שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קי
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה י"נ הרב המאה"ג המפורסם הותיק מלא עתיק איש חיל רב פעלים כש"ת מו"ה משה פערלס ני' אב"ד ור"מ דק"ק א"ש יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני אודת מי שיש לו אח נעלם ממנו כמה שנים ועתה הגיע עת נישואין שלו אם יש לסמוך על דעת הב"ח דפוסק כמהרי"ב לקדש על תנאי הנה דבר זה נפתח בגדולי עולם בתשו' מעיל צדקה סי' א' הגאון מו"ה אברהם ברודא זצ"ל רצה להחמיר ותלמידו הג' מו"ה יונה לאנד סופר המחבר נחלק עליו והתיר עפ"י אח נעלם והרואה יראה כי כל דבריו דברי אלקי' חיים אין לזוז מהם לדינא וגם קבלתי להקל מרבותי לכן כשבא מעשה לפני בק"ק מ"ד עשיתי מעשה ונעזרתי ממ"ש הגאון הנ"ל על חומרת הגאון מו"ה אברהם ברודא זצ"ל וז"ל גם כי נוטה מדרכו אשר דרך בה מעולם להקל וליחוש לתקנו' של עגונות וכמה חשו חז"ל עליהם וביותר במקום שיש ביטול פו"ר כמה חשו לתקנת אלו קלי עולם חצי' עבד וחצי' ב"ח משום לא תוהו בראו אף כי אלו בני אברהם לא יחוש לתקנת כי אם נסגור עליהם המבוא הזאת לא ימצא להם א' מבנות ישראל היות להם לנשים וכו' עכ"ל לענינינו ע"כ עיינתי אז יישר בעיני ונזדרזתי במצוה זו והאידנא האיר ה' עינינו בס' בית מאיר בקונטרס צלעות הבית שבסוף הספר סי' וי"ו התווכח עם הגאון מו"ה טעבל ז"ל שהי' רוצה להחמיר בענין זה והי' בעיניו כמתמיה' והגאון בית מאיר דבריו לאמיתה של תורה אליו תשמעון ושוב אין לפקפק ולהרהר:
ומידי עברי עיוני בס' בית מאיר אמרתי עם לבי מ"ש והעלה שם דזה אינו בסוג מתנה עמ"ש בתורה אלא בסוג א"א להתקיים בסופו כמבואר בדברי' א"כ הא בהא פליגי תנאי בב"מ וגטין ר"י בן תימא ורבנן ונהי דפסקי' כר"י בן תימא מ"מ האיכא רבנן דפליגי א"כ הרווחנו ק' איך ס"ד לתה"ד דש"ס דילן יתיר עפ"י מתנה עמ"ש בתורה ולק"מ דש"ס קאי לרבנן דבן תימא יבמה שנפלה לפני מ"ש תיפוק בלא חליצה ולא לישתמיט תנא ובלאה"נ י"ל דתלי' אי נישואי' הראשונים מפילי' וודאי עקר הוה מתנה עמ"ש בתורה משא"כ אי מיתה מפלת י"ל מי יימר דעבר יעיי' מזה בתשו' מעיל צדקה ועיי' תוס' כתובות נ"ו ע"א ד"ה ה"ז וכו' שמחלקי' בין מתכוון לעקור וצ"ע קצת. ובתשו' הנ"ל מבואר בפשוטה דסגי בתנאי פ"א בבעילה ראשונה וע"ש בביאור:
ומ"ש דהי' הי' צריכה להתנות כיון שהוא אחר קשר שידוכי' תמהתי הא התחייב עצמו להשתדל שטר חליצה ואפי' לא נכתב סתמא דכל המתקשרי' אדעתא דהכי הוה ופשיטא שאם לא יכול להשתדל אין לך מום גדול מזה ויתבטל השידוכי' ויעי' מזה בתשו' בית מאיר הנ"ל ובאמת שאחיו של ר' משה כ"ץ הי' אצלי ושאלני בשמו כדת מה לעשות ואמרתי לו שאיניני אומר דבר מה שאינו נוגע לדידי וישיב לאחיו שילך לפני פרמכ"ת ני' ואם לא ימצא כת"ר תחבולה בזה לדעתי יתבטלו השידוכי' ונענע לי ראשו הרי קמן דלא נגמר הענין עדיין וצ"ע קצת בתוס' ר"פ הכותב סוף ד"ה כדר' כהנא וכו' ע"ש:
ומה שפר"מ התפלא שלא הוזכר תנאי בשעת פריסת כיסוי ההינומא בשחרית דהוה חופה לחד דיעה סי' נ"ה ס"א בהגה' איברא התם לענין קנין וכדומה וכשכבר נתארסה מקודם וכמנהג האיטלי' וספרדי' אבל להיות זאת החופה לחוד קונה לענין איסר והיתר בלי אירוסין ואין החתן שם באותו מעמד זה לא עלה ע"ד מעולם ע"כ לא תיקנו בזה שום תנאי מעולם וכבר אירעו מעשים בימינו שנתבטלו השידוכי' אחר שכיסו ראש הכלה והלכה והיתה לאיש אחר ואין פוצה ומצפצף פיו:
והנה בנוסחת התנאי הי' קצת שינוי בין הנוסח שבנב"י ובין הנוסח שלי ואחר מעשה כתבתי להגאון הרב מהו' יודא אויש זצ"ל בפראג והודעתי' טעמא דידי וישרו דרכי בעיניו והעתיק לי נוסח שבפראג מקוד' הגירוש וחתמו עליו גדולי עולם והוא מסכים הולך עם נוסח שלי מ"מ כיון דבעיקור הדין אין נפקותא כ"כ לא אביתי להעתיקו הואיל ונפיק מפומי' דגברא רבא נב"י זצ"ל אך דא צריך לאודועא מ"ש שם בסוף שלמחר אחר בעילת מצוה כתבו וחתמו גביות עדות ונתנו ליד האשה להיות לראיי' בידה ליום מועד אעתיק נוסחא דידי שאינו בלשון עדים אלא בלשון ב"ד ופס"ד והב"ד יושבי' וגובי' העדות בדרישה וחקירה על כל הנעשה ופוסקי' הדין שעפ"י גביות עדות זו אין אשה זו זקוקה ליבום זה בשום אופן כשיארע מקרה ככל התנאים המפורשים ואם אולי ח"ו תצטרך לכך אינה צריכה לשום הוראה עוד אלא הכתב הזה הוא לראיי' בעלמא שכך הורה לה המורים:
וטעמא קאמינא דאם נצטרך לזה אחר זמן רב וכבר מתו העדים ונשכח הדבר ונבוא להתיר יבמה לשוק עפ"י עדות שבשטר מפי כתבם למה לנו להכניס לכתחילה בהוראה זו אך כשכבר נפסק הדין עפ"י ב"ד ששאלו מהעדים מפיהם ממש וכתבום בתורת פס"ד וחתמום בתורת ב"ד לא בתורת עדי' אזי ב"ד האחרון הרואי' פס"ד זה אינן מגבים עדות בכתב כ"א רואי' פס"ד והוא כשר בכתב כמו בע"פ דבעדו' גז"ה הוא עפ"י ולא מפי כתבם וכן צ"ל שאפי' בהוראה אינו נעשה זקן ממרא וממרא על כתב הוראת ב"ד הגדול דכתי' עפ"י הדבר אשר יורוך אבל בלא"ה מועיל בכתב טפי מעפ"י דהתם אשר ירשיעון אלקי' כתי' ולא ע"פ ובתשו' א' הארכתי והבאתי ראיות ברורות לזה ולע"ד שלרבינו סעדי' גאון ז"ל אפי' בד"נ אם ג' דייני' הראוי' לכך מקבלי' מפי ב' עדי' בדרישה וחקירה ממש וכתבום בתורת גמ"ד שכך אמרו העדים ושולחין אותו הקבלה לב"ד של כ"ג כהווייתן יכולי' לגמור ד"נ בכ"ג עפ"י מכתב השלשה ולא מקרי עד מפי עד ולא מפי כתבם כיון שנעשו עפ"י שלשה דייני' ובתורת פסק על הקבלה שנקרא גמ"ד כמבואר בתוספ' סנהדרין י"ט ריש ע"ב נמצא הני ג' דייני' הוה ב"ד לגבי העדי' וכעדים לגבי ב"ד של כ"ג ובזה יובנו דבריו שהתפלא רמב"ן בפר' שופטים על פסוק על פי שנים עדים ע"ש ונהי שאיני מחליט כרבינו סעדי' גאון ז"ל בד"נ מ"מ בעלמא צ"ל כ"ע מודים וא"כ מהיות טוב שיוכתב כתב פסק ב"ד ליד האשה עפ"י הנוסחא המועתקת פה והרי אני אומר להחמיר ולא להקל הנה בתחלה יכתב בשטר לשון גביות עדות שבנב"י קמא דף ס"ב ע"א עד סוף התשו' ושוב הוספתי נוסח במותב תלתא וכו' [כמבואר בסי' שאחר זה] ותן לחכם כמותו ירבה ויחכים עוד. פ"ב כאור בקר ליום עש"ק חזון תקפ"ג לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: