שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קלח
שהשלום שלו ישפות שלומו ורב טובו לי"נ הרב המאה"ג המופלא ומופלג המפורסם כערוגת הבושם כש"ת מה"ו שלמה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק נייטרא יע"א:
יקרת מכתבו ע"י חתנו הגיעני על נכון שבוע העברה ולהיותי אז טרוד להשיב דברי' נחוצי' אחרתי עד עתה שנזדמנה ג"ה מהכא להתם אמרתי להשיב בנידון פנוי' נדה שנתעברה מכהן שכ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סס"י ט"ז דאין הולד חלל ממנה דקיי"ל כראב"י ביבמות ס' דאלה אתה עושה חלל ולא מנדה וקשי' לי' למעלתו דהרא"ש פסק דלא כראב"י והא לא קשי' למירמי דבריו בפסקיו ותשובותיו אהדדי כמובן אך תו הקשה דמאי איצטרך לאתויי מדראב"י הא לכ"ע נמי כל שקידושי' תופסי' אינה נעשי' זונה וממילא אין הבן חלל כיון דליכא איסורי כהונה והרב ב"ש כ' בסי' ז' ס"ק ל"ה דלראב"י לא איצטרך אלה למעוטי נדה אלא למעוטי הוולדות שמבעילה ב' ואילך אבל שמבעילה ראשונה פשיטא כיון דליכא פסול כהונה לא איצטרך אלה למעוטי וא"כ הכא שהפנוי' נתעברה ממנו אפי' אי ס"ל כת"ק נמי אינה נעשי' זונה ולא הולד חלל אלו דברי פ"ח:
וצריך אני להוסיף על דבריו ולפרשם דהא דפשיטא לי' שנתעברה מביאה ראשונה היינו משום דעובדא דהרא"ש הי' באלמנה שאפשר שתתעבר ע"י ביאה ראשונה ממילא לא נימא שבעלה יותר מפ"א דהרי הרא"ש כ' שם באותה תשובה דלא קיי"ל כאביי דחייש דאפקרה נפשה לאחריני וס"ל למעלתו ה"ה נמי דלא חיישי' שבעלה יותר מפ"א ונתעברה מיד ואפשר שהדין עם מעל' בזה דאפי' אם נימא דאפקרי' נפשי' לדידי' כמה פעמים זא"ז מ"מ נימא מבעילה ראשונה נתעברה דרוב נשים מתעברות ויולדות וא"כ הולד כשר עכ"פ לכ"ע ויפה הקשה:
אבל מ"מ לא נלע"ד דמזנות מתהפכות ואינה מתעברת כ"כ מהר ומידי ספיקא לא נפקא ולא שייך רוב מתעברות ויולדות ומי יודע כמה בעילות בעל אותו רשע עד שיצא העגל הזה וה"ל חלל לולי דרשה דאלה ומכ"ש להסוברי' דבהעראה נעשי' זונה וחללה ובגמר ביאה כבר נתחלל הולד ועי' תוס' קידושי' יו"ד ע"א ד"ה כל הבועל וכו' וצ"ל דה"ק הרב ב"ש דאי לא כתיב אלה ה"א אי מערה ופריש לא נעשי' זונה ואי בעיל אח"כ או גומר ביאתו ה"א דכבר נעשי' זונה והולד חלל קמ"ל אלה וא"כ בלא"ה לק"מ דדוחק שנתעברה מהעראה ראשונה בלא מירוק אבר:
ואמנם לדינא אפי' למאן דלא פסק כראב"י דיבמות ס' ע"א ואין עושה חללי' מאיסורי עשה אין נ"ל פשוט כ"כ דלא ממעטי' נדה מאלה דנימא בן כהן מנדה בביאה שני' יהי' חלל לא ברירא לי הא מילתא מפני שראיתי בחי' רשב"א וראב"י מאלה אתה עושה חלל וכו' לאו למימרא דפליגי רבנן עלי' מעיקרא דדינא וכו' והא דקאמר כמאן אזלא וכו' כראב"י היינו הא דנפקי' לי' מאלה דאלו לרבנן לא נפקא להו מאלה אלא מחללה יתירה א"נ מדלא קאמר מנדה ובעולה עכ"ל ר"ל בתי' השני דרבנן נמי ממעטי' נדה מאלה ואלא מדלא קאמר בברייתא חוץ מנדה ובעולה ש"מ דאתי' כראב"י דלרבנן תרווייהו ממעטי' מאלה וכן נכון לכאורה דלהפסיק ענין לחוד ל"ל דכ' רחמנא את אלה בתיבה חדא נמי סגי להפסיק ענין דבכל דוכתא נמי קיי"ל אתי את דפסיק ונהי דהכא לא הו"מ למיכתב את בלא אלה מ"מ באלה לחוד הוי סגי להפסיק ענין ומדכ' תרי הפסקות את אלה ש"מ תרתי כן נ"ל דעת רשב"א בתי' השני:
ועוד צל"ע לפמ"ש תוס' יבמות ס' ע"א ד"ה שאינו וכו' בסוף דבריהם לחד שינוי מבואר דלראב"י אנוסת עצמו בני' חללי' ונראה דהיינו שיטת ר"ח שבתוס' כתו' למ"ד ע"א ד"ה איכא בנייהו וכו' וצ"ע כיון דבני' מתחללי' היא גם היא מתחללת וה"ל לאו ואינה ראוי להווי' והדרא קו' לדוכתא דהל"ל ולראב"י דאנוסת עצמו לא ישא מא"ל וע"ש בכתו' ל' ע"א הנ"ל וצ"ל דבני' והיא אינם מתחללי' אלא לענין שלא ישא ואם נשא נשוי ותצא בגט דלא חמיר מהעיקור דביאה ראשונה דבעולת עצמו הוי כה"ג והה"נ החילול שנעשה מזה הוי בכה"ג ועוד אין רחוק לשיטה זו דהחילול שנעשה מכל חייבי עשה אינו אלא בעשה דלא עדיף מעיקור החילול שנתחלל על ידו הוא בעשה א"כ החילול מזה אינו אלא בעשה וכיון שזכינו לדין הרווחנו קו' תוס' דיבמות ד"ה ואי אתה עושה חלל וכו' אהת"כ דבעי למילף נדה מק"ו שהקשו איכא למיפרך מה להנך שהן עצמן מתחללת משא"כ נדה דתפסי בה קידושי' ופי' ב"ש סי' ז' ס"ק ל"ה דנהי בחייבי לאווין דתפסי קידושי' איכא עכ"פ איסור זונה רק מלקו' ליכא מ"מ איכא פירכא דבאלמנה לכ"ג איכא מלקו' משא"כ נדה ולהנ"ל ניחא דבת"כ לא תני' האי לישנא תיתי מחייבי לאוין אלא הכי תני מה הני שאין בהן כרת וע"ש פ' אמור וא"כ הא סד"א תיתי מחייבי עשה דנמי אינה מתחללת למלקו' ולכל הפחות מאנוסת עצמו שודאי אינה מתחללת למלקות ובני' חללי' אף אני אביא נדה לכן איצטרך אלה למיעוטי ולראב"י לא אתי אלא למעוטי נדה וחייבי עשה באיסורא קיימי ולרבנן דהפסק הענין אתי למיעוטא חייבי עשה וממילא אימעוט נדה דאי לאו דממעטי' חייבי עשה הוי אתי נדה מק"ו דחייבי עשה והשתא דאלה הפסיק הענין ממילא אימעוט נדה דמחייבי לאווין לא אתי' משום דאיכא למיפרך כקו' התוס' וזה נ"ל יותר נכון מכל הדחוקי' שנאמרו בזה ואין להאריך וה' שנותיו יאריך ושלום לו ולתורתו כנפשו ונפש אהובו. פ"ב יום ג' ב' אדר תקע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: