שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קמח
שלום וכ"ט לי"נ הרב המופלא ומפורסם כערוגת הבשם תלמידי הותיק כש"ת מהו' מאיר א"ש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק באיי יע"א:
האי שעתא קבלתי נועם מכתבו והיותי כי אנשי השוק סובבי' לנסוע לפעסט ע"כ מהרתי להשיב ע"י ג"ה ואודת תרי מילי דטביומי דשאל מעלתו אומר חדא הא דכ' תוס' ס"פ הי' נוטל דלמאי דקיי"ל התם דאין אמה עברי' נמכרת בב"ד א"כ למה לי דאמר רב טביומי בקידושי' ט"ו ע"א דלרבנן דלר"א העבד למעוטי אמה שאינה נרצעת וקשה תיפוק לי' דאין מוכר עצמו נרצע והקשה מעלתו הא מבואר לכל מעיי' בסוגי' דקידושי' שם דאי לאו העבד למעוטי אמה הוה מוקמי' אזנו למעוטי אזנה ולא הוה ידעי' למעוטי אזנו של מוכר עצמו הנה הקו' ראוי לו למעלתו ואין פנאי לחפש ולעיי' מה המפורשים אומרים בדבר זה והנלע"ד הא דפשיטא להש"ס למעוטי אזנה טפי מלמעוטי אזנו של מוכר עצמו אע"ג דקאי באיש ממעט איש דכוותי' ולא ה"ל לאוקמי ממעוטא אאשה נראה משום דה"נ נימא קאי במוכר בב"ד ממעט מוכר ב"ד ולא למעט מוכר עצמו וכיון ששני הדרשות שקולות נראה לאוקמי מעוטי אאשה טפי מלאוקמי אאיש דיותר ראוי לחלק בין איש לאשה מלחלק באיש גופי' והא"ש דברי תוס' דסוטה דלפי הך דסוטה דאשה לעולם אינה נמכרת בב"ד וא"כ אפי דאיירי במוכר ב"ד יותר ראוי למעט מוכר עצמו איש מלמעט אשה מוכרת עצמה דהא מוכר ב"ד ליכא באשה וכיון דנוקים אזנו למעוטי מוכר עצמו ממילא אימעיט אשה וא"כ העבד למה לי וא"ש. שוב נמצא ק' זו במשנה למלך פ"ג מה' עבדים הלכה י"ג ולא תי' כלום ומ"ש נ"ל נכון בעז"ה:
והא דתפלת רב טביומי יה"ר מלפניך השם המקדש שלש עשרה ר"ל י"ג תיקוני דיקנא הידועים הנרמזים בי"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון כידוע ולעולם לא נתכוון רב טביומי על י"ג עקרים שהמציא הרמב"ם שהוא הי' הממציא הראשון בזה ואשר לפנים לא ידענום ואסיים בברכה מרובה לו ולתורתו. פ"ב יום ד' ל"ד למב"י תקע"ל. משהק"ס מפפד"מ: