שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן לג
שלום וכ"ט לי"נ הרב המא"הג המפורסים מו"ה געץ נ"י אב"ד דק"ק גערמענד יע"א:
יקרתו הגיעני עש"ק סמוך לה"כ ואשיב בקיצור נמרץ כי מעלתו אץ עלי ואני אינני פנוי כמאז למהר להשיב ע"כ הקיצור יספיק לסתור בה"כ ישנה לבנות חדש דחזי בי' תיוהא וגוהה ליפול וכדומה מבואר בש"ס פ"ק דב"ב ופ' בני העיר ואין אומר ואין דברים לחוש מטעם לא תעשון כן לה' אלקיכם רק משום פשיעותא והטעם נ"ל משום דנהי גבי מחיקות שמות הקדושים לא ברירא לי' למהר"י אסכנדרי שבב"י י"ד סי' רע"ו למחוק לצורך תיקון הכא שאני מתרי טעמא חדא התם אפשר בגניזת היריעה והכא לא אפשר ושפיר איכא למילף ממזבח חשמונאי והוא במס' ע"ז נ"ד ע"ב ובהגה' הטור החדשי' לא ידע מקומו איה ויש לי עוד כמה ראיות לזה הארכתי במקום אחר וגם פלוגתת אביי ורבא במסכת ע"ז י"ג ע"ב הא דאביי ס"ל דזה מקרי דרך השחתה ורבא ס"ל כיון שעושי' כן לכבודו של הקדש דלא ליתי' לידי תקלה לא מקרי דרך השחתה לכן נדחק משום דמחזי כמטיל מום בקדשים אבל בין למר ובין למר לצורך תיקון ממש מותר אבל אין נ"ל דלכ"ע אפילו שלא כדרך השחתה אסור ופליגי אי שייך לאו זה גם בדבר המטלטל וכדמשמע חילוק זה במג"א סי' קנ"ב סק"ו בשם מהרמ"פ ז"א דהמעיי' במהרמ"פ יראה דמיירי להסיר המטלטלי' מבה"כ השטענדר והמנורות זאת הסרה אין בה משום לא תעשון אבל לשבור המטלטלים אית בי' משום לא תעשון כדמוכח בפסחי' מ"ח ע"א ובמכות כ"ב ע"א ע"ש (ועיין לעיל סי' ל"ב) אע"כ אביי ורבא פליגי בהנ"ל ולכ"ע לצורך תיקון ובנין שרי ובפרט היכי דא"א בענין אחר וכמו דמוכח ממזבח ששקצו אנשי יון הנ"ל:
ועוד בה אחרת דבה"כ איכא בי' משום חלול הקדש ויוצא לחולין והקדוש' חל על מעות שמפרישי' קהל לבנות חדשה או על עצים ואבנים שבנאו כבר (משום פשיעות) וכמבואר בש"ס מגלה כ"ו ע"ב וברש"י ד"ה חלופי וזביני וכו' ונפלאות נוראתי משנים רבים על הר"י אסכנדרי הנ"ל דמייתי ממזבח נהי דחלול הקדש לא שייך במזבח אבל מבואר שם במס' ע"ז נ"ג ע"ב דמקרא מלא ובאו בה פריצים וחללוהו א"כ אין ראיה משם לשמות הקדש ואולי ראייתו למאי דלא הוה ס"ל לש"ס הך קרא ודוחק:
ודבר בעתו בחידושי אמרתי בסוף תענית אר"י אי הוינא התם קבענא בעשירי משום שרובו של היכל בו נשרף וצ"ל דאנן ס"ל דבאו בה פריצים נתחלל נמצא מששלטו בו זרים בט' והציתו בו האש מיד יצא לחולי' נמצא בעשירי נשרף בית חול ע"כ לא קבעוהו בעשירי והנה בע"ז נ"ג ע"ב הנ"ל בעא מיני' ר"י בן שאול מרבי יע"ש ועלי' תסוב הך דובאו פריצים י"ל עם מ"ש תוספות מגלה ה' ע"ב ד"ה ובקש וכו' א"נ י"ל וכו' וק"ל ורגיל אני ליישב מה שמדקדקי' שם מנ"ל דלא כך הי' מעשה דלמא ב' המעשים היו אמת שבקש לעקור ולא הודו לו ושוב פ"א רצה לומר כיון דאידחי אידחי ואמרתי דיל"ד הרי כשחל ט"ב בשבת חל גם י"ז תמוז בשבת (אם לא שקידש ע"פ ראי' ועיבר תמוז) וא"כ מ"ט לא בקש לומר בי"ז בתמוז כיון דאידחי אידחי ואין לומר ה"נ ובי"ז בתמוז הודו לו חכמי' ז"א דהא אנן לא קיי"ל הכי אע"כ צ"ל בי"ז בתמוז לא ס"ל כיון דאידחי אידחי דהרי גם י"ח תמוז הוא בימי המצרים משא"כ ט' באב שמשעבר היום ליכא איבול למ"ד מר"ח עד אחר התענית וע"כ אמר כיון דאדחי אדחי כן צ"ל א"כ מוכח דעובדא קמייתא לא הי' דאי ס"ד רבי ס"ל עשירי עדיף שרובו של היכל בו נשרף נהי דלא הודו לו עכ"פ למה יאמר כיון דאידחי טפי מי"ז בתמוז וק"ל:
ושבוע זו נתחדשתי פי' מדרש איכה שרבי למד איכה בשבת ט' באב ונקף אצבעו וקרא על עצמו רבים מכאובים לרשע ור' חייא השיב משיח ה' נלכד בשחיתותינו יע"ש על זה הפסוק והנה מג"א ס"סי תקנ"ג מייתי מהכא דאין ללמוד בשבת ט' באב אלא דברים המותרים יע"ש ואין משם ראי' דודאי מותר ללמוד איכה בכל שבת וי"ט ואדרבא משם מוכח בהיפוך דמג"א כתב רס"י תקנ"ד סק"ב דאין ללמוד עם אחרי' ורבי למד עם אחרי' א"כ מוכח בהיפוך ולהכריע נ"ל כך למאי דקיי"ל למידחי תעני' עד יו"ד אב א"כ שבת אין לו דין ט"ב כלל ומותר ללמוד עם אחרי' וכמ"ש מג"א בעצמו דיש לו רק דין עט"ב. אך אי הוה קיי"ל כס"ד דרבי הואיל ונדחה ידחה ואין לו שום תשלומין א"כ ט"ב נשאר בזמנו בשבת רק מצות עונג שבת דוחה ט"ב אבל עכ"פ מה שהוא בצינעא או ללמוד עם אחרי' וכדומה אסור כמו כל אבל בשבת והנה עבר על דברי עצמו שהרי הוא סבר הואיל ונדחה ידחה ואפ"ה למד עם אחרים ע"כ תלה חטא נקיפת אצבעו בזה וקרא על עצמו רבים מכאובים ר"ל ור"ח אמר אנו הסיבוני כי לא רצינו להודות לך ולא רצית לעבור על דברי חברך והיינו משיח ה' נלכד בשחיתותינו:
ואודות קילוף השמות פשיטא דישראל יקליף קליפת החומה בשלימות עם השמות ויגנזם וה' יבנה עירו וישכלל היכלו פ"ב יום א' ז"ך תמוז תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: