שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן פח
שלום וכ"ט לא יחסר קורטב לה"ה הרב המופלא ומופלג כבוד מה"ו יעקב נ"י אב"ד דק"ק ביטש והגליל ובצירוף ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו:
יקרתם הגיעני אודות העגונה אשת ר' גאדיל בן אברהם הארבאווי הנה עונה זו אינה יפה לצאת כי מיום בואי הנה ממרחץ באדען הקיפוני טרדות רבות ואלו לא דחקו מעלתם את השעה עלי הייתי מבקש הרווח זמן מה אך נעתרתי לבקשתם הפעם להשיב בקיצור נמרץ:
הנה ג' מיני עדיות יש בהיתר זו א' עדות האשה עצמה שאמרה מפי נכרים מסל"ת שאמרו לה מיד בזמן ההוא וז"ל בעלך נמצא שם ושם והוא כמהלך יום א' מהכא להתם ואנו היינו אצל המציאה וגם הכרנו אותו היטב וגם נקבר שם במקום שמצאו אותו ע"י עמים ואף יהודי' הי' שמה:
ב' עדות הגוים שאמרו למלמד דארט האט מאן געפונדען אברהם הראבאווי זיין זון דערטרונקען מיר קענען איהם גאנץ גוט והלך המלמד שם והכירו מיד בט"ע גמור בדקדק היטב שהוא גאדיל בן אברהם הראבאווי זה עדות השני':
ג' עדות המלמד שהכירו מאוד בחייו ולא נשתנה במותו מכמות שהי' ומצאו סמוך על חוף המים ורגליו עודם נוגעת במים ומצא סימן בגופו לעביר פלעקיל בכתף גדול כמו פרוטה נחושת שלא ידע אדם מעולם מזה סי' כ"א אמו של גאדיל אמרה טרם ידעה מעדותו של המלמד שבנה יש לו לעבער פלעקיל בכתף ימין והמלמד הנ"ל שהוא סייע לקברו עם הערלים בעלי הרפסודות שמצאוהו תחלה:
והנה מצד הזכרת שמו ושם אביו ועירו מצאו די בשני עדות האחרוני' וגם גוי מסל"ת הראשוני' שאמרו לנוכח האשה בעלך נמצא שם ושם מסתמא הכירו האשה בטוב והיא הכירה אותם כמובן מתוך העדות שהי' שכיניהם ומכירים ועל גאדיל בן אברהם נתכוונו יעיי' קונטרס סי' שכ"ח וסי' שע"ה וגם בעדות השני שלא הזכירו אלא שם אביו ועירו ולא שם הנמצא מ"מ על הראבאווי הסמוך לגלילותם נתכוונו עיי' תשוב' מהר"מ לובלין סי' ו' ואין אברהם שם אלא זה ואין לו בן הנאבד אלא גאדיל זה ה"ל כהזכיר שמו עיי' ק"ע סי' שמ"ז ועוד הרי המלמד היהודי הלך עמם וראה זה ואמר שהוא גאדיל נמצא מפאת הזכרת השם אין ספק בעדיות הללו:
וכן מפאת דהצריך הרי"ף והרמב"ם לומר וקברתיו נמי אין פקפוק דהרי בעדות הראשון הזכירו קבורה וכן בעדות השלישי ובעדות השני נהי שהם לא קברוהו מ"מ עפ"י דבריהם הלך היהודי לשם וקברוהו:
אך בענין גוי מסל"ת עדיף עדות השני מן הראשון דהראשונים באו ואמרו אל האשה עצמה ולדעת הר"ן כיון שלא אמרו קישור דברים מחזי כמתכוונים להעיד משא"כ בעדות הב' שאמרו כמגיד חדשות להמלמד שלא במקום האשה הוי שפיר מסל"ת טפי אע"ג דהר"ן לא מחלק בהכי אלא לעולם בעי קישור דברי' היינו דוקא כשבא ואמר מת פלוני ומה לו להגיד אם לא להעיד וכל שנתכוון להעיד לא הימנוהו אבל באותן הזמני' באותן הגלילות בשטף מים רבים שכל עולם הי' עוסקים ובאים בהצלת פלטתם הנשארת ומדברים ונושאים ונותני' באנשים נפרדים ונמצאים א"כ די לנו לחחמיר כשאומר הגוי להאשה שם נמצא פלוני לא באו אלא להגיד חדשות ממה שהי' כולי עלמא עסוקים בו והוה כקישור דברים ואולי י"ל בזה ק' ריב"ש דמייתי בית שמואל סי' י"ז ס"ק ל"ח וק"ל ועיין חילוק כזה בק"ע סי' מ"ה וסי' סמ"ך:
אמנם בחששא דלמא אשתהי שעה א' חוץ למים טרם הכירוהו המוצאי' אותו ואיתפח ואישתני דין זה צריך עיונא רבא הנה ביבמות קט"ו איבעי' להו עד אחד במלחמה אי חיישינן לבדדמי ופשיט משני ת"ח ומים כמלחמה דמי ודחי התם דאמרו אסקנהו קמן וחזנהו לאלתר ואמרי סימני' ולא מיפשטא איבעיי' וכ' הרי"ף ומביאו הרא"ש דמ"מ איפשטא מעובדא דדיגלת ולכאורה מבואר דס"ל דאפי' אי לא חיישי' לבדדמי מ"מ בעי חזנהו לאלתר דהרי לקמן בעובדא דדגלת בעי' חזנהו לשעתי' וס"ל הכי בשמעתין מילתא אהדדי איתמר דחזנהו לאלתר וגם סימני' אי חיישי' בדדמי בעי' תרווייהו לאלתר וסי' ולמסקנא דלא חיישי מ"מ לאלתר בעי':
וזה נראה נמי דעת רש"י שכ' דבעי' סימני' משום דבמים משתנה צורתו והקשו עליו בתוס' דהא מיא צמתו י"ל דס"ל דוודאי ביבשה אחר ג' ימים משתנה לגמרי כמוכח מעובדא דאבי' בן ירבעם משא"כ במים אינו משתנה אלא מקצת באופן דמי שמעיד ואינו אומר בדדמי יכול להכיר אבל מי שאומר בדדמי עשוי' לטעות ע"י השינוי מקצת וע"כ אם אינו אומר לאלתר אפי' לא יאמר בדדמי אינו יכול להעיד דנשתנה לגמרי לכן בעי' לאלתר עכ"פ ואז ליכא אלא חשש בדדמי מכח קצת שינוי שע"י המים לזה בעי' סימני' אבל סי' להוציא מחששא בדדמי זה נראה דעת רש"י ולכאורה כן דעת רי"ף ונמצא איפשטא איבעי' מעובדא דדגלת דסגי בחזנהו לחוד בלי סי':
אלא שקשה איך אפשר למיפשט איבעי' מהתם דלמא באמת סי' נמי הוו התם והש"ס לא נחית לכך אלא למיפשט הא דריב"ב לקולא פליג דעל סי' לחוד לא סמכו דדלמא לאו דאוריי' וע"כ אט"ע וא"כ תפשוט דריב"ב לקולא ומשני מיא צמתי וחזנהו לשעתו ולעולם עם סי' והש"ס התם לא נחית לכך ומנ"ל דאיפשטא איבעי' ועיי' ב"ש סס"ק פ"ז ועיי' קרבן נתנאל פ' האשה שהלכה סי' ב' שרצה להשמר מק' זו ולא הועיל כלום:
ולכאורה י"ל שיטת הרי"ף על אופן זה דהנה שיטת רוב הפוסקים דבעי' חזנהו לשעתו ממש עד שעה שניי' אבל עכ"פ שעה א' סגי ומייתי לי' ב"י בת"מ סי' מ"ט מדנקט לשעתו ולא נקט לאלתר משמע שעה עכ"פ יהיבנא לי' לשהות ביבשה ועדיין ניכר ע"ש והנה יש לתת לב דבעובדא דדגלת אמרי' וחזנהו לשעתי' ובעובדא דשני ת"ח איתא וחזנהו לאלתר הלא דבר הוא וע"כ כך הוא אי אשתהי שעה נשתנה לגמרי שא"א להכירו אפי' לא אמר בדדמי אבל עד שעה משתנה קצת פורתא פורתא ואפשר להעיד כשאינו אומר בדדמי אבל מי שאומר מאומד אין לסמוך עליו אלא לאלתר ממש משו"ה באיבעי' דשני ת"ח קאמר דחזנהו לאלתר ממש ודקדק אסקנהו קמן שלא שהה רגע בין העלאה ממים לראיי' א"כ בדגלת דלא חזנהו לאלתר אפי' אמרי סימני' שפיר איפשטא מההוא דדגלת דסגי בחזנהו לשעתי' ולא לאלתר דאין לומר דלמא סי' אמצעי עם חזנהו לשעתי' מהני וחזנהו לאלתר בלא סי' והתם בדגלת הוה נמי סי' אמצעי וכנ"ל ז"א דמי הכריח הש"ס ולא אמר חזנהו לאלתר בלא סימני' ואמר דחזנהו לשעתי' ובסימני' אע"כ לא בעי סי' ואיפשטא איבעי':
א"נ י"ל באופן אחר בדקדוק יתור לשון הש"ס דאסקינהו קמן שכלו יתר אבל נ"ל עפ"י מ"ש מהרי"ט ח"ב חא"ע סי' ל"א אע"ג דבוודאי אשתהי אפי' לא חזינן בי' דאתפח מ"מ אמרי' חזקה אשתני וקיי"ל נמי ספק אשתהי ספק לא אשתהי אזלי' לחומרא וחיישי' מ"מ בספק אשתהי אי חזינן דלא אתפח כלל אמרי' חזקתו לא אשתהי דאל"ה הוה חזינן בי' סימני תפיחה ושום שינוי אלו דבריו ז"ל אומר אני דהיינו בשני עדים דליכא למיחש בדדמי א"נ אפי' בע"א לבתר דאיפשטא איבעיי דלא חיישי' בדדמי סמכי' על ההיכר שלא אתפח כלל ומדלא איתפח ש"מ לא אשתהי אבל בע"א להס"ד דחיישי' בדדמי א"כ חיישי' שמא לא עיי' יפה יפה ויש בו קצת שינוי ולעולם אשתהי והא"ש דמדקדק הש"ס גבי ב' ת"ח דאסקנהו קמן דאי לאו דאסקנהו קמן ממש לא הוה תלינן דחזיונהו לאלתר דלמא אשתני ולאו אדעתי' אבל לקמן איפשטא איבעי' בסוגי' דדגלת ואמרי' דחזנהו בשעתי' דאסקי' ולא דאסקו' קמן אלא אנן תלינן מספק דחזנהו בשעתי' דאסקינהי מדלא אשתני לאפוקי אם ידעי' דאשתהי כנ"ל ליישב דעת הרי"ף דמאלו הדקדוקים ס"ל דאפשטי' אבעי' דלא חיישי' בדדמי:
אמנם ר"ח שבתוס' וכן משמע דעת התוס' ורא"ש (דלא כפנים מאירות) דלא איפשטא ולחומרא וכ' הרא"ש דהראב"ד ס"ל דאיפשטא לקולא מעובדא דחסא והרא"ש דחי דבמים שיש להם סוף שרואה כל סביביו ושוהה עד כדי יציאת נפש ליכא משום בדדמי אבל במים שאל"ס שייך בדדמי ולעולם לא איפשטא איבעי' ביאור הדברי' דס"ל לראב"ד כי היכא דבמים שיש להם סוף לא חיישי' בדדמי דלמא סבר ששיער שיעורא דיציאת נפש וטעה בדמיונו ה"נ לא חיישי' במלחמה דלמא סבר שמת ולא מת דעבדי לי' סמתרא וכן לא חיישי' באסקוה דלמא טעה בדמיון הצורה והרא"ש דחה דבמים שיש להם סוף אין ספק מת עצום כל כך לדמותו למלחמה רק מים שאין להם סוף דמי לי' דאיכא מחילה של דגים וכי האי גוני מ"מ נשמע מזה משאל"ס דומה לזה והתם אם נשאת לא תצא אפי' בע"א ש"מ דעכ"פ חששא דבדדמי לאו חששא דאוריי' היא:
נהי דכל שריותא דאשה עפ"י ע"א אינו אלא מדרבנן מ"מ השתא דשרי עפ"י ע"א הך חששא דבדדמי איננו אלא חשש דרבנן ואם נשאת לא תצא והתוס' העידו שמתירין נשותיהן של הנטבעי' בט"ע לחוד ואולי סמכי' על ר"ת שכשגופו וצורתו שלם יכולים להכיר היטב בט"ע ונ"ל שיש לסמוך עפ"י הנ"ל דהרי למ"ד סי' דאוריי' ע"כ האי סי' דבש"ס הוה כמו א"נ סימני' וסגי בט"ע לחוד ולמ"ד סי' לאו דאוריי' דבעי חזנהו לאלתר וגם סי' היינו אי חיישי' בדדמי והוה רק ספק איבעי' כדרבנן וגם ספק פלוגתא דסי' דאורייתא ע"כ סמכו התוס' בזה על סברת ר"ת דבגופו וצורתו שלם סמכי' אט"ע לחוד בלי סי' ואמנם כ' טעם אחר דמתירין נשותיהן של הנטבעי' משום דמאן דלא ראה הטביעה ולרוב הפוסקים בעי' גם דלא ידע הטביעה לא שייך בדדמי והטור הרכיב ב' הסברות יחד דמי שלא ראה או ידע הטביעה וגם צורתו וגופו שלם מתירי' ע"י ע"א ועיי' ב"ש סק"ץ וכ' מהרי"ט בתשו' שי' ל"א הנ"ל דוקא כשראה או ידע מטביעתו של פלוני זה אבל כשידע שנטבע ספינה עם כמה אנשים יש ניצולו ויש מתו ומצא א' והכירו לא שייך בדדמי דלמה לו לדמותו לזה יותר מלזה הלא לא שמע על אדם פרטי שנטבע ע"ש ונראה ק"ו בנדון שלפנינו שביום הזעם ושטף מים רבים הי' כל הסביבות בספק ולאחר זמן יום או יומים הי' מחפשי' ומוצאי' כמה אנשים נטבעו ומתו וכמה שבו בחיים לביתם כידוע ומפורסם א"כ בהך נידון שלפנינו בעדות הגוי' הא' והב' לא ראו ולא ידעו מטביעתו של זה ר' גאדיל יותר מאיש אחר כי הרבה אלפי' הי' בספק אך על עדותו של יהודי יש פקפוק שכבר שמע מהערלי' שמצאו את בנו של אברהם הראבאווי א"כ יאמר בדדמי שהוא הוא:
והשתא נחזי מאי דקמן בנידון שלפנינו אי חיישינן לספק אשתהי לכאורה נוכל לסמוך על מהרי"ט הנ"ל כיון שהכירו בט"ע גמור נימא חזקה לא אשתהי אלא דשדיתי בי' נרגא דאי חיישי' בדדמי לא סמכי' אהיכר ט"ע של הע"א או גוי מסל"ת הנה להרי"ף וראב"ד איפשטא בעיין לקולא ולר"ח נמי דלא איפשטא ע"כ הוכחתי דליכא אי' דאורייתא וכיון דאיכא היכר בצורה שלימה וגם לא ידעו הטביעה א"כ להתוס' והרא"ש וטור לא חיישי' לבדדמי וב' עדיות הגוים מסל"ת דאפי' להר"ן דבעי קישור דברים ועוד איכא עד ישראל דעפ"י התוס' מועיל אע"ג דידע שנמצא א' בן אברהם וחזי לאצטרופי דעת המריא"ן לב בכמה תשו' דס"ל כל עד המעיד עפ"י עד אחר אפי' עפ"י גוי מסל"ת תלינן לקולא שהעד הראשון אלו הוה קמן הוה אמר שראוהו לאלתר ונחלקו עליו הרשד"ם ומהרי"ט בהרבה תשובות וכן מוכיח ברא"ם אבל עכ"פ עשוי לחזק בו סברת מהרי"ט כיון שעכ"פ חזינן דלא אתפח כלל וצורתו דומה ממש בט"ע בלי שום שינוי נימא אלו הוה סהדי קמא קמן בודאי הי' אומר שראוהו לאלתר:
ועדיין לבי מהסס לסמוך על גיבובי קולות הנ"ל וכשאני לעצמי מה אני ובשגם שמצאוהו רגליו בתוך המים שהנראה שלא מצאוהו אדם צף עפ"י המים והוציאוהו דא"כ לגמרי הי' מוציאו אלא מהענין נראה שהמים פרצו גדרם ביום זעם ואח"כ כשחסרו המים נעשה היבשה ממילא נמצא הנטבע מונח על היבשה והיות המים חוסרי' והולכי' לאט לאט ע"כ עודנו רגליו מונחי' בתוך המים וא"כ הרי אשתהי הרבה כי חסרון המים איננו לשעה קלה וא"כ קשה עלי לסמוך על הנ"ל לחוד עיי' ק"ע סי' רמ"ט סברא להקל בזה:
והנה מה שנמצא בו לעבער פלעקיל על כתף ימין אע"ג שהעד לא ידע שיש להיות בו סי' ההוא מ"מ כיון שהאם אומרת כך הוה סי' המועיל ואע"ג דהאם היא חמותה דה"ל מחמש נשים שפסולות להעיד היינו לומר שמת בעלה וכיוצא בזה אבל אחר שהיא לא ידעה מהסימן שאמר העד וכיונה הסי' מהימנא וק"ו ממה ששנינו בגטין כ"ג ע"ב שהנשים שאינם נאמנות לומר מת בעלה נאמנת להביא גטה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח ונראי' קל וחומר הדברי' השתא התם שעל זה אנו דנין שמא הכתב מזויף מ"מ נאמנת לומר בפ"נ ובפ"נ מכ"ש הכא שהסי' מוכיח יותר שנאמנת:
אך מי יערב לבו לומר שיהי' זה סי' מובהק ביותר שאיננו נמצא בא' מאלף שהרי לעבר פלעקל מיעוט המצוי הוא וצמצום מקום אין כאן על כתף ימין שאין זה דומה לנקב יש בצד אות פלוני' שמצומצם טפי בודאי מה שאמר העד וכיון מדת עגולו כעין פרוטה קטנה של נחושת ואי הי' גם האם אומרת כן אפשר דכיון מדת עגולו כזה הוה סי' מובהק אך לא הוזכר זה בדברי האם ועכשיו אחר שכבר שמעה שהעד אמר כן תו לא מהימנא משום דהיא מחמש נשים שפסולות להעיד וקשה לסמוך על הסי' הזה ג"כ:
איברא מ"מ נ"ל נהי דסי' מובהק ביותר לא הוה סי' אמצעי מיהת הוה וכיון דאיכא נמי ט"ע גמור אע"ג דאיכא ספק אי חזנהו לאלתר איכא לצרופי כל הקולות הנ"ל דהתוס' והרא"ש ומהרי"ט ומהריב"ל ולהתיר אתתא אשת ר' גאדיל בן אברהם הראבאווי להתנסבא לכל גבר דיתצביין ויושיבו ב"ד של ג' ויעיינו בדברים הללו ויתירוהו כמבואר בש"ע סי' י"ז סעיף ל"ט וב"ש ס"ק קכ"ד וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד. פ"ב יום ב' י"ג אלול תקעז"ל.
משה"ק סופר מפפד"מ: