שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קלח
יעזור אל לעזריאל למלכם למואל כל יכול ואיתיאל ה"ה הנגיד והטפסר הרבני המופלג כבוד מ' עזריאל נ"י ביסטריץ:
יקרת מכתבו הנכתב ביום למ"ד למב"י העבר הגיעני יום אתמול פה במרחץ באדען בעסקי ברפואות וראיתי מתוכו זריזותי' דפר"מ במצות וכמה שוקד על תקנות בנות ישראל העלובות ויש בו מדעת קונו וכלכל דבריו במשפט צדק בדעת ותבונה כראוי לגברא דכוותי':
זאת אומרת עובדא הכי הוה ביום זעם ונשטף מים רבים בר"ח אלול תקע"ג לפ"ק העבר לעתותי ערב כשראו סכנה עצומה והמים שוטפים בזרם הצילו את הנשים וגם איזה אנשים עוברי אורח עמם ע"י ספינה קטנה שהעבירם עד סמוך להר א' ושם ניצלו כולם אמנם שארי אנשים נתפתו לדברי איש זקן וכסיל ונשארו שמה בהבית במקום סכנה והנה אותם הניצולים שעמדו על ההר הציצו והביטו כל הלילה מרחוק אל מקום בית האנשי' העומדי' במקום סכנה וראו שמה נר דולק עד שעה א' אחר חצות הלילה ומן אז והלאה הי' חשך במושבותם לא ראו אור עוד ובבקר נראה כי המים עברו שם במקום ולא ניכר מקומו איה ועד היום המה עודנה המים עוברים והדייגי' עוברי' והרפסדות נוסעים דרך משם באין זכר למו שהי' שם מושב בני אדם מעולם וכן ספרו למו כמה נפשות נימולים ואינם נימולי' שעמדו בלילה ההיא על המבצר הגבוה' וראו את הבית עם נר דולק עד אחר חצי הלילה וכנ"ל אשר מזה נוכל לשפוט בעין שכלנו כי הבית נמוג הלך ואשר בתוכו לא נמלטו שוב נמצא איש זקן מת וכל היהודים הכירוהו שזה הוא האיש הזקן כי הי' קצר הקומה וגבן אשר ע"י זה אין ס' כי אשתו הזקנה מותרת לעלמא בלי פקפוק לדעת פר"מ אך תשארנה עוד ב' נשים ילדות רכות (ועגונות בעו"ה) אשר לא נודע בעליהן איה שוב נמצא ביד כפרי א' שלשלת זהב וטבעת עגיל זהב ואשת א' הכירה בט"ע כי הנה תכשיטין שלה וגם צורף זהב איש יהודי נאמן וישר מכיר כי הוא עשאום לה והכפרי כשנשאל ע"י השופט מאין באו לו נתהפך בדבריו פעם אמר שהוציאום במכמורת מהמים ופעם אמר שמצאום על פני השדה וכששאלו לאשתו אמרה שהוא אמר לה שנמצא יהודי מת ופשט בגדיו ומצא אלו בתוכם ושוב חזר הכפר ואמר לא יהודי מת אלא גוי מת מצא והי' כלי' אלו באמתחתו אלו תוכן דברי מעלתו במתק לשונו כצפיחת בדבש וגבה עדות במותב תלתא וכהלכה ובקש ממני לחוות דעתי בשריותא דהני נשי:
אומר אני שריותא דזקנה אע"ג דפשיטא למעלתו לדידי עדיין מספקא לי טובא מפני שפר"מ לרוב פשיטותו קיצר במקום שהי' להאריך ולפרש במה הכירוהו היהודים שזה הוא האיש הזקן בעל אשה הזקינה אם בסי' שבגופו צריך לברר איזה סימנים וכמה הי' דמה שהזכירו קצר הקומה היינו ארוך וגוץ וכן גבן הוא סי' גרוע ואין לסמוך עליהם והוא משנה שלימה וגמ' ערוכה יבמות ק"כ ע"ב והג"ה ש"ע סי' י"ז סעי' כ"ד:
ואם בטביעת עין הכירו א"כ הי' לו להזכיר כשראוהו מיד כשעלה מן המים ואז מועיל אפילו אחר ג' ימים אחר הטביעה אך אם ראוהו שעה א' אחר שעלה מן היבשה אין עדות ט"ע מועיל אפי' תוך ג' ימים לאבידה כמבואר בש"ע סעי' כ"ו ואם יבואו דבריו עוד אלינו בתו' ביאור נבאר תשובתינו בעזה"י:
אך התירן של הילדות רכות וענוגות הרחק מאוד מאדם חי מדבר בהשכל בעוד תבונתו שלימה ורוח נכון בקרבו והיות כי פר"מ כ' כי כדברו עם מלומדי נוצרי' ושרי' נכבדים בגלילות ההמה שפכו בוז על בעלי התלמוד שהתאכזרו כ"כ לאסור נשי' כאלו בכבלי העיגון ואיו מצאו כן בתורתו של מרע"ה והנה מוחזקני בפר"מ כי הוא בקי בחדרי בינה ויבן זאת לאשורו ויודע מה להשיב ושתיקתו לא היתה יפה לחכם בפעם הזאת וקראתי עליו המקרא הזה שרים עצרו במילין וכף ישימו לפיהם:
ואמרתי פן יהי' השרים והחכמים ההמה חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים בהלעיגם והלעיזם על דברי התלמוד ח"ו כדרכם אברר הדברים שגם כל רואיהם יכירו כי אין כאן שום מקום להתירו לכאורה ונבוא מהמאוחר אל המוקדם במה שהכירה האשה והצורף טבעתה ושרשרות זהב ענק שבצווארי הנשי' ואשת הכפרי אמרה שבעלה אמר שמצא יהודי מת ומשם לקח הכלים האלו הנה אם הי' נמצא יהודי לפנינו ולא היינו מכירי' אותו מי הוא רק ע"י שהי' הכלים הללו בשקו ואמתחתו היינו באים לחומרת חז"ל דחיישי' לשאלה ואם אולי במקום אחר הוא חומרא רק וחששא מ"מ בנידון דידן הוא חשש קרוב מאוד דניחוש לאבידה בשעת הסכנה ורעש השליכו בהחפזם והורידו כל עדים מעליהם ואיש אחר מצאו ואח"כ נטבע האיש ההוא ובעל האשה נמלט וזה פשוט וקרוב במציאות זאת אי היינו מוצאים אי שמת לפנינו וכלי' אלו באמתחתו וכן אי היתה אשת הכפר אומרת שבעלה מצא פלוני ופלוני בשמו ושם עירו וכדומה אז היינו באי' לחששת ג' דברים א' אי מקרי מסל"ת כיון שהוא ע"י שאלה ב' אי עד מפי עד נאמן בגוי הואיל והיא אומרת בשם בעלה ג' אפי' אי בעלמא נאמן מ"מ הכא העד הראשון מכחישה לאמור לא יהודי אלא גוי וכ"ז אי הי' אומרת שמצא יהודי פלוני אך עכשיו שאומרת יהודי א' אשר הי' נמצאי' אצלו כלים אלו על דברי' כאלו יותר א"א לעלמא ואפי' חכמיהם לא הי' מתירי' א' מנשותיהם לעלמא ואם על אומדנא כזה נתיר א"כ גם אם נמצאו כלים כאלו ע"פ המים שטין נתיר האשה לעלמא ונאמר כי הבעל נטבע ואלו הכלים ממנו וידעתי כי אפי' לענין ממונא יחושו שרי העמי' שלא להוציאו ע"ד אומדנות כאלו ומכ"ש בעניני אישות שמחמירי' טפי וא"כ עדות הטבעת והשרשרות הבל ואין בו מועיל:
ונבוא אל הראשונה במה שעומדי' על המבצר וגם העומדי' על ההר ראו הבית ונר דולק בתוכו עד אחר חצי הלילה ואח"כ חשך אורו בעריפיו וגם היום אין בית ולא שום היכר רק מים שוטפי' ומעלתו הוסיף כי ביום הזעם לא הי' פליטה אפי' א' מיני אלף לא נמלט ואיך נאמר שנמלטו אלו אומר אני אם הי' רואים אנשים אלו נפלו לתוך המים ושהו עליהם כדי יציאת הנפש אז היינו באי' לחומרת חז"ל במים שאל"ס אולי גלי אשפלוהו והוציאוהו במקום אחר וככה אירע ביום ההוא ממש בילדה אחת יתומת דיין זקן אחד בק"ק מ"ד ששטפוהו מים כבירי' ההמה בתוך העיר לעיני כל רואים ומסרו נפשם להצילה ואפס ההצלה ונתיאשו ממנה והמים הובילו אותה הרחק מאוד מהעיר לכפר הסמוך וגל א' השליכה לחוץ לפני רגלי כפר א' והוא הביאה אל העיר אחר הזעם והנה היא חי' וקיי' לפנינו והן המה אותו השטף עצמו שאנו דנים עליו ובכל זאת קיי"ל מים שאל"ס רובם למיתה ומותרת מן התורה ואינו אלא גזירה דרבנן דחיישי' למיעוט בחומרת א"א שלא יהי' קיל יותר מממון שאין הולכי' בו אחר הרוב וע"ז הי' יכול מעלתו לומר שאני הכי דחזינן שאפי' א' מיני אלף לא נמלט כ"ז אי ראינו אותם נופלי' למים ואע"ג דבכל זאת לא ימלט מספק ומיעוט דמיעוטא דנמלט כמו שכתבתי לעיל עובדא דהאי ריבה וכן עובדא הוה בפישאן שירדו לספינה קטנה כמה נפשות ונהפכה הספינה ולא נמלט מהם כ"א איש א' מק"ק ווערבוי רוכב על ספינה הפוכה עד שלבסוף נתלה באילן א' שפגע בו ושם ניצל ועיניו ראו איך כל האחרים נפלו למים וצללו במים אדירי' אך לא ראה מיתתם כי חלפו עברו מלפניו והוא הי' המעיד לפני על איש א' מק"ק העלישטאבע שהי' עמו בספינה והואיל ולא ראוהו נטבע רק שחה לפניו ע"כ לא הועיל עדותו להוריד יורשיו לנכסיו עדיין כיון שלא ראה שום טביעה ויעיי' ש"ע ח"מ סוף סי' רפ"ד וסי' רפ"ה סעי' ד' ה':
והכא השתא בנידון דידן שלא ראו שום נפילה למים אדרבא ראו הנר דולק עד אחר חצי הלילה ונהי דאמת דא' מאלף לא ניצלו מאותם שנפלו למים ביום חרון אף ההוא אך לעומת זה נאמר א' מאלף לא נטבעו מאותן שעמדו על עמדם כי כולם הצילו עצמם וכשם שאנשי' האלו שעמדו על ההר ניצלו בספינה קטנה כן האנשי' אחר שכבר נכנסו לסכנה ושיהו עצמם על הצלת ממונם מ"מ אחר שעה או שתים נזדמנה להם ספינה או קורה ונסר ואם כולם לא ניצולו אפשר ניצל מהם א' או ב' ומי יכול להתיר בכה"ג ולדעתי גריעא מספינה שנאבדה בים דס"פ כל הגט ולא נשאר לנו שום מקום להתלות אלא לומר אלו הי' קיימי' הי' באי' וחז"ל חשו לומר אולי הוזק באיברו וכיוצא בו ומחמת כיסופא ערק לעלמא ועיי' ביבמות קט"ו ע"א:
והנה בדידי הוה עובדא בהיותי יושב על כסא הוראה בק"ק מאטערסדארף הי' שם איש אחד ושמו מאיר פאקש ועתה הוא דר בעיר וויען הוא ואשת נעוריו אשר אהבו זה לזו מאוד והתפרנסו בפועל כפיו של האיש מיד לפה כדרך הבינונים שמה ויהי היום האיש הלך לדרכו עם מעט סחורה יין שרוף אל מקום צבא המלחמה מחנה הקיר"ה שהי' עומדים אז סמוך לגראן ופתאום נשמע קול כי שודד חיל הקיסר נסו וברחו ומגפה גדולה היתה בעיר ההוא וכן הוה והאיש הזה לא חזר אל ביתו ושהו והוחילו עד בוש כמו שנתיים שנים ובאו לפני אנשי הק"ק אשר נכמרו רחמים על העלובה הילדה וכתבנו לקהלות רחוקי' לה"ב קאפענהאגען פ"פ לונדן ואין קול ואין עונה עד שכולם שפטו במוחלט כי מת במלחמה בלי ספק כי אלו הי' קיים הי' בא כי אהבת עולם אהב את אשתו עד עברו עוד כמו שנתיים ימים אח"ז קרוב לארבעה שנים מיום פרידתו מביתו אני בעצמי מהרהר לאמור לולי שאין לנו כח לדון באומדנא ולחדש היתר הייתי אומר דבזמנינו לא שייך לומר דלמא מחמת כיסופא ערק לעלמא דאפי' ערק לעלמא הלא איכא בי דואר דקביע בכל דוכתא ויכול לכתוב ולהודיע ככה אירע לי וכה אני נמצא וכדומה ומה זו שתיקה:
עוד ההרהור הזה ברעיוני ואנשי' באו מוויען לומר שראו מאיר פאקש בוויען וזה מדבר וזה בא והנה הוא בעדענבורג ומיד כתבתי לשם למהר ביאתו לפני והנה בא האיש לביתו ואתא לקמן ההוא אמר כי בראותו צרתו צרה כי נשללה ממנו כל סחורתו וכל אשר לו והציגוהו ערום חשב בנפשו אם יודיע כזאת לאשתו האהובה תגזור אומר שע"כ יבוא בערום וחוסר כל ויסתפקו במועט בפת חרבה ושלוה ע"כ התחכם לאחוז פלך השתיקה והרחיק נדוד אל ארץ פלוני' הרחק מאוד ממדינתינו ונשכר שמה לפונדק א' עד שהשתכר והרויח איזה מאות זהו' ועתה חזר לביתו זו אשתו והראה לי כתבים מוכיחים וב"ב שלו ומשרי העיר אשר התגורר שם עד שראינו שנאמנים דבריו אז אמרתי ברוך שבחר בהם ובדבריהם של חז"ל וכל המהרהר אחריהם כאלו מהרהר אחר השכינה הארכתי בזה להוציא לב המערערי' והנוקפי' שהזכיר פר"מ:
ותבנא לדינא דין אמת ומשפט וצדק כי הני תרי נשי שאנחנו דנים עליהם משמי' ירוחמו ורחמנא ליצלון מכל ביש ולא ישמע עוד בכי וזעקה בבתינו ולא שוד ושבר בגבולינו ושבו בנים לגבולם ועינינו רואות כנפשו היפה א"נ דש"ת הבע"הח. באדען יום ד' כ' סיון תקע"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: