שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן יד
שלום וכ"ט לה"ה הרב הדיין המופלג המפואר כבוד מו"ה וואלף ב"ה דיין דק"ק ס"ה יע"א:
גי"ה הגיעני נידון מי שמתו אבותיו בכ"ט אדר ראשון לדעתו ינהג יא"צ בכ"ט וחולקי' עליו ומביאי' ראי' מבר מצוה בש"ע א"ח סי' נ"ה ומעלתו כ' דאין לדמות יא"צ לבר מצוה דכיון דכלו להמת יב"ח נגמר דינו וממילא היא"צ ביום שכלו יב"ח הנה בדין זה הלכו נימושות ועכ"פ לא אמנע מלבאר מה שצריך ביאור בעזה"י ולעמוד על דברי רבותינו ודעת קדושים אמצא יעזרני ה' ויעמידני על האמת:
פ"ק דר"ה ט"ו ע"א בעי מיני' ר' יוחנן מר' ינאי אתרוג ר"ה שלו אימת עייל שבט שבט דחדשים פירש"י של לבנה או דתקופה פירש"י סוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה ופשיט לי' דחדשי' שוב בעי מיני' היתה שנה מעוברת מהו פירש"י אימת ר"ה שלו שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט ופשיט הלך אחר רוב השנים פירש"י מי ששמו שבט וכ' תוס' דחדשי' אע"ג שבישול התבואה הולך אחר החמה דכתיב ממגד תבואות שמש ה"נ כתיב ממגד גרש ירחים וגם ישראלים מוני' ללבנה עכ"ל ולכאורה קושיתם קשי' עצומה דהרי לעיל י"ד ע"א אמרי' שבט ר"ה לאילנות הואיל ועבר רוב גשמי שנה פירש"י ועלה שרף באילנו' ונמצאו הפירו' חונטין מעתה ועפירש"י עוד שם ד"ה מאי קאמר וכו' ע"ש וידוע ממגד תבואת שמש קאי על פירות האילן וגרש ירחים קאי אפירות הארץ כגון קשואי' ואבטיחי' כפירש"י בחומש וא"כ חניטת פירות האילן אין להם בלבנה ומאי תירצו ה"נ כתיב גרש ירחים ומה יתן ויוסיף מה שישראל מונין ללבנה וכי מפני זה ישתנה שרף האילנו' וגם אם נדחק דמעשר פירות דרבנן והם אמרו והם אמרו מה יענה הרמב"ם דס"ל מעשר פירות דאורייתא וגם אם נדחק לומר דוקא אאתרוג קאי דגדל על כל מים כמו ירק מכל מקום האיבעי' שני' היתה שנה מעוברת היא בכל האילנות ואפי' בזיתים וענבים דלכ"ע מעשר דאורי' ופשיט הלך אחר רוב שנים דשמו שבט ומה ענין שם לכאן כיון דעדיין לא בא שרף לאילנו' מהיכן יחנטו ואמרי' במס' סנהדרי' י"ח ע"ב אר"פ ש"מ שתא בתר ירחא אזיל פי' רש"י אחר ירחי' הראוי' להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של שנה וצינה הראוי' להיות במרחשון הוי בתשרי כשמתעבר עכ"ל וא"כ מה לי אם רוב השנים שמו שבט או לא כיון שעכ"פ עדיין צינה של טבת הוא בשבט אין שרף באילנות ולא יחנטו ומעשר בתר חנטה אזיל א"כ מהיכי תיתי לקבוע ר"ה בשבט ולכאורה צע"ג אבל האמת יורה דרכו כי זה הכל נבנה על כללא דכייל ירושלמי לאל גומר עלי ומייתי לי' ש"ך סי' קפ"ט סקי"ג והשרש דהטבע משועבדת לתורתינו הקדושה ובתולה שנבעלה אעפ"י שעפ"י טבע כבר גדלה זמן הראוי שלח יחזרו בתולי' מ"מ כיון שעיברו ב"ד החדש הטבע משועבדת לתורה והוחלש כחה וחוזרת בתולי' וכן מי שנעשה בן י"ג שנה ויום א' עפ"י טבע חזקה שהביא ב' שערות ונמלכו ב"ד ועיברו אפי' בדקנו ומינאי' בו שערות הרי הם שומא ואם כבר אכל חלב ונתחייב חטאת או מלקות נפטר מחיובו ע"י עבור ב"ד וכן בן ט' שנים לביאה וכדומה וכל זה ביחד להדי' בתשו' מהר"י מינץ סי' ט' דמייתי ש"ך הנ"ל ונאריך בדבריו לקמן אי"ה והיינו דחידש לן ר"פ בסנהדרין הנ"ל שמע מינה ירחא בתר שתא אזיל דהוה סד"א דמטעם לאל גומר' עלי ישתנו העתים ג"כ קמ"ל כיון שזה אינו נוגע לתורה משו"ה עולם כמנהגו נוהג לענין קור וחום ומשו"ה מספקא לי' לר' יוחנן בר"ה ט"ו הנ"ל כיון דשתא בתר ירחא אזיל וצינה וקור במקומו עומד א"כ אין האילנו' חונטי' בט"ו בשבט דלבנה אלא בט"ו דחמה ופשיט לי' דלא כן הוא אלא כיון דזה דבר הנוגע לתורתינו הקדושה משועבדת הטבע לתורה ודיניה וחונטי' האילנו' כמו ברוב השנים בשבט הסמוך לטבת ומי שאמר לשמן וידליק אומר לחומץ וידליק והקור לא יזיק והיינו דכ' תוס' ישראל מוני' ללבנה והטבע משועבדת לה:
ומה"ט פשיטא לי' למהר"י מינץ סי' ט' דתינוק הנולד באדר ראשון וכשעברה י"ג שנים ונכנס לשנת י"ד הוא פשוטה נעשה ב"מ באדר ולא בשבט אע"ג שבשבט כבר עברו עליו זמן שראוי להיות שערותיו מבושלת כראוי מ"מ לאל גומר עליו וכ' הרי כמה בני י"ג עברו עליהם ה' עיבורי' בי"ג שנים וכמה עברו עליהם רק ד' עיבורי' ומ"מ הכל חד מטעם הנ"ל ועוד פשט התם הה"נ מי שנולד בשנה פשוטה ושנת י"ד שלו מעוברת נעשה ב"מ באדר שני ואדר הראשון כמאן דליתא ומובלע באדר הראשון דלענין זה שני החדשים כאחד חשיבי וכ"כ בירושלמי דמס' מגילה הראשון תוספת והשני עיקור ומייתי לי' פר"ח א"ח סי' נ"ה סק"י באופן דאדר הראשון איננו לא שבט ולא אדר והכל מטעם הנ"ל.
אמנם מי שנולד באד"ר ושנת י"ג שלו נמי מעוברת אשר לכאורה לפי הנ"ל הי' לנו לומר דאד"ר כמאן דליתא ושני עיקר והרי כל העיבורי' שהי' בתוך י"ג שנותיו לא חשבי' ב' החדשי' אלא לחדש א' א"כ מה לי שנה אחרונה ומה לי האמצעי' ולאל גומר עלי סתמא כתיב וזו היא דעת מג"א סי' נ"ה אבל במהר"י מינץ פשיטא לי' מסברא דסוף דינא כתחלת דינא כיון שנולד באד"ר מחשבי' לו בשנה האחרונה אד"ר לחדשו ונעשה בו ב"מ ולא כ' שום סברא וראי' אלא סוף דינא כתחלת דינא והסכימו עמו כל גדולי האחרונים ואין שום א' מפרש דבריו לבר מספר מעיל צדקה מייתי ראי' דרושיי' ממדרש מה שאין דרכו ז"ל והוא רק פלפול וחריפו' ודרוש יע"ש:
ואולי י"ל טעמו של הגאון ז"ל דהרי זה כשנולד באדר הראשון הי' דנים אותו לפי אותו החדש לכשמלאו לו שלשים יום מאותו החדש הי' דנים אותו לבר קיימא הן לענין בכור הן לענין אבילות או ההורגו וכתיב מבן חדש תפדה דמזה ילפינן דלאחר חדש יצא מספיקו' הנ"ל ולא אמרי' דבאדר בעי' ב' החדשים כי החדש הראשון לא יחשב בכלל חדש דקרא זה לא יעלה על הדעת לאמור כן וכיון שכבר החלטנו לגבי האי ילד דשלשים יום דאדר הראשון לחדש יחשב לו ע"כ בפגוע בשנת י"ג לדין על החדש א"א לאחוז החבל בתרין ראשין אע"ג דהעיבורי' שבנתיים לא חשבנו לו לפי שלא היינו דנים עליהם בפרוטרוט אבל החדש של שנת י"ג שאנו דנים עליו ע"כ אמרי' סוף דינא כתחלת דינא ונגמר שעתו בזמן ההוא דכיון דסברא זו סברא דאורי' היא הדרינן לאל גומר עלי שיהיה גדולו של זה נגמר קודם זמן הראוי' לילדים כגילו כנלע"ד ליישב סברא הנ"ל:
עד כאן דברנו מבר מצוה והנה בסוף התשובה ההיא כ' דלענין יא"צ דעת מהרי"ו להתענו' בשני והוא ז"ל כ' שלא ידע מתחלה דעת מהרי"ו והיה מורה ובא להתענו' בראשון דכיון דשלמו למת יב"ח וכי מפני שנת עבור השנה יהיה זה נתון בדין חדש יותר לעות אדם בריבו ה' לא ראה אלא יא"צ שלו בראשון וכן לעולם ואי משום אקדומי פורענתא לא מקדימי' הכא משום כיון דמשום כפרה ותשובה הוא לא שייך אקדומי פורענותא ומ"מ עכשיו שראה דברי מהרי"ו הוא אומר לשואלי' יש פלוגתא בזה והם יבררו כרצונם ע"ש הנה מ"ש היכי דלכפרה אתי לא שייך אקדומי פורענתא לא מקדמי לא ראה דברי הרמב"ם רפ"ה מהל' תענית שכ' כל ד' תענית' אינם אלא לתשובה וכפרה לקיים והתודו את עונם ואת עון אבותם ואפ"ה מאחרי' ולא מקדימי' משום אקדומי פורענתא לא מקדמי כמבואר פ"ק דמגלה ומ"ש לעות אדם בריבו ה' לא צוה לכאורה צריך לומר דס"ל דוקא גבי הטבעיי שייך לומר לאל גומר עלי אבל לא במשפט ה' וצ"ע הא אי ב"ד מעברי' השנה נדחי' ר"ה ויה"כ ומתעכב כפרת כל ישראל ועל זה אמרו במדרש רבה פ' אמור הקב"ה משיב למלאכי' ששואלי' אימת ר"ה ויה"כ ומשיב אני ואתם נרד לב"ד של מטה כלומר אפי' הכינו כסאות למשפט כל יושבי תבל ונמלכו ב"ד לעבר החדש הרי נדחה יום הדין ממקומו וב"ד של מעלה תלוי בבחירת ב"ד שלמטה והנה כמה בני אדם מתים קודם יה"כ ולא זכו לכפרה ואלו לא עיברו הי' חיים עד אחר יה"כ וזכו לכפרה בעה"ז וצ"ל דס"ל למהר"י מינץ דזהו דוקא בכללית האומה בכלל וכל אפין שוין אבל לעות אדם יחיד בריבו לא נ"ל ודוחק ועוד אני אומר הרי הגאון ז"ל כ' וכן לעולם פי' לעולם כשיארע יא"צ של זה בעיבור יתענה בראשון מטעם הנ"ל שלא לעות בריבו וצריך להסביר ע"פי המקובל כשם שמשפט רשעי' בגיהנם יב"ח כן כל הצדיקי' הזוכים לחזות בנועם ה' מ"מ משתנה ומתעלה ממדרגה למדרגה למעלה מהראשונה ויושב גם שם יב"ח ושוב ביא"צ מעייני' בדיני ומתעלה וכן לעולם ע"כ כ' הגאון וכן לעולם לא יעותו בריבו שלא להעלותו למקום משכן כבודו מפני עיבור החדש כך צריך לומר ועתה אני שואל ובא הנה משפטו י"ב חדשי לבנה שהם שנ"ד יום בשנה כסדרן ומת באד"ר נימא לשנה האחרת בשבט כלתה לו שנ"ד כי לא יעותהו ה' בריבו וכן לעולם יהיה יא"צ שלו בשבט עד אחר ב' שנים שיעברו השנה ויהי' מן שבט עד טבת שנ"ד ימים הלא לא יעותהו בריבו יהי' יא"צ בטבת ואם עוד יעברו השנה יהי' מטבת עד כסליו שנ"ד ימים ויהי' היא"צ בכסליו מי שמע כזאת מי ראה כאלה:
אמנם לא כ' הגאון זה אלא מאדר לאדר אם מת באדר פשוטה יהיה היא"צ לעולם באדר הראשון דאיכא עכ"פ שם אדר עליו וע"ז שייך לא יעות בריבו שלא לדחות עד אדר השני אבל להמיר אדר בשבט בשינוי שם לא עלתה על דעתו כדאמרי' בר"ה ט"ו הנ"ל דאזלי' בתר רוב הימי' דלא מחליפי' שבט באדר וה"נ דכוותי' וזה ברור לפע"ד בעזה"י דאותו שמתו אבותיו כ"ט אד"ר בשנה מעוברת היא"צ שלו בכ"ט אדר בשנה פשוטה בלי פקפוק כלל: פ"ב כאור בקר ליום ד' טוב אדר תקצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: