שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן כח
שלום וכ"ט לי"ע וידיד נפש כל חי הרב גאון עולם וכו' כקש"ת מהו' אפרים זלמן מרגליות נ"י ה' עליהם יחי':
מכ"ק הגיעני ע"ד גט הנשלח ממדינת וואלחיי' לאשה שנקראת ריב"א (ריב"ה) ונכתב בגט ריוו"א והנה יש בכאן ב' טעיות בוודאי שכתבו ווי"ן במקום בי"ת ועוד שכתבו והכניסו יו"ד בין ווי"ן לאל"ף שעי"ז נשתנה הקריאה והמבטא שיו"ד אחרונה נרגשת בקמץ ריוויא אלו הם טעיות בוודאי ועוד אל"ף שבסוף אפשר שהי' ראוי' לכתוב הי"א בסוף וברבות טעיות כאלו בוודאי איכא משום שינה שמה דיאמרו זאת אחרת ואינה האשה המתגרשת דב' טעיות ליכא למתלי בט"ס כמ"ש הרא"ם בתשובה ח"א סי' ס"ו וז"ל גם אינו בקל שיטעה הסופר ב' טעיות בתיבה א' שישמיט וי"ו בסוף התיבה ויכניס באמצע התיבה עכ"ל וק"ו הכא:
איברא שם זה ריב' לא נהג גבן במדינתינו ולא שמעתי מעולם אך מאשר ראיתי כתוב על ספר איש רבנא הדרת גאונו בית אפרים חא"ע סי' צ"ב והעיד בשם ספרא דוקנא דק"ק בראד יע"א דשם זה שכיחא התם טובא ויוצא משם רבקה ושמצא כ' בכתיבת יד הגאון מהר"מ חריף זצ"ל ריבא באלף ונ"ל לט"ס כי הוא יוצא משם רבקה וצ"ל בהי"א לבסוף וגם בסדר מהר"מ מצא ריבלא וגם זה נ"ל ט"ס והנה בס' שמות כ' ריבצא וגם שם ט"ס להנ"ל:
ואולי נכון שלא להטעות הספרים ונאמר כי היכי דמצינו בישעי' שנמנעו מלכתוב בוי"ו ע"ש הנביא משום דריע מזלי' שנהרג מנכדו מנשה כמ"ש ביש"ש וכן כ' אחרונים בר"ע אעפ"י שכל ר"ע בש"ס באלף לבסוף מ"מ כיון ששמו באלף נרמז באותי' וגואלך אביר יעקוב דקאי אהרוגי מלכות לכך כמה אנשים כותבים שמם בהי"א המרומז באור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ועיי' נחלת שבעה וכן יהונתן נמנעים משום שנהרג וכן גדלי' בוי"ו ובמק"א הארכתי [ע"ל סי' כ"ה] שגם רמ"א יודה לזה דלא כמשמע ב"ש בשם ישעי'. אלא דס"ל לרמ"א דמצינו בד"ה א' תחלת קפיטל כ"ה גדליהו השני הוא ואחיו. השמיני ישעיהו הוא ואחיו ונתיחסו על הדוכן קודם לישעי' וגדלי' שנהרגו שוב ליכא סכנתא אי יקרא בשם ישעי' מלא כעין שכ' תוס' שבת י"ב ע"ב לענין איסורא דשם רשעים ירקב גבי שבנא וא"כ ה"נ י"ל שמנעו לכתוב ריבה בהי"א יען כי הוא לשון מריבה וריבלה בהי"א הי' שם העיר סוף מלכים אשר דיבר נ"נ משפט את צדקי מלך יהודה ולא מסמנא מילתא וגדולה מזה במהר"י מינץ שנמנעו לכתוב דוד בלא יו"ד משום שגמטרי' שלו דואג אך ריבצא שבס' שמות נ"ל כל השם ט"ס וצ"ל ריכצא בכ"ף וכ"כ בב"ש שם זה בכף ולעיל מזה כ' בס' שמות רייצכא ריצכא וכ' בשם דמשק אלעזר בתשו' מהר"מ מינץ סי' ל"ז והתם עיינתי וכתי' רייכצא וריכצא והוא יוצא משם רייכל:
מ"מ ריוויא בוודאי אין שרשו נשתרבב על שם יפת תואר דמתרגמין שפירא בריוא דא"כ הי' לקרותה בציר"י רייוויא כמ"ש הגאון מו"ה משה חריף זצ"ל הנ"ל והלא נקראת ריבא בחירק אמנם יש לדון אולי נשתרבב שמה משם רות שאחז"ל בברכות וספ"ק דב"ב שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותושבחות וא"ש רוי' אלא דאז בוודאי יש לכתוב בהי"א לבסוף כיון דנשתרבב משם הקודש רות ואין לנו טעם לשנות בכוון מהי"א לאלף באופן דממ"נ תיוהא קאחזינא אי שמה יוצא מרבקה י"ל בבי"ת ולא בשני ווי"ן אע"ג דרגילין לכתוב ווי"ן במקום בית רפוי' כמו פייבש ווייבוש וכמ"ש ב"ש בכללים שלו יפה כ' הדרת גאונו דהיינו בשם לע"ז אבל אין לשנות בשם הנחצב מלשון הקודש וכן מצאתי להדי' ממשמעות תשו' ראנ"ח חא"ע סי' פ"ז אך ממ"ש בס' שמות בשם זאפיר"יי סאפירה בשם מהרי"ט דנחצב מלה"ק אבן ספיר ואפ"ה כ' דהרומיים כותבי' לפי מבטא לשונם בסמ"ך סאפירה והספרדי' לפי הרגל לשונם בזי"ן ויש נמי בשי"ן ומכשיר הכל אע"ג דנחצב מלה"ק וצ"ע:
ועדיין אני אומר הרי"ט נמי לא אמרה אלא בשהספרדיי' הוגי' כך זאפיר' במקום סאפי' אע"ג שהוא לה"ק מ"מ מצינו שגם הפסוק משנה השם עפ"י לשון המדבר דלהכי כתיב בעמוס אטיף לבית ישחק שכך הי' לשונו של עמוס כדאיתא במדרש ושינה הכתוב עפ"י מבטא שפתיו מיצחק לישחק אבל שינוי מרבקה לרוקה שאין שום שינוי במבטא בין בי"ת רפוי' לוי"ו אלא שכותבי' כן לברר קריאתם פשיטא דאין לשנות לה"ק וגם מהרי"ט יודה לראנ"ח בזה ואפושי פלוגתא לא מפשינן נמצא אם נשתרבב מרבקה אין מקום לווי"ן ואמנם אם שרשו רות וריו"ה אין מקום לאל"ף בסוף וממ"נ לא מצאו ידיהם ורגליהם:
שבתי וראיתי אולי יש לנו מקום ליישב היו"ד ואל"ף אולי שם קטנות הוא ורגיל בין האשכנזים מגליל ריינוס התחתון לקרוא שם געגוע ונערות בי"א לבסוף משהי"א יעקבי"א וכיון שהוא על שם קטנות ממילא לק"מ נמי מהאל"ף לבסוף כי כן דעת מהרי"ט בשם חנילא דמייתי ס' שמות בשם סאפיר' ובשם חנילא דאע"ג דעיקור שם הוא לה"ק מ"מ תוספת אותיות הגיעגוע הוא ספרדי' והם קורי' באלף בסוף יש לכתוב חנילא באלף וא"כ ה"נ דכוותי' אם נניח שעיקור השם על רות דלא תקשי מהווי"ן גם תוספת י"א יש לתרצו ואמנם בב"ש כ' בפשיטות חנילה הי"א בסוף דלא כמהרי"ט הנ"ל ונ"ל דס"ל דזה דווקא לספרדיי' שיש הרגש במבטא שלהם בין הי' לבסוף ובין אלף לבסוף אע"פי שהאותיות נחים אבל באשכנזי שאין יודעי' להפריש וכך להם חנילה וכמו חנילא ע"כ טוב יותר לכתוב בהי"א מבאלף כיון שעיקור השם יוצא מלה"ק מ"מ נ"ל דעכ"פ אין לפסול גט בשביל זה: והנה בתשו' רא"מ ח"א קט"ו ע"ב מבואר גבי טַנם תאנים העלה במקום מבטא הישמעאלים שרגילים להוסיף יו"ד וקורי' אברהם אברהים ה"נ כשר תאנים במקום טנם אע"ג דבמקום הנתינה אינו כן אך ממ"ש בתשו' מהריב"ן לב ח"א סי' כ"ט גבי גויא גיויה מבואר היינו כשרוב אנשים במקום הנתינה יודעי' שכך מנהג מדברים במקום הכתיבה אך כשאין אנשי מקום הנתינה יודעי' כן אפי' אם נישאי' תצא:
היות כן אם רוב אנשים במקום הנתינה יודעי' שיש בוואלחיי' אנשים שקורי' ריו"א ע"ש רות ומדברים בשפת אשכנז להוסיף י"א לגיעגוע וקטנות יצאנו בשלום מהני פיקפוקי' וכמדומה שזה מהנמנע וע"כ אפי' אם נישאי' תצא ועוד אפי' נמלטנו מכל הנ"ל עדיין אין מקום לשם ריו"ה להכתב בב' ווי"ן וכוס רויה כתיב בוי"ו א' וזה נקרא כמו ריוויא בפתח תחת הוי"ו הראשונה כמו רבב ב' בית"ן רפויין סמוכין:
וראיתי במביט ח"א סי' ק"ך דברי' תמוהים בכתובה כתוב קיראנ"ה ובגט כיראנה והכשיר מכמה טעמים חדא דבש"ס תופאת' נופאת' הי' אחרת נקראת בשם האחר ואיכא למטעי משא"כ הכא ליכא שם אחר כיראנ"ה והנה כבר מחו לי' מאה וכו' בגט פשוט סוף ס"ק כ"ח ותו מי הגיד לו דליכא במדינת הים אחרת ששמה כיראנה והוא עצמו כ' כן בח"ב סי' רט"ו בטברי' שבגליל התחתון אע"ג דטברי' אינה בגליל התחתון ולא נמצא טברי' אחרת אולי יש בסוף העולם גליל ויש שם עיר הנקרא טברי' יע"ש:
תו כ' להכשיר בשלמא נופאתא תופאתא יש משמעות אחר מה שא"כ כיראנה גם דברים אלו צ"ע דאם יאמר נופאת לשון יפה נוף ותופאת לשון תוף וכינור ה"נ קיראנה לשון שררה קיר"י קיר"י סך קירי פלסתר וכיראנה לשון מכירה וקנין כמוקין קניתי שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה בש"ס ומכ"ש מ"ש גיראנ"ה שהוא לשון גירא וחצים שדי' בי' גירא או לשון זנות כמו גיירתא בת גיירתא בפ' הנזקין ובפ"ק דע"ז גרגירא ונ"ל הוא בעצמו לא סמיך אלא על מ"ש בסוף דכותבי' שם וכל שום אוחרן דאית לי' א"כ הוה האי שם עכ"פ כחניכתו וכולי האי ואולי:
אמנם בנידון שלפנינו נ"ל פשוט שהגט פסול בלי ספק ואפי' אם נישאת תצא כמבואר בראנ"ח הנ"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: