שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן כד
שלומים אלף במעט קלף לשר האלף הרבני המופלג מה"ו הרש טעלקע נ"י:
מ"ש מעלתו ממג"א סי' קל"ו בשם לבוש דבמקום שמוכרי' מצות יכול לקרות מי שירצה רק שיקרא כל א' לפי כבודו עכ"ל התם נתכוון לומר שלא יבזה אדם לקרות המכובד באחרונה אלא יקרא הקוראי' לפי כבודם זה אחר זה ואין זה ענין להמבוקש.
אבל באמת תמהתי איך אפשר שיעלה זה ע"ד קהל או למדן לתקן בו בקהלה ומה ענין מהרי"ק לכאן התם מיירי שהי' כן מנהג קבוע ביום ידוע ואותו מנהג נתקן בתחילה ברשות הכהני' שהי' באותן הימי' והם מחלו ע"ז ובמחילה זו ליכא משום אינצוי כיון שהוא בזמן ידוע וגם קונה במעות להרבו' כבוד התורה וכיון שבתחילה התנהגו ברשות הכהני' והיה מנהג ותיקון א"כ שוב כל הכהני' הבאי' אח"כ אל הקהלה אפילו ממקומם אחרי' ע"ד המנהג באים ככל ענינים כאלו וכאלו מחלו בהדי' גם הם ואם אח"כ א' מערער וכיפוהו ע"י השופט לצאת אבל לחדש מנהג בלי רשות הכהני' מאן ספין ומאן חשוב ובשגם לתקן כן בתמידות ולא בזמן ידוע וקריאה ידוע א"כ בטילת וקדשתם:
ובאמת דברי הב"י והמג"א שנמשך אחריו בהעתקת המהרי"ק לכוף הכהן הוא קצת תמו' דבהמרי"ק שרש ט' עובדא הוה שהיה הכהן יכול לילך לב"הכ אחרת לקרוא בכהני והוא נתכוון לבטל מנהגם וע"ז כ' מהרי"ק דכופין על מדות סדום אלא שהאריך על תחלת מנהגם וכ' שהיה כדין משום כבוד התורה ומצוה שנותן העולה להדלקת נר בבה"כ ומשמע בכל זה אם לא רצה הכהן לצאת שאין לכוף אלא משום זה נהנה וזה לא חסר שהי' יכול לעלות בב"הכ האחר' וגם היה רק לפי שעה כמ"ש ודייק להדי' המהרי"ק שהיה לפי שעה ואקראי בעלמא:
א"כ משמע זולת זה אין לכופו ע"י שלטן אלא שמראה שם פני' לומר כיון דבטל מנהג אית בי' משום אינצוי (והיינו אחר שכבר נקבע המנהג מתחלה ביושר וכמ"ש לעיל) דאם באנו לבטלו אית בי' משום אינצוי' א"כ לא עדיף קדימת הכהן שהוא דרכי שלום לדחות מנהגא יע"ש א"כ משמע אפילו בלא זה נהנה וזה ל"ח נמי כופי' וכן משמע קצת בסיום לשונו שכ' ובפרט כאשר היה יכול ללכת בב"הכ אחרת והיה יכול לקיים שניהם כבוד הכהן ומנהג המקום אשר שניהם כאחד הם טובי' ואיהו דאפסיד נפשי' במה שלא רצה ללכת שם ככל אשר פרשתי למעלה דכגון זה הוה מדות סדום וכופין עלי' עכ"ל מדכ' ובפרט כאשר היה יכול ללכת וכו' משמע שהוא רק סברא נוספת דבלא זה נמי הי' כופי' אותו וע"ז סמכו הרב"י ומג"א ומביא לפסק הלכה בסתם מ"מ הבו דלא להוסיף ע"כ תמהתי אם ימלא שם למדן דפליג ע"ז אם לא שיש לו סברא אשר לא אדע ע"כ לא אוכל לשפוט להלכה ומכ"ש למעשה עד שאשמע מה בפי המתנגדי' למעלתו והיה זה שלום לו ולתורתו כנפשו ונפש א"נ:
ומה ששאל עוד אודות ס"ת שנמצא ביני ובינך חסר יו"ד ולא הוציאו ס"ת אחרת וגם קראו שביעי ומפטיר:
דע כי גוף הדין בעצמו שלא להוציא ס"ת אחר מפני טעיות הוא מפוקפק מאוד וכבר הלכו בו נמושות ומ"מ מי יבא אחרי הכרעת רמ"א בש"ע סי' קמ"ג בזה אבל מ"מ באמת לא כל שהוא הייתי דוחה אותו ומוציא ס"ת אחרת אמנם מ"מ הקורא הזה יש לו אמתלאות חדא דמשמע באלי' רבה שהוא כמסתפק בסוף פ' וירא אל תיראי שהוא מלא יו"ד מלשון יראה ופחד והי' כ' חסר יו"ד שאז הוא לשון ראיית עיני' ומ"מ גם שם אינני מסכים עמו:
עוד יש לו אמתלא עפ"י מ"ש בצ"צ כיון שנמצא מגרשהן פ"א בנו"ן אין להוציא אחרת אם נכתב מגרשהן במקום מגרשהם והביאו מג"א וה"נ מצינו איש הבנים גלית שמו מגת חסר יו"ד כמדומה לי שבמסרה גדולה פליג על זה מ"מ במסרה קטנה נאמר כן וכן ביהושע כ"ב וגבול נתן ה' בנינו נמסר חסר במסירה קטנה ולא בגדולה ועיין במשלי י"ד ובין ישרים רצון פליגי בו בעלי המסרה כמבואר שם ריש קפיטל י"ג ובמסרה גדולה סוף יונה א"כ יש לו לתלות ולומר דהוה דומי' דצ"צ. הנ"ל אף שלענ"ד כל מה שרגילין לדמות להא דבעל צמח צדק לא דמי ליה דאיהו לא אמרו אלא משום שהמ"ם ונו"ן מתחלפי' ולא זולת דאינך הכל לדרשא כמ"ש מהר"מ לובלין גבי רחבה ורחבו ועיי' תשו' שער אפרים:
ועוד נ"ל אם נקל ולא נוציא ס"ת מ"מ אין מן הראוי לקרא להפטיר אפילו אם הטעו' הי' בכהן דהרי מן הדין מפטיר עולה למנין שבעה רק משום שאנו רוצים לנהוג מנהגינו אליבא דכ"ע כמ"ש תוס' מגילה כ"ג ע"א ד"ה חדים וא"כ תינח אם אותה הקריאה היא אליבא דכ"ע אבל אם יש בה ספק ברכה לבטלה מה לנו להרבו' בקריאה וזה נ"ל אפילו בכל טעות בעולם ואמנם מלשון צ"צ שכ' גבי מגרשיהם שציוה להוציא במנחה ס"ת אחר משמע במפטיר לא שינה כלום דא"כ ה"ל להזכירו מ"מ מ"ש נלע"ד עיקור אבל מה לך לעשות לא ישמע ולא יקבלו ממך זה וכיוצא בזה כדרכן של אלו ההוגי' בש"ע וחושבי' יודעי' וחכמה מה להם עד ידאה ה' ויפתח לנו שערי חכמה ובינה ירחם עמו וישכלל היכלו בב"א הכ"ד פ"ב יום ב' ה' תשרי תקע"ה לפ"ק. עשה"ק סופר מפע"דמ: