שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קיב
שלום רב לי"נ הרב המאה"ג המופלא עושה פלא נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה' דוד אב"ד ור"מ דק"ק ק"ד:
קבלתי נועם מכתבו מגלה עפה במי שרוצה לבגוד בהמשודכת שלו ואקרו"ט יש לאל ידם לכופו להכניסו לחופה ע"י מושל העיר ומעכ"ת חושש לו מחטאת מקדש בע"כ כמבואר בש"ע א"ע רס"י מ"ב ומעכ"ת בחכמה של תורה פתח פיהו בדעה בינה והשכל לומר שהרב ח"מ וב"ש השיגו על דברי רמ"א בחשן משפט ססי' ר"ה שכ' במי שכופין בע"כ לקנות אינו קונה ולא נשאר כאן ספק רק משום שעושי' שלא כהוגן והכא אדרבא הוא עושה שלא כהוגן והדר ה"ל כשאר קנין בע"כ דמהני ולית הלכתא כהרמ"א הנ"ל אלו תוכן דבריו והנה להלכה גם אני מסכים עם פר"מ לכופו וכן כבר נעשו כמה מעשים גם נפשי יודעת מאוד.
אמנם האמת כי בחי' למס' ב"ב מ"ח ע"ב עשיתי סמוכי' לדברי רמ"א בשם בעל העיטור הנ"ל דמי שכופין ליקח לא מהני דהנה משנה למלך הקשה אמ"ש מרדכי פ' הניזקי' דאגב אונס מיתה גמר ומקני אע"ג דלא יהיב דמי הקשה מ"ל על זה ממה דאמרי' במס' שבת פר"ע פ"ח ע"א מכאן מודעא רבא לאוריתא והתם אונס מיתה הוה ומאי מודעא איכא והנה ק' עצומה היא ומהתימה כי המרדכי פ' הנזקין שם בעצמו מייתי בסוף דבריו ראי' ממודעא רבא לאורי' דאפי' גבי שבועה באונס מהני מודעא יע"ש ואיך שכח דברי עצמו מני' ובי' אבל הנ"ל בזה דמכאן ראי' לדברי רמ"א הנ"ל דודאי תלוה וזבין מחמת אונס מיתה סברא הוא דאפי' בלא דמי גמר ומקני דהא כל מוכר אונס הוא דזוזי אנסי' כדאי' התם בב"ב מ"ז ע"ב אע"ג דשם מ"ח ע"א מסיק מטעמא אחריני כל אונסא גמר ומקני מ"מ סברא מעלי' היא דהא כל מוכר אונס הוא וכן הוא מסקנת ש"ס בע"ז ע"ב ע"א ע"ש א"כ אמרי' דמחמת אונס מיתה פשיטא דגמר ומקני ולא יהי' אונס גופו קיל מאונס ממונו כל זה במכירה דתחלתה ע"י אונס משא"כ לוקח דכל קנינו ברצון א"כ אפשר אפי' אונס מיתה לא מהני ולכן שפיר הוה מודעא רבא לאורי' דהרי אחז"ל פ"ק דברכות בשר ודם מוכר חפץ לחברו מוכר עצב והקב"ה מכר תורה לישראל ושמח שנאמר כי לקח טוב וגו' נמצא דה"ל תלוה לקח ולא מהני והוה מודעא מעליותא וראיתי למ"ו בס' הפלאה ריש מס' כתובות גבי ברכות אירוסי' על נוסחת מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין שכ' דה"ל תלוה וקדיש יע"ש מ"מ נ"ל לפמ"ש הראשונים דקדימת נעשה לנשמע הי' על תורה שבכתב וכפיית ההר הי' על תורה שבע"פ נמצא הא דכתיב ויתן אל משה ככלתו דמינ' ילפי' שהי' בחי' כלה היינו על תורה שבכתב וזה קבלוהו כבר ברצון והכפיי' הי' על תורה שבע"פ מלתא אחריתי וקנין באפי' נפשי' וע"ז קאי המודעא וא"ש ומוכח כהרמ"א ז"ל:
אך בכל זאת נ"ל נדון דידן שאני ומלתא אחריתי היא ולא דמי לכפוהו לוקח דהרי מבואר שם ב"ב מ"ח הנ"ל דגבי קרבן כופי' אותו עד שיאמר רוצה אני משום דניחא לי' דלהוי לי' כפרה יע"ש בתוס' דכל כיוצא בזה דמחוייב לעשות ה"ל כמכיר' מעתה ע"כ הא דנתחבטו בזה היינו בשכופי' לקדש בעלמא דזה הוה כלוקח אבל זה שהתחייב עצמו בחרם וקנס ואפי' אם שלם הקנס לא נפטר מהחרם ומכ"ש בנ"ד אין לו לשלם פשיטא דבעי כפרה והקידושי' היינו כפרתו וכל קנסי' נמי כפרה הוא כדפסק בת"ה שהבעל חייב לשלם קנס עבור אשתו דה"ל בכלל כפרה והבעל חיי' להביא קרבן עבור אשתו כמבואר ב"מ ק"ד ע"א ויעמ"ש ש"ך י"ד סי' רמ"ח סק"י אעפ"י שיש לחלק קצת בין קנס מתקנת הקהלה לקונס א"ע לעשות דבר וכן צריכי' לחלק ע"כ דלא תקשי ממ"ש מהרי"ק הביאו הרב"י והרמ"א בא"ע סי' קל"ד ויע"ש בב"ש סק"ח מ"מ הכא ודאי לכפרה אתי ולכפרה צריך ויעמ"ש רמ"א בח"מ סי' ר"ז ויעיי' ב"ש סי' נו"ן סקי"ד מבואר שם דמחייב משום בושת וא"כ הוה שפיר כמו קרבן וחמיר לפי דעתי מקנסי תקנת הקהל וכופי' אותו לכ"ע ואין על זה שום חולק:
אלא דלפ"ז לא עדיף מקרבן עצמו שצריך שיאמר רוצה אני עכ"פ אבל לפע"ד אין בזה שום קפידא וז"ל הרמב"ם רפ"ז מה' אישות אבל האיש שאנסוהו עד שקדש בע"כ הרי זה מקודשת וכ' עליו הראב"ד ז"ל והוא שאמר רוצה אני וכ' ה"ה ז"ל ואני אומר שהריזה כמי שמוכר באונס שהמכר קיים כמבואר פ"י מה' מכירה וכו' ולא ראיתי שהצריך שם הראב"ד ז"ל שיאמר רוצה אני אלא כל זמן שהוא עושה הדבר קיים הוא עכ"ל והלח"מ תמה על ה"ה שהרי אדרבא הוא בעצמו כ' פ"י מה' מכירה ה' ח' הלוקח באונס נקרא חמסן כל זמן שלא נתרצה המוכרים והוא גמ' ערוכה ב"ק ס"ב ע"א ולפע"ד לק"מ דה"ה דקדק בדבריו היטב וכ' אלא כל זמן שהוא עושה הדבר קיים הוא ר"ל במ"ש שהוא עושה הדבר דלאו דוקא צריך שיאמר רוצה אני אלא כל שהוא עושה המעשה ההוא אנו אומרי' שמרצונו עשה ולא מקרי חמסן אלא שלוקח בחזקה ויהיב דמי אבל אי יהיב דמי וכופה שיתן לו והוא נותן לו מיד ליד א"כ אנו תולי' דמחמת אונסי' גמר ונתן המקח והיינו רוצה אני ולא באו חז"ל למעט אלא שאין ממשכני' על העולה כמו בחטאת ואשמים אבל יתן או יאמר רוצה אני ליתן ואעפ"י שאפשר שכל זה הוא בע"כ מ"מ אנו תולי' דברצונו מקריב א"כ ה"נ גבי תלוה שיקדש אשה אין לך מעשה יותר מאומרו הרי את מקודשת ואנו תולי' שאמר זה מרצונו אע"פ שע"י כפייה אמרה וב"ה שכך כוונתי ואח"כ מצאתיו בס' מגדל עוז שכ' שם בה' אישות וז"ל ואני אומר איני יודע איך יפול זה הלשון כ"א קדשה הוא בעצמו ואמר הרי את מקודשת אין צורך ללשון אחר ואין לך רוצה אני יותר מזה וכו' עוד האריך שם וסופו מבלבל דבריו כדרך הספר ההוא שנשתבש ע"י מעתיקי' מ"מ מילי מעליותא דאית בי' דרשינן בשמי' וא"כ אפשר גם הראב"ד לא פליג אלא משום דמסתם סתם הרמב"ם אפי' כשאינו אומר הרי את מקודשת אלא שהי' עסוקי' באותו ענין וכמ"ש גם זה במגדל עוז הנ"ל אבל כל שעושה מעשה המורה על רוצה אני פשיטא שמ עיל ואפי להחולקי' בתלוה וזבי' אם אנו רואי' קצת שלא מרצון עושה ועיי' סמ"ע סי' ר"ה מ"מ מודים הכא בנדון דידן שהוא כפרה כל זמן שיש קצת תלי' לומר דניחא לי' דלהוי לי' כפרה תלינן כל מן דין ידי תיכון עם מעכ"ת כשרוצה לכוף א' לקידושי ואין כאן בית מיחוש:
אכן מה שרמז דאפשר דנפיק מני' חורבא לא ידעתי על מה נתכוון אם הוא במ"ש רמ"א בי"ד סי' של"ד ס"א הנה אעפ"י שט"ז שם הרבה להשיב על דברי מהרא"י מ"מ אין דבריו מוכרחים וכבר מחה לי' אמוחי' בחו"י סי' קמ"א ויעמ"ש נקודת הכסף שם (עיי' ח"ס יו"ד סי' שכ"ב) ומ"מ למעשה צריך מיתון קצת ואם יצטרך לכיוצא בזה עוד חזון לפלפל אי"ה. ואם כוונתו כפשוטו שלא יהי' שלום ביניהם פשיטא שהאמת אתו וכן אמרתי להמכ"ד כי לדעתי טוב להפריד בין הדבקים תו אין אתי רק שלום לו ולתורתו ולדעתי אי"ה בל"נ אקח מועד להשיב על קצת מפקפוקיו בתשובה העברה. מ"ד נגהי ליום ג' עשרה בטבת תק"ס לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: