שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קמד

העתק השאלה:

ילמדינו רבינו ויורינו אורחת חיים על איש א' מעירי בשמו ר' יעקב בר יהודה הכהן הלך מביתו כמו שבועיים לפני פורים ולא שב ולאשר האיש ההוא לא הי' דרכו להתרחק זמן כזה מביתו רק הי' סובב והולך סביבות העיר וכאשר התמהמה יותר מי"ד ימים הי' הקרי' הומה לאמור מה נעשה באיש וילכו בנו ואחיו לבקשו בדרך אשר ידעו כי הלך שם וימצאו סמוך לכפר אחד חלל בבור עמוק ויאמרו כי מיד בהעלותו הכירוהו בטב"ע גמור כי הוא ר' יעקב כהן הנאבד כי לא חבול כלל בפניו כ"א בקדקדו וברקתו (שקורין שלעף) וגם בהעלותו לא הי' נתפח כלל וגופו קר עד שלא יכלו לגע בו ואף במלבושיו כולם ובפרט בארבע כנפות שלו ידעוהו כי הי' לבוש בהם מלבד הכובע נמצא סמוך לו והנה קבלנו במותב תלתא את העדות המוסגר פה ועתה יורינו רבינו המורה לצדקה אם אשתו מותרת:

העתק גביית עדות:

במותב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר"ר שמואל בן ר' יודא כ"ץ ז"ל והעיד בתורת עדות אליונ"ע וז"ל איך בין געגאנגען מאנטאג נאך פורים אויף פלאכניטץ דא האבען דיא פלאכניטצר גוים געזאגט דאס זיא האבען מיין ברודער ר' יעקב געזעהען פירצעהן טאג פאר יום הנ"ל פאן פלאכניץ אויף בלוימן שטיין געהען אונד עטליכע טאג דארויף האבען זיא געזעהן בלוט אין דען וועג ליגען אויף דען האבע איך דען וועג געזוכט, האבע איהן גפונדען אין איינע גאנץ טיפע גרוב ליגען. וויא מאן האט איהם הערויף גנומען האבע איך איהם געזעהען אונד ערקעננט אן פנים אונד שטירן אונד אן בארט אונד אן דיא צעהן בטב"ע ער איזט גאר ניכטס פערענדערט גיוועזט נור אלס וויא ער העטעט אויף זיין בעט געשטארבען ער איזט ניכטס אן גילאפן געוועזט אונד גאנץ קאלט גיוועזט דאס מאן האט איהם גאר ניכט אן רירען קעננען פאר קעלט אונד זיין יאנקר אונד האזען וואס ער האט אן גיהאט דערקענט בטב"ע דאס עס זיין געהערט:

גם אני מנחם צבי במו"ה דוד יצ"ו רו"ב מעיד בתורת עדות באליונ"ע כאשר באתי אל מקום שכיבת הב"מ ויום אחר שהוציאו הב"מ מהבור שנמצא בתוכו אף שהי' אז כבר קצת נפוח מ"מ הכרתיו בט"ע גמור בפניו שהוא ר' יעקב ב"ר יודא כ"ץ מקהילותינו הנאבד ולא הי' אז נפוח הרבה אך מעט ולא הי' חבול בפניו כלל אך סמוך ממש אצל אוזן הימני' הי' לו פצע אחת אך בראשו למעלה הי' חבול והי' שם ג"כ הרבה מבני קהילתינו יצ"ו ואמרו שמכירין אותו בטביעת עין גמור שהוא ר' יעקב הנ"ל וגם אמרו שמכירין כל בגדיו שהמה של ר' יעקב הנ"ל ושאלתי האם ישנו א' שיכיר את הא"כ שלו בט"ע ואמר ר' ליפמן חתנו של ר' יעקב הנ"ל שהוא מכיר ג"כ בט"ע הא"כ שהוא של חמיו ר"י הנ"ל ואמרתי לו שיסתכל היטב עוד פעם בא"כ לידע בבירור שהוא של ר' יעקב הנ"ל וכן עשה ואמר שהוא מכירו בט"ע גמור שהוא של ר"י הנ"ל והבגדים והא"כ הי' לבושין על הב"מ הנמצא:

והנה אשתו של ר"י הנ"ל אמרה טרם נסענו מקהילתינו כי הי' לבעלה שומא על כתף אחד ואני והרבה מבני קהילתינו ראינו שומא גמורה על הכתף שמאלית גם אמרה האשה הנ"ל שהי' לבעלה צלקת על צוארו וחפשנו על זה והי' בעינינו קרוב לודאי שיש לו צלקת על הצואר לצד ימין אך כאשר משמשו בה נתפשטה כי הבשר הי' רך מאוד:

אלה הדברים העידו לפנינו העדים הנקובים בשמות למעלה ולמען האמת והצדק בעה"ח הק' מאיר א"ש. הק' מיכאל כ"ץ שטערן. הק' משה ליב מגעוויטץ:

תשובה.

שלום וכ"ט לה"ה ידידי ורב חביבי הרב המאה"ג המופלג המפורסם בקי בחדרי תורה דולה מים מבורות עמוקות כש"ת מהו' מאיר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק יארמוט יע"א:

יקרתו הגיעני נידון עגונה וכל יקר ראתה עינו בשריותא דהאי איתתא עלובתא אשת ר' יעקב בר יהודה הכהן והענין מבואר בג"ע ובלשון שאלת חכם חצי תשובה ויפה דן ויפה הורה להתירה מבלי עיגון והיותי עודנו טרוד מאוד בטרדת שמחת מצות נישואי בתי עמב"ג שהי' שבוע העברה יום ד' בהעלותך ע"כ יהי' דברי מועטים ולחכם כמותו הקיצור יספיק:

הנה עיקור שריותא בנוי על עדותו של מהו' מנחם צבי שאמר בזה"ל והי' שם הרבה מקהילתינו וכו' וגם אמרו שמכירי' כל בגדיו שהם של ר' יעקב הנ"ל ושאלתי אם ישנו א' שמכיר ג"כ בט"ע הארבע כנפות שלו ואמר ר' ליפמן חתנו של ר"י שהוא מכיר ג"כ בט"ע הא"כ של חמיו הנ"ל וכו' והבגדים והארבע כנפות הי' לבושים על הב"מ הנמצא עכ"ל לעניננו:

הנה בגדים של ציצית הוא מבגדים דלא מושלי אינשי מ"מ הא סברת הרב"י דאי סי' לאו דאורייתא חיישי' לשאלה אפי' בבגדים דלא מושלי אינשי וסברא נכונה הוא זו דט"ע בבגדים אינינו אלא סימן על הגוף פי' יש לנו סי' בגופו של זה שהוא מלובש בבגדים אלו שיש לנו בהם ט"ע וכיון דסימני הגוף דמצוי' בב"ג לא מהני ה"ה כלים דמושלי מצוים במכיריו ויודעיו שעשוי' להשאיל ולהשכיר להם אך כלים דלא מושלי הוה כסי' אמצעי בגוף דעכ"פ אחד מאלף יש לו סי' כזה ולמ"ד סי' לאו דאוריתא משום דאע"ג דאינו מצוי בבן גילו מ"מ מצוי בא' מאלף ה"נ כלי מדלא מושלי אינשי מ"מ אחד מאלף שואל אותן כלים ואינו מקפיד על ניחוש או סיגוף החמור או מצות ציצית וכדומה והו"ל כסי' אמצעי ולמ"ד סי' ל"ד לא סמכי' עלה וצ"ל הא דסמכי' אחמור בעדי אוכף היינו שהעדים ראו שנאבד או ברח ממנו חמורו בזה האוכף הניכר להם בט"ע וחזר ומצא חמור מלובש באוכף זה מצרפי' סברת זהו שאבד זהו שנמצא עם ט"ע של האוכף בשגם דלא מושלי לי' אינשי וכן באבד גט שיודעי' שזה אבד גט וכמ"ש תוס' ורמז עליהם ב"ש ס"ק צ"ח אבל אדם שהלך לו בבגדיו חי ונמצא אדם מת בבגדים אלו לא שייך זהו שאבד זהו שנמצא כי אבדנו חי ומצאנו מת זה נ"ל סברת הרב"י עיי' ק"ע סי' רכ"א ע"כ אין להתיר על ד' כנפות לחוד עוד יש לפקפק קצת כיון שיצא קול ומפורסם שנהרג יעקב הכהן וגם הכירוהו כולם בט"ע דגופו אלא שהי' נפוח קצת ביום השני ע"כ שוב אין להאמין ע"א על ט"ע בארבע כנפות דתו יש לפקפק ולומר ע"א אומר בדדמי בשלומא כשמעיד על הגוף בט"ע יועיל וקברתיו אבל הד' כנפות מה יועיל וקברתיו ואולי משו"ה דקדק העד מו"ה מנחם צבי ני' שיעיינו עוד הפעם היטב בד' כנפות שלו כדי שלא יאמר העד בדדמי:

אמנם מה שכל העומדים כולם הכירו כל בגדיו שעליו נ"ל שזה מועיל לפי הנחת רבותינו גדולי האחרונים כל בגדיו ל"ש שאלה וחליפי ושום דבר ואין אדם עושה מעשה שגעון כזה ואין זה נכנס בגדר מ"ש הרב"י בכלים דלא מושלי אינשי דאיכא א' מאלף דמושיל אבל הכא אין המניעה מטעם הכלים דלא מושלי אלא המעשה והענין הוא מעשה שיגעון ותמהון ואפי' א' מאלף לא יעשה כן ולא ימצא כן והוה ט"ע בכל כלי' כסי' מובהק ביותר בגופו דמהני לכ"ע ומכ"ש כשאין הכלים דומים כי אפשר אפי' חיורי וסומקי כי ה"ג הוה סי' דוקא שיש לו סי' בצבע כלי א' לא הוה סי' אבל לומר פלוני הי' לבוש ראק לבן וועסט אדום ומכנסיים תכלת ושטיוועל כך וכך וצירף דברים אלו אפשר הוה סי' והארכתי בזה בחי' בש"ס ומכ"ש שהאשה אמרה שיש לו שומא בכתף אף שלא צמצמה מקום ומצאוהו שומא בכתף שמאלית מ"מ קשה שהשאיל כל כליו לבן גילו דוקא שהי' לו ג"כ שומא וגם צלקת בצווארו כל אלו הצרופי' הוא יותר מסי' מובהק ביותר דלכ"ע מהני והיות על ט"ע דכל בגדיו כמה עדים לא חיישינן לבדדמי וממש הי' ראוי להתיר על זה בלי צירוף דבר אחר:

מ"מ נחזי אנן דברת עד הראשון הר"ר שמואל בר"י כ"ץ שראוהו ביום הראשון והעלהו מן הבור והי' ממש ניכר כמו בחיותו וקר מאוד מקרירות הזמן והבור וניכר לו מאוד והנה ידוע פלוגתת חכמי צרפת וספרד דחכמי צרפת ס"ל ספק מת תוך ג' ימים תלי' השתא מת ומוקמי' לי' בחזקת חי וסמכי' אפרצוף פנים וחכמי ספרד ס"ל ספיקא להחמיר דמוקמי' איתתא בחזקת א"א ובעלה בחזקת חי דאע"ג דעכ"פ מת אחד בפנינו מ"מ אין מיתתן של זה מגרע חזקת חי של כל החיים ובפרט זה אשר הוא מת לפנינו נאמר מדהשתא מת כבר מת מזמן רב בשעה שראינו בעלה של זה חי לפנינו כבר מת זה נמצא איכא תרי חזקות חזקת אשת איש וחזקת חי של בעלה מתנגד לחזקה חי רעועה של מת זה לפנינו:

ומעלתו הפליא לעשות הגביל תושי' לאמור טעם החולקי' על התוס' משום דרובא דעלמא מתנגד לחזקת חי של זה וכעין שהקשה פני יהושע פ"ק דכתובות למ"ד ברי גרוע עדיף משמא טוב א"כ אפילו בדבר שאין בו סימן למה לא נחזור אבידה ע"י ברי גרוע שלו והמחזיק הרי טוען רק שמא אינו שלך ותי' כיון דרובא מתנגד לברי שלו דלמא מרובא דעלמא נפל ואמרי' ר"פ האשה שנתארמלה רוב נשים בתולות נישאי' עדיף כברי טוב של הבעל שטוען בעולה נשאתיך וה"נ כן ומזה למד פר"מ לנידון שלפנינו דע"כ לא פליגי אהתוס' אלא במקום מעבר לרבים דאיתא למיתלי ברובא דעלמא אבל זה שנמצא ממש בין ההרים שאין מעבר אלא לסביבותיו ומכל הגליל והסביבות לא נאבד ישראל אלא זה יעקב כ"ץ י"ל כ"ע מודים להתוס' דתולין שהי' בתוך ג' ימים וזה הוא ודפח"ח. הנה מ"ש דיש לחלק בין מקום מעבר לרבים למקום שאין מעבר לרבים יכול להסתייע מירושלמי מייתי תשו' רשב"א ח"ג הובא בב"י י"ד סימן שע"ד נהרג בין טברי' לצפורי וכו' ודבריו צריכין ביאור [עיין לקמן סי' קמ"ז ד"ה והנה] אין כאן מקומו:

מ"מ מה שנתלה ונמשך אחרי דברי פני יהושע דברים הללו במקורן אין להם שחר כלל מה שייך רובא דעלמא לכאן בשלומא התם רובא דעלמא בתולה נישאית מתנגד לברי אלמנה נשאתיך אבל הכא אין הרוב מתנגד להברי דידענו דרק א' מרובא דעלמא אבד חפץ והברי לא בא להתנגד להרוב אלא לברר מי הוא אותו היחיד מרובא דעלמא שאבד חפץ זו כיון דלאותו מ"ד האמינה התורה לברי גרוע שישראל לא ישקר באמונתו ולא נחוש שיבוא עוד א' ויטעון ברי כי התורה החזיקה ישראל בכשרות א"כ הרי נתברר מי הוא מהרוב שאבד כלי זה והדר' ק' פ"י לדוכתה ואני עני אמרתי בחי' דס"ל להך מ"ד נהי דהתורה האמינתו לבעל ברי נגד בעל שמא טוב מ"מ אינינו ברי גמור שהאמת אתו אלא שבעל השמא אינו יכול לעמוד נגדו כיון שהוא טוען ברי אבל ברור גמור לא הוה ולפ"ז י"ל נהי אם תובע אדם את רעהו בברי והוא א"י להכחישו בברי צריך לתן לו תביעתו מ"מ אותה מצות עשה שחייבתו תורה להכריז על אבידה ולפרסם ברבים מצאתי דבר זה אינינו אלא משום דאפשר לברורי וסברא זו כתובה בש"ג סביב הרי"ף פ' לא יחפור ותינח אי איכא לברורי ע"י סי' שהמשיב יודע שמשיב אבידה כדין אך אי לא אמר סימני' או ליכא סימנים או הוה קיי"ל סימנים ל"ד ורק מטעם ברי גרוע שלו זה לא הוה דבר ברור והוה כמו ליכא לברורי ואינינו מחוייב להכריז כיון דליכא לברורי וממילא אפי' אי אירע שבלא הכרזה בא זה ותובע חפץ שלו ע"י ברי אינינו מחויב להחזיר שכבר נתיאש זה כיון שאין חיוב להכריז וסברא זו ימצא בתוס' פ' לא יחפור שם ואין כאן מקומן להאריך בזה מ"מ מינה לנידון שלפנינו ג"כ לא שייך רובא דעלמא דאין הנהרג אלא א' מרובא דעלמא ובעי ברור מי הוא וס"ל להתוס' שזה הברור דמוקמי' בחזקת חי והשתא מת וניכר לפנינו בט"ע והחולקי' ס"ל שאין חזקה זו כדאי וכנ"ל:

ואפשר הכא גם התוס' יודו להחולקים להחמיר עפ"י מ"ש בתשו' צ"צ והובא בקונטרס עגונו' אות תכ"ה וז"ל אפי' לדעת המקילן אם נמצא הרוג וא"י מתי נהרג היינו אם נמצא הרוג וליכא הוכחה כלל שנהרג א' לפני ג"י אבל אם ידוע שהי' הריגה קודם ג"י ולא נשמע משום הריגה אח"כ ודאי לא תלינן להקל עכ"ל וא"כ הכא שאמרו הגוים שלפני עשרה ימים מצאו דם בשדה בדרך זה והלכו היהודים לחפש באותו הדרך ומצאו ההרוג בבור הרי קמן רגלים לדבר שזה הוא אותו ההרוג שראו הדם על הדרך והם אמרו שהי' זה לפני עשרה ימים אף שאין להאמין על עדותם כל כך מ"מ חזינן שנהרג פה אחד ורגלים לדבריהם ואולי לא יקילו תוס' בענין זה:

וגם מה שמצאוהו קר מאוד וי"ל הקור צרפו כמו מים סברא נכונה הוא אי ברי לן שהי' עת קר כ"כ מיום פרידתו ממנו עד יום מציאתו ולא הי' בניהם זמנים ממוזגים ואך עתה בשעת מציאה נתקרר ומי יכול להעיד על זה:

אך בואו ונסמוך על סברת ר"ת ויען כי דבריו שבתוס' מגומגמים ובס' הישר נדפסו בטעות ויגעתי ומצאתי תלי"ת להגיד דבריו והוצעתיו כבר בכמה תשובות לפני כמה גדולי עולם וישרו בעיניהם [עיי' ח"ס אה"ע ח"ר סי' נ"ד נ"ו באורך] ומה שנתחדש לי עכשיו כי אין בהמ"ד בלא חידוש דמדהפסיק במתני' בבבא דאין מעידי' עד שתצא נפשו בין הך דסימני גופו כליו ובין הך דאין מעידין אלא עד ג"י ובמתני' גופי' יש לדקדק כפל ענין עד שאצא נפשו ודי בזו ומה צריך לומר אפי' צלוב ומגויד וחי' אוכלת בו והנלע"ד מי שרואהו צלוב וחי' אוכלת בו והכירו היטב בט"ע שזה הוא והלך לו וא"י להעיד עליו שהרי לא יצאה נפשו ושוב אחר ימים נמצא שם מת ואינו מכירו עוד בהכרת פנים רק בגופו וכלים וע"ז רוצה לדין שהוא זה בעצמו אותו שראהו צלוב והכירו אפ"ה לא יעיד עליו דאמרי' האי צלוב קם אחרי נפלו וזה הוא אחר ולמ"ד כליו דחיישי' לשאלה צ"ל שזה קם והשאיל כליו לזה ונהרג פה והוא דבר חידוש ע"כ נמשכה כל המשנה בהמשך אחד:

ובמס' בכורות ר"פ יש בכור לחד שינוי' בש"ס מסיק יכיר לחוד סגי בפדחת והכרת פנים לחוד צריך פרצוף פנים עם חוטם ובתשו' הגאוני' בתראי סי' יו"ד נתקשה בעל תי"ט בזה ואין מובן לדבריו אלא כמו שאבאר בעזה"י לפמ"ש רש"י שם דהכרת פניהם ענתה בם שהקב"ה צר צורת הממזרים כהנואף לפרסם חטאם א"כ י"ל אע"ג דאין דעותיהן ופרצופותיהן שוות ועיקר היכר הצורה הוא באברים אלו פדחת וחוטם ולסתיים מ"מ אחד מהם אפשר שיזדמן גם בבן גילו ולא יתפרסם בזה שהוא בנו של הנואף אך בהצרוף שלשתן בודאי לא ית מה אלא הבן לאבי ע"כ ביום הלידה דלא באנו להבחין בין איש לאיש רק התורה תלי ביכיר באבר שאדם ניכר בו סגי בפדחת משא"כ שארי איברים רגל כרגל יד כיד ואין כאן היכר אבל להעיד עליו ולא יתחלף בין איש לאיש בעי' היכר שלשתן דאיכא דדמי' לי' [ועיין ח"ס חאה"ע ח"ר סימן נ"ד ד"ה ובחידושי תורה]:

והלום ראיתי קדוש מדבר ה"ה הגאון קצה"ח בספרו הנפלא שב שמעתא בפי"ג י"ד ט"ו מחלק ז' מספרו ואלו דבריו שרצה להוכיח כר"ת דבאיכא כל הגוף הוה הכירא דהא מבואר פ' המפלת דרוב גופו הוה כילוד ולא לשתמיט שום פוסק לומר דלבכורה לא מהני רוב גופו ועוד מדפליגי ר"י ור"ל בפדחת ולא אמרו רוב גופו לא מהני בבכורה ש"מ דמהני וקשה הא בבכורה יכיר בעי' אע"כ ש"מ דרוב גופו הוה הכירא ומכ"ש כל גופו בלא ראש וזה ראי' ברורה לר"ת וא"כ ק' לכל הפוסקים:

עוד כ' שם במ"ש טח"מ סי' רע"ז בבכור מהני רוב פדחת וכ' סמ"ע דרובו הוה כילוד כלו והב"ח כ' לענין הכירא לא הוה רוב פדחת ככלו והגיה בטור פדחת ולא רוב פדחת והקשה הגאון הנ"ל א"כ מאי פריך לר' יוחנן ממשנתינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם נימא טעמא דר"י דפדחת פוטר לנחלה משום דפדחת הוה רוב הראש כדאי' פ' המפלת כ"ח ע"א איזה רוב ראשו מיצא פדחתו אע"כ לענין הכירא לא מועיל רוב ראשו ומכ"ש רוב פדחתו ותו מזה קשה תוס' שם בבכורו' אש"ס דפ' י"נ יכיר למה לי ומאי קשי' הא איצטרך ללידת בכור והקשה הגאון לסמ"ע דלענין הכירא סגי ברובו א"כ בכור ולידה שוין אכתי יכיר ל"ל ומייתי בכ"מ פ"י מאבילות כ' דאפי' לענין לידה לא יועיל רוב פדחת ע"ש ועוד הקשה על התוס' דבב"ב קמ"ב ד"ה מ"ט יכיר בעי' ק' לר"י אמאי לא מפיק מוילדו לו והשתא אי נימא רוב פדחת הוה כילוד לכל מילי רק לגבי בכורה א"כ לא הקשו תוס' מידי דלזה בעי לאתויי מויכיר לענין אם יצא רק רוב דלענין פשוט למעט חלק בכורה מועיל רוב ולענין בכור ליטול פי שנים בעי' יכיר אלו דבריו:

ולפע"ד כל דבריו תמוהים במ"כ אטו לר"ת מי ניחא וכי ס"ד דלר"ת יש היכר בט"ע דגוף של תינוק הנולד היום ולא שזפתו עין רואה בשלומא צורת פניו הוא דבר שכל אדם ניכר בו אפי' ביום הולדו אבל בגופו שאינו אלא ע"י שזיפת עין יהי' בו כט"ע וכן בכל גולמים שבעולם ואיך יתקיים בזה יכיר ביום הולדו וכבר כתבתי לעיל שאין היכר אלא בהכרת פנים וט"ע דהגוף הוא סי' שהוא אותו אדם שהכרתיו בפרצופו וא"כ לר"ת נמי תיקשי איך יהי' בכור לנחלה ע"י יציאת רוב גופו הא בעי' יכיר וליכא אבל האמת יורה דרכו אם האמת כן שברוב גופו הוה בכור לנחלה כמו שמוכח מדלא אמר ר"י ור"ל רוב גופו פוטר בכ"מ חוץ מנחלה היינו טעמא משום דהאי יכיר אינו אלא גזה"כ לא שהקפיד שצריך שיכירנו באמת אפי' לא ראוהו אביו מעולם רק שיצא מה שראוי להכירו בו וכיון דרוב גופו יצא והמיעוט נגרר אחר הרוב וה"ל כיצא כלו גם המיעוט הנשאר שהוא הראש עם כל הצורה אעפ"י שאיננו ניכר עדיין שהרי הצורה בפנים מ"מ לדינא מיעוט הגוף נמשך אחר הרוב הגוף והו"ל כאלו יצא כלו עם פרצופו ומקיים יכיר ואין מכאן ראי' לר"ת ולא קו' להחולקים עליו:

וממילא מוכח כהסמ"ע דכשיצא כדרכו ראשו תחלה ויצא רוב פדחתו אעפ"י שאיננו ניכר אלא בכל פדחתו מ"מ רובו ככלו וכאלו כבר יצא כל אותו דבר הצריך להיכר ומה שהקשה א"כ מאי פריך ממתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם דלמא ר"י כל הפדחת קאמר שהוא ראש הראש כמבואר במתני' דנדה במ"כ אין כל הראשים שוים בנדה דתלי' בלידה וראש הוה כילוד מפני שחיות נשמתו במוח שבראש והיינו הגולגולת הקדירה שהמוח מונח בתוכו והפדחת הוא רובו של אותו הקדירה ועכ"פ הגולגולת אין מגיע למטה מעינים לפניו ולמטה מקשר תפילין מלאחריו וא"כ כל הפדחת הוה רוב אבל בבכור דתלי' בהכרת פנים אס"ד יכיר והכרת פנים חד הוא ובעי' פדחת וחוטם ולחיים ולסתות כמ"ש רמ"ה הובא ריש קונטרס עגונות וידוע שתואר מחוגת אורך פנים הוא כאורך ג' זרתות ג' פרקין מפאת שבולת הלסתות עד תחת החוטם ג' פרקים זרת והחוטם עד הפדחת כנ"ל והפדחת עד מקום הנחת תפילין וא"כ אין הפדחת רוב הראש לענין היכר אע"כ ר"י בפדחת לחוד סגי ליכיר ופריך שפיר מאין מעידין ומשני יכיר לחוד והכרת פנים לחוד וא"כ לענין בכור סגי לר"י ברוב הפדחת ולענין לידה בעי' כל הפדחת שהוא רוב הקדירה שבו המוח ושפיר הקשו תוס' מאי פריך הש"ס יכיר ל"ל הא איצטריך להקל בבכור ובשאר לידה דהתם בעי' כל הפדחת וכמ"ש כ"מ פ"י מאבילות הנ"ל ובאמת מיושב ק' תוס' פ' מי שמת דלהכי נקט יכיר ולא מוילדו לו דלענין פשוט בעי' כל הפדחת רוב הראש ולענין בכור סגי ברוב ההיכר שהוא רוב הפדחת ויש לפקפק קצת מדאמר ר"ל פדחת פוטר בכ"מ חוץ מנחלה ור"י אמר אף לנחלה משמע דיו כבכל מקום בעי' כל הפדחת ה"נ בנחלה לא סגי ברוב ואין זה דקדוק כל כך:

מ"מ נהי דאין ראי' לר"ת מ"מ כבר הסכימו כל הפוסקים דחזי לאיצטרופי וא"כ כ"ש הכא דאיכא תרתי ט"ע בכל הגוף וכל צורתו שלימה בלי חבולה ואע"ג ביום הראשון שלא הי' נפוח לא הי' מכירו בט"ע אלא ע"א ויש לחוש בדדמי י"ל הא אותו הזמן לא נתפרסם עדיין מיתתו ולא דמי לראוהו שנטבע במים א"כ בצירוף עדות עד הראשון בט"ע שבפניו וכל גופו ובהרבה עדים שביום השני שהכירו בט"ע כל בגדיו ומצאו גם השומא וסי' הצלקת מסכים אני להתירו של פר"מ וב"ד להתיר עגונה זו ויושיב ב"ד של ג' להתירה וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאו' הכ"ד אוה"נ דש"ת בעה"ח. פ"ב יום ה' כ"ד לירחי תליתאי תקפ"ט לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: