שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן מט

אחר ד"ש כנהוג אבוא בדבריו אשר בקש ממני לברר דברי אשר נודע לו שרציתי לפסול גט שטעה הסופר וכ' דהוית אנתתי מקדמת דנא במקום שהי' לו לכתוב מן קדמת דנא כי חששתי שמא מקדמת דנא משמע שתהי' אשתו יותר ממה שהיתה מקדמת דנא עד שמצאתי בלבוש שכ' משו"ה כשר אי לא כ' כלל תיבת אלו מן קדמת דנא משום דהוית פירושו לשעבר ומייתי לי' מתרגום רות על פסוק אשר היית עם נערותיו ומשום כן אמרתי דהשתא נמי ליכא למטעי והכשרתיו אלא שאירע אח"כ פסול אחר באותו הגט:

ועל זה ערער מעלתו דא"כ אם כ' מן קדמת דנא נמי יפסול שהרי מ"ם בראש תיבה משמשת כמו מן ואם יהי' מקדמת פירושו יותר מקדמת כן יהי' מן קדמת הפי' כן ומייתי לי' ראי' מדברי עצמי שמצא באחד מאגרותיי שכתבתי ועת"ה אה"י' יות"ר זרי"ז להשיב"ו יות"ר מ"ן קדמ"ת דנ"א ועוד אי ס"ד דיש לפרש כנ"ל לא יועיל לזה שום רמז ממה שכתב לפניו דהוית שהרי אנו חוששי' מלכתוב מוני"ן בוי"ו שלא יהי' משמעתו לשון אונאה כמו או"ה מונין את ישראל אעפ"י שאין המשמעו' שלפניו ולאחריו משמע כן וכן אם כ' לבריאת עלמה בה"י פסלינן דמשמע עלמה נערה אעפ"י שאין המשמעות סובל כן אע"כ אם אפשר לטעות לא יועיל לזה שום משמעות אבל הכא ליכא למטעי כלל אם לא כתי' להדי' יות"ר מקדמת דנא אלו דברי פקפוקיו (ועיין תוס' כתוב' סוף פרק נערה שנתפתתה) והנה בלשון חז"ל עיי' בכורות ז' ע"ב רש"י ד"ה מטמא הוה משמע מגופי' דטמא ומן הטמא משמע מינו של טמא הן דדמו לחלב עכ"ל:

ואשאלהו ויודיעני מה פירוש הקרא והטיבך והרבך מאבותיך אם הפירוש ההטבה והריבוי יבואו לך מאבותיך או הפי' ההטבה והרבוי יהי' לך יותר מאשר הי' לאבותיך ישאל נא לתינוקות של ב"ר ויגדך אמנם מה הוא הרבוי מאבותינו הרמב"ן מפרש הפרשה כולה בגאולה העתידה וכן כ' כמה פעמים בפי' התורה וגם על פסוקי' אלו וא"כ הריבוי על קיני וקניזי וקדמוני ועיי' רשב"ם ב"ב נ"ו ע"א אמנם דבריו צ"ע מש"ס עירוכי' ל"ב ע"ב מפרש להך קרא בהדי' בגאולת עזרא וכן בסדר עולם דמייתי לי' הש"ס ס"פ יוצא דופן ויעיי' בתו' יבמות פ"ב ע"ב ובילקוט פ' נצבי' מפרש מהו הרבוי מאבותינו שהם לא נתחייבו במעשרות עד שכבשו וחלקו ואלו בבית שני נתחייבו מיד וצריך לומר דהרמב"ן בפי' התורה קאי בשיטת הרמב"ם ספ"א דתרומות דמעשרות בימי עזרא לא הי' מן התורה דמאליהן קבלו עליהם וא"כ ע"כ לא יתפרש והרבך מאבותיך אלא בקבוץ המקווה ב"ב אמן מ"מ א"א לפרשו אלא ברבוי:

וכן טוב שם משמן טוב וכי יפרשהו טובו של שם מגיע לו משמן טוב לא אאמין שיחשוב זה בר דעת אבל פירושו יותר טוב מן השמן כמ"ש חז"ל שהשם מביע למרחוק משא"כ שמן הטמון בצלוחית של פלייטון ועוד ראיות נזכרים לקמן אי"ה:

ועוד מקראות למאות יורו כן ועל כרחו יודה לזה אלא שיטעון כיון שהוראת המ"ם בתחלת התיבה הוא כמו מן א"כ גם מן יש לפרש כן ועתה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך הרי הוא בעצמו השריש שאם יש לפרש שום משמעות גרוע בגט לא יועיל לזה שום ענין שלפניו ולאחריו והבי' על זה ראי' וא"כ מכיון שהוכחנו שנמצא כזה מ"ם מורה על יתר בלא תיבת יותר א"כ מן נמי כן הוא ולפ"ז בכל הגיטין יש לפרש מן קדמת דנא יותר ממה שהיתה לפנים והוראת משמעות תיבת דהוית אינו מועיל לתקן זה כמו שהשריש מעלתו נמצא דיכול למפסיל כולהי גיטין דעלמא כרב חסדא דגטין כ' ע"א אלא ע"כ אין ממש בדבריו כאשר יתבאר:

וגם עדיו עידי שקרים הם מה שהבי' ממה שנזהרי' מלכתוב מונין בוי"ו היינו טעמא משום דהיינו מפרשי' שאותו המנין לבריאת עולם הוא רק מנין של אונאה באותה העיר כשרוצים להונות ולהטעות זא"ז כותבי' אותו המנין אבל עיקור מנינם הוא למנין אחר למלכות או לשום דבר אחר ויעיי' בלבוש סי' קכ"ו ששם מקור דבר זה ובאמת צריך חקירה מרבותינו שבארץ צרפת דשם מקפידת המלכות ההוקם על חדשים מקרוב שלא לכתוב שום מנין אחר בשום כתב כ"א למנין חירות שלהם כידוע ורק באגרות של רשות מזכירים קצתם בריאת עולם אבל זולת זה דמו בראש איש הכותב שום שטר וכה"ג איך נוהגי' עכשיו בגט כי לכאורה צריכי' למנות דוקא מנין ההוא הואיל שהמלכו' מקפיד על מנין בריאת עולם ודבר זה צריך חיפוש בראשוני' ובלשון תוס' בגטין פ' ע"ב ד"ה זו ושם מנין של ב"ע ממש מנין של אונאה:

וגם העד השני לבריאת עלמה הוא שקר כי מי הוה סני לפרש לבריאת עלמה א' ידועה שכיון עליה הבעל כמ"ש בנחלת שבעה והרי האומו' מונין ללידת בן העלמה לדעתם וא"כ איכא למטעי מיהת ואם יאמר איך שייך בריאה שהוא יש מאין ומיום ברוא אלקי' העולם לא נתחדש יש מאין י"ל הו"מ למימר לבריאת לשון בריא מחליה וכמ"ש נחלת שבעה סי' י"ב סעי' ח' דיש לפרשו ג"כ לשון בריא אולם יע"ש אלא דאם כתי' עולם מובן הוא דלבריאת לשון בורא עולם ואם נכתב עלמה נפרש בריאות גופה מחליה וכל זה פשוט לכל מבין:

ועתה אבוא לפרש במה נסתפקתי כי בכל הנוסחאות שראיתי מצאתי מן קדמת כגון בטור ובלבוש ובסדור פאדווא חוץ מהעיטור שהשמיט כלל תיבות אלו ובנחלת שבעה כ' בשם רמ"מ ולא יכתוב מקדמת אלא מן קדמת שהוא לשון המבורר טפי עכ"ל ולא ידעתי מה ברור נמצא במן טפי מבמקדמת ועלה ברעיוני הואיל ואינני זוכר בכל המקרא שנאמר תיבת מן ויהי' הוראתו יותר אבל מ"ם ברא"ש נכתב כמה פעמים ככה בפסוק וחפשתי בספרן של ראשונים וראיתי בקונקאר דאנסיוס בשרש מן לא מייתי לי' כלל וכ' הואיל ואינינו אלא כינוי בעלמא לא מייתי לי' והנה אלו הי' פ"א נכתב והי' הוראתו יותר בודאי הוה מייתי לי'. שוב ראיתי בשרשי' של רד"ק סי' רע"ט שם מייתי כל הוראת מן והוראת מ"ם שבראש התיבה וכשהגיע להוראת יותר כ' וז"ל ויבוא בענין יותר שמן ששון מחבריך יותר מחבריך תבורך מנשים יותר משאר נשים [ולקמן בסוף הקונטרס נדבר מזה הפסוק] טוב שם משמן טובו הדומי' להם עתה נרע לך מהם חסר למ"ד השמוש ענינו יותר מלהם כלומר יותר נרע לך ממה שבלבנו להרע להם עכ"ל ולא לשתמיט שהי' מביא שום פעם מן המורה על יותר שהרי בהוראת מן מיירי התם נמי ובאמת ק' לי קצת דכתי' דברי עוונות גברו מני והוא כמו מן עצמי והרי פירושו יותר מן עצמי ולא כתי' שם מ"ם נוספת רק מני לחוד ואולי הדגש שבנו"ן והסגול שתחת המ"ם משלים חסרון מ"ם הנוספת ותמהתי על המסרה שלא נמסר עליו דבר שהרי שארי מני בחירק ובלא דגוש הנו"ן:

יהי' איך שיהי' עכ"פ החלטתי אפשר שלא ימצא כלל בתנ"ך שום מן המורה יותר אם לא שמפורש בקרא תיבת יותר או שעכ"פ מעט מזעיר ומשו"ה כותבי' מן קדמת שהוא מבורר שעל הרוב פירושו כמו מן היום ההוא והלאה לדורותיכם משא"כ מקדמת שאפשר לפרשו ג"כ יותר ומכ"ש עכשיו שכבר נוהגת לכתוב בכל הגטין מן המשנה וכותב מקדמת בודאי יש לערער ולומר דמשו"ה שינה משום שהוא נתכוון לכוונה אחרת ליותר מקדמת דנא מה שאין במשמעות מן על הרוב לכל הפחו' וכל זה כתבתי כי מתירא אני אולי ימצא פ"א כן אבל לפי דעתי לא יראה ולא ימצא כן ראה זה מצאתי עתה מן היכלי שן פירש"י יותר מהיכלי שן אבל הרא"ע והרד"ק וגם התרגום אינם מפרשים כן:

ומה שתפשני מאגרות רשות שלי שכתבתי ואהי' יותר זריז להשיבו יותר מן קדמת דנא עכ"ל הרי הייתי נזהר ביותר וכתבתי ב"פ יותר כי אלו לא כתבתי יות"ר השני הי' אפשר לפרשו שאהי' יותר זריז להשיבו מן הדברי' שבינינו מן קדמת דנא וכוונתי לא כן הי' אלא הדברי' הבאי' להבא אהי' נזהר להשיבו יותר מזה שהייתי נזהר לשעבר ע"כ חזרתי וסמכתי תיבת יותר למן קדמת אלא שבאמת הייתי יכול לקצר ולמעט אלא שהם אגרת רשות הנכתבי' במהירות ונחיצה:

ויש לי מקום עיון בלשון הקרא סוף פ' עקב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהי' מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהי' גבולכם שלכאורה אין לו שחר כי המדבר והלבנון הוא גבול דרומית לא"י שבין צפון ים סוף לדרום א"י ונהר פרת הוא גבול צפון א"י והים האחרון הוא הים הגדול שהוא הים האמצעי שהוא גבול מערבי של א"י וקרו לי' ים האחרון מפני שיש שם בא"י עוד שני ימים קרוב למצר הדרומי א' ים כנרת וא' ים סדום ושניהם הם ימים מתים רצוני שאינם מחוברי' אל שום ים אחר אלא מסובבים מקרקע עולם והים הגדול הזה הוא הים האחרון שבא"י והוא בקצהו המעריב ועתה איך יתכן לומר שיהי' גבולם מדרום ומצפון עד המעריב וע"כ צריך לומר דה"פ דחד מהנהו מ"ן יהי' פירושו כמו עד וכאלו אמר מן המדבר והלבנון ועד הנהר נהר פרת ויהי' זה המצר מדרום לצפון וחזר ואמר ועד הים הגדול ורצונו ממקום שאנו עומדי' עתה שהם הי' עומדי' במצר המזרחי בערבות מואב ממקום הזה עד הים האחרון יהי' גבולכם ממזרח למערב וא"כ למדנו שיש מן שפירושו עד ולא מצאתי כן לשום א' מהמפרשים שכ' כן ויש לדחוק וליישב שוב מצאתי כן לרשב"ם בנימוקי חומש:

ויש קצת עיון לפ"ז לר' יהודה דגטין ח' ע"א דס"ל דכל הנסין שבים עד סוף העולם הכל בכלל והוא מתחלת א"י עד סוף רמון ספרד מצר גיבראלטא"ר למי שיודע קצת במפת הארץ כי הים הזה הוא הנקרא מערא די מיטעטראנע ורחבו נגד כל א"י וארכה עד גיבראלטאר ששם נופל לים ענגאלטירה שהוא אוקינוס והנסין שבו הם הרבה מאוד ואיך יוצדק על זה עד הים האחרון ועד בכלל בשלמא אי היינו מפרשי' מהמדבר עד סוף רוחב הים האחרון וכן מפרש בעל נצח ישראל בפירושו לכוזרי חלק ב' סי' י"ד את פסוק ושתי גבולך מים סוף עד ים פלשתי' שרצונו לומר מסוף ים סוף עד סוף רוחב ים פלשתים והוא הגבול שמדרום לצפון וה"נ היינו מפרשי' כך הוה א"ש אבל זה א"א מפני מן הנהר נהר פרת ואם ישכיל ויעיין בדברי יבין אם יש לו שום ידיעה עכ"פ:

עוד זה מצאתי מנשים באהל תברך שפירשו כמו נשים באהל ולא יותר מהם כמבואר בנזיר כ"ג ע"ב וכן הגיה באורח מישור בלשון התוס' שם סוף ד"ה ומאין וכו' בסוף הדבור צ"ל ומנשים דכתי' היינו בנשים עכ"ל ונ"ל דברישי' אמר תבורך יעל יותר מסתם נשים שבעולם והדר מפרש שיעור הברכה מנשים באהל ר"ל מתוך ברכתן של נשים שבאהל דהיינו האמהות מתוך אותן הברכות תברך גם יעל ור"ל מנשים דסיפי' כמו כנשים שתהי' יעל בשוה להן אלא הואיל דכתי' ברישא מנשי' להורו' על יותר מסתם נשי' קאמר נמי בסיפא מנשים ורצונו מתוך ברכות הנשים ההנה תבורך גם היא בשוה להן וכן דרך המקראות להשוות הלשון בשני משמעות כמו רוכבי' על שלשי' עיירים ושלשי' עיירים להם וענין כוונת הפסוק שיעל פרצה גדר הערוה להפקיר עצמה לסיסרא לשם שמים תהי' מבורך מעין ברכת הנשים שבאהל שהי' צניעות ביותר אפילו לבעליהן שמסרו לו שפחה וע"כ תיאר אותן באהל שמורה על הצניעות אלא שאותו הצניעות יתירה הי' שלא לשמה כפירש"י ופרצת הערוה של יעל הי' לשמה ע"כ השוה אותם הכתוב וק"ל ועיי' במסרה ס"פ שמות על פסוק מאז באתי לדבר בשמך:

ומדי חפשי ברד"ק בשרשי' הנ"ל מצאתי שכ' והאלמנה אשר תהי' אלמנה מכהן יקחו פי' יש מכהני' יקחו והם ההדיוטות שמותרי' באלמנות וי"מ לפי מ"ש בתחלת הפרשה שבני צדוק שמרו משמרת מקדשי בתעות בני ישראל א"כ כיון שתעו ב"י מאחרי ה' אם יקחו הכהנים מבנותיהם לא יקחו כ"א בתולות אבל לא בעולות כי שמא נבעלו לפסול להם ואסורות משום זונה כ"א אלמנה מהכהני' שהם בחזקת כשרות יקחו עכ"ד והנה הפי' הוא נאה ומתקבל ונוטה קצת לדברי ר' יהודה קידושי' ע"ח ע"ב אלא שצריך חפוש בדברי ראשונים דספ"ק דכתובות בסוגי' דאלמנת עיסה ורד"ק בפי' הפסוק לא הבי' דברי י"מ אלו ומפרש הפרשה אמקדש דלעתיד שיבנה ב"ב ובזה אתן קנצי למלין הפעם הכותב פה ק"ק מ"ד מש"ק כ"א מנחם תקס"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: