שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן יב

שלום וכ"ט למחו' הרב המאה"ג החרוץ בעל פיפיות השנון המופלג ומפורסם כש"ת מה' זלמן אולמן אב"ד ור"מ דק"ק מאקאווא יע"א:

יקרתו הגיעני בזמנו וכבר הודעתיו טעם איחור תשובתי והנה עתה פניתי לעיי' בדבריו החדודי' ומשוננים ולא מצאתי דאת' לידי אלא מכתבו הארוך ואעתיק השאלה כאשר היא כתובה שם כי כמדומה לי באגרת השני נכתב קצת באופן אחר וז"ל שאלת חכם חצי תשובה:

ע"ד הגט שסידר הרב דק"ק ס' מיקלאש בכפר שאנאט מתא דיתבה על נהר מארעש אשר מעולם לא הי' שם סידר גט ובאו המערערים מתרי טעמי חדא דיש בסביבה שני עיירות אשר שוים בשמם שאנאט א' מעבר הנהר מזה וא' מעבר הנהר השני רק בפי העולם נקרא האחד וואלכס שאנאט כי נתיסד הכפר מאומה הזאת [ר"ל וואלחין] ועודם שרוין בתוכו והשני אשר שם הי' סידור הגט נקרא דייטש שאנאט וממילא כיון דלא נכתב בגט רק שאנאט לא הוי סימן מקום עמידה ובגט בעי מוכח מתוכו:

ערעור השני כאשר כ' הרב נ"י בעצמו לא הי' כתוב בגט רק שאנאט בלי טית בתחלתו ובפי רוב העולם נקרא טשאנאט בטית בתחילתו ובפי קצת מיעוטא העולם נקרא צשאנאט בצדיק בתחילתו ובכתב הגוים נכתב בפירוש באות צע"ה בתחלתו והן אמת רבים כותבים באות טע"ה בתחלתו אבל בפנקס השררה וקומידאט נכתב באות צע"ה כאשר נודע לי בפי מגידי אמת ומביני לשון וממילא הוה שינוי מקום עמידה דמבואר בסי' קכ"ח דגט פסול ולא תנשא:

יען ראיתי מחו' הרב החרוץ השואל נחית לעומק ע"כ מצאתי מקום לקבל ארוך קצת ואולי מתוך דברינו ימצא לפעמים תשובה וסתירה על דבריו מ"מ מה שיורוני משמים אותו אשמור לדבר וה' עמנו שלא נכשל בדבר הלכה ולא נצא ממרכז האמת ח"ו:

גרסי' בגטין ע"ט ע"ב כ' לשום מלכות שאינה הוגנת כו' הי' במזרח וכ' במערב וכו' שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה וכו' והנה תרי בבי דרישא ר"מ היא ופליגא רבנן דלא לשוי ולד ממזר ובבא דשינה שמו מודו רבנן לר"מ ומשו"ה אע"ג דכולי' מתני' ודאי ר"מ היא ולא נאמר בש"ס תברא מי ששנה זו לא שנה זו אלא כולי' ר"מ היא מ"מ חלקו רבי לשתי בבות משום דפליגא רבנן ברישא ולא בסיפא אבל לא עלה על דעת מעולם למיפסק רישא מסיפא בסכינא חריפא כמ"ש מחו' הרב נ"י וכן מבואר בגט פשוט סי' קכ"ח סק"י ד"ה גם אני הדיוט וכו' אמ"ש תוס' בגיטין י"ט הא בעי' שמו ושמה וכו' ע"ש:

ומבואר מהתוס' ורא"ש וביתר ביאור בלשון תשו' רשב"א סי' אלף רי"ג דיש חילוק בין רישא לסיפא דברישא הי' במזרח וכ' שקר גמור במערב ואי כ' בשינוי שאין שם עיר כלל עיי' גט פשוט ובית מאיר אבל אי כתב שם עיר שבמזרח רק שקורין לה פורתא באותו השם ורובא אין קורין ככה מ"מ לאו שקר מוחלט הוא ולא שנינו במתני' דפסול והדין נותן שיתכשר דהא עיקור דהי' עדים במזרח וכ' במערב אינו אלא מיחזי שקר כמ"ש תוס' שם וכיון דלא שיקר והחליף בשם עיר אחרת שבמערב ליכא קפידא ולא יבוא להזים העדים משא"כ שינה שם עיר דירה ויאמרו אחר הוא פסול אפי' בשינוי בעלמא ולא החליף דומי' דשינה שמו כמ"ש תוס' פ' ע"א ד"ה שינוי וכו' וכן מבואר להדי' בתשו' רשב"א הנ"ל וכ' כדפריך ש"ס אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה אינו ממש שינה שמו אלא עכ"פ לא נפיק מכלל שינה שמו דהא אפי' החליף ממש ולפ"ז ה"ה הו"מ למיפרך מאי החליף אפי' שינה בעלמא פסול ומובן מזה דאי הי' צריך למיכתב עמידת הבעל לא הי' רק משום מיחזי כשקרא כמו בעמידת העדים אלא הי' פסול כמו מקום דירה משום לעז שיאמרו עמנו הי' הבעל באותו היום וממילא אין זה המגרש אלא אחר הוא אמנם עתה שאין צריך לכתוב עמידת הבעל וכתבו ושינה בו תלי' בפלוגתא לדעת התרומה וראב"ד ורשב"א ועיי' ד"מ סי' קכ"ח אות א' דלאות' הפוסקים אפי' מה שלא צריך לכתוב ונכתב בשינוי איכא קפידא במקום לידה א"כ הה"נ במקום עמידה דבעל ופסולו לדדהו חמיר מעמידת העדים כנ"ל אך להסוברים בשינה במקום לידה לא איכפת לן כיון שאין צריך אין העדים חותמים ומשגיחים על זה א"כ בשינה מקום עמידת הבעל כשר לגמרי ואפשר לצדד אפי' המחמירים במקום הלידה מודים במקום עמידה דלא מפורסם כ"כ כמו מקום לידתו וכמו שמחלק הרא"ש וסיעתו בין מקום הדירה והלידה הה"נ יחלקו אינהו בין מקום הלידה והעמידה ועכ"פ בש"ע מכשיר בשעת הדחק אפי' במקום הלידה מכ"ש במקום עמידת הבעל אבל פשוט דלהפוסלים שינה מקום עמידת הבעל חמיר משינה מקום עמידת העדים וגם בכאן מחו' הרב נ"י אזיל בתר איפכא במ"כ לפע"ד:

אמנם עיקור טעם שתקנו כלל עמידת העדים בגיטין יפה עמד עליו פ"י דף פ' וכ' דלכאורה איכא קלקולא דעי"ז יבוא להזים עמנו הייתם פי' וחז"ל בטלו חקירות ודרישות עיי' ב"י סי' י"א בשם תשובת רשב"א וד"מ אות ויו ונימוקי רפאד"מ ועי' רמב"ם ספי"ז ממלוה ולוה דכ' מדלא בעי' שם עיר בשטרי ממון כדמוכח שלהי כתובות ש"מ לא בעי' יכול להזים ממילא מוכח דכשר בלא זמן ע"ש וה"ה בגט מדבעי' מפני מה תקנו זמן בגיטין ש"מ לא בעי' יכול להזים א"כ לא בעי נמי שם מקום ומפני מה תקנו שם מקום הכתיבה ומלבד מ"ש פני יהושע דאיכא רעותא שעי"ז יבואו להזים העדים רוצה לומר בלעז בעלמא דהרי לא יוזמו בכך שיאמרו אחרנוהו מ"מ מה הי' לנו לכנס בתגר הזה עוד נ"ל פשוט הא דבעי' שם הבעל שיש לו במקום הכתיבה היינו משום שנכתב בגט מקום הכתיבה משום טעם שוב אי שינה שמו שבאותו מקום הוה לעז אבל אי לא הי' כותבים כלל שם עיר הכתיבה בגט לא הוה איכפת לן רק בשם מקום הנתינה תדע לך שהרי מדינא לא הי' העדים צריכים להכיר שם האשה כלל רק משום חששא דבש"ס ב"ב קס"ז ע"ב אבל משום עיקור הכריתות די אם יכוונו לשם האשה ששמה כך וכך והיא אשתו של זה ורק במקום הנתינה ששם הכריתה צריך שיתן הגט מי ששמו כך למי ששמה כך אבל במקום הכתיבה וחתימה שם אין כריתה ולא שום אפי' למ"ד ע"ח כרתי אין הכונה שבשעת החתימה עושים שום כריתות אלא כשהגיע הגט לידה מחותם בעדים הוי כאלו אלו העדים החתומים קורי' ומעידים כך לפני' עיי' ר"ן במסקנתו במשנה ג' גיטין פסולין וע"ש ומ"ש הרי"ף ביבמות פ"ד אחין גבי זמן בקידושין דכל זמן שלא יצא השטר מיד עדים ליד שכנגדו היינו להמלוה או להאשה לא נחקרו עדותן בב"ד ולאו עדות הוא וע"ש מ"ש מלחמות ה' שגם הרז"ה צריך לזה וא"כ כל מה שאנו אומרים ע"ח כרתי ובעי' מוכח מתוכו הכל קאי ארגע מסירת הגט ליד האשה ועוד יבואר זה לקמן אי"ה ואם יראה גדולי אחרונים יטו מזה יטו מדרך האמת וא"כ סגי בשם מקום הנתינה רק שהעדים ידעו במקום הכתיבה לשם מי כותבים ומכירים שמה שבמקום הנתינה מחששא דב"ב קס"ז ע"ב אבל שיהי' קפידא בשמם שבמקום הכתיבה עד שיש סוברים שהוא עיקור עתה מהיכי תיתא ואין זה אלא אחר שמזכירי' בגט שום מקום כתיבה א"כ ממילא צריך שלא ישונה שם מקום הכתיבה ומעתה ק' לא ליכתב לא ה"א ולא וי"ו לא ליכתב מקום הכתיבה ולא שם שבאותו המקום ומזה יבין מי שאומר דמשו"ה בעי' מקום כדי שיכתב שמם שיש להם באותו מקום הוא עושה מערכה על הדרש והחקירה עצומה:

ומ"ש פני יהושע בסיום דבריו אטו שטרות דבעי שם מקום משמע בשטרות פסול אי ליכא שם מקום ועיי' ר"ן סוף כתו' גבי מגבהו מעות בבל ורמב"ם פי"ז ממלוה ולוה הנ"ל וחי' רמב"ן ב"ב קס"ז ודברי רבינו ישעי' שבטוח"מ סי' מ"ט ופרישת הב"י עליו ודברי פ"י צ"ע ומ"ש עוד משום גט שע"י שליח שצ"ל בפ"נ מבואר הדוחק גם מ"ש בית מאיר שימצא קיום לחתימת העדים אינו נראה דא"כ הי' יותר ראוי שיכתבו מקום דירתם ששם ניכר יותר מבמקום עמידתם לפי שעה לפעמים:

ולא ידעתי מדוע נאיד מדברי א"ח שהי' בפיו בתחלה כי אין ספק לפע"ד שהאמת כן הוא כאשר אבאר דברי הגאון הנ"ל ביתר ביאור כי אחר שהוצרך לתקן זמן בגיטין שוב חשו לשלום מלכות ותקנו למנות לשנות מלכיות וממילא הוצרכו לתקן שם מקום העדים כי אלו הוזכר שם עיר לאיזה מנין ולאיזה מלכות נמנה ולפעמים כותבים לשם איסטנדרא שבעיר המשתנות מעיר לעיר ולפעמים יש בעיר א' ב' שליטי' כגון מהגמוניא להגמוניא במס' גיטין ד' ע"ב ואז צריך לסמן מזרח העיר ומערב העיר עצמה ומזה נ"ל מ"ש ביבמות קט"ו ע"ב בצד קלוני' מתא דפליגי רש"י פי' שם עיר ורמב"ן במלחמות ובפי' לפי שטתו דפי' הסוגי' משום כאן מוצא וכאן הי' הוצרך לפרש דבנהרד' גופי' הי' מקום א' שהי' חירות מהמלך ונקרא קלוני' והי' כותבים בצד קלני' מתא ולאיזה צורך כתבו זה אע"כ כנ"ל ויש בזה דבר חידוש דעיקור כתיבת שם עיר עמידה משום שלום מלכות נגעו בי' ואפ"ה בשינה וכ' למלכות שאינה הוגנת לר"ת תינשא בו לכתחלה ובשינה והחליף עמידת העדים ממזרח למערב וכדומה לא תינשא אלא הולד כשר והיינו טעמא משום דשיקור וכיזוב כיון שצריך לכתוב מטעם הנ"ל שוב לא ישקר בו ושם עמידת הבעל שאינו צריך כלל ואם החליף או שינה חמיר מעמידת העדים להפוסקים הנ"ל והדברים פשוטים וברורים בעזה"י ואם אין בהם חידוש דבר לפע"ד די לי שזכיתי להעתיק דברי הראשונים כמ"ש רמב"ן בפתיחת דיני דגרמי שלו:

ואמנם בשינה שם עירו ועירה פליגי להראב"ד אם לא הזכיר כלל פסול ולהעיטור כשר וכן דעת הרא"ש וז"ל בתשובה כלל מ"ה סי' כ"א דע כי אין חשש בכתיבת שם הנהר ואפי' לא נכתב העיר כלל וכו' דלא פסלינן אלא שינה שם עירו ועירה אבל לא נכתב שם עירו ועירה כשר ודאי בגט שנפל ונמצא דחיישי' שמא מאחר נפל אותו כשר ע"י שם העיר דלא חיישי' לשתי עיירות ששמותיהן שווין כיון דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירותא עכ"ל לענינינו והלשון מגומגם דאי לא הוחזקו ולא שכיחי לכ"ע לא חיישי' אפי' בלי שם עיר והר"מ בהגה' ש"ע סס"י קל"ב פסק עפי"ז אפי' בשכיחי שיירתא מחזירי' ע"י שם עיר דלא חיישי' לב' עיירות וצע"ג מחשש שני שוירי שבש"ס והאריך בהגהה ט"ז וב"ש שם והנה הסברא שכ' אחרוני' שבכנה"ג דבכ' שם דירתו לא בעי שם אבותיו וכן משמע ביבמות קט"ו אנדרלאי נהרדעי בלי שם אביו אמנם כן מצינו שם ג"כ ענן בר חייא מנהרדעא הרי אע"פ שהזכיר שם אביו מ"מ הזכיר שם עירו גם כן וז"ל ראב"ד בס' תמים דעים דפוס חדש דף מ"ג ע"ב הא דאמרי' כ' חניכתו כשר בחניכת אבות קאמר לפי שצריך לייחס שמו ושם אביו בגט כדי לברר הדבר ואם לא כ' שם אביו אלא שם אבי המשפחה כגון מאיר אבן זבדו ויוסף אבן פשגיר ה"ל כאלו כתבו שם אביו וכשר וכו' עכ"ל והנה ראב"ד ראש הסוברים דבעי' שם עיר דירה בגט ופסול בלא"ה ואפ"ה מצריך שם אביו ג"כ מ"מ מסברא יש לקבל דברי הגאונים הנ"ל ומחו' הרב נ"י רצה ליישב דברי הרא"ש הנ"ל דעובדא דשוירי בש"ס מיירי בלא שם אביו ורא"ש בתשובה מיירי בשם אביו וגם שם עירו כולי האי לא חיישי' וצ"ל לפ"ז הא דמייתי רבא מכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר היינו משום דסתמא קתני כל מעב"ד אפי' לא הוי אלא א' או עירו או אביו כצ"ל ור"ז נמי דרמי משנה ובריתא לא בעי לשנויי דמיירי דאיכא תרווייהו שם אביו ושם עירו אבל אר' ירמי' דמשני כגון שאמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' וקמ"ל דלא חיישי' דלמא איתרמי כו' ה"ל לשנוי ברווחא דאיכא שם אביו ושם עירו ולא אמרי' איתרמי שמא כשמא ועיר כעיר וכן לרב אשי ולמה נכנסו בדוחקי' ולומר דלהזכיר שם אביו וגם שם עירו הוא מציאת יותר רחוק מאמרו עדים מעולם לא חתמנו או סי' מובהק בצד אות פלוני זה מבואר הדוחק הרי הראיתך עון בר חייא נהרדעי ודברי תמים דעים הנ"ל דעכ"פ מבואר דאינו מציאת רחוק וא"כ מדלא משני ר' ירמי' הכי ש"מ בהפוך אפי' בשם אביו ושם עירו נמי חיישי' דאתרמי ורק באמרו עדים מעולם לא חתמנו וכו' ודברי תשו' הרא"ש קשה להולמם לכאורה ומה שהי' נלע"ד בזה ועלה במשכל הראשון כאשר אומר ועתה מצאתי שעל מדוכה זו ישב הגאון בית מאיר סס"י קל"ב בלי ביאור דבריו ואני אבאר כאשר הערוני רעיוני בזה דלכאורה לחוש לב' עיירות אשר א' ידועה לנו והשנית לא נודע מעולם אם יש עוד וע"כ הוא רחוקה ובפרט כשבדקנו כל המדינה ולא מצאנו עיר ששמה כשמה וניקום וניחוש בסוף העולם יש עוד עיר ששמה כשמה והלא קיי"ל הולכים אחר הקרוב מן התורה וכתיב ומדדו אל העיר הקרובה ומה"ת לחוש לעיר רחוקה היכי דא"א לבדוק כל העולם ולפסול גט ע"כ נלע"ד כדאמר אביי בדף בסוגי' דזימן שחורים ופירש"י שם כיון דשכיחי יוני שובך כולם התם ה"ל כולם קרובים ה"נ כגון ב"ד דר"ה וכדומה אתרי דשכיחי כ"ע התם ורגלי כל העולם מצויין ובאותו הזמן הי' עיני כל ישראל לב"ד שבנהרדעי וסורא וכדומה כידוע וא"נ במקום שווקים כמקום דמזבני כיתנא שם הכל קרוב וחיישי' לשני שוירי אבל באמצע עיר נהרדעי שלא במקום ב"ד ודמזבני כיתנא אפי' שיירות מצויות שם וחיישי' לשמא כשמא אבל לשני שוירי לא חיישי' ולא שבקי' קרוב ודאי משום ספק רחוק ועפירש"י ביבמות קי"ד ע"ב יבדוק כל העולם מיבעי' לי' לא פירש"י דלמא איכא עוד נהרדעא וכפי' רמב"ן במלחמות אלא דלמא פריש א' מנהרדעי למקום אחר ע"ש והיינו כנ"ל דלא חיישי' לתרי נהרדעי אלא באשתכח בב"ד ורבא מייתי ראי' מכל מעשה ב"ד דאשתכח נמי בב"ד ואפ"ה יחזיר ור"ז רמי מתני' אבריתא דמצא שובר בשוק ואפ"ה לא יחזיר בשוק דלא במקום ב"ד וא"ש והיינו דכ' הרא"ש דאי נמצא גם בשם העיר מהדרי' כיון דלא הוחזקו ולא שכיחי שיירא פי' בודאי שכיחי שיירתא אבל לא שכיחי באותו אופן דניחוש לשני שוירי היינו במקום ב"ד או דמזבני כיתנא והדין דין אמת לפע"ד וכ"כ בית מאיר לדינא [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' מ"ה וסי' ע"א]:

אמנם דעת החולקים והראב"ד בראשם כמ"ש ה"ה בשמו דבעי' דוקא שם עיר דירה בגט ולא מצאתי שרש דברי הראב"ד בתמים דעים אך רמב"ן מייתי בב"ב קס"ז ע"ב דאמרי' ב' יב"ש בעיר א' אין מגרשי' נשותיהן אלא זה בפני זה מזה הוכיח הראב"ד דבעי' שיכתוב שם העיר בגט דאל"ה דלמא יבוא א' מעיר אחרת שיכירו העדים ששמו יב"ש ויגרש אשתו של זה והכא לא הוחזקו אע"כ צריך לכתוב שם עיר דירה בגט ומשמע שם מפלפולו של רמב"ן דס"ל הכי ובתשו' רשב"א סי' אלף רנ"ג הוסיף בשם הראב"ד מדפסיק בתר הכי דלמא אזיל לאתרא וכו' וממטי לי' לאיתתא דהאיך מזה הוכיח הראב"ד דמאן דאזיל ממתא ויתיב במתא אחריתי כתבי' בי' מתא דהוה דייר בה מעיקרא ואתא משם דאל"ה אלא הוי כתבי' בי' האי אתרא בתרייתא איך ממטי לאיתתא דהאיך ע"ש וצל"ע ביבמות גבי ענן בר חייא מחגרא פי' במלחמות ה' דהוה דייר בחגרא ועתה מקרוב אתי ויתיב בנהרדעי ולפי הנ"ל איך יתחלף זה בענן בר חייא סתם דלא אתי מחגרא הלא צריך להזכיר שם חגרא שוב בגיטין דהאי והאמת הרז"ה פי' ענן בר חייא חיגר ברגליו ואידך הוי שלם ונ"ל דהוי קשי' לי' מ"ט דאביי דלא חייש למילי מסר דחשש פשוט הוא ע"כ פי' כנ"ל וכיון דהוה בעיר א' בנהרדעי תרי ענן בר חיי' ומסתמא רגילים כל השנה לכתוב כתבים ושטרות והם היו מסומנים א' חיגר וא' שלם מסתמא הי' רגילים לסמנם כדאי' במתני' ב"ב קע"ב ע"א ואי ס"ד דעדים הוה קיימא בנהרדעא ששם הוחזקו ונמסר להם מילי שם אע"ג דלא כתבו אלא בסורא מ"מ הי' כותבים כבנהרדעא ענן חגרא ומדכתבו סתמא ש"מ אינהו לא הוי במקום שהוחזקו ב' ענן אלא חד מינייהו אתא להכא וכאן לא הוחזקו תרי וכתבו עדים סתם ענן בר חיי' וכי דא"א הכא בההוא יומא ש"מ דלאו ענן חיגר הי' אלא אחר השלם זה הוא סברת אביי ורבא חייש לאיקרי וכתבו בלי סימן וכעין דאמרי' בב"מ סוגי' דשטר הקנאה וא"ש להרז"ה אבל לשיטת רמב"ן דענן הי' מעיר חגרא ונתיישב מקרוב בנהרדעא ק' ונ"ל במ"ש שנתישב מקרוב בנהרדעא רצה ליישב זה כיון שנתיישב בקרוב עדיין לא הוחזקו בכתיבת שטרות בנהרדעי כולי האי ולא חשו לי' העדים מ"מ קשי' לראב"ד הא מדינא צריך לכתוב שם עיר חגרא ודוחק לומר דה"נ חיישי' לאיקרי וכתוב גט פסול מדינא שוב מצאתי שהרגיש קצת בגי"ת בזה אלא דלא נחית למ"ש בזה:

והנה פ"א מה' גירושי' כ' הכ"מ ראי' לרמב"ם דגט מאוחר פסול ודלא כראב"ד מענן חגרא דמאי צריך לומר מילי מסר לימא ענן הי' בסורא לפני ימים וכ' גיטא ואחרוהו וכתבוהו על ההוא יומא אע"כ אחרוהו פסול ודברים אלו כ' רמב"ן בחי' גיטין בסוגי' דזמן בגיטין וצ"ע על הראב"ד ולהנ"ל י"ל ראב"ד מפרש כפי' רמב"ן שבא לנהרדעי מחגרא ונתישב שם בקרוב והי' יודעים שלא הי' בכדי שילך ויבוא פי' עד"מ שבא לנהרדעי בר"ח ניסן ונתישב שם באופן שנקרא ענן נהרדעא ונימא אז הלך משם לסורא וכ' גט ואחרוהו על יום ג' ניסן וחזר זה לנהרדעי והשתא ביום ג' ניסן שישב זה בנהרדעי נמצא גט זה בסוריא וזה לא אפשר בשום אופן שילך ויחזור בג' ימים אבל מילי מסר אפשר הוא שבאו העדים לכאן משם ולק"מ אהראב"ד אך קשי' כיון שהראב"ד ע"כ מפרש ענן בא מחגרא לנהרדעא תקשי לדידי' הא הי' צריך לכתוב שם חגרא ואהרמב"ן ק' איך מייתי ראי' דגט מאוחר פסול הא י"ל כנ"ל שלא הי' בכדי שילך ויבוא באותן הימים וצל"ע:

מ"מ לדינא נהיגי עלמא כהרא"ש שלא לכתוב לא שם דירה ולא שם לידה ולא מקום עמידת הבעל היכי שאינו בפנינו ולא נודע מקום עמידתו אלא לפ"ז מוכח דס"ל אפי' מה שאינו צריך כגון מקום דירתו אפ"ה אם שינה פסול א"כ יש להחמיר בשינה מקום עמידת הבעל ועיי' מ"ש בזה בגט פשוט רס"י קכ"ח ע"ש:

ואי יש לפנינו שני עיירות דומות אי איכא למיחש משום מוכח מתוכו נבאר ענין זה בעזה"י ר"פ כל הגט אמר רבא שני יב"ש וכו' ומסיק אלא בע"מ ור"א היא והוקשה להם הא כל כוונת הש"ס דהא דתנן במתני' דגדולה מצי מגרש היינו שמגורשת לפנינו מדינא אך אם תצטרך להביא ראי' במקום אחר שהיא מגורשת אין הגט ראי' אלא צריכה עדים ומזה לא מיירי מתני' ומה צ"ל ר"א היא מה ענין זה לר"מ ור"א ופי' רמב"ן אה"נ אלא משום דמתני' בלא"ה ע"כ כר"א דבעי כתיבה לשמה ע"כ קאמר הא מתני' בלא"ה ר"א היא ויש לה עידי מסירה א"כ תביא אותם לראי' ואה"נ לר"מ אם יש לה עדים חתם לראי' אלא לרוחא דמילתא אומר ור"א היא כיון שהאמת כן הוא ואינם לשיטת תוס' גיטין ד' ע"א דגם לר"מ בעי' ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים א"כ ליתא להא מלתא דבין למר ובין למר שכיחי עדים דידעי וא"כ מ"ט נקט ר"א ע"כ מחק ר"ת גי' זו ור"א היא אלא גרס סתם בע"מ ותו לא ואך הר"י שבתוס' מקיים הגי' ופי' עפ"י שיטתו דלר"מ פסול מדינא לגרש הגדולה משום דלא מוכח מתוכו ונדחק עי"ז בכמה סוגי' ומבואר שם ברמב"ן ורשב"א ור"ן דפליגי אהתוס' בהא ומשמע דלא בעי מוכח מתוכו:

והנה בב"י סי' קכ"ו מייתי הגה' מיי' דלר"א לא בעי זמן כ' בגט שע"י ע"מ ושכ"כ רשב"ם ב"ב קע"ב ע"ב גט שכ' בו היום וכו' הא מני ר"א היא ושרמב"ן דחה דבריו ושכן משמע מרמב"ם ולח"מ פ"א מגירושי' תמה מה יענה רמב"ם מסוגי' דב"ב הנ"ל ע"ש ותמה עליו וכי לא ידע מר מה יענה הדבר מפורש במקומו דהרשב"ם פי' הסוגי' דפשוט דכשם דהיום ההוא יומא דנפיק בבי דינא משמע ה"נ ממך ההוא גברא דנפיק מתותי ידי' משמע ודחי דלמא ממך אין לו משמעות כלל והיום נמי אין בו שום הוראת זמן ור"א היא דלא בעי זמן כתוב בגט זהו שיטת רשב"ם והוקשה ע"ז ק' תוס' א"כ מה צריך לומר אבל הכא חייש לנפילה הא אין בו משמעות כלל אע"כ גם למסקנא יש בהיום הוראת זמן ואפילו לר"א בעי זמן וגם ממך יש בו משמעות אלא הכי קאמר היום אין משמעותו ההוא יומא דנפיק אלא יומא קמא שנכתב בו והיינו זמנו ואי משום דאין מוכח מתוכו ובשלמא אי יומא דנפיק בב"ד הוה מוכח מתוכו דתפיסתה בב"ד היינו הוכחתו אבל אי יומא קמא הא לא ידעי' אימת הוא ולא הוה מוכח מתוכו הא מני ר"א היא דלא בעי מתוכו אבל לעולם זמן כתוב בתוכו בעי גם לר"א וא"כ ה"נ ממך יש בו משמעות שיעבוד ואינינו הבל אלא שאין כונתו אההוא דנפיק מתותי' ידי' אלא אגברא קמיתא שהלוה לו וא"כ ניחוש לנפילה והוא אינינו אותו גברא אלא מוצאו בשלמא אי הי' משמעותי' ההוא דנפיק מתותי' ידי' לא שייך חשש לנפילה דהרי התחייב עצמו לכל מי שמוציאו אפי' אתי לידי' דרך מציאה אבל השתא דאמרי' ממך גברא קמא שהלוה לו מאן לימא לן דאיהו ההוא גברא ליחוש לנפילה ומסיק לנפילה לא חיישינן ומ"מ הוי קשי' לרמב"ן מאי צורך לחשש נפילה תיפוק לי' אפי' הוה האי גברא קמיתא הא לא הוה מוכח מתוכו ולר"ה קיימי' שמעתתא דס"ל אין הלכה כר"א בשטרו' ואפשר אפי' לכ"ע היכי דליכא ע"מ וסמכי' בשטרות אעידי חתימה בעי' מוכח מתוכו וא"כ אכתי למה לי חשש נפילה וע"ז סיים רמב"ן דאי לאו חשש נפילה הוה שפיר מוכח מתוכו דתפיסתו שבידו מוכיח דהוא הוא דמה שביד אדם הוא שלו אבל השתא דחיישי' לנפילה ממילא אינינו מוכח מתוכו ומשמע ואפי' מייתי עדים שהוא המלוה הראשון לא יועיל כיון שאינו מוכח מתוכו ורבא לא חייש לנפילה וממילא הוה מוכח מתוכו וטעמא דרבא פי' רמב"ן משום חזקה כאן נמצא כאן היה ובנימוק"י דיבמות נדחק בזה דבסוגי' דמומין פליג רב אשי ע"כ הוסיף רב אשי לא פליג אלא בממון אבל באיסור כמו ביצחק ר"ג ובגיטא דאנדרולאי גם רב אשי מודה והדין עמו דרב אשי לא יחלוק על מתניתן דמייתי רשב"א בחי' יבמות כל הטומאות כשעת מציאותן וכמקום מציאותן ולאביי צ"ל דמוקי לי' בקדשים דוקא כמ"ש תוס' בסוגי' דמומין ואין כאן מקומו מ"מ הנימק"י הוצרך לדוחק הזה להגאונים דס"ל רבא ורב אשי פליגי והלכה כרב אשי התם בסוגי' דמומין אבל להרי"ף והרוב הפוסקים התם דפליגי על הגאונים וכ' דהלכה כשמואל כל שנולד הספק ברשותו וכו' דקיי"ל כאן נמצא וכאן הי' אפי' בממון וכ' ר"ן דגם רב אשי לא פליג אלא רצה לאוקמי משנתינו אפי' בברי יע"ש א"כ לא צריך לדנימוק"י הנ"ל מ"מ מבואר דלכ"ע באיסורי עכ"פ מודה רב אשי דאמרי' כאן נמצא כאן הי' ולהילכתא דרוב הפוסקים אפי' בממונא ודלא כמו שחשב מחו' הרב נ"י דרב אשי לשיטתו לית לי' כאן נמצא אפי' בגט וליתא:

ונחזור לעיקור דברינו מבואר מרמב"ן ושיטת רמב"ם דבעי' בגט לר"מ מוכח מתוכו וכן בשטר וכמ"ש ה"ה פכ"ד ממלוה ולוה ה' ח' אלא שרמב"ם מקיל דע"י עידי השטר עצמם מוציאים זע"ז משום דיכולים לשלש וה"ל כמוכח מתוכו ועיי' היטב בתשו' רשב"א סי' אלף ס"ד וא"כ צע"ג הא בגיטין פליג רמב"ן אהתוס' בשם ר"י ולא בעי מוכח מתוכו ואיך בב"ב ס"ל דבעי' מוכח מתוכו וצלע"ג:

והנלע"ד דהגאון מהרש"ק בס' תפארת שמואל על הטוח"מ סי' מ"ט הקשה כיון דכ' ביב"ש אין מוציאין זע"ז אפי' ע"י עדים משו' דבעי' מוכח מתוכו א"כ איך מוציאין על אחרים הא לא מוכח מתוכו מי הוא המלוה ואי תימא תפיסתו מוכחת עליו והיינו מוכח מתוכו אם כן גדולה נמי מצי מגרש אפי' לר"מ דתפיסתה מוכחת דהיא היא ונ"ל דקושיתו נמי ארישא דשמי כשמך נימא דתפיסת האשה מוכחת שהיא היא ומבעלה בא לידי' וכאן נמצא וכאן הי' בין זוג זה שהגט עשוי לכך וכן שטר עשוי מלוה למלוה וממלוה ללוה ע"י פרעון ולא שייך כאן נמצא אלא שלא בא מיד אחר אליהם אבל מבעל לאשתו וממלוה ללוה לא שייך חזקה כאן נמצא דהוא עשוי להתהפך מזה לזה כדברים העשוין להשאיל ולהשכיר וכגודרות וכמ"ש רמב"ן במלחמות ביבמות דאע"ג דמסקי' כרבא כאן נמצא מ"מ בשומשמי' חיישי' שמא פינו כיון שעשוין לפנות מחביות למקום אחר ע"ש וה"נ נמצא גם ביד אשה שייך כאן נמצא ומיד בעלה בא לה ולא מיד אחר וא"כ ק' קושי' תפארת שמואל אי נאמר תפיסתו מוכחת עליו וכאן נמצא והוה כמוכח מתוכו ועיי' כן בפנים בלשון תשו' הרא"ש דמייתי ש"ך סס"י נו"ן וא"כ גדולה מצי מגרש וכן הראשון מצי מגרש בי' והיא ק' גדולה ועצומה ותי' לעולם תפיסתו מוכחת ושאני גט עכ"ל ולא ביאור השינוי בין גט לשטר:

והנלע"ד לחלק בגט אין עיקרו תפיסתא בידה ואינו עשוי לראי' אלא כורת מגז"ה משבא אפי' לאויר חצרה ונשרף היא מגורשת וההוכחה מתוכו הוא שיהי' כאלו העדי' החתומים מעידים על ספירת דברי כריתות שנכתב כאן ובעי' אז דבר הכורת ואין כריתות זה ענין לפלוגתת ר"ש ורבנן גיטין ט' ע"א דכרות גיטא הוא והמערב זה חייב משום כלאים הכא כ"ע מודים בין בגט בין בשטרי מתנות וקנין ושיעבוד בעי' ספירת דברים הכורת או הקונה ומשעבד ועל זה יעידו העדי' וס"ל להתוס' וסיעת' דבעי' זה מוכח מתוכו וא"כ בשטר דאעפ"י דעושה קנין ושיעבוד מ"מ עיקרו למען יעמדו ימים רבים ומעיקרא להכי נעשה ולחד שיטה פסול אפי' לאלתר אם אינו ראוי לעמוד ימים רבים ע"כ שפיר תפיסתו מוכחת עליו והיינו הוכחת מתוכו שהוא הוא משו"ה הם מוציאים על אחרי' משא"כ בגט מה יועיל תפיסתו עיקרו אינו אלא על רגע כמימרי' שיגיע לאויר שלה ומה שנשאר אח"כ בידה לראי' אינו מענין הגט שבתורה וא"כ בעי' מוכח הכריתות מתוך ספירת דבריו באותה הרגע ומה יועיל הוראת תפיסתה בידה אח"כ שהיא היא עכ"פ במה נתגרשה ברגע הגירושין זה נ"ל סברת תפארת שמואל לחלק בין גט לשטר להתוס' דבעי מוכח מתוכו כנלע"ד נכון מסברא בעזה"י:

יהי' זה סברא אמתיות או לא ע"כ מוכח דהתוס' יחלקו בין מוכח מתוכו דגט לשטרות ונ"ל לפ"ז בודאי רמב"ן וסיעתו והרמב"ם מכללם כולהי ס"ל בגט בעי' מוכח מתוכו לר"מ כדמוכח לדדהו סוגי' דבב"ב אך לא ס"ל לחלק בין גט לשטר וכשם דבשטר תפיסתו מוכחת ה"ה בגט וכדאמרי' גבי היום אי ההוא יומא דנפיק בב"ד משמע הוה מתוך הוצאתו בב"ד מוכח מתוכו הזמן ה"נ תפיסת הגדולה מוכח עלי' ומגורשת ומשו"ה פליג בר"פ כל הגט אהתוס' אבל לעולם בעי מוכח מתוכו ולפ"ז ג' מחלוקות יש להר"י שבתוס' בעי בגט מוכח מתוכו ממש ולא יועיל הוראת תפיסתה וכאן נמצא ולרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ור"ן וסיעתם נהי דבעי' מוכח מתוכו מ"מ תפיסתה מוכיח מתוכו ולרשב"ם וסיעתו לא בעי' מוכח מתוכו כלל וכמ"ש רשב"ם במתני' דב"ב קע"ב דע"י עדים גובה אע"ג דאינו מוכח מתוכו וברשב"א סי' אלף ס"ד הנ"ל ע"ש היטיב וכל זה לר"מ אבל לר"א פשיטא דלא בעי' מוכח מתוכו בשעת מסירת הגט:

אחר שזכינו לברר ההלכה בעזה"י נחזי מאי דקמן והשתא אי לא הי' שינוי בשם העיר ורק דאיכא תרי עיירות טשאנט על הנהר הזה הי' נראה להכשיר אע"ג דבררנו דלרוב הפוסקי' בעי' לר"מ מוכח מתוכו היכי שאין תפיסתו מוכחת והכא אין התפיסה מוכחת שהוא מטשאנט זה מ"מ כיון שכל עצמו של כתיבת עמידת העדים הוא משום שלום מלכות ונהי היכא דאיכא למיחש לעיר בסוף העולם ניחא דלמא איכא התם מלכות אחר שאינו מונה למנינינו ומקפדת ומשו"ה כותבי' גם עתה נהרות ובארות לסי' אע"ג דאין אנו כותבים אלא עיר עמידת העדים וגם מוני' ליצירה ומ"מ מחמירים בכל הנ"ל מ"מ היכי שכ' נהרות ובארות וליכא למיחש לדעלמא רק לזו שבצידה והיא מאותו המלכות וגם י"ל כיון שעכ"פ בשעת מסירת הגט לידה הי' עומדי' באותו מקום שנכתב ומקומו מורה עליו שהוא המקום שעמדו שם העדים וקורבא דמוכח הוא ועמ"ש ת"ח במתני' דבב"ב קע"ב ע"א מכל הלין נ"ל דמשום מקום העדים יש להכשיר ואי משום דנזכר שם מקום עמידת הבעל הא בלא"ה מילתא דלא צריכא ולא בעי מוכח מתוכו וכל זה צריכי' לר"מ דלר"א לא איכפת לן בהא:

ומכ"ש לפמ"ש פר"מ בשם הרב המסדר דכ"ע קורי' לאידך אלט טשאנאט ר"ל הישנה אם אמת כן הוא וכותבים כן בכל הכתבים וכאן נכתב סתם יש סיוע שיש בו ממש להקל ויעיי' בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ט"ו מסיי' לעיי' בס' ש"ג פרק ג"פ והוא שם בסוגי' קע"ב ע"ב אות א' העלה בזמנינו שרגילין לכתוב על כל כהן פלוני הכהן אם יש כאן שיב"ש וכ' על א' סתם הוי סי' שזה שאינו כהן הוא ויעיי' בסדר גיטין אות כ"ה וה"נ דכוותי' אבל אם רגילי' לקרות גם האחרת טשאנאט סתם אעפ"י שהי' הישנה אין כאן סמיכה:

אמנם באשר שינה וכ' שאנאט בלי טית א"כ לא מיבעי' אי איכא בסוף העולם עיר ששמה כן היינו הי' במזרח וכ' במערב אלא אפילו ליכא שום עיר בעולם מ"מ ה"ל כלא הזכיר מקום עמידת העדים וכ"כ בגט פשוט סק"ב אך אי עכ"פ קורי' קצת כך וכן נראה דאי לא"ה איך עלה על דעת הרב והסופר והעדים לכתוב כך וכדומה כ' לי מחו' הרב נ"י באגרתו השני' שנודע לו שיהודי' רגילי' בכך להשמיט הטי"ת בתחלתו ולומר במהירות שאנאט וכן שמעתי מקצת אנשים א"כ אפי' יהי' רק פורתא ומיעוטא וליכא כאן כעין חניכה מ"מ כיון דליכא אלא משום עמידת העדים והי' במזרח וכ' במערב תנן שינה לא תנן כמ"ש לעיל וכ"ש שנכתב וניתן במקום א' וכאן קורי' לו פורתא שאנאט וליכא משו' מיחזי כשקרא שהרי קצת קורי' כן ומשום שלום מלכות ליכא כיון דלא נודע עיר אחרת על הנהר הזה בשם הזה ורק משום עמידת הבעל דמשו' לעז לא מהני שם הטפל ולזה כבר כתבנו דעכ"פ בשעת הדחק כשר כמבואר סי' קכ"ח סעיף ב' ע"כ הכא יש להכשיר לפע"ד אך הואיל והודיעני ידיד נפש כל חי הגאון האמתי מוהר"ז מרגליות שגם לפניו נשאלה שאלה זו ע"כ לא אומר בו לא איסור ולא היתר עד נשמע מה בפיו של הגאון נ"י ואחתום בברכה דברי מחו' אכדש"ת. פ"ב מש"ק כ"ח מרחשון תקפ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: