שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קנד
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג החרוץ והמפורסם מהו' משה פערלס נ"י אב"ד ור"מ דק"ק גויטיין יע"א:
נפשו היפה בשאלתו בעובדא דאתי' לקמי' וז"ל פה סביבותי באחד הכפרים הי' לאיש א' ג' חביות יין שרף ואחיו א' מבני הקהלה אשר הי' רגיל לבוא אצלו בכפר והי' שותה הרבה ורגיל להשתכר כדרכו והכפרי מאחר שמיחה בו כמה פעמים ולא שמע לקולו ושתה בפרהסי' ובצינעא הרבה אסרוהו עליו ואמר במעמיד רבים ע"ד רבים אני אוסר יין שרף הזה יהי' עליך כהקדש והוציאו מביתו לחרפה ולקלון אחר זה הוליך הכפרי היי"ש לברין בשוק העבר ובאשר לא יכול למוכרו החליף אותו על פירות יבשים וקרוב היתה שריפת אש בתוך הכפר עד שליהטום האש והעשן והם נפסדים מאוד ואין ראוים למכור כ"א בדוחק גדול ורוצה אותם עכשיו לתת במתנה לאחיו הנ"ל לסיועות נדן בתו ושאלני באשר הם חליפי יי"ש הנאסר עליו אם רשאי לתנם או לא עכ"ל שאלת חכם פר"מ נ"י:
ויען שאלת חכם כמותו חצי תשובה וירד לעומק הלכה דחליפיו וגדוליו ע"כ טרם נבוא לעיקור מצוי נידן שלפנינו אברר הלכה זו בעזה"י וממנו נבוא אל המבוקש וה' אתנו:
תנן התם במתני' דנדרים נ"ז ע"א קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן וגדוליהן ולעיל מ"ז ע"א בעי רמי ב"ח האוסר פירות אלו לפלוני מהו בחילופיהן ולא אפשיטא ויש בכאן ד' שיטות הר"ן (ותוס') והרשב"א והרא"ש והרמב"ם:
א' מדברי הר"ן מבואר דלשון פירות אלו דוקא דמשו"ה אמדינן כוונת הנודר שיהי' כהקדש אבל אי לאו דאמר אלו או כיוצא בו א"א לפרש כוונת הנודר שיהי' כהקדש אמנם אי טעמא משום קנסא דהחליף איסורי הנאה לזה לא צריך אלו ומשו"ה החליט דאיבעיתו של רב"ח הוא רק בפירותיו על פלוני אבל מתני' דמיירי לאוסר על עצמו פשיט דאין לחלק בין החליפו הוא או החליפו אחרים דאזלינן בתר כוונתו ובזה אין ספק דאל"ה אלו למה לו ודברי הרב"י בסי' רי"ו בהבנת דברי הר"ן תמוהים וכן דבריו בכ"מ פ"ה דנדרים וכבר נתעורר בזה לח"מ שם:
ב' שיטות הרשב"א בחי' נדרים מ"ז דס"ל דלטעמא דקנסא נמי בעי' שיאמר אלו דאי אוסר על עצמו סתם פירות אינם בכלל שארי איסורי הנאה דקנסוה רבנן ולפ"ז האיבעי' דרמי ב"ח הוא ספק משני הצדדי' אי טעמא משום כוונת הנודר וליכא שום קנס בשום איסורא הנאה או אי טעמא משום קנסא וליכא משום כוונת הנודר כלל ואפי' באוסר על עצמו פירות אלו לית בהו אלא משום קנסא למחליף עצמו ונראה שזה דעת תוס' שהרי בדף מ"ז בפי' תנן התם פירשו טעמא משום דהוה כהקדש ובהאי בעי' כתבו אהך חלוקא דחילופין כגדולין דעפ"ז הא דתנן פירות אלו אסור בחילופיהן מדרבנן דחילופי' כגדולי' ע"ש שמע מינה דס"ל כרשב"א דחלוקות האיבעי' היא משני צדדים ולא אפשיטא:
ג' שיטת הרא"ש בפירושו במתני' נ"ז ע"א כ' דאלו לא נאמר משום חלופיהן אלא משום גדוליהן ע"ש ולפי זה אין שום סברא שיהי' כוונת הנודר כהקדש ממש כיון דלא מיירי בפירות ידועים ודוקא בגדולי' כ' הטעם משום הקדש אבל לא בחלופי' יע"ש וכ' בפירושא דמתני' אם החליפן לכתחילה אסור המחלף בדמיהן מדרבנן אסרו דמי כל איסורא הנאה עכ"ל משמע דבשני צדדים חלוקות איבעי' של רמי בר חמא הוה הכל מדרבנן וקשה להלום פי' זה ובמאי נסתפק רמב"ח ובמאי קאפשיט לי' ממכרן וקידש בדמיהן:
והנה הרא"ש מיסתם סתי' לי' וכ' קרבן נתנאל פ' הנודר סי' ה' איבעי' לא איפשטא ולחומרא כן מוכח ממ"ש רבנו בקידושין סימן ל"א ודלא כב"י עכ"ל ובקידושין סי' ל"א כ' קרבן נתנאל אמ"ש הרא"ש שם גזרו רבנן שלא יהנה מחלופיהן לא מצינו גזרה זו אך בפ' השותפי' מ"ז איבעי' ולא איפשטא וס"ל לרבנו דאמרי' לחומרא עכ"ל ק"נ הנ"ל:
ואני אבין ואדין לכל מעיי' בהרא"ש שם בקידושין יבין הדבר לאישורו די"ל ב' אופנים במה שאסרו להמחליף י"ל גזירה גזרו שלא יבוא להנות מהאיסור עצמו ולזה י"ל שגזירת חכמים כך הוא שיהי' לעולם חלופיהן כגדולי' להמחליף ומדסתמו דבריהם כללא כיילא חלופי' כגדולי' הן בקונם הן בשארי איסורי הנאה הן בקונם על עצמו הן על פלוני ועוד יש בזה חומרא שאסור לגמרי שלא ליהנות כלל אפי' שאינו דבר מסויים כגון כלי ואפי' לקדש אשה אסור כי חילופי' כגדולי' אך אי הוא רק קנס בעלמא למחליף וכמ"ש רא"ש פ' הנודר דקנסי' לי' אפשר שלא עשו כגדולי' אלא משום קנס די למיקנסי' שלא ליקח דבר מסויים כגון כלי אבל דבר שאינו מסויים אפילו לקדש אשה שרי ולא קנסו אלא באיסורא הנאה דאוריי' אבל בקונמות לא קנסו אלא מ"מ כוונת הנודר הוא שיהי' בכל איס' הנאה בעלמא שקנסו חכמים למחליף וא"כ על פלוני לא יכול לאסור כיון שחכמים לא קנסוהו בעצם או דלמא חכמים גזרו סתם שיהי' כל חילופי' כגדולי' ואין חילוק בין לעצמו בין לפלוני ופשיט לי' ממכרן וקידש בדמיהן והוה סד"א דאפי' לכתחלה מותר לקדש דלא אסרו אלא דבר מסויים כגון כלי אבל לקדש אשה שפיר דמי וא"כ מוכח דלא עשו חלופי' כגדולי' ורק משום כוונת הנודר אסור בקונמות לעצמו ולפלוני מותר ודחי ש"ס דלמא לכתחלה אסור לקדש ועשו חלופי' כגדולי' ופסק כן הרא"ש לחומרא וכ' ק"נ טעמא משום דהוה דשיל"מ ושוב לא פליג רבנן אפי' בשארי אי' הנאה ע"ש:
ד' שיטת הרמב"ם פ"ה מנדרים וליישב קושיות הרבה הקשה לח"מ יע"ש. נקדי' כי מה דפשיטא לי' להרב"י דאי אזלי' בתר כוונתו שיהי' כהקדש אזי אסור בחלופיה' מן התורה מספקא לי טובא דאי הקדש בדק הבית דחלופיו אסור התם משום דההקדש יוצא לחולין ע"י פדיון ויצא ההקדש ונכנס החלופי' במקומם משא"כ קונמו' דאין להם פדיון עיי' נדרים ל"ה ע"א ורמב"ם פ"ד ממעילה הלכה ט' וע"כ מקדושת הגוף ניליף לי' דקונמו' קדושת הגוף נינהו וקיי"ל המוכר עולתו ושלמיו אין הדמי' נאסרו אלא מקנסא בעלמא עיי' פסחים פ"ט ע"ב ומיהו י"ל התם שאני שאין העולה והשלמי' נמכרי' כלל לקונה ומשו"ה אין המעות חליפין כלל ומשו"ה מותרים ועיי' סברא זו בר"ן פ"ק דחולין סוגי' דמחליפין וכן הוא בירושלמי ומייתי לי' נמי רא"ש בקידושין סי' ל"א משא"כ קונמו' שנקנה להלוקח ואינו אסור בהנאה לו והוה המעות חליפיו אפשר אסור מן התורה והנה איתא בירושלמי ומייתי לי' משנה למלך פ"ה מאישות הלכה ז' ד"ה אלא נ"ל וכו' דמסברא דאורי' ראיי' לאסור חילופי להמחליף דוקא דמה לי הן מה לי דמיהן אלא שאין מכירה מועיל באיסור הנאה נמצא שאינו חליפי אסורי הנאה לכן אינו אסור אלא מדרבנן ואם עבר ומכרן וקידש בדמיהן מקודשת ע"ש נמצא לפ"ז בקונם שנעשה חליפיו שהרי אינו אסור הנאה להקונה אסורי' מן התורה להמחליף דמה לי הן ומה לי דמיהן:
ומ"מ נ"ל אי לאו דאית לן קרא דאו מכור לנכרי דמוכח מיני' דכל איסורי הנאה אסורי' נמי למכור ואז ה"א דמותרי' למכור להדי' א"כ פשיט דלא הוה אמרי' מה לי הן ומה לי דמיהן אבל השתא דלכתחלה אסורים למכור נהי אם עבר ומכרן אין החליפין אסורי' משום שאין אלו חליפי איסורי הנאה דאינן ניקני' להקונה אותם מ"מ בקונמו' שנקנו להקונה הוה המעות חליפיו ואסורים מן התורה דמה לי הן ומה לי דמיהן:
והיינו ספיקא של רמי ב"ח דודאי פשיטא לי' בכל איסורי הנאה דחליפיו מותר מן התורה אפי' להמחליף משום דאינו חליפי המקח אבל הכא בלשון המשנה אסור בחליפיו משמע בודאי מדינא אסור וקמבעי' לי' אי משום כוונת הנודר ודוקא לעצמו אבל לפלוני לא או דלמא חליפי' כגדולי' דמה לי הן ומה לי דמיהן ופשיט לי' ממכרן וקידש בדמיהן והוה סד"א לכתחלה מותר למוכרן ולקדש בדמיהן ואי בשארי איסורי' לכתחלה מותר למוכרן ש"מ לא אמרי' מה לי הן ומה לי דמיהן והו"מ למימר ולטעמיך או מכור לנכרי וכו' או מצינו דמי' לחמץ בפסח אלא לא חש להאריך והאמת משני דלכתחל' אסור למוכרן ובדיעבד מותר בערלה מפני שאין אלו דמי ערלה אבל בקונם אפשר אסור מן התורה ופסק רמב"ם לחומרא בדאורי' אלא שאין לוקין מספיקא ומפני שאין הטעם אלא משום מה לי הן מה לי דמיהן א"כ לאו דוקא קונם שהוא כהקדש אלא אפי' נשבע שלא לאכול פירו' אלו ומשו"ה כייל רמב"ם שבוע' בהדי נדר בספ"ה דנדרים משא"כ שם הלכה י"ג בקונם עלי דהחליט הדבר לאיסור ולא מספיקא משום דעכ"פ מכונת הנודר אסור כהקדש ושם לא השכיר נשבע דזה שייך דוקא בקונם שהוא לשון הקדש ולא בנשבע וק"ל:
ולענין שאלה דשאילנא קדמיכון נראה פשיט להתיר מתלת טעמא חדא דכל עצמו לא אסור אלא משום שהוא שותה ומשתכר ואלו הי' ענין דישתה ולא ישתכר הי' מותר לו כמבואר ריש סי' רי"ח ובש"ך שם דבודאי אלו הי' חליפין אסור משום קנסא הי' אסור הכא אבל השתא דמשום קנסא אינו אסור אלא להמחליף ומה דחוששי' לאסור גם למי שלא החליף הוא משום מה לי הן מה לי דמיהן וא"כ לא עדיף דמיהם מהם עצמם וכיון דפירות יבישים אינם משכרי' מותר בהם ואלו הי' מחליף במידי דמשכר הי' מקום לומר מה לי הן מה לי דמיהם משא"כ פירות יבישים. היתר השני עכ"פ ע"י התרת הנדר בפתח וחרטה אע"ג דנדר עדי' אין לו התרה אבל לדבר מצוה יש לו התרה וצורך נישואי הבת לא גרע מצורך פרנסה עיי' סי' רכ"ח סעי' כ"א בהג"ה שני' בשם רשב"ץ ומיהו אי הי' אסור מטעם קנסא א"כ לא שייך להתיר הנדר אא"כ היין שרף עדיין בעולם דאכלו כלו אין נשאלי' עלי' היכי דלא מחוסר קרב ומלקות עיי' שבועות כ"ח ע"א והכא בשהחליפו אחר לא מחוסר מידי ולא שייך שאלה אך הא אסיקנא דטעמא דאיסור' משום מה לי הן מה לי דמיהן א"כ הדמי' בכלל י"ש הוא ומתשל עליו:
ועוד בה שלישי' הרי הוא לא אסר היי"ש אלא על אחיו א"כ מותר לתת לנדן בתו דהא אפי' בניו ובנותיו הקטני' זן כמבואר בש"ס ובש"ע סי' רכ"א סעי' ב' ומכ"ש להשיא בתו בוגרות ע"ש סעי' ג' מכל הלן טעמא נ"ל פשוט להתיר בלי פקפוק וה' יורנו מתורתו נפלאו' הכ"ד החותם בכל חתמי ברכות. פ"ב כאור בקר ליום ה' ד' שבט תק"פ לפ"ק.
משה"ק סופר ממפד"מ: