שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן פג
שלום וכ"ט לידידי המאה"ג המיוחס המופלג כקש"ת מ' אלעזר סג"ל נ"י רב בוויען:
יקרתו הגיעני ונזדרזתי להשיב מפני כבוד הנגיד נ"י נידון בתו החלוצה שנשתדכת עם כהן א' בלא ידיע' ועתה נודע הדבר ואם יתפורד בין הדבקים איכא למיחש לסכנה כי אהבת נפש אהובים זל"ז וגם כ' פר"מ נ"י שמענה בפי האב הנגיד נ"י שכמדומ' שהבת היא אילונית ונפשו יפה בשאלתו אם יש שום תרופה להתיר שישא הכהן את חלוצה משודכת שלו:
אשיב ראשון ראשון בע"ה על חשש סכנת נפשות גרסי' בפ' בן סורר ומורה אחד נתן עיניו באשה אחת וכו' וש"מ מהאי עובדא תלתא ש"מ דבערוה דאורייתא יהרג ואל יעבור אבל אבזרייהו אפי' אי' דרבנן דמסתעיף מיני' וש"מ בערוה דרבנן יעבור ואל יהרוג וש"מ כשהסכנה מסתעף ממנו וממנה לרוע מזגם ורב טובתם העמידו חז"ל דבריהם אפי' אבוזריי' דערוה דרבנן ימות ואל יעבור:
א' מדאמרי' בשלמא למ"ד א"א ניח' ש"מ דאי הוי א"א אע"ג דלא אסיק אדעתי' הך בפגם משפחה שלא יהי' בנות ישראל פרוצות אפ"ה ניח' לי' שלא לספר אחורי גדר בא"א אע"ג דהאי גם לרמב"ם לאו דאורייתא הוא כ"א קרבת בשר חיבוק ונישוק וכדומה אבל להרבות שיח' דרבנן ומ"מ הוי ניחא לי' ש"מ כי אביזריי' דערוה דאורייתא אפי' דרבנן דידהו יהרג ולא יעבור ולזה נתכוון נמק"י שהוכיח מקו' הש"ס הלז ולא מגופי' דעובדא אלא כהנ"ל. שנית מדפריך בפשיטות אלא למ"ד פנוי' מ"ט ש"מ פשיטא לי' דאפי' נימא ביאת פנוי' טהורה בנידתה לאו אית בי' ונימא נמי באי' לאו נמי יהרג ואל יעבור בג' עבירות כדמשמע בירושלמי הביאו מגי' במ"ל פ"ז י"ז מאי' ביאה ה"ז מ"מ לספר עמו באחורי הגדר לא חמור כולי האי וה"ה כל אי' ערוה דרבנן דאין להם שורש דאורייתא פשיטא דלא שייך בהו יהרג ואל יעבור והיינו דפשיטא להש"ך ביו"ד סי' קנ"ו ססק"י ובזה מיושבים דברי חי' ר"ן סנהדרין ובר"ן שברי"ף פיה"כ דס"ל אפי' אי' דרבנן יהרג ואל יעבור ושוב כ' בגוי הבא על בת ישראל יעבור ואל יהרג כאסתר משום דלא הוי אלא גזרת שם ובנישואין ליכא אלא לאו דלא תתחתן וא"ש דרמב"ן ס"ל לפני זה דלא אמרו יהרג ואל יעבור אלא בעריות דחיוב כרת ולא בחייבי לאוין דלא כירושלמי הנ"ל אך העריות דחייבי כריתות חייב למסור נפש אפי' אאי' דרבנן דידהו כדמוכח מס"פ בס"ומ דקאמר בשלמא למ"ד א"א וכו' אע"ג דסיפור באחורי גדר ליכא אלא אי' דרבנן לרמב"ן אפי' קרבת ממש ליכא אלא דרבנן מ"מ ניחא להש"ס דימות ואל יספר אבל גזרת שם אפי' לאו דחתונות מוכח מדפריך אלא למ"ד פנוי' מ"ט מוכח דיעבור ואל יהרוג. שלישית למסקנת ש"ס משום שלא יהי' בנות ישראל פרוצות מוכח היכ' דבשאט נפש ובתעבת לבם הרע הביאו עצמם לידי סכנה כדי למלאות תאותם העמידו חכמים דבריהם שלא להפקיר בנות ישראל ולא הנחת בת לאאע"ה א"כ ימות זכאי ואל יספר עמה אחורי הגדר אעפ"י שסיפר עם הפנוי' אחורי הגדר הוא אי' קל מאוד העמידו דבריהם והר"א מזרחי בתשו' סי' נ"ט הביאו בקיצור במ"ל פ"ה מיסודי התורה על כהן שנשא חלוצה וכשרצה לגרש גיזמוהו קרובי האשה למסרו בידי גוים להפסיד ממונו ופ' אפי' גופו מחויב למסור אפי' משום חלוצה דרבנן כדמוכח ס"פ בס"ומ ולכאורה אין ראי' משם ולפענ"ד דינו אמת ק"ו השתא ומה התם ליכא שום ביאת אי' אלא לספר אחורי הגדר והוא אז באונס סכנת מיתה מ"מ שלא יפרצו במקום אחר ויבואו לידי פריצות וביאת אי' ברצון העמידו דבריהם הכ' אי נתיר לו לקיים החלוצה תחילתו באונס שלא ימסרוהו בידי גוים אח"כ בועל כמה בעילות בלי שום אונס נהי דאונס שלא לגרשה מ"מ יאנסנה על כל בעילה ובעילה ולא אמרי' אלא שאם ירצה גוי להרוג אם לא יבעל ערוה דרבנן יעבור ואל יהרג אבל בנישואין שיהי' עמה תמיד ואנינו נאנס על כל בעילה נמצא עובר כמה איסורים בשאט וברצון פשיטא דהעמידו דבריהם טפי מטעמא דפגם משפחה שלא תהינה פרוצות ועוד נ"ל באי' כהונה שהוא גרם לעצמו אפי' מ"ד בא"א הוי עובד' ולא בפנוי' ולא חייש לפגם משפחה ולפריצות מ"מ בחליצה לכהן יוד' דודאי אם מחמת רוע תאותו ינסב חלוצה שהביא עצמו לידי חולי וסכנה מ"מ עכ"פ לא ישא כפיו ולא יקרא ראשון ובניו חלולים דרבנן ובכהונה כתיב וקדשתו דופנו עי' ר"פ אשה רבה ע"כ יפה פ' הרא"מ ואין כאן מחלוקות:
מעתה ק"ו בן בנו של ק"ו בנידון השתא הרא"מ שהאונס לא הי' מחמת זדון לבם אפ"ה אמר יהרג ואל יעבור מטעם הנ"ל משום דסוף ליבעל בלא אונס כש"כ נידון שלפנינו דתרוויי' איכא שמחמת תאותם הביאו חולי וסכנה על עצמם ועוד אחר זמן זמנים ויתבטל רוע יצרם ולא יהי' עוד חולי ומכאוב מ"מ אשתו עמו בנין עדי עד וכמה בעילות אי' יבעול בלי אונס פשיטא דאין שום ה"א ולא יעלה על דעת להתיר חלוצה לכהן:
אך מטעם השני שכ' שהיא איילנית הנה בטור אה"ע סי' קע"ב פסק בחד סימן וסימני איילנות סגי שלא תחלוץ ואם חלצו מותרת לכהונה וכן פ' הרמב"ם לפי נוסחת הסמ"ג אלא שב"י חשש להחמיר שלא להתירה לשוק אא"כ יש בה כל סימני איילנות לפענ"ד באי' דרבנן חלוצה לכהונה יש לסמוך להקל וסגי בסי' א' ובפרט במקום סכנה וע"כ נהי שכבר נבדקות ע"י נשים קודם חליצה וע"י זה חלצה בב"ד היינו משום אפי' לא נמצא אלא סי' א' שאינ' איילונית צריכה לחלוץ להתירה לשוק ושפיר עביד ב"ד והצריכו חליצה אבל אם תבדוק עתה ע"י ב' עדים כשרים מבינים שאין לה דדים ודוקא סי' זה סגי להתירה לכהונה דסי' א' שמתקשה בשעת זה א"א לידע וסי' קלא כקול גברא קשה להבחין זה יאמר כה וזה יאמר כה ויכולה לשנות קולה כרצונה גם סי' התחתון א"א להבחין ע"כ אין לסמוך אלא אם אין לה דדים והיא יותר מבת עשרים שנה ולא אסמוך על עדות נשים בזה אעפ"י שהוא דרבנן וכולי האי ואולי וה' יצילני משגיאות ויורינו מתורתו נפלאות הכ"ד. פ"ב יום ג' אדר"ח כסליו תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: