שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן עה
שלום ורב ברכות ושובע שמחות במשכנות מבטחות לה"ה הרב הגאון המא"הג חרוץ בעל פיפיות תל תלפיות לו מלתעות כפירים ושיני אריות כש"ת מו"ה מאיר צבי נ"י אב"ד ור"מ ד"קק סמבור והגליל יע"א:
נעימות ימין צדקו הגיעני שלהי אדר ובקש ממני לעיין בשאלה זו אשר כבר נפתח בגדולים ואחר אחרון תהה על קנקן ריקם לחוות דעתי העני' ופר"מ לא הניח מקום ולא אשיב פני רכ"ת ריקם אבא בקיצור נמרץ כי יומא קא גרים לקצר בקצירת אומר ולחכם כמיתו יספיק הקיצור:
וז"ל השאלה. האשה העגונה מ' אסתר בר"מ מעיר חערוב הסמוך לכאן ישבה גלמודה מבעלה ערך שלשים שנה ושמו הי' באלי ונלקח לצבא המלחמה והעידה אשה א' מפה ששמעה מעני א' שבאלי מסאמבור מת ותורף הענין מבואר בג"ע ובתשובתי שכתבתי להתירה אשר הי' למראה עיני מח' הגאון המובהק מהר"ז מרגליות זלה"ה והסכים עמי להתיר בתשובתו שכ' אלי וכשבאת האשה לקחת חליצה נשמע שהאשה המעידה חוזרת מעדותה ושלחו אחרי' הב"ד ואימו עלי' בת"ע ואמרה כי לאשר נכמרו רחמי' על האשה הוסיפה לדבר מה שלא הגיד לה העני ממות בעלה כלל וכי נזדמן שהעני הנ"ל עוד הי' אצלה והכחישה שלא אמר לה מבאלי ומצדקת דבריה ואומרת שראוי לקבל תשובה על עוונה והאשה לא תסמוך עלי' ובעת שהעידה היתה חושבת שלא יועיל כלל עדותה ואח"כ היתה דואגת שלא יבנה שום היתר על דברי' כי סופר לה פ"א שנזדמן שאחרי שהותרה אשה עגונה בא בעלה עכ"ל:
אלו הוינא התם לא הייתי שולח אחרי האשה המעידה לשמוע דברי' כלל כיון שהגידה כבר ודין הוא אפי' בעדות נשים שאינו כשר מה"ת רק מדרבנן מ"מ הגדה הראשונה היא עיקור כמבואר בתשו' הר"ן סי' ל"ד וסי' מ"ז האמת טעמא בעי מנ"ל לפשיטות כ"כ דבעדות נשים אי יהיב טעם ואמתלא לא יהי' חוזר ומגיד והנה בש"ס סנהדרין מ"ד ע"ב ת"ר מעשה באדם א' שהי' יוצא ליהרג וכו' והעדים לא תהא להם מחילה לעולם ואמרו חכמים להחזירו א"א שכבר נגזרה גזרה אלא יהא קולר תלוי בצוואר העדים ופריך פשיטא כל כמיני' ונראה מפירש"י דלא גריס פשיטא אלא וכי כל כמיניה ופירש"י וכי נאמן הוא דחשדינן לי' לסהדי למימר יהא קולר תלוי בצוואר העדי' ומשני לא צריכא דהדרי בהו סהדי ופריך וכי הדרי בהו מאי הוי כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ופירש"י או דבר המכחיש את הראשון דכתי' אם לא יגיד אהגדה קמייתא קפיד קרא ואפי' מיחשדינהו נמי לא מיבעי' דאיכא למימר דהאי דהדרי בהו דאמרי מה לנו לחוב בדמו של זה עכ"ל כונתו אע"ג דהדרי בהו יש לנו לומר דבריהם הראשונים אמתיים ועכשיו אומרי' מה לנו לחוב בדמו של זה ולא הי' לחכמים להוציא עליהם לעז לומר הקולר יהא תלוי כי אין כאן קולר וההריגה ראוי לו ומסיק ש"ס ל"צ אע"ג דיהבי טעמא למילתי' כעין עובדא דבעי מיכסא וכפירש"י שהטעם הי' ממש מבואר ונגלה שהחזרה אמת והעדות שקר ומ"מ נהרג בנו של שמעון בן שטח מגז"ה כיון שהגיד וכו' ובכה"ג מוציאי' לעז של קולר על העדי' הארכתי קצת בפי' כונת רש"י יען ראיתי מזדנדין בדבר:
ומ"מ מאריכות הש"ס כגון עובדא דבעי מיכסא משמע ודאי כגון האי עובדא שאפי' לפי דבריהם האחרונים וטעמם לא הי' ראוי להם לעשות כך שמרוב קצפם ושנאתם על שמעון בן שטח אין ראוי להעיד עדות שקר עלי' ועל ביתו ע"כ הגדה ראשונה הוה הגדה עיקרית ואין לזוז ממנה והקולר תלוי בצוואר העדים אבל אי הוי יהבי טעמא שראוי להעיד עדות שקר בעבורו ואלו אתאי לקמן היינו אומרי' להם צאו והעידו בשקר א"כ אפשר הגדה ראשונה מעיקרא לא הוי הגדה כלל וכשנשמע טעם כזה בחזרתם נקבל הטעם מהם ולא יהרג או אפשר לומר דמ"מ יהרגו רק לא נוציא לעז לומר הקולר יהי' תלוי:
והנה בכתובות י"ח ע"ב העדים שאמרו כ"י הוא זה ופירש"י שהי' מעידי' על חתימתם לקיים השטר ונדחק מאוד בשיטה מקובצת מה בעי רש"י בזה ונראה דפני יהושע נתקשה במחמת נפשות הרי כדין עשו שלא יסתכנו בנפשם בשביל הפסד ממונו של זה ואין כאן הגדה ראשונה כלל ומ"ט יאמנו בלי מגו ומאי הוה להו למיעבד ומה שתירץ שם דהעדות האחרון ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו אינו נראה דהאחרון אינו בגדר עדות אלא ביטול דבריהם הראשונים שלא יהי' הגדה שאם נצטרך עדים לבטל הגדה ראשונה לא יועיל עדותם דה"ל חוזר ומגיד ומעיקרא לא קשיא אע"כ צריך להניח סברא כיון דדינא הכא שאם אומרי' לעדי' חתמו שקר ואם לאו נהרג אותם יחתמו שקר ולא יהרגו א"כ החתימה כלא הי' ואינה בגדר הגדה כלל וכשנותני' טעם ואמתלא כזה לדבריהם לא הוי חוזר ומגיד ולא הכחשה לדבריהם הראשוני' כי כך יפה להם ולא נצטרך עדות על זה אלא השטר איננו ועכ"פ לא מגבינן בי' וקושי' פ"י עצומה:
ונ"ל להשמר מזה פירש"י שהי' מעידי' לקיים השטר דודאי אה"נ אי מיד כשיצאו מהסכנה באו לב"ד וגילו הדבר כך אירע לנו וכך הי' מעשה אע"ג דבעלמא הוי בכלל חוזר ומגיד כיון שכבר יצאו מהב"ד או חתמו שטר דהוי כחקירה בב"ד מ"מ הכא שנתנו טעם שבשבילו ראוי להגיד שקר בראשונה חוששין לדבריהם האחרונים אך הכא המתינו עד שבא השטר לכלל גביי' וקיום ב"ד ועוד בסיפא דמתני' כבר נתקיים ע"י אחרים ומדשתקו עד עכשיו נהי דלא משוו נפשיי' רשעי' במה שנתעצלו ושתקו בשב ואל תעשה מ"מ בכלל חוזרים ומגידים הם ולא מהימני כנלע"ד:
נחזור להנ"ל דמנא פשיטא לן דבדרבנן אפי' יהבי טעמא וסברא לדבריהם האחרוני' שלא יאמנו לחזור מדבריהם והנלע"ד דבר זה מפורש בדברי השואל שבתשו' הר"ן סי' ל"ד שכ"כ וז"ל א"כ הוא שיכולים לסתור דבריהם כל זמן שלא נחקרה עדותן בלא אמתלא גם אחר שיצאו מב"ד אפי' בעדות דלא בעי חקירה א"כ אם נפסק הדין ונפרע החוב ונאכל הדבר או נישאית האשה ויחזרו העדים ויאמרו מבודין אנו ההשיב ישיב הממון ותצא האשה מאישה וזה מן התימה עכ"ל השואל וע"ז השיב הר"ן כל שנגמרה עדותן קרוי הגיד וכל שלא בעי חקירה הרי נגמרה עדותן אלא שבסי' מ"ז כ' שצריך שיאמרו עכ"פ במקום הגדה לאפוקי בשוקי בראי דלא ע"ש ובזה זכינו לעמוד על דעת הראשונים ז"ל דרכיה דרכי נועם וכיון שהי' כח ביד חכמים להאמין לעדות זה אפי' פסולים אם תקנתם קלקלה שאחר לא יתקנו ג"כ שהגדה ראשונה שבב"ד היא עיקרי' ומינה אין לזוז א"כ שהותרה וניסת יאמרו העדי' מבודי' היינו ונוציא אשה מבעלה ע"כ הי' כח בידם לתקן גם זה כיון שהגיד שאח"ו:
וכמדומה לי שלא עמד על זה בעל חלקת מחוקק סי' י"ז סקי"ז והיות כל הס"ק ההוא צריך עיונא ע"כ אברר הדברי' בעזה"י עיין לקמן סי' קט"ו ובב"ש סק"ג מבואר דלרמב"ם ורמב"ן וסמ"ג נאמן הראשון אפי' להפסיד ממון של שני ודלא כהירושלמי שברא"ש פ' המדיר סי' ט' דאמר ע"י עדים אלא כפשטות ש"ס דמסתים סתם פלוני חכם טיהר הכתם ואשתכח שיקרא והרא"ש לענין ממון ס"ל כהירושלמי דבעי' עדי' להכחיש העד האומר משמו של ראשון אבל לענין איסור והיתר מסתברא להרא"ש קבלת רמב"ן שהראשון נאמן להכחיש את זה האומר משמו ובר"פ שבועת העדות כ' רא"ש דלא תיקשי מהתם אקבלת רמב"ן משום דעכ"פ לא היתה צריכה לעדותו של זה אלא הי' די לה שתאמר משמו בב"ד ואע"ג דמכאן ולהבא מהימנינן לי' להמכחיש מ"מ איהי אפסדה נפשה שהשביעה אותו כלל ולזה הסכים הרב"י בי"ד סי' קפ"ח ובא"ע סי' קט"ו:
אך הריא"ז בגליון הרי"ף ר"פ האשה שלום אות קטן ד' כ' בפשיטות דהראשון המכחיש לא מהימן כלל ומייתי ראיתו מר"פ שבועות העדות דאמר לה ולא אמר לב"ד וכו' ולכאורה לא נעלם דחיית הרא"ש דאה"נ מכאן ולהבא לא מהימני' תו א"כ לא הי' לה להשביעו כלל וצ"ל דס"ל לריא"ז דצריך הב"ד לשלוח אחרי' ולשמוע מה בפי' ודלא כרמ"א בשם מהרי"ו בש"ע א"ע סי' י"ז ס"ח והיתה צריכה להשביעו לבא לב"ד ולברר מה ראה ואיך ידע ואי ס"ד דמהימן לומר לא אמרתי שום דבר א"כ הרי הוא הפסיד אותה והיא לא אפסדה נפשה אע"כ לא מהימן להכחיש להר"מ אלא לברר דבריו הראשונים ע"י חקירת ב"ד איך ראה ומה ראה וא"כ רמ"א סי' י"ז ס"ח שהחליט כמהרי"ו דאין לב"ד לחקור אחר דברי העד א"כ ממילא אין לדחות קבלת רמב"ן דמש"ס דשבועות אין ראי' אלא שמה"ה משמע בהרמב"ם דלא כמהרי"ו וכמ"ש בחלקת מחקק ססקי"ח והרי הרמב"ם ס"ל כקבלת רמב"ן כמ"ש לעיל בשם ב"ש סי' קט"ו וא"כ קשה מש"ס דשבועות העדות וי"ל:
ומהתימה דהרב"י בחיבורו בי"ד סי' קפ"ח ובא"ע סי' י"ז ס"ח וסי' קט"ו פסק כקבלת רמב"ן כהכרעת הרא"ש הנ"ל ובתשו' סי' ד' מייתי מסברא דנפשי' דאין הראשון נאמן להכחיש השני לומר לא אמרתי מת פלוני ומייתי ראי' מש"ס בשבועות ולא משמי' דריא"ז וכאלו לא ידע רמב"ן וקבלותיו ואסברי' לי' מסברא דנפשי' דה"ל כמעיד על עצמו וגופו לא אמרתי כן וגרוע משני עדים המכחישי' זא"ז ובסברא זו נדחה מ"ש ח"מ ריש סקי"ז וז"ל אפי' אם בא אחר שהתירוהו דאם בא קודם אפי' עד אחר נמי עכ"ל ולהנ"ל אין ראי' דלעולם כשבא קודם שהתירוהו וה"א דגריע מעד אחר בעלמא מטעם ס' ב"י הנ"ל דה"ל כמעיד על עצמו ויעיי' בס' כזו ברמב"ם פי"ב מטוען הל' ב' וכעין שכ' טח"מ סי' ל"ח גבי עדי' זוממי' והוא בנימוקי חומש דרמב"ן פ' שופטים ומ"מ בחיבורו חזר בו הרב המחבר ונ"ל ופסק כקבלת הרמב"ן:
והנה בחלקת מחוקק מסתפק אי אמרה בשם שפחה והשפחה מכחשת אי שפחה מהימני' ובתשו' שארי' יוסף סי' ל"ב מיפשט פשיטא לי' דלא מהימנת שפחה להכחיש כשר המעיד בשמה וטעמא בעי והנה בחלקת מחוקק מסופק עוד אם עד הראשון שאמר שלא בב"ד ואחר שכבר העיד השני משמו בב"ד חוזר הראשון ואומר מבודה הייתי אי יכול לומר כן כיון שלא הגיד בב"ד ובתר דאיבעי' פשיטא לי' דיכול לומר מבודה הייתי דמאי שנא ע"ש ולבבי לא כן יחשוב דהא כבר כתבתי לעיל דהא דפשיטא דיש כח ביד חכמים לומר בעדיות דאינם אלא מדרבנן שיועיל ההגדה הראשונה שלא יכול לחזור ולהגיד היינו מטעמא דאל"כ לא יהי' דרכי נועם דאחר שכבר הותרה ונישאית יאמר העד מבודה הייתי ויתן שום אמתלא וכמ"ש לעיל בשם השואל שבתשו' הר"ן וזה הטעם בעצמו שייך בעד האומר בשם עד אחר ונתקבלו דברי השני והותרה האשה ונישאית יארע מכשול כזה שיאמר הראשון מבודה הייתי וע"כ גם זה בכלל תקנה ויש כח ביד חכמים בזה שכיון שהגיד השני בב"ד אפי' הגדת הראשון הי' שלא בב"ד אינו חוזר הראשון ומגיד מבודה הייתי ואפי' לא הותרה ונישאי' ככל כיון שהגיד שוב אינו חו"מ שבתורה וכמו שהעיד חלקת מחוקק שכן משמע בר"ן אלא שהוא לא ידע שום סברא לזה הוה ס"ל כיון שהראשון הגיד חוץ לב"ד מ"ט לא יחזור ויגיד מבודה הייתי ולהנ"ל א"ש:
אלא שצ"ל א"כ אכתי לא שבקת חי שהראשון יכחיש ויאמר לא הגדתי שום דבר שקר ענית בי' ויהי' נאמן מקבלת הרמב"ן ויוציא אשה מבעלה וצ"ע וע"כ צ"ל הך כיון שאנו מאמיני' לזה העד השני שכך אמר לו העד הראשון וכל זמן שלא שמענו הכחשתו מפי עד הראשון אין אנו חוששי' שיכחשנו כי שניהם אינם חשודי' לשקר דע"א אפי' קרוב שפסלתו תורה לא משום חשש שקר הוא אלא אפקעתא דמלכא ית"ש ופי' כתב בקידושי' ס"ב שום דאמר בדדמי וכדמשמע בראשוני' ר"פ האשה שלום אבל לשקר לא חיישי' נהי דלמבודה ובדדמי חיישי' אבל לשקר לא חיישי' נמצא לא שייך לא שבקת חי ואי יארע אח"כ שיכחיש הראשון את השני ונאמין הראשון ע"פי קבלת הרמב"ן ונוציא אשה מבעלה לא שייך לומר בזה אין דרכי' נועם דכן אפשר גם בשני עדי' אבל אין לחוש לזה משא"כ לטענת מבודה ואמתלא כצ"ל וא"ש וא"כ תינח במעיד בשם עד מהימן אבל המעיד בשם שפחה ועכו"ם מסל"ת אשר פיהם ד"ש נהי דלעדות אשה נאמנות בצירוף דייקא ומינסבא ומילתא דעבידא לאגלויי וגם זה האומר בשמם מהימן שכך שמע מפיהם מ"מ מיד אין אנו בטוחים שלא יבואו ויכחישו דבריהם הראשונים ואז נאמין להם ע"פי קבלת רמב"ן א"כ עי"ז נוציא אשה מבעלה שהתרנו בתחלה ואיך נתירנה בתחלה דרכי' דרכי נועם כתי' אע"כ מעיקרא כך תיקנו שאין אלו נאמנים להכחיש האומר משמם:
וראה זה חידוש נמצא בשיטה מקובצת דב"ב מ"ח ע"ב אהא דאמרי' התם דעדות שבשטר אתי שטרא ומרעא לשטרא כ' וז"ל וה"ה דלא אתי עדות שכבר העידו ע"פ ומרעא לשטרא כיון שכבר העידו ונחקרה עדותן בשטר ההוא אבל הכא אתי שטרא ומרעא לשטרא וצריך לפרש מאי אולמי' דעדות בשטר מעדות בע"פ וכו' ועוד ע"כ לא אמרה תורה אלא שאין ב"ד נזקקין לקבל עדותן לסתירת מה שהעידו ואין חוקרים עדותן שמעידי' אח"כ לבטל עדותן שכבר נחקרה בב"ד אבל הם שהעידו מאליהם שלא בב"ד וחתמו ואסרו ונעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כשיבא השטר לפני ב"ד אתי עדות שנעשה כמי שנחקרה ומרע עדות כיוצא בה כשנים אחרי' שהעידו אחר עדותן של אלו עכ"ל ועיי' משנה למלך פ"ג מעדות הל' ה' ע"ש וצ"ל דוקא בחתמו בשטר שכדין עשו שנעשה כמי שנחקרה בב"ד ממילא אבל ב"ד עצמן אפי' עברו וקבלו וחקרו העדי' בחזירתם אין בקבלות העדות השני כלום כיון שלא בדין קבלו עדותם להם דין ב"ד ולא קבלת עדות כלל דאלת"ה אלא נימא אי עברו ב"ד וחקרו וקבלו עדות החזרה לא גריעא משטר א"כ מי יפרנס לנו דברי ש"ס כתובות י"ח ע"ב גבי כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו דהרי משכחת לי' שעברו וקבלו עדותן אע"כ בע"פ לעולם אינם חוזרי' ומגידי':
והנה בנידון שלפנינו שכבר נחקרה עדותן בב"ד דאפי' אי נימא מה שהותר' האשה ע"י שו"ת לא מיקרי היתר ב"ד אלא בעי' שיתקבצו ג' יחד ויאמרו לה מותרת את להתנסבא כהסכמת ב"ש סס"ק קכ"ד והכא אי כשבאת לחלוץ התאספו ב"ד לחלוץ לה בודאי הוי כהותרה ע"פי ב"ד אבל אי לא הי' שם ב"ד עדיין רק שתבעה מהרב שיחלוץ לה ע"פי הוראת שו"ת של גאונים אפשר עדיין לא הותרה ואי אתי ע"א המכחיש לעד הראשון תצא מהיתירא מ"מ הכא דלא בא עד מעלמא להכחיש עדות הראשון ומלשון השאלה משמע שהעדות הוגבה בב"ד של ג' כדין ורק אח"כ שאלו להגאונים ע"פי ג"ע אבל העדות נחקר בב"ד א"כ שוב לא מ"ל מבודה הייתי לא העד השני ולא הראשון כמבואר לעיל ונהי אם הראשון בפנינו ומכחיש אותה לומר שקר העדת בשמי מהימן העד ע"פי קבלת הרמב"ן מ"מ העד השני לא מהימן לומר שהעד הראשון מכחיש דבריו הראשונים ולא הי' ראוי לב"ד לשלוח כלל ולשמוע דברי חזירתה כמ"ש לעיל בשם ש"מ:
ברם הכא יש לעיין בדברי האשה הזאת כי אמרה מבודה היתה וכי נכמרו רחמי' על העלובה ע"כ אמרה שקר בשם האורח ושוב אמרה שהאורח בעצמו חזר ובא ונתאכסן אצלה ואמר שלא אמר ממיתת באלי בעל האשה ודברי' תמוהי' על איזה אורח נתכוונה כיון שאמרה שמעולם לא שמעה מאותו שמת באלי רק מחמת רחמנות בדאה מלבה שאמר לה אותו שמת בעלה וא"כ אותו אורח לא הי' ולא נברא ומה זה ששוב חזר האורח ונתאכסן ואמר שלא א"ל ממיתת בעלה דברי' נפלאי' ממני כמה אורחי ופרחי איכא בשוקא ומי הוא זה שאמר שלא ידע ממיתת בעלה כיון שהאורח הראשון לא הי' ולא נברא א"כ דברי' השניי' אין להם שורש ומובן כלל אבל האמת יורה דרכו לפע"ד דודאי אורח ידוע לה דבר עמה מבאלי בעל האשה והיא להיות נכמרו רחמיה על העלובה העגונה הסבירה דברי האורח כאלו המובן מדברי' שכבר מת אע"פי שלא אמר כן בהדי' מ"מ מאומד דעת הסבירה הדבר והוסיפה תבלין בדברי' וספרה להאשה ליתובי דעתה כאלו ברי לה שמת בעלה והעידה כן בב"ד ושוב אח"ז חזרה בה שמעולם לא שמעה דבר ברור ממיתת בעלה של זו אלא משמעות ודמיון בעלמא ושוב כשבא אותו האורח חקרה אותו היטב אם הי' כונתו בדברי' וסיפורי מעשי' הראשוני' שיודע ממיתת באלי ואמר האורח שמעולם לא נתכוין לזה זה נ"ל בכונת דברי האשה:
ומ"מ נ"ל כיון שכבר נודע זה להאשה המעידה בעת בוא האורח שנית ונתברר לה שדמיונה כוזב אי אז באתה מיד לב"ד וצווחית טעיתי בדמיונו אפשר הי' קצת סברא לחוש לדברי' וכולי האי ואולי אבל עכשיו ששתקה עד שכבר האורח חמק עבר והרוצה שישקר ירחיק עדותו ועוד המתינה עד שבאת האשה לחלוץ ועוד לא באת מאלי' עד ששלחו ב"ד אחריה ושלא מן הדין שלחו אחרי' לשמוע דברי' כלל וכמעט היתה נישאי' לבעל במקום אחר ולא תדע א"כ בכה"ג לא מהימני' כמו שהוכחתי לעיל מרש"י פ"ב דכתובות באנוסי' מחמת נפשות דאע"ג דאי אתי מיד ואמרו כך אירע לנו מהימני' מ"מ כשהמתינו עד זמן קיום השטר לא מהימני' להו וה"נ דכוותה וגריעי מיני' דהתם שתיקותם הפסד ממון בעלמא היא ואיתי' בהחזרה ומ"מ כיון ששתקו תו לא מהימני' והכא איסור א"א דליתי' בהחזרה אי לאו דעדות הראשון אמת לא הוית שתקת כולי האי:
אמנם יען שראוי ומחויב בכל עדות לחקור מתחלה אולי מאומד ומדומה אמרת ואך הכא מקלינן דאין דנין אפשר משא"א כמ"ש ה"ה פי"ג מגירושי' הל' ט"ו ומכ"ש הכא בנידון שלפנינו שעכ"פ העד עצמו טוען לפנינו שאמר דברי' מאומד ע"כ היכי דאפשר לעמוד על החקירה האמיתיות עלינו לעשות כל טצדקי דאפשר והנה אם זה באלי מת תחת צבא המלחמ' ולא ברח א"כ נמצא שמו כתוב בספר ארכו אשר כל אסירי המלך עצורים שם זה נמצא בנקל בחקירה מועטת אצל שר צבא שהי' נמנה תחתי' ודרכם ליתן כתב הנקרא טאטן שיין שטר מיתה ויען כי אותו הכתב ניתן ע"י שאלה מהם א"כ אין נידון כמס"לת ויש לעיין בזה אך אם תסור האשה למקום גבוה כגון בלעמבערג וכיוצא בזה בקאנסילייא אשר שם הספר עצמו שנרשמים שם כל המתים שם ומקומם ויום מיתתם והעד או האשה עצמה תראה ותקרא אותה השורה שנכתב כך בין צבאים רבים לאלפים אותה השורה נכתבה כבר לפי תומו וגם הוא מארכי של מלך בזה אין פקפוק להתיר וכבר נעשה מעשה כזה על זה פעמיים ושלש ויצא בהיתר תל"ית א"כ אם אפשר בכך לא נסמוך אהנ"ל אך אם א"א ע"כ אין דנין אפשר משא"א אם יסכים ת"ח מורה הוראה למטינא שיבא מכשורי להתיר אשת באלי הנ"ל מבלי לחוש לחזרת עדות האשה המעידה בראשונה וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאו'. פ"ב יום ד' י"ב ניסן תקפ"ט לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: