שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן עח
שלום להרב המופלא כבוד מה' איצק נ"י הייס:
עלובתא דא זאת אומרת שנישאית לבעלה השני ז"ל ההוא אמר שהי' אז בן ל"ד שנה והיתה עמו כ"ו שנה ומת ותמיד אמר כי נפרד מעירו ק"ק הארחוב בהיותו בן ח' שנים ושמו יצחק בן חיים והניח שם שני אחים שהי' אז בהפרדו מהם בני שלשים שנים ולאחר מיתת בעלה הנ"ל אמרה בלבה כי לפי חשבון הנ"ל הגיעו היבמים ליותר מתשעים וקרוב לודאי שכבר מתו ובכל זאת נסעה האשה בהלוך ונסוע לילך לק"ק הארחוב להשיג חליצה מאחד מהיבמים הנ"ל ובאמצע הדרך חולתה מרוב טלטול הדרך ושם פגעו בה ב' אנשים מאנשי פלוני' ואמרו לה שהם מילדי ק"ק הארחוב ולא ידעו מאומה מאותן האחים כי כבר מתו מזמן רב ועצמותיהם לא נודעו ועל זה סמכה האשה וחזרה לאחורי' ונשאית עתה לבעלה השלישי והיא מתגוררת עמו בעירו דמעלתו. שוב שאלתי אותה מי הכריחה עתה לזה שתבוא לשאול על זה שהי' פשוט לה להתיר וכבר נישאית לבעל והשיבה לי מפני פחד אורחי ופרחי סובבי עיירות אשר נתפרסם ביניהם שהוחזקה זקוקה ליבם והמה הפחידו אותה שילשינו עלי' אצל מורי הוראה ע"כ אמרה שתהי' היא צדיק הראשון בריבה אלו דברי':
הנה האשה הזאת בחזקת זקוקה ליבם עומדת אע"ג דלא הוה מוחזק לן באחי אלא עפ"י עצמה ועיי' בקידושין ס"ד ע"ב ובדלא מוחזק לו באחי ואמר יש לי אחים אינו נאמן לאוסרה זהו ליתא מכמה טעמים:
א' כבר השריש מהרי"ט סי' פ"ב דלא מקרי לא מוחזק באחי אלא בשהי' פה עמנו כמה שנים ולא נשמע מעולם שהי' לו אחים דעי"ז מוחזק לן דלית לי' אחי ואיתתא בחזקת היתר לשוק עומדת ושוב כי אמר אית לי אחי בא להוציאה מחזקת היתר לא מהימן ובהא מיירי תשו' הרא"ש כלל י"ג שז"ל על האשה ההיא שנישאי' בצרפת כמה שנים ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהי' לבעלה אח וכו' והתירה הרא"ש ז"ל דכיון שהאשה בחזקת שאין אחים לבעלה אין ע"א נאמן להוציאה מחזקתה ודוקא בכי האי גוני מיקרי לא מוחזק באחים אבל באיש הזה שמארץ רחוקה בא ולא ידענו מאיזה עם הוא תמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר וכו' ואמאי נתחזק זה בלא אחים וכו' יע"ש שהאריך עוד בסברא זו כמה פעמים [עיין ח"ס חאה"ע ח"ר סי' קמ"א ולעיל סי' ע"ב] ואם זה בנידון דידי' שהבעל בעצמו אמר שאין לו אחים מכ"ש בנידון דידן שהבעל בעצמו אמר שיש לו אחים והחזיק עצמו בן ל"ד שנים איך נאמר שאינו נאמן לאוסרה. ותו בש"ס מיירי דבשעת נישואי' נישאי' בחזקת שאין לו אחים שוב אינו נאמן לאוסרה משא"כ אדעתא דהכי נישאי' לו שיש לו אחים כמו שאומרת היא עצמו מאי אינו נאמן לאוסרה שייך. ועוד התם כשהי' אינה מאמנת לו או מסופקת בדבר אבל הכא שעדיין מאמנת לו והיא בעצמה נסעה באלה מסעי לארץ רחוקה לקבל חליצה א"כ אפי' לא יאומן מן הדין מ"מ היא גופה שוויתי' נפשה חתיכא דאיסורא והחזיקה את עצמה בחזקת איסור יבמה לשוק:
איברא אי הי' שום מקום לחפש היתרא מטעם כי הזקינו היבמים והגיעו לגבורות וטפי ממספר תשעים ושלשה שנים היינו יכולים להאמין להבעל אי הי' עדים בדבר שאמר כן שהניחום בני שלשים שנים באופן שהגיעו עתה ליותר מתשעים והי' הבעל מהימן בזה מטעם הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהרי על פי עצמו החזקנו אותו ביש לו אחים ועל פיו אנו סומכי' להאמין כמה ימי שני חייהם אבל מה יועיל זה הלא משנה שלימה שנינו בגיטין כ"ח ע"א המבי' גט ממ"ה והניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים ואמר רבה לא שנא אלא שלא הגיעו לגבורות אבל הגיע לגבורת לא ואיתותב שם מבריתא דאפי' הניחו בן מאה שנים הוא בחזקת קיים וכן פסקו הפוסקים ואפי' לחד שינוי' בש"ס דמקיים דינו של רבה דבן שמנים אינו בחזקת קיים ובן מאה דבריתא שאני דכיון דאיפלג איפלג וא"כ ה"נ משהגיעו האחים לשמנים שנים פסקו לחיותא וליתא להו חזקת חיים מ"מ זה פשוט דהיינו להחמיר שלא יתן הגט להאשה בחזקת שהוא קיים דמיום שנעשה בן שמנים אתרע חזקת חי שלו אבל פשיט שאין לסמוך להתיר אשת איש או יבמה לשוק על זה ואפי' ודאי איסור איכא דמוקמי' לאתתא מספיקא אחזקת איסורא קמיתא והבא עלי' באיסור אשת איש בחטאת קאי או במלקות דלא תהי' אשת המת החוצה ופשוט:
ואם לסמוך על הני סהדי שאמרו שהם מאותו העיר ולא נודעו להם האחים כי כבר מתו הנה אי הי' הני סהדי קמן הי' צריכים לבאר דבריהם כי כמדומה לי שאין כוונתם שידעו שמתו האנשים אלא שאמרו מדלא שמעו ולא ראו אותם מסתמא מתו ואבד זכרם ואמרו כן מאומדנא מפני זקנתם ומפני שלא שמעו מהם מאומה כך נראה משמעות וא"כ פשוט שאין בעדותם ממש אך לא באנו לידי מדה זו כלל שהרי אנחנו לא שמענו מהעדים מאומה אך היא אומרת ששמעה כן א"כ לא מיבעי' מעיקור הדין שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי אלא אפי' למ"ש ב"ש סי' קנ"ח ס"ק ב' בשם מהר"י מינץ דבזה"ז שאין מייבמין אפשר שאשה בעצמה מהימנת לומר מת יבמי ע"ש והיינו משום דלא שייך זימנין דסני לי' מ"מ הכא שכבר ניסת לאחר פשיט דנוגעת בדבר דמרחמת לי' לבעלה השני ולא מהימנת ועוד התם בשהיבם אינו בדרך רחוק ונקל להשיג החליצה אבל הכא הא חזינן שמפני טורח וטלטול הדרך אמרה כך:
ואם נאמר להאמין לה במגו דאי בעי' שתקה ולא אמרה כלל שבעלה החזיק עצמו ביש לו אחים והיתה מהימנת נגד הקול מארחי ופרחי דהוה קלא דבתר נישואי' ולא חשו לי' וגם לא אתחזק בבי דינא ועיי' גטין פ"ט ע"ב מ"מ בהאי מגו נפלן ברברבתא דהוה מגו במקום קול דלא תעיז להכחיש כי האי דרבה בר שרשום ופיה הכשילה באמרה שהיתה מתירא מפני מלשינות האורחי'. ועוד אולי ידעו האורחים דאיכא עדים בצד אסתן היודעים שיש אחים ואתאינן לשיטת הפוסקים דחוש לה בב"ב קל"ה ע"א ואם לומר לעמוד על החקירה ולכתוב לק"ק הארחוב אם כי רב הדרך בינינו מ"מ היינו יכולים לעמוד לדרוש הדבר אי הי' נודע לנו ולהם האיש בסי' מובהק או שמו ושם משפחתו באופן שידוע לבי דינא דהאי אתרא אך הכא לא נודע לנו אלא שם יצחק בן חיים שהלך מעירו זה כ"ה שנים בהיותו בן ח' שנים וצריך לבדוק הארחוב כלו אי לא אתחזק שם קודם כ"ה שנים מי ששמו כך והי' לו אחים עיי' ביבמות קט"ו ע"ב ובפוסקים שם וא"כ לא מצאתי מקום להקל:
והיות בלא"ה אתתא דא כבר נישאי' לראשון ומת ולשני ומת א"כ קטלנית היא ולדעת גדולי פוסקים כופין להוציא כמ"ש ב"ש סי' ט' סק"ב וא"כ מכ"ש הכא דאיכא איסורא וסכנתא דכופי' להוציא ומ"מ מהיות טוב אם נוכל לרצותו לגרש מרצונו ולומר לו כי סכנת מיתה יש לו בדבר אולי לא נצטרך להכניס עצמנו לגט מעושה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב נגהי ליום ד' ג' כסליו תקע"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: