרות מהישנה שבידו אע"כ דלא חיישי' לאכחושי מצוה ובר מן דין נ"ל דהגאון ז"ל לא דק דהתם בביצה מוקי להך ברייתא במסקנא באדיי אדויי והא דהוה שלהבת רק איסור דרבנן אבל אי מחוברת בגחלת ופתילתה הוה אסור מן התור' אפי' בנר של ע"ז וכש"כ של הקדש וכ"כ שם הרא"ש בביצה בשם הירושלמי וכ"כ ט"ז בי"ד רסי' קמ"ב ומג"א סי' רצ"ח סק"ח ומ"ש יש"ש סוף ביצה להתיר להדליק גר מבית תפלתם של עע"ז היינו למסקנא דלא חיישי' לאכחושי מצוה וה"ה בנר של ע"ז אבל אי היה שייך אכחושי מצוה היה אסור מן התורה בשלהבת הקשורה בפתילה שלהם וכן מצאתי בשעה"מ פ"ו מהל' ע"ז ה"ו ע"ש ומזה צל"ע קצת במ"ש מג"א סי' קנ"ד ססקי"ט ע"ש דאיפכא מסתברא להדליק ממנו הו"ל ביזוי ואכחושי משא"כ להשתמש לאורו הו"ל כקול מראה וריח שאין בהם מעילה דאוריי' ואפשר בב"הכ אפי' איסור דרבנן ליכא:
ומ"מ בעיקור תשו' הרא"ש דמייתי טו"ז בי"ד סי' רע"ד שהתיר להסיר דיו מאות שלא נתייבש ולית בי' משום אכחושי מצוה משמע מדברי' בנר כה"ג אסור היינו מדמסיים הש"ס למ"ד הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר ס"ל לרא"ש משום דהוה ליה הכחשה שיש בה ביזוי שמכחיש הנר לצורך דבר חול דמשעת הדלקה עד שיניחנה במקומה עדיין חול הוא וכבר היא דולקת בהנר והשמן שהכחישה את המצוה וזה הוא הכחשה של ביזוי ודוקא זה אסור דוק בתשו' הרא"ש ותמצא כדברי משא"כ בדיו המיותר על שיעור כתיבת האות ה"ל כעצים היתירים על הכשר סוכה אם אינו נוי לסוכה דשרי' בהנאה בסי' תרל"ח ע"ש וה"נ דכוותי' ובלבד שלא ישתמש עם הדיו לדבר חול וכן הסכים בנה"כ ובבני יונה שם ואולי יש להתיר לשום הקולמס הלחה ההיא לתוך הדיו שלו והטפה שבקולמס תתבטל ממילא ברוב הדיו ולית בי' משום בטול איסור כה"ג ועדיף טפי ממה שהלכה לאיבוד אבל לכתוב בו להדי' אפילו דבר קדש אפשר דלא שפיר דמי דלא גרע מקרש שניתן בצפון שלא יתנו בדרום: