שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קכג
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג החרוץ המאה"ג כבוד מהו' יחיאל מיכל נ"י אב"ד דק"ק ציפער יע"א:
במעלי יומא דעצרתא הגיעני מכתבו נפשו בשאלתו אודות זקוקה ליבם שהיבם נתפס בק"ק ט"וו מוכתב למלכו' קשה להשיג ממנו חליצה ואמנם בעלה הנעדר החזיק עצמו ביש לו זרע שנולדה לו מפנוי' א' ולדעת הרמב"ם אינו נאמן לענין חליצה לפוטרה ומעלתו האריך למעניתו אי משמעות הלכה כרמב"ם או כאינך פוסקים ועדיין לא עיינתי ובלי נדר אי"ה אעבור פרשתא דא ואיתניי' כי לדינא קשה לסמוך על הכרעתנו מהש"ס כהרי"ף או כהרמב"ם ולא נצרכה אלא לחדודי ולא יועיל לעיקור הדין:
והאמנם בעיקור חומרת הרמב"ם כ' הב"ח טעמו דאע"ג דקי"ל כר"ג אפי' ברוב פסולים מ"מ לא סמכינן על זה באמרי' ודוחק דצ"ל ביבמו' מיירי מתרומה דרבנן דוקא ואין זכר למו וגם לא בהרמב"ם הלכות תרומות ובנב"י כ' לעצמה מהימנת לאכול בתרומה ולא להתיר לאחרים בלא חליצה וזה תימה הלא מאכילה תרומה לעבדי' ולבני בניה עד סוף כל הדורות שישמשו ע"ג המזבח אפי' בשבת ומהימנת:
ומה שנלפע"ד ע"פ הסברא שמצאתי בתוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' שנאמנת כי היא לא תעביד איסורא ובעל כה"ג פי' מדהימנת על עצמה מהימנת נמי אכולי עלמא וסברא זו כ' בחי' רמב"ן ריש גטין גבי וספרה לה דמתוך שמהימנת על עצמה מהימנה אאחריני משא"כ בראנוה מעוברת דלא שיילינן רק על העובר והיא משיבה רק על העובר ולא עבדה רק מכשלת לאחריני בהא לא מהימני לר' יהושע זוהי כוונת התוס' שם וצ"ע לכאורה מה יענו תוס' ברישא ראוה מדברת דאין כאן עובר והיא נשאלת על עצמה ועבדי איסורא כשנישאית לכהן ואפ"ה לא מהימנית לר' יהושע ומ"ט תאומן בתולה שעיברה וצ"ל מראוה מדברת לק"מ התם דין הוא שעבדה נאמנותה משום שהיא פרוצה ומסתתרת עם אנשים אפילו נבעלה משא"כ בתולה שעיברה אפשר שנאנסה ואינה חשודה בעינינו לכן לק"מ מרישא משא"כ מראוה מעוברת ק' שפיר דג"כ לא ראינו אותה מזידה כי אולי נאנסה ואפ"ה אינה נאמנת הקשו התוס' שפיר ע"כ הוכרחו לתרץ דבתולה שאני מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על אחרים משא"כ מעוברת שמעידה על עובר והנה ר"ג דפליג על ר' יהושע משום דאזיל בתר חזקה וס"ל חזקת האם מועיל להבת והכל חד ומאמין אפי' במעוברת דהוה כמו עצמה דהאם והולד הכל חד והנה בדיעבד דקי"ל כר"ג אפי' ברוב פסולים בוודאי מהימן לכל מילי אפי' לייבום והיינו אם הוא זינה עם פנוי' ואותה פנוי' בעצמה נישאית לו והוא והיא מודים שהולד ממנה היא נאמנת על עצמה לפטור מחליצה דהרי עבדי' אסורא ובהא לא פליג הרמב"ם אך רמב"ם מיירי להדי' במי שזינה עם פנוי' דעלמא ואח"כ נשא אחרת ורוצה לפטר אותה האשה ע"פ עדותה של אותה הפנויה דהפנוי' לא עבדי' איסורא כלל והיא באתה להעיד על זו שתינשא בלא חליצה בהא מיירי רמב"ם ומכ"ש בענין נדון שלפנינו שבא עלי' בנדתה גרע מראוה מדברת ונבעלה לא יחלוק אדם מהראשונים על הרמב"ם דלא מהימנא וכל זה אנו צריכים כשהיתה אותה הפנוי' לפנינו ונבדקת ואומרת לא נבעלתי אלא לזה והולד ממנו אבל הכא גם הפנוי' אינה לפנינו ולא נבדקת אלא שהוא אמר שהולד ממנו ומאן לימא אולי אי היתה קמן היתה מודה באהבתה נפשה לגבי אחריני ע"כ איני רוצה להזדקק כלל עתה להתיר אשה זו עד שתסע לבית אסוריו של זה כי לדעתי בנקל נוכל להשתדל אצל שרי מלוכה שתחלוץ בבית האסורים ואם לא אז נתחכם אי"ה ואין להאריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד א"נ. פ"ב יום ד' א"ח דשבועות תקפה"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: