שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קו
שוי"ר לידידי מחו' ה"ה הרב המהולל מאוד המופלג מהו' מאיר נ"י אב"ד דק"ק טעט יע"א:
נועם מכתבו הגיעני על נכון ונפשו בשאלתו אודת איש א' שזה זמן זמנים טובא הרגיל קטטה עם אשתו המפורסמ' לאשה צנועה והקטט הי' שחשד אותה בגניבת ממון ועי"ז הלך לדור עמה בבית חתנו ובהיותו דר שם אירע שבימי נדותה שכבה שם על מטתה וגם שארי בני בית לנו באותו החדר וגם הבעל ונער א' ובאותה הלילה הרגישה האשה לפי טענתה שבעלה קם ממטתו ונגע בה ועי"ז היתה מכה אותו בלילה ההוא וגם בבקר היתה מריבה ביניהם וטען הבעל שהוא ראה אותה עומדת ממטתה לילך לשכב עם הנער והי' מריבה ביניהם אז ובכל זאת נהגו אישות זע"ז אחרי טבילתה מטומאת נדתה אך תמיד הי' ערעורם וסכסוכם ביניהם עד שעמדו לדין לפני בד"צ ועיקור טענותי' הי' דבר שבממון וגם טען מאיס' עלי ובתוך דבריו טען ג"כ שבלילה הלכה אצל הנער ולבסוף הוסיף ואמר ששכבה אצל הנער אלא שבאותו הלילה לא רצה לפרסם הדבר מפני שקרובי' שלהם הי' ישנים באותו החדר והיות כי אז במעמד הבד"ץ הי' רבו הקטטות והמריבי' ביניהם בשארי דברי' עד שנשכח ממעלתו לדרוש ולחקור ולהוציא אמתלא מפיו אודת הדבר מכוער שטען ובשגם שהאשה הי' בחזקת כשרות וגם דבריו לא הי' מכוונים וניכר הענין שמחמת הקטט אמר כן ע"כ מצאו השוואה ביניהם בענין עיקור מחלוקותם ועתה אח"ז שם מעלתו אל לבו הלא טוב להוציא אמתלא מפי האיש מ"ט אמר ככה על אשתו הכשרה וקרא מעלתו את האיש אל ביתו ושאלוהו על ככה והנה הוא עומד בדבורו שראה אותה שכבה אצל הנער אלא שלא רצה לעורר הישנים מפני שהם קרובי' וחשש מעלתו לאיסור סוטה ואסרו מלהיות עוד עמה עד יצא כגונה צדקת האשה אלו תוכן דברי מעלתו ני':
תשובה. כבר הי' לנגד עיניו דברי רמ"א בסי' קע"ה סעי' ט' ושם נאמרו ב' התירו' א' דעת הר"ש מיינבול דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש בע"כ לאו כל כמיני' דהבעל לבטל חרגמ"ה כמו דלמשנה אחרונה לא מהימני' האשה למימר טמאה אני לך שמא עיני' נתנה באחר הה"נ באיש בזה"ז והדברי' ארוכים במרדכי דקידושי' סי' תק"ל ומייתי לי' בקיצור בהגה"ה מיי' פרק כ"ד מאישות והסכים עמהם במהרי"ק שרש ק"ז בטעם נכון דא"כ מה הועיל רגמ"ה דכל בעל בליעל ואיש פריץ יבטל תקנת רגמ"ה בהמצאה כזו אע"כ דלא מהימן בזה ע"ש מבואר מדבריו דיותר ראוי שלא להאמינו באומר שהוא עצמו ראה אותה מזנה ממה שע"א אומר כן והוא מאמין לדבריו דבע"א מעיד כן לא שייך כולי האי לומר לא שבקת חי ובטלת תקנת רגמ"ה שהרי מתקיימת התקנה שפיר בכל הנשים שבעולם דליכא ע"א וכיון דמייתי רמ"א דעתם במאמין לע"א דלא מהנו משום דקעבר על תקנת רגמ"ה א"כ כ"ש וק"ו בדליכא אפי' ע"א ואדרבא י"ל מה דמסיים רמ"א יש חולקי' והוא ממהרי"ק שרש ק"י ומשמע דדעת רמ"א שאין לסמוך על המקילי' י"ל היינו בחיכא ע"א מיהת אבל באין כאן אפי' ע"א אפשר דבכי האי גוני מסכים רמ"א עם המתירי':
ההיתר השני דמייתי רמ"א הוא ואם הי' לו קטט עמה אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד דודאי מחמת שנאה אומר כן עכ"ל ודבריו סתומי' ותמוהי' איך שייך לומר דודאי מחמת שנאה אומר כן ואיזה ודאי יש כאן אטו מי שגנבה כיסו של בעל והוא מתקוטט עמה ואחר כך בא ע"א שזינתה א"א לומר שלבו מאמין באמת לדברי העד ואיתגורי איתגר גם מה שסתם דבריו אם יש לו קטט ולא נתן שיעורי' לדבריו מה שיעור קטט והאחרוני' שתקו ולא ביארו הדברי' ע"כ צריך אני להאריך בעז"ה והנה בש"ע ציין שם במהרי"ק והוא שקר כי לא נמצא כן שם אך הוא בתשו' רשב"א אלף רל"ז ונכפל במיוחסת קל"ג ומייתי לי' בד"מ סי' קט"ו ברמז שם נאמר באיש א' שהעליל על אשתו שגנבה לו וההתהפך בטענותיו של רמי' כנראה לב"ד עד לבסוף אמר שפריץ פלוני אמר והודה לו שקלקל עם אשתו ושוב אמר שהוא בעצמו ראה שקלקלו זע"ז ובאותה מדינה הי' מהמלכות שלא לגרש בע"כ אם לא עפ"י דין תורה והשיב רשב"א כיון שאין בידו לגרש א"כ נראה שהוא מתהפך בטענות שקר לאוסרה על עצמו ואין להאמין לשקרו כיון שמחמת קטט אמר כן ומייתי ראי' מר"פ האשה שלום דקטטה בינו לבינה לא מהימנת לומר מת בעלה משום דחשדינן למשקרא והאריך להביא כל דברי הש"ס ע"ש ולכאורה צלע"ג דהתם קאמרי' היכי דמי קטטה אילימא דאמרה גרשני כולי נשי נמי אמרי הכי ואלא דאמרה גרשתני ולהימנה מדר"ה ומסיק דאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואשתכח שקרי דתו לא מהימני למימר מת בעלי והשתא חזינן דהתם הא דאשתכח דבשיקרא בעית לאפוקי נפשה מבעלה משו"ה לא מהימנת תו למימר מת בעלי אבל היכי דלא אשתכח שקרי מנ"ל להקל ולמימר דע"י קטט לא שווי' נפשה חתיכא דאי מיהו ברשב"א יש לדחוק ולומר דהתם מהיפוך טענותיו נראה כמו אשתכח שיקרא דהתם אבל מסתימת לשון רמ"א משמע דעל כל שום קטט תו לא מהימן וצ"ע:
ואולי י"ל דעכ"פ מוכח מס"ד דהש"ס דהוה בעי למימר באומרת גרשני ואי לאו דכולי' נשי נמי הכי אמרי ובטלת תקנת חכמי' דאשה מהימנת לומר מת בעלי לולי כן הוה א"ש דבקטטה כי האי לא מהימנת דחשידא למשקרת וכן נמי באומרת גרשתני אי לא דאין אשה מעיזה פני' הוה מיחשב קטטה שלא להאמין לה עוד א"כ גבי גברא כשמתהפך בתחבולות להתעולל עלילות ברשע להוציא אשתו אע"ג דלא אשתכח שקרי בשום פעם מ"מ לא מהימן תו לאוסרה עליו כן צ"ל ועדיין צ"ע לדינא:
מ"מ מש"ס הנ"ל מבואר דכשראה בעצמו קיל לענין קטטה מהעדאתו ע"א דהרי באמרה מת בעלי פשוט דלא מהימנית בקטטה ובע"א איבעי' דלא איפשטא והשתא כיון דרמ"א פסק דלא מהימן להאמין לע"א במקום קטטה מכ"ש דלא מהמנינן לי' לומר שראה שזינתה עם א':
והאמנם ראה ראיתי דברי מהרש"ל ביש"ש פ"ב דיבמות סי' י"ח שהי' לנגד עיניו דברי מהר"ש מיינבול וגם התירו של רשב"א בתשובה הנ"ל ובכל זאת לא מלאו לבו להקל אפי' באומר שראה אשתו זינתה וכל הרוצה לדון בענינים אלו עפ"י דברת רמ"א סי' קע"ח לא ירים ידו בלתי אם הביט אל דברי יש"ש הנ"ל ואח"כ יורה וידין לפי מה שעיניו רואות:
ואומר אני בנדון דידן לפי ראות עיני גם המהרש"ל מודה בזה שהדברים מראים כשקר וכיזוב דכלל גדול אחז"ל אשה בעלה משמרתה והיתכן אשה שבעלה עמה בחדרה תשכב עם נער אחר ועוד הרבה בני בית הי' שם וגם מחזי כשיקרא אחר שראה אותם שוכבי' זה אצל זה ואיך שתק מפני כבוד הקרובי' הישני' והיכן כבודו של זה ועוד איך אח"כ היתה עמו באמנה בליל טבילתה הלא אסורה עליו וא"כ משוי' נפשי' רשיעא ותו תחלת טענתו לא בא כ"א על עסקי ממון מעות ומאיס ושביק איסורא דזנות ותו דגם לפי דבריו לא ראה כדרך המנאפי' שוכבים זה על זה כי במה שאחר ששכבה במיטת הנער ליכא אלא דבר כיעור ולכל הפוסקי' לא נאסרה עליו ע"י כיעור כ"א ע"י עידי' ולא עפ"י עצמו כמבואר בראשונים ספ"ב דיבמו' ע"כ נראה לי דבצירוף כל הדברים האלה יודה מהרש"ל לגדור בעד הפרוצים הרוצים להרוס גדר רגמ"ה לגרש בע"כ או להפסיד כתובתה ועוד דהמהרש"ל גופי' דפליג מסיים בסוף דבריו וז"ל וגם דוקא שלא בא לטעון אלא לאוסרה עליו אבל אם בא בטענה להפסיד כתובתה לא מהימנינן לא במידי עכ"ל והא עובדא דקמן חזינן שלא בא לאוסרה מחמת איסור ויראת שמים רק להפריד בין הדבקי' בכל טענה שיכול גם המהרש"ל מודה בלי ספק:
מסקנא דמילתא לפע"ד דאין כופין אותה לקבל גט כלל והוא מחוייב בשארה וכסותה אך בעונה אמרי' לי' הוי יודע אשה שזנתה אסורה לבעלה ואלו היית מהימן לנו היינו מפרישי' אותך על כרחך אלא שאין אנו מאמינים לך ועתה אם אתה יודע בעצמך שבאמת זינתה ממש ושכבו זע"ז כדרך המנאפי' ולא בדרך כיעור בעלמא אתה תחוש לעצמך ותתבטל מעונה האמורה בתורה ומעתה נשאלה את פיה אם היא תתרצה בכך אזי ילבינו ראשם בכך שהוא יתן שאר כסות והיא תמחול עונתה ואם ימות נוטלת כתובתה ככשרה בנשים:
ואך אמנם אם לא תתרצה להשאר כך לעולם ותאמר נוח לה להתגרש מלמחול עונה שלה אומרי' לו הוי יודע כי גירושי' הללו הם כמו גירושי' בע"כ כי מפני ביטול עונה מוכרחת לקבל גט מפני צערא דגופה ע"כ או תתנהג עמה באישות ותודה על שקרך ופחזותך או תשבע שבועה חמורה שכן הוא כדבריך והשבועה תהי' בכל מיני אלות הברית ואיומי' רבים ועצומי' ואח"כ תגרשנה או אם לא תרצה לשבע וגם לא לנהוג אישות ועל כרחה תתגרש הרי אתה מתנדה בנידוי ב"ד על שתגרום ביטול חרגמ"ה ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה יובן מתוך דברי הראשונים הנ"ל ובפרט מתוך דברי יש"ש סי' הנ"ל עם הוספות קצת נופך משלי לפי הענין והמשכיל יבין:
מה שהרגיש מעלתו מדברי רש"י דקידושי' הואיל ולא הכחשתו יפה הרגיש וכבר כ' כן בתשו' רשב"א הנ"ל וכבר הרגיש בזה פני יהושע ועיין בש"ך סי' כ"ז סקי"ד גם מ"ש מתוס' סוטה יפה כיון ורמזו בתשו' הנ"ל והואיל ואין ענינו להא דידן לא רציתי להאריך בזה:
מ"ש מענין פרעון כתובות נשים מטעם שינוי מטבע יעיי' בית שמואל סי' ס"ו סס"ק ט"ו לענין אם הוסיפו על המטבע ובסי' ק' סס"ק כ"ג אם נפחתה מטבע מ"מ פשוט הוא שכל דבריהם היכי דלא תיקון המלכות האיך יפרעו החובות אבל הא מלכותא דארעא הדא תיקן יפה פרעון החובות בקונטרס הנקרא שקאלא פאטענט וצריך המורה להיות עיניו ולבו עליו דקי"ל דינא דמלכותא דינא בענין המטבעות כמבואר בח"מ סס"י ע"ד ובש"ך י"ד סי' קס"ה ומיהו במדינת הגר אני ממתין עד יצא כנגה משפט הלאנדטאג וכאשר יצוו כה יהי' וכה יקום [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' קכ"ו] חתמתי שמי. פ"ב יום ג' ז' שבט תקע"ב לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: