לדלג לתוכן

שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קמ

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ביום עש"ק י"ג למב"י תקע"ט לפ"ק מצאו הספנים סמוך לעירנו א' נטבע במים והוציאוהו ורצו לקוברו בשדה וכשראוהו לבוש טלית קטן מהרו והגידו ליהודים ויש שראוהו אז לאלתר ואומרי' שהכירוהו בט"ע ממש שהוא עוזיאל בר"א טריבטש שנאבד זה שבועיים ולא נודע מקומו איה ושוב אחר שעה נשתנה ונתפח ומ"מ הרבה אומרי' שמכירי' אותו בט"ע בבנין גופו ואיבריו וממש כל רואיו הכירו כל מלבושיו לא לבד סרבל העליון גם מלבושים הקצרים התחתונים בתי הנפש ומכנסיים התחתונים שתחת אלו העליונים כי הי' משונים משאר מלבושים כי מחמת חליו הי' של צמר גפן פערני"ל וגם הי' מלובש ב' כתונת שהי' בו רושם שמו ושם אשתו ואותה הנומרי של מספר הכתונת שיש לו בביתו כנהוג אצל עשירים וגם הי' למכיריו היכר ט"ע בטלית קטן שלו ושוב הגידה אשתו סימני גופו כולו כאדרת שער משונה משארי בני אדם וצלקת מצומצם סמוך לעין למעלה מגבות עין (לא ידעתי ימיני או שמאלי אבל היא צמצמה וכוונה) וכתם אדום מצומצם במקום ידוע ברגל א' סמוך ממש לקרסוליו וצויתי להראות להאשה הסימנים אם יש לה ט"ע שהם הם אותם הסימנים והכירה היטב הכל:

הנה לע"ד פשוט דאתתא דא אשת עוזיאל הנ"ל שרי לעלמא חדא מטעם דצלקת בצמצום מקום סי' מובהק הוא כמבואר בט"ז ומביאו ב"ש סי' י"ז ס"ק ע"ד ומצורף לזה גם הכתם במקום מצומצם דכל צמצום מקום הוה כנקב בצד אות פלוני ולכל הפחות בצירוף שניהם קשה שיצורפו שניהם מצומצם במקום אחד באיש א' עיין ב"ש ס"ק ע"ג ולצירוף כ"ש יצורף גם ריבוי השערות אע"ג דשערו' וציפרנים גדלים גם לאחר מיתה היינו מקום שהי' שם שערות כבר מחיי' גדילי' ביותר אחר מיתה אבל להצמיח שערות במקום שלא הי' שם זה א"א ולא שכיחי שיהי' אדם מרובה ומשונה בשערות כאדרת שער כמו שספרו לי מזה האיש ואעפ"י שלא הייתי סומך על זה אפילו לסימן אמצעי כיון שלא מצאתי כן בשום קדמון מ"מ מסייעי לאצטרופי לסימני' כיון ששלשתן נמצאו באדם א' הוה סי' מובהק ביותר שאפי' א' מאלף לא יהי' כן וא"כ יש להתיר אפי' אשתהי ובהני סימני' ליכא חשש שנשתנו כי אינם עשויות להשתנו' וכ"ע מודים בו עיי' ב"ש ס"ק פ"ג:

ב' ע"י ט"ע דכל בגדיו כבר הסכימו כל גדולי האחרונים דבט"ע בכל בגדיו לא שייך שאלה דאין אדם פושט עצמו ערטלאי ומשאיל לאחריני ומה שמפקפקי' עכ"פ איכא למיחש לגזילה כבר הארכתי בתשו' אחרת דאם נמצא רושמי שמו בכתונת ליכא תו משום גזילה דמסתמא הגזלן מוחק שם בעליו ממנו וליכא למיחש אלא לשאלה וכל בגדיו אין אדם משאיל וגם כ' אחרונים דטלית קטן אין אדם משאיל דאין אדם מניח מצות עצמו ומשאיל לאחריני עיי' קונטרס עגונות סי' שפ"ב בשם מהרי"ט ויצורף לזה דעת הגאוני' דמצרפי' ט"ע דבגדיו עם סי' גופו אפי' סי' אמצעי ואע"ג דהרבה חולקים מ"מ חזי לאצטרופי ובשגם דהרבה פוסקי' דלא חיישי' כלל לשאלה עיי' ש"ך ח"מ סס"י ס"ה ובית מאיר מעיד שכמה גדולי הוראה סומכי' על זה וא"כ בצירוף כל הנ"ל עכ"פ נוכל לסמוך:

ג' שהכירו כל גופו בט"ע ולדעת ר"ת אפי' אשתהי ואפי' נשתנה פרצופו מ"מ יוכר ע"י ט"ע בגופו ודעת הב"י לצרף דעתו להתירי' אחרי' כמ"ש ב"ש סקפ"ו וביותר ביאור בקונטרס עגונות סי' קע"ה ואני בעניי הכינותי איזה תשובות לעשות סמוכות גדולות לדעת ר"ת [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' נ"ו] ובשגם יש שראוה מתחילה והכירו ואפשר לא הי' ב' שעות אחר יציאתו מהמים ולהרמב"ם לא נשתנה עד אחר ב' שעות עיי' ב"י בשם הר"ן מכל הנ"ל נ"ל פשוט דאתתא דא שרי' להתנסבא ולכל היותר אם נחמיר עלי' עד תשלום י"ב חודש כמ"ש בק"ע סי' רכ"ג וכמו שהארכתי אשתקד בתשובתי לפאקש אבל מ"מ נ"ל דאין למחות להאבלים להתאבל מיד אף טרם שהותרה בב"ד של שלשה דהיא חומרא יתירה ועיי' ב"ש ס"ק קכ"ד וכל חומרתו להתירה לעלמא אבל שלא להתחיל למנות האבלות הוא רק חששא בעלמא שמא עי"ז יתירוהו ועב"ש סקי"ח וצ"ע והכא מאי חששא איכא יתירוהו ויתירוהו הרי מותרת היא לע"ד ולענין הוראת איסור והיתר יחיד סגי היות כן ואין הזמן מסכים סמוך להכנסת כלה לקבל עדים בב"ד והאבלים בקשו ממני להתיר להם להתאבל כדי להרויח יום עש"ק ושבת והאב רוצה לומר קדיש על בנו הנ"ל ע"כ התרתי להם כתבתי היום כל טעמי' שלי וביום א' הבע"ל אי"ה אושיב ב"ד על ככה ונקבל עדות בב"ד ואציע הדברים אי שפר בעיני חבריא ה' ישמרם. פה ק"ק פ"ב יום הנ"ל. - וביום א' דר"ח אייר נתקבלו העדים בב"ד ונזרקה מפי חבורה להתיר. - משה"ק סופר מפפד"מ: