שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן כד
שלומים רבים כטל ורביבים לי"נ הרב השנון החרוץ המפורסם המאה"ג מה' קאפיל נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ווערבוי יע"א:
יקרתו הגיעני וע"ד אשר המכונה אנשיל שנתן גט לאשתו בשם הנ"ל שהוחזק בו וכן נכתב בתנאים וכתובה וח"י בכמה מכתבים שהי' לפני מעלתו והוא גם הוא אמר שכן שמו אין אדם בעירו מכירו בשם אחר וניתן הגט כדת מו"י וכמו שלשים יום אחר הנתינה יצא בב"ד דמעלתו ח"כ א' חתום בח"י הנ"ל בשם אנטשיל בטית נוספת והח"כ נכתב ימים רבים קודם נתינת הגט ופר"מ חקר על זה מ"ט חתם עצמו אנטשיל בטית והשיב המגרש שלא בכוונה חותם עצמו פעם כך ופעם כך ועל זה ארי נעשה שואל אם אין לחוש למפרע בגט הניתן רק בשם אנשיל בלי טית וצלל במים אדירים בשריותא דאתתא ודפח"ח:
לכאורה יפה כ' מעלתו שא"צ גט שנית ואפשר אפי' לכתחלה מגרשין בשם אנשיל ואפי' חותם עצמו כל ימיו אנטשיל בטי"ת כי בדקתי בהרבה סדורים ולא מצאתי א' שכותב אנטשיל בטית אדרבא מצאתי בס' שמות שכ' שמצא בהעתקת החר"י קאלדירין אשר המכונה אנטשיל כך הי' כתוב שם הבעל בשטר הבא ממקום האשה עכ"ל וכ' עליו המחבר ולענ"ד ט"ס הוא וצ"ל אנשיל בלא טית עכ"ל הרי קמן דאע"ג שמצא ההעתק כן שבשו המחבר ועשאוהו ט"ס ש"מ שאין שום שייכות לכתוב טית עוד כ' שם תשובה כתיבת יד מהמר"י ז"ל שמסתפק למצוא טעם שיהי' אנשיל כינוי לאשר ואמנם אני ראיתי בספר א' כעת נשכח ממני מקומו שאנשיל לשון שמנונית וחלב בלשון אשכנז אינשליכט והוא כינוי לאשר שמנה לחמו וא"כ אין מקום כלל לכתוב אנטשיל כינוי לאשר ועדיף ממ"ש ט"ז במי שחתם עצמו אליעזר ביו"ד ושמו לאזר שאין משגיחין בחתימתו היכן שאנו יודעין עיקור השם בבירור בלי שום ספק מה לנו ולטעותו כן הי' נראה לכאורה פשוט בעיני:
אך פר"מ הטיל לי ספק קצת בענין שסיים וכ' שהחותם נגרר אחר לשון הנכרים באותו כפר שהוא דר ביניהם שמדברים בכבידות אנטשיל ועי"ז בא לידי כך וכ' פר"מ שהפשוט שהולכין אחר היהדות ולא משגיחים בשם גיות כלל ולכאורה דברי פר"מ תמוהים שהרי כ' להדיא רמ"א סי' קכ"ט סי"ד אם נקרא בפי ישראל בשם ובפי גוים בשם אחר כותבים שם ישראל ודמתקרי על שם גוי יע"ש והא דכ' ר"ת במומר שאין משגיחין על שם גוי היינו משום דמורה על המרת הדת ואין להזכיר זה עם כדת מו"י אבל הכינוי שמכני' בלשון להיהודי צריך להזכיר איברא מוצא דין זה ברשב"א שבר"ן פ' השולח שכ' ז"ל וכ' רשב"א אנו שיש לנו ג' שמות א' בשם ישראל וא' שהלועזות קורין צריך לכתוב שם הישראל והשם האחר ויאמר אנא פלוני דמתקרי פלוני משם אין ראי' להרמ"א דמצי איירי בשם לעז שגם הישראל קורי' לו כן הנה ע"ד משל יוחנן לועזין אותו הרומיים יאהן יאהנוס ינאי ובבית השני הי' הישראלים קורין ליוחנן ינאי בלשון הרומיים ואותו השם צריכי' לכתוב בגט אמנם שם יאהאן יאהנוס הוא שם מובהק של גוים ולא החזיקו בו ישראל מעולם אף על פי שהגוים קורים כן ליוחנן אין כותבין אותו בגט ודברי רמ"א צ"ע לע"ד:
וא"כ בנידן שלפנינו אי לא שהי' חותם עצמו אעפ"י שהשלאוואקין קורין לו כן לא אכפת לן אלא בשם אנשיל שהוא שם כותים שקורין לו הישראלים אבל עכשיו שהוא החזיק עצמו בזה השם ואינינו שבוש וטעות כמו שחשבו בעל ס' שמות הנ"ל אלא הוא שם בלשונות הגוים והישראל הזה החזיק בו אפשר שצריך הי' להזכירו:
ומ"מ נלע"ד דאין כאן בית מיחוש מכמה טעמים וחדא דשם אנטשיל כיון שאינו אלא ע"י כבידות לשונם של השלאוואקין מוסיפי' הטי"ת א"כ אינינו אלא כקיצור שם כמ"ש מהרש"ל ביש"ש גבי שלמה שלומקא או שלומיצא ועמ"ש גבי שרה שרקא כל אלו אעפ"י שהם אריכות השם נידונים כמו יצחק חקין שהוא קיצר השם כיון שבא ע"י אריכות מבטא של עמקי שפה ונלעג לשון וה"נ דכוותי' ואין צריך להזכירו ועוד תינח אי לא הי' חותם אלא אנטשיל אבל כיון שחותם פעם אנשיל פעם אנטשיל הולכי' אחר חתימה המסכים עם תיקוני גיטין וסדרי' רמ"ש לבוש סי' קכ"ט והביא מעלתו וכן מבואר בתה"ד ותו כיון שעכ"פ במקום הכתיבה והנתינה מקום שציוה לסופר לכתוב ומקום כריתות הגט שם אינו נקרא אלא בשם אנשיל בלא טית אין לחוש במה שנקרא בכפר שלו ששם ליכא מקום כתיבה ולא מקום נתינה כמו שביאר הר"ן באורך פ' השולח והסכימו כן האחרונים שעכ"פ בדיעבד אין לחוש מכ"ש הכא דחזי לאצטרופי כל הני מילי ואפי' לכתחלה נמי:
אך מה שהוסיף מעלתו פלפלת כ"ש דאפי' אי הי' שם אנטשיל עיקור ואנשיל טפל והי' מהפך למכתב אנשיל דמתקרי אנטשיל נמי כשר משום דבלא"ה צריך למכתב דמתקרי על שניהם כיון שהם עצמם כינויים לשם קודש אָשר אלו דבריו: לא הבנתי הא הכי צריך למכתב אָשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטשיל דשם לעז היוצא משם הקדש כותבים מכונה ועל ב' שמות לועזין כותבין דמתקרי' כמ"ש בית שמואל ס"ק כ"ה ועיי' עוד שם ס"ק כ"ח א"כ בטלו דבריו גם כל מ"ש בלשון התוספתא ובדקדוקו בש"ס גיטין ל"ד ע"ב באריכות לשון יוסף קורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף אף שיפה נתעורר ולדקדק בזה אבל תירוצו בזה אינו אלא דרך פלפול וחדוד אבל לא להלכה:
והנה בט"ז כ' שמימיו תמה אהא דאמרינן אם לא מתחזק בתרי שמא במקום הכתיבה אפי' נודע אח"כ מ"מ כיון דבשעת כתיבה לא אתחזק תו לא אכפת לן והוא תימה דעכ"פ במקום הנתינה מזכיר בגט שם אחר והעלה כיון שאין החשש אלא משום לעז בעלמא א"כ היכא דלא נודע בשעת כתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה לא חל עליו תקנת ר"ג ע"ש שנדחק והיא גופי' קשי' לי מה"ת לא יהי' אלא לעז ואיך יהי' זה כרות גיטא במקום הנתינה ששם יהי' הגט כורת והשליח יהי' כאלו הבעל עומד לפנינו ומוסר לידה והוא אינו ניכר בשם זה כלל והדבר תמוה לכאורה לא ידעתי איך נתפייס ט"ז בזה וצ"ע. ויעיי' במרדכי פ' השולח סי' שס"ח פי' פי' אחר בשם התרומה והראב"י ורמז עליו ב"ש סק"ו דאתתזק בתרי שמא רוצה לומר שאותו שם שקורי' במקום הכתיבה אין קורין במקום הנתינה אז איכא קפידא אבל לא אתחזק פי' שקורי' ב' השמות בשני המקומות כאחד אזי סגי בשם א' בלי הזכרת שם השני כיון שניכר בשם זה גם במקום זה ולדבריהם אי אתחזק פי' שכל שם ושם משמש במקום א' זולת מקום האחר וגירש בשם א' פסול ואפי' לא נודע כן בשעת כתיבה ולשיטתם לא קשי' קו' הנ"ל אבל לשיטת רש"י ור"ן ורא"ש קשה כנ"ל:
תו יל"ד מ"ט בברייתא דתני' כוותי' דקדק יצא למקום אחר הלא לא בא אלא לאשמעינן דלא אתחזק וזה הו"מ לאשמעי' אפי' בלא יצא למקום שלישי וכמו שאמר רב אשי והנלע"ד בכל זה עפ"י מ"ש הרא"ש דהא שהי' משני' שמו ושמה היינו אותם שברחו מאימת המלכות מחמת ממון למדינת הים והי' משני' שמם כמתנכר שלא יודע מקומם למלך או לאיש אשר נושה בו ונראה שהם הי' משני' שמם בשם הקרוב לשם הראשון כגון יהודה שמו ארי' או בנימין קרא שמו זאב ומזה המין יוסף ויוחנן כי ידוע כל שמות יוחנן וחנינא וחנן שמשמשין לשון חן כולם יוצאין מפורת יוסף שהוא בעל חן וכבר הדבר ידוע ביניהם חק ולא יעבור שמו יוסף הבורח קורין לו יוחנן ושמו יוחנן קורין לו יוסף וכן כל כיוצא בזה א"כ בראשונה כשהי' משנים שמו וכתב רק שם הכתיבה מ"מ במקום הנתינה הי' הגט כורת שכבר ידוע ומובן כי יוסף הבורח נקרא יוחנן ומ"מ משום לעז התקין ר"ג הזקן להזכיר שניהם. וכיון דליכא אלא לעז ותיקונו של ר"ג בעלמא ומעיקור הדין כשר משו"ה כשלא נודע במקום הכתיבה שהוא בורח ושיש לו שם אחר לא חל עליו תקנת ר"ג וכשר ולא ניחוש ללעז ושביק על דין וכמ"ש ט"ז הנ"ל וכל זה שמחמת בריחה שינה שמו ואז כבר הי' ידוע ביניהם שזה השם ישונה באופן כך כמשמע לשון שמו יוסף קורין לו יוחנן וכו' אבל אם שינוי השם הוא עפ"י סבה אחרת ולא נודע למקום הנתינה ששינוי זה שייך לשמו שבכאן אז בוודאי מן התורה אינו גט אם לא נכתב שם הנתינה ונהי הא דצריך להזכיר גם שם מקום הכתיבה הוא מתקנת ר"ג אבל הזכרת מקום הנתינה הוא דאוריי' ואינו מועיל מה שלא נודע שהי' לו שני שמות ובזה מודה רש"י למרדכי בשם ראבי"ה ותרומה וסמ"ג הנ"ל. וע"כ בברייתא דתני' כוותי' דלא מיירי בבורח אלא שיש לו ב' נשים בב' מקומות ואז מן התורה צריך לכתוב שם מקום הנתינה ושם הכתיבה מתקנת ר"ג משום לעז וה"ה לכל שום שם שיש לו שם בגליל ומגרש אשתו בגליל בשם יהודה שיהי' כשר דכיון שאינו יודע שם הנתינה פסול ע"כ סיים יצא לו למקום ופי' שם יש לו שם כמו בגליל ומגרש אשתו שבגליל בשם שבגליל אעפ"י שאינו מזכיר שם שביהודה כשר ופריך האמרת שם דגליל עמו פי' שם הכתיבה צריך לטפל עמו וה"ה אם אינינו מקום כתיבה אלא כל שום שם שיש לו צריך לטפל משום לעז וה"נ אמאי אין צריך להזכיר שמו שביהודה אע"כ משום שבמקום אחר שהוא מקום הכתיבה לא נודע אלא שם הנתינה ולא שם יהודה וכיון דליכא אלא משום לעז כשר:
ולפ"ז בזמנינו אלו דלא שייך הך מלתא כלל שיהי' ידוע לנו שהבורחים משנים שמם על אופן הנ"ל בטל זה הדין לגמרי אבל נידון שלפנינו שהי' שם במקום הכתיבה והנתינה שוים רק במקום אחר בכפר שלו קורין אנטשיל וליכא אלא לעז כיון שלא נודע מזה קודם הכתיבה היינו גוני דברייתא ואפשר גם המרדכי וסייעתו מודים בזה ולדינא אעפ"י שאינם מפורשים כפירש"י מ"מ הדין נכון וחזי לאצטרופי להנ"ל ג"כ והגט כשר בלי פקפוק לפע"ד. הנלע"ד כתבתי וחתמתי בכל חותמי ברכות. פ"ב יום ד' ז' תמוז תקע"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: