שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן ה

ראיתי להעלות על ספר מה שלע"ד אחר קצת עיון בנידון ס"ת תפילין ומזוזות וגט שנכתבו ונעשו משי עורות אי התפירה והדיבוק מקרבן להיות אחד או לא ואבאר הסוגייא ששייך לזה בעזה"י וממילא רוחא שמעתתא והחונן לאדם דעת יחונני דעה בינה ושכל שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו:

גרסי' במנחות ל"ג ע"א כתבה על ב' דפין פסולה פירש"י ב' עמודים אפי' בעור א' וכ' רבינו אלחנן במרדכי הל' מזוזה סיוע לזה מהירושלמי דמס' מגילה אמתני' אין בין ספרים וכו' הקשה ריב"ל ליתני נמי שהספרים נכתבים על ב' דפין משא"כ תפילין ומזוזות והק' ירושלמי ליפרוך ריב"ל רבה מיני' שהספרים נכתבים על ב' עורות משא"כ תפילין ומזוזות עי"ש ומדהזכיר ב' דפין והזכיר ב' עורות ש"מ ב' דפין בעור א' קאמר ואפ"ה פסל בתפילין ומזוזות משום ב' ספרים ולזה נתכוונו התוס' סוף ד"ה כתבה וכו' אלא שנדפס בטעות:

וכ' תוס' לפ"ז צריך לחלק דבגט דכ' ספר נהי דפסול בב' עורות מ"מ כשר בב' דפין אבל פ' סוטה דכתי' בספר משמע המבורר דפסול אפי' בשני דפין בעור א' ומבואר בתוס' י"ח ע"א דעכ"פ פשיטא להו בגט בשני עורות ותפרם פסול דוקא ב' דפי' בעור א' כשר אבל תפירה פסול ע"ש:

ולפ"ז יש כאן ג' דינים בהא דס' א' ולא ב' וג' ספרים. בסוטה דכתי' בספר המבורר אפי' ב' דפין בעור א' פסול וגט דלא כתיב בספר ב' דפין בעור א' כשר אבל ב' עורות תפורין פסול וס"ת דכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מ"מ נכתב על כמה עורות ונעשה ספר א' על ידי תפירת היריעות והיינו טעמא בס"ת מספר שכתב מרע"ה ילפי' דהוא עצמו כתב ס"ת שלו מגלה מגלה והדר אידבק עיין גיטין ס' ע"א אנן קיי"ל כר' יוחנן מגלה ניתנה ואפי' לריש לקיש דחתומה ניתנה כ' שם תוס' דנמי הכי הוה וא"כ ספר א' ולא שנים ושלשה ספרים לא אתי' אלא למעוטי אינם תפורים אבל יריעות תפורים בגידין הרי הוא ספר א' כמו ספרים של מרע"ה:

והא דגט פסול אפי' תפר העורות יש ללמוד מתוספתא רפ"ב דגיטין שליח שנתן גט לאשה ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח שהדין תחזור לו הגט ויחזור ויתננו לה איתא שם אם נקרע שתי וערב קרע ב"ד שוב אינו מועיל שיחזיר ויתננו לה ורשב"א אומר ידבק הקרעים ויתננו לה ויאמר בפ"נ ע"ש וע"כ לא פליגי אלא בשליח שכבר נתן לה בשלימות ומן התורה כבר נתגרשה רק מדרבנן בעי בפנ"כ ובפנ"ח בשעת מסירה לידה ובהא מקיל רשב"א דמועיל ואפ"ה פליגי רבנן והלכתא כוותי' אבל בתחילה נתינה ליכא למ"ד להכשיר קרעים ע"י תפירה ואפי' בעדי מסירה אבל כל שמעורה בקלף עצמו שכך היה מתחלת ברייתו כשר:

ואי תקשי הא בשופר נמי לא כתיב בשופר המבורר אלא והעברתם שופר תרועה ואפ"ה פסול קרן דקיימי גלדי גלדי משום שנים ושלשה שופרות אע"ג דהוה כן בתחלת ברייתו כבר תי' בהו תוס' בסוט' י"ח ע"א ויען נזדנזו בדבריהם גדולי דור וגם בית שמואל סי' ק"ל ס"ק א' פירש יפה. ע"כ אבאר כוונתם בעזה"י דהתם לא היה תחלת ברייתו דלאחר שכבר נגמר הקרן נתוסף עליו גלד א' כל שנה ושנה אלא דק' על זה א"כ כל גט נמי ידוע כל יום ויום מתגדל הבהמה ועורה והוה נמי חדשים לבקרים לכן הוסיפו תוס' התם בעור לא ניכר מה שמתחדש בכל יום וגדל והולך אבל הכא ניכר תוספתו אחר שכבר נגרע גלד א' שהיה ראוי להיות שופר נתוסף עליו גלד אחר לכן אע"ג דהוה מתחלת ברייתו ה"ל כאלו גט שנתפר אח"כ ויען מיירי הכא בנתוסף אחר שכבר היה שופר לכן כ' תוס' דזהו היה כגט שנקרע ונתפר ולא נתכוונו תוס' בין נקרע אחר הכתיבה או קודם לכן אלא הכא מיירי שנתוסף אחר שכבר היה שופר ע"כ מיית' תוס' מגט שנקרע אחר כתיבתו ותפרו וה"ה נתפר קודם כתיבתו נמי פסול וגם לא נחתו תו' לחלק בין ניכר התוספת או לא ניכר דלעולם כל היכי שפסול ב' ספרים או ב' שופרות אין חילוקא ניכר או נדבק באופן שאינו ניכר אלא שכ' הכא הכי לחלק בין עור שגדל והולך יום יום ובין קרן פרה כנ"ל:

ועוד כ' תוס' דהוה כמו דיבק שברי שופרות הנה פשיטא להו דדיבק שברי שופרות פסול משום ב' וג' שופרות מיהו במס' ר"ה כ"ז ע"א ד"ה שופר שנסדק וכו' לא ברירא להו האי מילתא וטעמא נ"ל משום דאין שופר אלא שפופרת קנה חלול וע"כ קרן פרה דקיימי גלדי גלדי כל גלד בפ"ע היא שפופרת חלול ה"ל ב' וג' שופרות משא"כ דיבק שברי שופרות אין שום א' מהם שפופרת חלול אלא חתיכה של קרן ומבין כולם נעשה שפופרת קנה חלול א' א"כ אין כאן אלא שופר א' ע"כ כ' תוס' שטעם פסולו משום שאינו דרך העברתו אבל לא שיסבור תוס' שהדבק עשאו א' ז"א:

בהא סליקנא בתורה עיקר הכשר עורות תפורי' דוקא ובגט פסול עורות תפורים אבל כשר המעורה בתחילת ברייתו ומכ"ש בשני דפים וכן בשופר לולי שניכר תוספתו בכל שנה אבל פ' סוטה דכתיב בספר פסול בשני דפים בעור א' וכן דעת רמב"ם שהרי במזוזה ב' דפים כשר וב' עורות תפורים פסול שמע מיני' ב' עמודים הם ובפ"ד מסוטה פסל ב' דפים שם פוסל בסוטה ב' עמודים ודעתי במזוזה יבואר לקמן אי"ה:

ועתה נשוב נראה מה יהיה דין המזוזה דלא כתיב ספר ולא כתיב בספר אלא וכתבתם וילפי' גז"ש כתיבה כתיבה והנה במנחו' ל"ד ע"א דילפי' מזוזה דבעי' ספר ודיו כ' תוס' דילפי' או מס"ת או מסוטה אבל מגט ליכא למילף דיהי' כשר אפי' בעלה של זית וסם וסקרא משום דמזוזה וס"ת חובת דורות ומצות ור"ל ה"ה סוטה וכמ"ש תוס' להדי' לעיל ל"ב ע"ב ד"ה אגרת וכו' לאפוקי גט דאינו חוב ומצוה פי' כוונתם דאפי' מצא בה ערות דבר דנאסרה עליו אינו מחוייב לגרשה אלא שיפרוש ממנה כמ"ש תוס' זבחים ב' ע"ב ד"ה סתם וכו' ע"ש ע"כ ילפי' או מס"ת או מסוטה כן כוונת תוס':

ובחי' למס' גיטין כ"א ע"ב כתבתי ליישב שיטת רש"י שפירש מגט ילפי' כתיבה כתיבה והנה ק' תוס' דמנחות ל"ד ע"א הנ"ל ד"ה נאמר וכו' וד"ה כמה וכו' המה עצומה וחלילה שטעה רש"י בזה והנלע"ד דהי' קשה לרש"י היך ס"ד דאתי' גז"ש גז"ש שאינה מופנה כלל למיעקר פשטי' דקרא לגמרי דקרא כתיב וכתבתם על מזוזות וניקום ונימא שיכתוב על קלף אי לאו דגז"ש יהיה מופנה ומוכרח ובס"ת וסוטה ליכא הפנוי' ולא שום יתור למילף מיני' גז"ש אך בגט כבר נתעורר פני יהושע דכתיב ב' פעמים בפרשה וכתב לה ספר כריתות ועיין מ"ש בזה והשתא הוא ס"ד דהך ברייתא ס"ל ב' פעמים ספר בגט לעכב דוקא ספר ודיו וב' פעמי' כתי' לאפנויי ללמוד מזוזה מיני' כתיבה כתיבה כך הוה ס"ד דש"ס דס"ל להך ברייתא הכי ואתי רב אחי ברי' דרבא לרב אשי והקשה אפ"ה שיהי' מופנה א"א דאתי' גז"ש ומיעקר משמעות קרא לגמרי עד דחידש לו שאין כאן משמעות קרא כלל אדרבא משמע כתיבה תמה והדר על מזוזות וגז"ש אצטריך דלא נימא יחקוק על אבן כפירש"י ולזה סגי גז"ש שאינה מופנה וא"ש מס"ת או סוטה ואייתר אפנוי' דגט ולא אתי' לגז"ש דהכא ע"כ הדרין לכללין גט על עלה של זית וסם וסיקרא כשר מכלל ופרט וכלל כמ"ש תוס' גטין פ"א ע"ב נמצא למסקנא ולהלכתא אין דבר חוצץ בין רש"י לתוס' דאתי' כתיבה או מס"ת או מסוטה אבל מגט לא ילפי' דלא הוה חוב ומצוה וצ"ע קצת בלשון רש"י ל"ב ע"ב ד"ה כתיבה כתיבה וכבר נתעוררו שם בתוס' ד"ה כתבה אגרת וכו' ע"ש:

ואמנם כל זה לענין כתיב' על הספר ובדיו דלא נפקא מיני' אי ילפי' מס"ת או מסוטה. אך לענין ספר אחד ולא ב' וג' ספרים יש נפקותא אי ילפי' מס"ת מכשירי' ב' עורות תפורים כס"ת ואי ילפי' מסוטה אפי' בשני דפים בעור אחד פסול. והדעת נוטה לחומרא מקשינן והיינו דא"ר יהודה אמר שמואל כתב על שני דפים פסולה וכן ריב"ל בירושלמי פ"ק דמגילה הנ"ל:

ובזה נבוא לישב דברי תוס' התמוהי' במנחו' ל"ב ע"א ד"ה להשלים וכו' שעמדו עליהם כל חכמי לב חדא הא בירושלמי דמגילה דמייתי מיניה ע"כ פוסל ב' עורות תפורים דומי' דמכשי' ב' עורות בס"ת והיינו תפורים. ותו קשיא שכ"כ בשם פי' הקונטרס והרי רש"י פסל אפילו ב' דפים בעור אחד. והגאון ביאור מרדכי בה' מזוזה כתב דשמעתין אזלא לרשב"א דמכשיר בפתוחות. ורשב"א ס"ל בתוספתא רפ"ב דגיטין הנ"ל דמדבי' הקרעים בגט ונותן לה ולשיטתי' פירוש הקונטרס כאן דתפירה כשירה אבל לא להלכתא אלו דבריו ז"ל. וכבר כתבתי לעיל דרשב"א לא פליג אלא בנתינה שני' מהשליח לאשה לומר בפ"נ ובפ"נח שהוא דרבנן בעלמא אבל בנתינ' ראשונ' לא פליגי. וראיה ברורה לזה שהרי בתוספת' שלהי גיטין מייתי עוד הפעם הך דנקרע הגט והתם מיירי מיד הבעל ליד האשה ולא מייתי עלה פלוגתא דרשב"א ש"מ לא פליג אלא בנתינה שני' של שליח שהוא דרבנן:

והנלע"ד בזה דהנה ריש מס' סוטה פליגי ר' ישמעאל ור"ע לר"ע וקנא את אשתו מצוה לחובה ולר"י רשות ואדרבא רוח טומאה קרי ליה התם. וא"כ לר' ישמעאל לא עדיף סוטה מגט דכ' תוס' מגט לא ילפי' דלא מצוה מחויבת היא וה"ה סוטה וע"כ ליכא למילף מזוזה אלא מס"ת וכשר בה תפירת ב' עורות אלא אנן קיי"ל התם כר"ע ומשום הכא ילפי' לחומרא מסוטה ועכ"פ הרוחנו תי' לסתם מתני' דמגלה דלא קחשיב שס"ת נכתב' בשתי עורות משא"כ תפילין ומזוזות משום דתלי' בפלוגתא ובפלוגתא לא קמיירי. והשתא במנחו' כדבעי' למימר לימא מסייעא לרנב"י מבריתא הא מורידן עושים שפיר דחי ליה מהא לא תסייען משום דהך אתי' ע"כ כר' ישמעאל ומותר לתפור ב' עורות למזוזה. והא דמייתי תוס' ירושלמי דמגלה לא הביא אלא משום דבש"ס דילן אינו מבואר כלל דילפי' כתיבה כתיבה לענין פיסול ב' ספרים במזוזה. אדרבא פשטא דברייתא משמע דעושי' ב' דפי' רק שלא יניחו' על ב' ספין הא סף א' כשר אלא שם נדחק בשינויי דחיקא ליישב ברייתא לשמואל ראוי לב' ספין קאמר אבל פשטא דברייתא משמע להיפך ע"כ מייתי מירושלמי דמגלה מבואר דעכ"פ פסולה על ב' עורות וע"כ ילפינן כתיבה כתיבה וא"כ איך דוחה המדחה להשלים. ותי' תוס' נהי מירושלמי מוכח דילפי' כתיבה לפסול ב' עורות מיהא הירושלמי יליף ליה מסוטה ופסול אפילו תפורים והמדחה דוחה מהא לא תסייען דהא ברייתא כר' ישמעאל ולהשלים ע"י תפירה וא"ש:

ולכאורה לפ"ז כדמקשה אשמואל מברייתא דשני ספין הומ"ל ברייתא כר' ישמעאל דאפילו תפורים כשר ושמואל כהלכתא כר"ע ולא הוה צריך לשנויי דחיקא ראוי לשני סיפין. אלא משום דבריית' באלה"נ קשיא טובא כפשוטה דהרי פשוט הקובע מזוזה בשמאל הנכנס פסולה והקובע נמי בימין הנכנס פרשה אחד נמי פסולה עד שיקבע ב' פרשיות בימין וא"כ איך ס"ד להכשיר ב' דפין בשני סיפין ויהיה רק פ' א' בימין ודל הך דשמאל מהכא פסול ומאי קמ"ל והמ"ל ולטעמיך וע"כ צריך לשנויי ראוי לב' סיפין קאמרי. וראיתי להגאון ביאור מרדכי שהקשה ממשנה פ' המוציא יין דקאמר קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל ודוכסוסטוס לכתוב מזוזה היינו ב' פרשיות א"כ דוכסוסטס נמי תסגי בכדי לכתוב פ' קטנה שהיא שמע ישראל ויישב ע"פ דרכו דאתיא דלא כרשב"א דתוספתא רפ"ג דגיטין הנ"ל וכבר כתבתי דרשב"א אין ענין לכאן ולפי דרכנו י"ל דאתיא דלא כר' ישמעאל אך לפ"ז בין להגאון ובין לדידי לא אתיא מתני' ככ"ע ופליגי בשיעורא דשבת ולא נ"ל:

ועיין בתיו"ט יובן דק' מעיקר' ליתא דפ' קטנה שבתפילין היינו משום דרגילין לקרות מתוכה ק"ש על מטתו ואי לאו דרגילין הסופרים לכתוב פרשיו' שבתפילין נפרדי' זה מזה ועי"ז שכיחי בעלמא ועי"ז רגילין להשתמש בפסוליהם לק"ש על מטתו מש"ה חייב על האי שיעורא. אבל אי לאו הכי משום טעם אחד לחוד לא הוה מחייבי והשתא דלא שכיחי סופרים לכתוב ב' פ' מזוזה נפרדים אע"ג דאי אירע וחסר לו פ' א' יכול לתפרו מ"מ אין פרשיו' שמע על דוכסוסטוס שכיחי ולא רגיל לקרות בהו ק"ש ע"כ לא מחייב עליו ולק"מ:

נחזור להנ"ל על כ"פ בגט פסול ב' עורות אפי' תפרם וכן פסק בש"ע א"ע סימן ק"ל וב"ש סק"ח שם הקשה ממנחות ל"ד ע"ב וצריך לדבק וכו' משמע דיבוק מהני. יפה כתב ביאור מרדכי התם אין הטעם משום אות א' ולא ב' אלא להדביקם שבידו לא יהיה מרגיש אלא אות א' כפירש"י וא"כ אפי' אי דבוק אינו עושה א' מ"מ הרי בחוץ הוא א' לעיני רואים. ובפנים במשמושו מרגיש אחד מש"ה סגי בדבק אבל בעלמא לא. ולכן דוקא הפרשיו' שבפנים מהני להו דיבוק לר' יהודה אבל הבית עצמו אם יעשה ממנו עורות דבוקים י"ל פסול ודפח"ח ומ"ש ב"ש עוד מתוס' סוטה כבר פירשתי לעיל דלא כב"ש ומאי דמייתי מרמב"ם וטור לא נמצא שום דבר אשר יורו כדבריו. ומה שהקשה ט"ז שם מס"ת שכשר בתפירת היריעות כבר כתבנו לעיל כיון שכך היתה ס"ת של מרע"ה ולא ילפינן גט מס"ת. וע"ש פר"ח בא"ע בשם תשו' מהר"א ששון דבעי למימר כתיב' הגט צריך ס' אחד אבל לא נתינתו דספר א' לא קאי אונתן ופר"ח חלק עליו. ובאמת זה תלי' אי מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו א"כ ס' אוכתב דלקמן קאי ולא אונתן דלאחריו אך אנן קיי"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו א"כ קאי ספר אוכתב ואונתן ודלא כמהר"א ששון עיי' זה במס' ר"ה ט' ע"ב וזבחים כ"ד ע"ב ועמ"ש הריטב"א ור"ן בשם הראב"ד ר"פ לולב הגזול ולקחתם לכם ביום הראשון אי דווקא דראשון ולא כל ז' אי קאי אלפניו אלכם או גם לאחריו אהדר ע"ש. מיהו משמע ודאי דוכתב ונתן מישך שייכי אהדדי דהרי בגטין כ"א ע"ב הנ"ל דרש מיני' כלל ופרט וכלל: כמ"ש תוס' ד"ה תלמוד לומר ע"ש ע"כ אין לחלק. וראיתי בתשובת מהר"מ מינץ זוטא במ"כ נשתבש במ"ש ס"ת לא איכפת בכתיבה אלא בקריאת ס"ת ושיבוש הוא כי אין קריאה בס"ת כשר מצוה מן התורה דללמוד אפי' בס"ת כל שהוא ולקרות בציבור ליכא מן התורה כמ"ש תוס' רפ"ב דמגלה ועיקר המצוה שמתחייב מן התורה כל אחד מישראל לכתוב ס"ת לעצמו ואחר שכבר נכתב איכא פלוגתא בין אחרונים איכא מאן דס"ל אם אח"כ נותנו לבה"כ צריך לכתוב לו ס"ת אחר כי צריך לקיימו לעצמו ולא ליתנו לציבור ויש חולקי' כי יי"ח בכתיב' ועיין בזה בס' בני יונה ועל כ"פ לית מאן דס"ל כהנ"ל:

והנה בתפילין של ראש אומרים במנחו' ל"ד ע"ב ת"ר יכול ליכתבם על ד' עורות וכו' ע"ש ובמשנה פי"ח דכלים מבואר דהי' רגילי' בתפילין תפורים ד' קציצות זע"ז. והיה מתירין התפירות וחוזרין ותופרים יחד וכבר נתעורר בזה בתשו' מ"ע סי' למ"ד וכן משמע עוד בסנהדרין פ"ט ע"א אי הכי תפילין נמי וכו' ע"ש א"כ מוכח מזה דתפירה עושה אותו זכרון א'. ולכאורה יש להקשות קצת מיניה ובי' דמסיים בברייתא ואם אין חריצין ניכר פסולות פירש"י שלא יעשה בית אחד ומחיצות מפסיקים בפנים קמ"ל דבעי חריצין ניכר מבחוץ ע"ש ולשון זה קשה דה"ל למימר וצריך שיהיה ד' בתים נפרדי' או כל בית בפ"ע וכדומה למה תלה בחריצין ניכר מבחוץ. וע"ד פשוט רמז כאן מה שנהגו כל סופרים אשר מעולם לדבק ד' בתים זה לזה בדבק בין בית לבית שלא יהיו נפרדים ותתקלקל הריבוע שאפילו אם יאמן הסופר ידיו לעשות ריבוע בלי שיודבק זה בזה מ"מ לא יתקיים זמן רב אבל כשהם מדובקים יחד ריבוע קיים ולפעמים ע"י הדבק אינו ניכר שהם ד' בתים וגם זה פסול ע"כ אשמועינן שיהיה חריצין ניכר עכ"פ לעיני כל רואיו יכירו שהם ד' כנ"ל פי' הש"ס אם כן מבואר שאין דיבוק הנפרדים עושה אותו כאחד דאל"כ מה יועיל חריץ ניכר כיון שהבתים מדובקים ונעשה מארבעתן אחד אלא על כרחך אין הדבק עושה א'. א"כ הוא סתירה למשנת פי"ח דכלים הנ"ל:

מיהו לזה י"ל ולחלק דנהי דבק אינו חשוב לעשותו כאחד מ"מ תפירה עדיף טפי אף ע"ג לענין שבת המדבק הוה תולדה דתופר מ"מ לענין לעשותו כזכרון א' ממש חשיבא טפי תפירה מדבק וכמ"ש הרא"ש בשם מהר"מ מר"ב בס"ת שנקרע שתופרים בגידין אבל לא בדבק ואינו אומר לדבק טוב הוא משום זה מושך לכאן וזה מושך לכאן ויתפרדו זה מזה אע"ג דזה לא שייך הכא. על כל פנים יש ללמוד מזה דתפירה הוא בחוזק ואמיץ יותר מדבק ואם כן י"ל במתני' דכלי' וש"ס סנהדרין מיירי שתופר הבתים ועושה אותם זכרון א'. והסופרים מדבקים דבק בין בית לבית זה אינו עשהו בית אחד ואין ה"נ אסור לדבק עורות לעשות מהם בתים אבל לתפור יתפור. ואמת נמצא בקצת פוסקים לשונות דמשמע דדבק טוב מתפיר' והוא אמת היכי דליכא משום שני ספרים כגון נקרע בתוך ג' אז דיבוק נוי יותר מתפירה אבל לענין חיבור תפירה הוה חיבור טפי:

וראיתי בס' מגן גבורים סי' ל"ב ססקכ"ח הקשו מפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד ופריך ש"ס למאי הלכתא לעורן תיפוק ליה שי"ן של תפילין הל"מ ע"ש ואי ס"ד תפירה מהני מאי קושיא הא איצטריך דה"א יעשה בתים מעור בהמה טמאה ויתפור להם שי"ן כתובה על עור טהורה. ולפע"ד זה פשוט דלא מהני כמו טלית של צמר וכנפים של עור חייבים בציצית על כנפי העור דהתפירה עושה אחד והוה ציצית על טלית צמר. והיא של עור וכנפיה של צמר פטורה בתר עיקר טלית אזלי' וה"נ הבית של טמאה ותפר לה שי"ן של טהורה פסולה דבתר עיקר הבית אזלינן וה"ל כאלו כתובה על עור טמאה:

אך הא קשי' כיון דבגטין אע"ג דלא כתי' בספר אלא ספר מ"מ פשוט לן דתפירה לא מהני לעשות ב' עורות ספר אחד. וה"נ כתיב זכרון א' ולא ב' וג' מנ"ל דמהני תפירה. וראיתי מהר"מ מינץ זוטא הנ"ל שרצה לומר דהברייתא לא קאמר שצ"ל מעור א' אלא שאם עשה מעור א' נמי כשר דסד"א בעי' דוקא ד' עורות כדכתיב טט בכתפי שתים פת בערבי שתים קמ"ל עור אחד נמי כשר אלו דבריו ז"ל. וכל מבין יבין לאישורו שא"א להעמיס בלשון דבריית' חדא מדתני נכפל ולא שנים ושלשה זכרונו' וה"ל בזכרון אחד סגיא ומדכפל ולא שנים וג' זכרונות משמע דטפי מחד פסל דא"כ ה"ל לכלול בחד בבא אם כתבן בד' עורות או בעור א' והניחן בד' בתים בעור א' יצא אע"כ רישא לתתם בד' בתים בעור אחד חיובא הוא וסיפא יוצא בדיעבד עיין:

הוהנלע"ד עיין פירש"י מנחו' ל"ב ע"ב אתי' כתיבה כתיבה פירש"י מכתוב זאת זכרון בספר ואמנם תוס' כתבו ד"ה כתבה אגרת וכן ל"ד ע"א מוכתב לו משנה התורה הזאת משום דניחא להו למילף ממצוה לדורו' משא"כ כתוב זאת זכרון בספר הוא מצוה לשעה ליהושע ע"כ היכי דאיכא למילף ממצוה לדורות עדיף. ועכ"פ בתפילין י"ל דזכרון אחד הוא דומיא דזכרון בספר דכתיב גבי יהושע וזכרון א' עולה לכאן ולכאן ואע"ג דלא מתורת גז"ש זכרון זכרון אתאינן עלה דאין לדון גז"ש מעצמו אבל כעין ילמוד סתום מן המפורש דזכרון דבתי תפילין כזכרון דספר וס"ת נכתב על ב' עורות ונתפרין בגידין ולא נדבק בדבק מהל"מ ה"נ בתי תפילין נתפרין בגידין וכמתניתין דכלים ולא נדבק וע"כ יכול לדבק הבתים זע"ז שאינו עשהו בית א' אבל לא יכול לדבק עורות לעשות מהם בתים וצדקו דברי מג"א סי' ל"ב סקנ"ב כבעל התרומות ועכ"פ המניח בתים עשוים מב' עורות ואינן תפורי' אלא מדובקים וגם דבק בין בית לבית להיות מרובע לא יי"ח ממ"נ:

ועדיין פש גבן לברורי שיטת רמב"ם דצע"ג דבמזוזה מכשיר ב' דפי' ופוסל תפירה ובסוטה פוסל ב' דפי' ולכאורה י"ל דס"ל דלית הילכתא כשמואל דפוסל ב' דפי' במזוזה משום דברייתא דב' סיפי' לא משמע הכי ואשינוי' דחיקא דש"ס לא סמכי' אך הא כבר כתבתי לעיל דבלאה"נ הברייתא צריכא ישוב דמאי אריא שהניחה בשני סיפי' אפילו פרשה אחת בסיפת ימין פסול והאי דשמאל כמאן דליתי' ואע"כ שהניחה בסופה א' בימין וראוי לב' סיפי' קאמר ואם כן ק' אהרמב"ם ונ"ל דס"ל לרמב"ם דוחק לומר דברייתא מיירי בעור א' ויש גליון בין ב' עמודי' דא"כ מ"ט נקטה ברייתא הך לישנא ראויה לב' סיפין ה"ל למימר להדי' ב' דפי' פסולה ותו לא אע"כ ב' דפי' בעור אחד כשרה ואין זה ראוי לשתי סיפין מהיכי תיתי יחתוך מה שמחובר מתחלת ברייתו אך ראוי לב' סיפי' היינו ב' עורות תפורי' דעומד להתיר התפיר' דחבורי אדם כמאן דמפרת דמי והוא דפסול וש"ס נדחק לישב דלא תקשי אשמואל ולא סמכי' אשינוי' דחיקא אלא ב' עמודים כשר ולפ"ז צ"ל דס"ל להרמב"ם דאין לחלק בין ספר תורה וסוטה לגט דהכל מצות ה' לדורות נינהו ונוכל לילף מיניה והא דבמנחו' ל"ד ע"א ילפי' מזוזה בעי ספר ודיו מס"ת וסוטה ולא נילף מגט להכשיר בעלה של זית וסם וסקרא אין הטעם כמ"ש תוס' דגט לא הוה מצוה אלא טעמא משום דלחומרא מקשינן אבל הכא לענין ספר א' איכא תרתי נגד חדא לפסול במזוזה ב' עורות תפורים איכא כתיבה כתיבה מגט שבקינן למילף מס"ת ולענין להכשיר ב' עמודי' בעור א ילפי' אפי' להקל מס"ת וגט ושבקי' ילפותא דסוטה דהוה תרתי נגד חדא כן נ"ל ומי שדעתו רחבה מדעתינו יעמיק ויעיין יותר הנלע"ד כתבתי בזה הפסק דתפירה פוסל בגטין ובמזוזה אפי' עמודי' פוסל חוץ מלרמב"ם ור"י בעל תוס' ובבתי תפילין תפירה כשר ודיבוק פסול כיריעות ס"ת וה' יורנו מתורתו נפלאות כתבתי פה ק"ק יערגען סימוך לקהלתנו ק"ק פ"ב יום ד' ער"ח אלול תקצ"ד לפ"ק משה"ק סופר: