שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן ג
שלום וכ"ט לה"ה י"נ הרב הגאון המופלג סיני ועוקר הרים כקש"ת מו"ה שאול לאנדוי נ"י בשבת תחכמוני דק"ק ק ראקע יע"א:
יקרת קדשו הגיעני נידון תפילין הנכתבים על הקלף ונמלאים בתוכם איזה תיבות נכתבים אשר' במקום אותן התיבות אם יוקח סכין חד יכולי' לקלוף אותן תיבות עם מעט מן הקלף לגמרי מן גוף הקלף והסופר אומר שנכתבו אותן התיבות ואותיות על מעט דוכסוסטוס הנשאר מן הקלף עדיין אחר גרירת הדוכסוסטוס שלא גרר היטב והשאיר מן הדוכסוסטוס עכ"ל השאלה אות באות. והיה למראה עיניו הבדולחים אלו הנאמרים על ענין הלז בס' נשמת אדם ורוצה לידע דעתי העניי' בענין זה:
לברר דבר זה נאריך קצת בעזה"י וה' יאיר עינינו בתורתו. הנה בפי' גויל הקלף ודוכסוסטוס פליגי כי התוס' ור"ת בראשם ס"ל קלף הוא העליון וכוחבי' בתחתיתו סמוך לבשר ודוכסוסטו' הוא העבה הסמוך לבשר וכותבי' בעליונו צד הנוטה לשטרות וכ' ר"ת כי סוסטוס בלשון יון בשר אך בזה כ' ר' בנימין המוספי במוסף ערוך ערך דוכסוסטו' שהמגיד כיחש לר"ת כי איננו כן בלשון יון (מיהו בב"ב י"ד ע"א כ' תוס' בלשון מדיע"ש) וכ' ר"ן פ' המוציא יין וז"ל הילכך כיון דאין כותבין תפילין אלא על הקלף צריכין כותבי תפילין לגרד הקלף יפה לצד לבן שהוא הדבוק לבשר שאם לא יגרדו אותו כלל כיון שעכשיו אין חולקי' אותו לשנים אין זה קלף אלא גויל שהוא פסול לתפילין אבל כשגורדי' אותו מצד הלבן שבו הרי הוא כאלו מסירים ממנו החלק הנקרא דוכסוסטוס ונשאר החלק הנקרא קלף וכותבין בו במקום דבוקו לדוכסוסטוס עכ"ל:
ודבריו צע"ג שהתחיל להזהיר לגרר יפה משמע שאם מגרדי' רק שאינם מגרדים יפה וישאר קצת מעור התחתונ' יפסל מטעם כותב על הדוכסוסטוס ושוב מסיים כ"א לא יגרדו כלל אין זה קלף אלא גויל משמע הא אם מגרדי' מקצת באופן שיצא מתורת גויל מיהת דהרי נטל שיפויו ולא הוה כאבנא דלא משופי' יהיה כשר אע"ג דהדוכסוסטוס עדיין דבוק בו ועוד קשה שמסיים כשגורדי' אותו מצד הלבן הרי הוא כאלו מסירי' ממנו החלק הנקרא דוכסוסטוס עכ"ל משמע באמת אינו מסירי' ממנו אלא שהרי הוא דומה כאלו מסירי' ממנו:
וכן צריכי' ביאור דברי ס' התרומה סי' קצ"ד וז"ל ואע"ג שאין בקיאין עתה לקלפו שיהיו ב' הקליפות ראוי' לכתוב עליו זו כדין קלף וזו כדין דוכסוסטוס מ"מ אותה שהיא עבה וראוי' לכתוב אם הי' לצד שיער נקראת קלף וכותבי' בה לצד הבשר ואם אותה שהיא עבה לצד בשר נקראת דוכסוסטוס כיון שהוסר קליפה דקה שעלי' וכותבין בה לצד החתוך שהוא סמוך לשער עכ"ל והעתיקו ג"כ בס' נשמת אדם כלל י"ד אות ד' ותמה עליו איך כ' שם העבה מצד השיער נקרא קלף וכותבי' עליו תפילין בצד התחתון הרי כל הדוכסוסטוס דבוק בו וצע"ג לכאורה:
ואמנם דעת רבנו האי בערוך עדך דוכסוסטוס דהעבה הדבוק לבשר נקרא קלף וכותבי' במקום הדבוק לבשר ממש וצ"ע בר"ן וכן דעת הרמב"ם בתשובת פאר הדור סי' י"ט שהשיב לחכמי לוניל ומייתי לי' בכ"מ פ"ג מהל' תפילין וכן רשב"א בתשו' סי' אלף תק"ן ורמב"ן מייתי ר"ן פ' המוציא יין הנ"ל דמייתי ראי' מהירושלמי דאי' התם קלף הדא דאת אמרת בקולף פני העור והבין הר"ן דמשמע לרמב"ן דפני העור היינו הפנים הדבוקי' לבשר וכ' עליו הר"ן דה"נ י"ל דפני העור היינו צד השיער ע"ש ולפע"ד לק"מ גם הרמב"ן פי' כן פנים העליוני' הסמוך לשיער אלא בהא פליגי דהנה העור העבה היא עצמית העור הסמוכה לבשר וקולפי' ממנה קליפה דקה והתוס' קוראי' לאותה קליפה קלף על שם שהוא קליפת החלק העבה ורבנו האי וסיעתו קורים לחלק העבה קלף על שנקלף ממנה ונשארה קלופה ועל זה אמר בירושלמי הדא דתימא בקלף פני העור פי' שקילף ממנו פנים העליונים הסמוכה לשיער ונקרא הנשאר קלף על שהיא קלופה ודברי רמב"ן נכונים:
אך מה שצל"ע על שיטה זו א"כ כיון כשהיא קלופה כותבי' סמוך לבשר ממש והרי לא נגרד מצד זה שום כל שהוא וכותבי' עליו א"כ בגויל מ"ט כותבי' לצד שיער דוקא ולמה לא במקום בשר ג"כ בשלמא להתוס' י"ל לא הוכשר לכתוב במקום בשר בשום אופן כי אם באמצע בין ב' הקלפים ובגוויל שא"א לכתוב באמצע כותבי' בעליונו אבל במקום בשר כלל לא אך להך שיטה קשי' למה יגרע מקום בשר שלא לכתוב עליו בגויל ודוחק לומר לא הותר בשר אלא כשא"א לכתוב במקום שיער כיון שנחלק העור אבל בגויל שאפשר במקום שיער לא הותר לכתוב במקום בשר שהוא גרוע ופחות ז"א א"כ יהיה מקום כתיבת תפילין ממקום כתיבת מזוזה וזה נגד סברת רמב"ם בתשוב' הנ"ל למעיין בפנים ובכ"מ הנ"ל וצ"ע:
והנח כ' הר"ן שם בשם הירושלמי פ"ק דב"ב בקלפי' לא נתנו חכמים שיעור וצריך לכתוב על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול עכ"ל והנה בירושלמי שלפנינו ליתי' בפ"ק דב"ב אבל הוא בפ"ק דמגלה ולעיל מיני' איתא דעושים יריעה ג' עמודי' ושוב איתא ולקלפי' אין להם שיעור ופי' קרבן עדה אלעיל קאי דס"ת על הגויל הא דשיערו ג' עמודים אבל בקלף אין השיעור כן ובר"ן משמע דלא קאי אלעיל ע"כ נלע"ד הכי פירושו ומילתא באפי' נפשי' הוא דקאמר קלפי' לא נתנו חכמי' שיעור כמה יקלוף ואיך יקלוף רק שיהי' משופה דאל"כ הרי הוא גויל אבל כיון שהוא קלף שום קליפה יהיה עבה או דקה פנים של מעלה או של מטה לא ניתנה הל"מ על זה אלא שיכתוב גויל על מקום שיער והקלף על נחושתה היינו צד התחתון כך היה הל"מ ותל"מ:
אשר המובן מזה דבמקום בשר ממש לא יכתוב כלל דלא כרמב"ם וסיעתו דאל"ה בגויל הו"ל למכתב במקום בשר שהוא נחושתו שהוא מצוה מן המובחר אע"כ במקום בשר כלל לא וע"כ בגויל דלא שיפו כלל ע"כ לכתוב במקום שיער אע"פ שאינו נחושתו ובקלף הנכתב יכתוב במקום נחושתו שהוא מצוה מן המובחר ואיננו במקום בשר ממש אלא במקום שנחלק שם יכתוב וממילא פסל במקום שיער כיון שאפשר במקום המובחר ה"ל פחיתות להניח הטוב ולתפוס הרע כך הי' הל"מ ותל"מ:
והשתא בזמן התלמוד שהיו בקיאי' לחלוק העור לשנים א"כ בחלק העליון יכתוב במקום נחושתו שאינו מקום בשר ממש והוא המובחר לתפילין וחלק התחתון ע"כ לכתוב בעליונו הנוטה לשיער כיון שא"א בנחושתו שהוא מקום בשר ממש א"כ לא גרע מגויל שא"א בנחושתו כותבי' במקום שיער ויפה למזוזה דמקיים טפי וממילא לדידן דאינן בקיאי' לחלוק העור לשנים אבל מ"מ מקלפי' ממנו עור דק ע"י גרירה ומשליכי' אותה כי לא תצלח למלאכה אם אותו גרירה הוא מצד עליון וצד הבשר לא נגרר כלל הרי הוא כעין דוכסוסטוס שבימיהם שא"א לכתוב בנחושתו וע"כ לכתוב במקום שיער וכשר למזוזה ופסול לתפילין ואם נגררה בתחתיתו אפי' קליפה דקה מן הדקה רק שהוסר משם פנים הנוגע בבשר ממש א"כ הרי הוא טובה כפולה שכותבי' בנחושתו וגם הרי הוא עבה ומעובה יותר מדוכסוסטוס שבימיהם ויפה ומתקיים למזוזה ג"כ ומיושב גם קושי' בעל מוסף ערוך שהקשה איך העלימו עין הגאונים הראשונים להשכיח מלאכת חילוקת העור ולא נוכל לכתוב על דוכסוסטו' מזוזה שהוא מובחר למזוזה ולהנ"ל א"ש הכל והא דידן עדיף טפי דהרי הוא אליבא דכ"ע דלשיטת רבנו האי וסיעתו היינו קלף הסמוך לבשר ולשיטת ר"ת וסיעתו א"ש ג"כ כנ"ל כי לא נאמרה בהל"מ לא קלף ולא דוכסוסטוס אלא כנ"ל וחכמי תלמוד נקטי לשונם לפי שהיה בימיהם אבל לעולם הכל כדין וכהלכה ורגלי חסידיו ישמור ממכשול דלפ"ז כל נקלף הנוגע בבשר ממש שוב לא איכפת לן אי איכא עור דק שהיה אפשר לגררו ולא גררו רק שלא יהי' מאותו הנוגע בבשר ממש ולזה כל הסופרים העובדים קלפים מומחים הם ואין לחוש שלא יסירו הנוגע בבשר והתפילין כשרים וכן דעת נשמת אדם אלא שבפי' הענין נטיתי מדרכו קצת והמעיין יראה שבדברי יתיישבו כל הקו' שהקשיתי לעיל. וה' ינחני בדרך אמת הכ"ד החותם בכל חותמי ברכות יום ד' כ' אדר קצ"ו לפ"ק א"נ משה"ק סופר: