שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קלד
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג מעוז ומגדול המופלג כש"ת מה"ו דוד נ"י אב"ד דק"ק ק"ד יע"א:
נפשו היפה איותה לדעת דעתי הקלושה במי שעשה קישור שידוכין עם בתו וכ' בהתנאים שבא בכח והרשאה מבתו והפריז סך נדן וקנס וחרם כנהוג ואח"כ מיאנה הבת ובין כך מת האב והבת במיאונה עומדת ומענה בפיה מאיס עלי מטעם ששמעה מפי לוחשי לחישו' שהנער אינו נוהג כשורה וגם כי רבנים וגדולים נתנו עידיהם כי הקול שקר וכי הולך בתום וביושר מ"מ מכיון שיצא קלא כבר נמאס בעיניה אלו דברי היתומה:
הנה דבר זה בנוי על ב' עקרים א' שלא נתרצתה כלל למעשה האב השנית שנתרצית ואח"כ נמאס עליה והנה טענה הראשונה הלכו נימושית האחרונים זצ"ל ה"ה הרב בעל נחלת שבעה והרב ב"ש ודבריהם נוסדו על דברת הגאון שארית יוסף והם קצרו ע"כ אבאר דבריהם ומחלקותם ומה שנלע"ד:
בשארית יוסף סי' ד' מעשה שהיה הבת היתומה נתנה כח והרשאה לאחיה הגדול לקשרה בקשר חתונת והאם לא ידעה מזה ונתנה כח לבנה הקטן ושני האחים כל אחד במקומו עשו קשר וקנס כנהוג ואח"כ נתרצית הבת במעשה אחיה הגדול ולא בקטן ופסק הנ"ל שהקטן פטור מקנס דאין יכול לחייב עצמו על דבר שאינו בידו ולא יבוא לעולם לידו כי מה יש לו כח לקשר אחותו ואפי' להעיטור דס"ל במקנה דבר שלא בא לעולם שאם אין שניהם יודעי' שהדבר לא בא לעולם חייב לקיים דברו ה"נ שניהם יודעי' שאין בכוחו לקשר אחותו שהרי לא הזכיר שיש לו כח והרשאה מאחותו והי' להם להבין זה ואי משו' ביוש שעכ"פ גרם ביוש לצד החתן אונס הוא שהאחותו אינה רוצה ומה אית לי' למיעבד אלו דבריו בסי' ד':
ובסי' ה' כתב באב ששלח בנו להמציא שידוך לבתו ולא יגמור דבר עד שואלו פי האב והלך הבן וגמר הדבר בלי ידיעת האב והטעה אותם שיש לו כח והרשאה מאביו ונתקשר בקנס כנהוג ואח"כ לא נתרצה האב ופסק, האב פטור שהוא המשלח כיון שבנו השליח עיוות בשליחתו כמבואר בחשן משפט סי' קפ"ב והבן השליח פטור כיון שהודיע להם שאינו אלא שליח והמשלח אינו רוצה:
ומזה שפט בנחלת שבעה סי' ח' אות א' ס"ק ב' שאלו לא הודיעו להם שהוא שליח והי' מטעה אותם שיש לו כח והרשאה הי' חייב לשלם קנס ודבריו תמוהים לענ"ד שהרי מסיים שם בשארית יוסף דבלאו ה"נ יש לפוטרו מפני שהוא דבר שאין בידו לעשותו ולא יבוא לידו כמו שפסק כבר בסי' ד' ואע"ג דבסי' ד' מיירי שלא הטעה אותם שיש לו כח והרשאה כבר כ' לעיל שזה הוא רק להעיטור וסייעתו ואנן לא קיי"ל כהעיטור ואין חילוק בין אמר שיש לו כח והרשאה או לא אמר ועוד ה"נ בסי' ה' אין לו כח והרשאה מהבת אלא מהאב והאב גופי' אין בידו לעשות שידוכין לבתו בלא כח והרשאה ממנה הלא לא הי' לו מהבת מאומה:
והרב ב"ש סי' נ' ס"ק ט"ז הקשה אהך תשובה דעכ"פ יתחייב זה הבן משום גרם בושה שאלו לא הטעה אותם שיש לו כח והרשאה לא נכנסו עמו בקושרים ונמצא הוא גרם להם בושה ולא דמי לסי' ד' דלא הטעה אותם ולא גרם להם בושה דאנוס הוא במה שאין אחותו רוצית אבל הכא הטעה אותם ותי' דלא הוי רק גרמא דבושה ולא גרמ' ופטור ובת' השני הוכיח מכח קושי' זו דאין זה גרם בושה דסובר הי' שמסתמ' תתרצה האחות במעשה האח והאב במעשה הבן ומשום כן אמר שיש לו כח והרשאה והשתא שלא רצו הו"ל אונסא ומפני זה החליט דלעולם פטור האב ואפילו בא בכח והרשאה ודלא כנ"ל אלו דבריו ז"ל אלא שקיצר מאוד כדרכו ז"ל:
והגאון בעצי ארזים סי' נ' ס"ק כ"ד הכריע דבאח אינהו אטעי נפשייהו שהי' להם לבקש הימנו שיראה להם כח והרשאה ע"כ פטור משא"כ באב שסתמא דמילתא הבת נגררת אחריו והאמינו שבוודאי יש לו כח והרשאה ולא הי' להם מקום ספק כלל וע"כ אם שקר ענה בם נמצא הוא הטעה אותם וחייב האב לשלם קנס:
דבר שנפתח בגדולים נסתיים בקטן כמוני לפי הנהוג בזמנינו בכתיבת תנאים יש ג' ענינים א' כח והרשאה מבתו והוא רק על הקישור שהיא חפצה בזיווג הזה שלא הי' בהאב שום כח לזווג אותה זולתי ברצונה וחפצה שנית הפרזת הנדן והחיובים כמה אתה נותן וכו' ואין להזוג בזה שום נגיעה וכח כי הכל מהאבות על הרוב והשלישי' קנסות וחרמות ונוהגי' לכתוב מצד העובר לצד המקיים והוא לכאורה על שניהם האבות והבנים מי מהם העובר וגורם הירוס יתחייב בקנס לפי הכתוב בתנאים והנה אם האבות גורמי' הירוס הן בהפרזת נדן וחיובים שלהם או שאינו רוצה להשיא בתו להחתן פשוט דהיינו צד העובר שיתן קנס:
אך אם מי מהבנים אינם רוצים הנה אי הי' כתוב נוסחתינו שהאב מחייב עצמו לפייס בתו היינו צריכי' לדברי תש' הרשב"א שאמר וכי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה ואילו הי' כתוב בנוסחתינו שחייב האב עצמו בקנס להכניס לו הבת עכ"פ והיא אינה רוצית היינו צריכי' לדברי שארית יוסף הנ"ל שאין אדם יכול לחייב עצמו כמה שאינו בידו ולא יבוא לעולם לידו אך בנוסחאותו לא כתוב לא זה ולא זה אלא צד העובר יתן והרי האב אינו עובר והוא לא התחייב עצמו כלל לשלם קנס עבור בתו רק מי הוא העובר הוא ישלם נמצא האב פטור לגמרי ואין אנו צריכי' לכל הנ"ל:
ובהיוב הבת אם ראינו בידו כח והרשאה וכ' בו שהיא נתנה לו רשות לחייב עליה קנס א"כ ידו כידה בענין זה וחייבת היא לשלם קנס לכשיהי' לה מעות של עצמה ויהי' עליה חוב עד שתשיג ידה לשלם אבל אם אינו מפורש בכח והרשאה שהרשית לאביה לחייב אותה בקנס אזי נאמר שלא הרשית אותו אלא לקשר ולזווג ולא לחייבה בקנס ואומדנא אין כאן לומר מסתמא לא יתקשרו עמה בלא התחייבות קנס וא"כ מסתמא כשהרשית לאביה להתקשר גם בקנס הרשית אותו זה אינו אומדנא דמוכח דמסתמא די להם למחותני' בחיוב אביה בקנס אם יעבור הוא ותו לא חשו שהבת תהי' גרמא בניזקא דזה לא שכיחא שהבת תעבור על דעת אביה כמבואר באחרונים הנ"ל סברא זו ובתשו' רשב"א:
אמנם מ"מ יש לה דין מבייש חבירו ולא יהי' אלא מבייש בדברים שעכ"פ בית דין עושין לו דין עד שיפייס איש ריבו ומצוה לגדור בפני פרוצות הנותנות עיניהם באחרים ולבייש אדם ולפוגמו אבל אם אומרת ששקר ענה בה אביה ומעולם לא נתנה לו כח והרשאה אזי פטורה מכלום ומ"מ היכא דאיכא ידים מוכיחות ואומדנות דמוכח שהית' מרוצה ועתה לבשה רוח אחרת יש להחרים על זה ומ"מ לא ימהרו המנהיגים להתיר פרצה כזאת וב"ה אחר שכבר הסכמתי על זה על כל האמור ובינותי בספרים מצאתי בעיקרן של דברים כוונתי לדעת הגדול בית מאיר בסי' נו"ן וברכתי ברוך שכוונתי לדעת הגאון הזה:
ואמנם באומרת האמת שהייתי מרוצה ועכשיו מאיס עלי כבר נאמר שאם יש לה טענה מבוררת במה נמאס בעיניה טענתה טענה כמבואר בי"ד סי' רכ"ח ססע"י כ' בהגהה' וש"ך ס"ק כ"ו שם וב"ש סי' נ' סס"ק ט"ז והי' בזה מקום לטייל ארוכות ובפרט בדברי עבודת הגרשוני אך ראיתי לפר"מ שבנידון דידן אין כאן טענה אלא ששמעה לקול בעלי לה"ר מטילי דופי בבני ישראל הכשירי' והיא כפתן חרש לא תשמע להמיימינים אנשים חכמים וידועים לצדיקים שאומרי' שקר ענו בו ומבטלי' קלא מקמא נישואי' תמיה לי הלזה יקרא מברר טענת מיאוס וחלילה לא יעשה כן ולא ניחא למרי' דאברהם להחזיק ידי מוציאי לעז על בני אברהם יצחק ויעקב וטוב שלא יהי' לשום חכם וצדיק עסק עמה בשידוכי' עד שיקובלו ב' עדים ברורים על קלקול מעשיו וכן ראוי לדון ולהורות:
מ"ש פר"מ דרך אגב שהב"ד יכולי' לטעון קים לי' עבור היתומה וכ' שכ"כ בס' מאמר קידושין אותו הספר לא ראיתי ודיני קים לי לא יהי' לי עסק עמהם ע"ד הנהוג בעו"ה אבל עכ"פ פשיטא ופשיטא אי באמת קים להו להב"ד בשום דין מהדינים יכולים לטעון כן עבור יתום שהם אביה' דיתומים קטנים דוקא שלא הגיעו לתליסר אבל בת שהגיעה לפרק בתולה נישאי' במדינתינו היא גדולה ואין הב"ד נעשין אפטרופס לדקוני והטוען עבורה ה"ל עורכי הדייני' ואין זה ענין לטוענין ליורש וללוקח שבפ' חזקת הבתי' לטעון לקוח ביד אביהם כמובן שאין זה ענין לכאן כלל ודי בזו. מרוב נחיצה הקצרתי בראיות כי לדעתי הכל פשוט ומבואר לחכם שכי"ב וחתמתי בכל חותמי ברכות. פ"ב נגהי ליום ד' י"ב שבט תקע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ.