שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן סו
במותב בי תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר"ר יוסף ב"ה נתן גיסו של הר"ר שלום הנאבד ואמר לנו בת"ע איך בעת שנפל הדליקה בשכונת הבית אשר דר בו גיסו הנ"ל אץ בבהלה לבית גיסו למען הציל הקנבוס שהי' מונח בבית גיסו שהי' שלו בשותפות עם גיסו הנ"ל והצילו הקנבוס הוא וגיסו בסיועת מרחמוהי וגם כל כלי בית גיסו הוציאו לא נגרע דבר מאשר לו ומחמת המהומה לא שם לבו באשר הלך גיסו מאתו והוא הי' ירא לעזוב הקנבוס לבדו במקום שהצלוהו שם מחמת ניצוצי אש אשר נשא הרוח למרחוק וחשש שלא תאחוז בקנבוס וישב שם אצל הקנבוס עם שני כלים מלא מים שהעמיד שם ויהי אחר חצי שעה כאשר ראה שגיסו לא חזר אליו הי' לבו נקפו עליו מ"מ הי' עצר מלכת כה וכה לדעת את שלום גיסו שוב כמו חצי שעה מחכה אולי יבא וכאשר ראה כי לא יסף שוב אליו עוד כל משך שבתו שם לא הי' מעצור ברוחו עוד לשבת שם ונחפז ללכת אנה ואנה וכל איש אשר פגע בכ"מ עברו שאל הראיתם את גיסי הר"ר שלום ואין עונה דבר כי אם לא ידענו ויהי בערב אמר לאחד מאוהביו לבי מהסס בקרבי כי גיסי נשרף ח"ו כי אין רואה אשר יאמר עליו כי הוא זה אשר רואהו מעת פרידתו ממני ויענהו האיש למה תדבר כדברים האלה בודאי הוא עצור באחת המקומות מפני המהומה ויהי בלילה כמו שעה עשירית מחצות היום ואילך כאשר לא ראהו עדיין ולא שמע ממנו חזר שוב אל האיש הנזכר ויאמר אליו נשלחה נא אנשים נכרים אולי יוכלו ללכת אל תוך הבית אשר דר בו גיסו הנ"ל כי כבר נשרף הגג שעל הבית ויבקשהו בתוך הבית אולי ימצאוהו ונתרצה האיש לקולו ושלחו נכרי' ללכת שמה אבל לא יוכלו לגשת אל הבית עדיין מחמת מדורת העצים והקני' אשר בערה לפני הבית ממה שנפל מן הגג והמתין עוד במר לבו נאנח ועצב כמו עד שעה אחת אחר חצות הלילה אשר שקט אש התבערה הלכו אל תוך הבית ומצאו בו עצמות שרופי' בחדר לפני' מחדר אשר הי' דר בו יהודי אחר נגד החדר שהי' דר בו גיסו הנאבד והפרוזדר בין החדרים הנקרא פארהויז אשר הולכי' בו אל הבתי' הפנימית ובצד א' מהפארהויז הי' דר בו שלום הנאבד ומצד השני הי' דר בו יהודי אחר ובבית אותו יהודי הי' חדר לפני' מהבית שקורין זייטין שטיבל ובאותו זייטין שטיבל מצאו העצמות השרופין ויהי בבוקר כאשר הלכו הח"ק דפה ללקט עצמות השרופי' לקברם מצאו חתיכה אחת מרעקיל שלא נשרף וכאשר הראו לי הכרתי שהוא מרעקיל אשר הי' לבוש גיסי בעת אשר הצלנו הקנבוס ושאלנוהו אנחנו ב"ד במה ובאיזה סימן הכרת את החתיכה רעקיל כיון שלא הי' שלם כ"א חתיכה אשר קצותיו אכלה אש סביב ויען ויאמר הנה הכרתי את צבע הטוב שהי' מראה ירוק הנקרא בלויא ועוד הכרתי מחמת הפוטר שתחת הטוך כי בשוק עירינו שהי' קודם השריפה איזה ימים שאלתי לעצמי ממנו זה הרעקיל ללכת בשוק מפני הגשם שהי' יורד אז ויהי כאשר רציתי ללובשו ראיתי כי הרעקיל געפיטירט מיט איין האנטיכל וואס אן עק האט רוטע שטראפען כי כן דרך במקומתינו לארוג בקצה המפות שפורסין על השלחן ובקצה מטפחת הידי' פשתן או צמר גפן צבוע אדום ע"פ רחבו שורה אחת או שתי שורות וראיתי שהרעקיל איזט געפיטירט מיט עזו איין האנטיכל אונד וואר רויטע שטראפן דורך געווארפן ומחמת חשש שעטנז לא רציתי ללובשו אז ועתה כאשר הראה לי חתיכת הרעקל אשר מצאו השגחתי מיד על הפיטירונג שתחתיו וראיתי שכן הוא מיט רויטע שטראפען וגם הכרתי דס דעקל מהפייף אשר מצאו שהיא מהפייף שלו ודעקל מהפייף הי' נחושת קלל שקורין מעש וואס דיא דעקלמאכר בשלאגן דער מיט דיא פייפן וגם השטאגיל שלו וואס מאן פייער שלאגט הכרתי שהוא שלו וגם חתיכה הויזען טראגר של עור מצאו והכרתי שהוא שלו ושאלנו את פיו במה הכרת אלו הדברי' והשיב לנו איך האב עס דערקענט ע"כ תורף עדותו של ר' יוסף בר"ן גיסו של הנאבד:
שוב העיד לפנינו הר"ר דוד אפרי' המכונה פישל במהור"ר ארי' ואמר אני הייתי בין מלקטי עצמות השרופי' כדי לקוברם ומצאנו בתוך העפר אשר נפל מקירוי הבית חתיכת רגל דהיינו חלק התחתון מהארכובה דהיינו כנף הרגל בתוך חתיכה משטיוול שלא שלטה בו האש מחמת העפר שעליו הגין עליו שלא נשרף ויהי כאשר מצאנו זאת אמרו אלי שאר בני החבורה שאלך אל אשת הנאבד אולי תוכל להגיד איזה סימן בקאבצי הוא בגד אשר לוטין וכורכין בו הרגל אלו ההולכי' בשטיוויל בלי בתי שוקי"ם הנקרא שטרומפף וכן עשיתי והלכתי אל האשה לשאול פי האשה להגיד לי סימן והשיבה האשה שאינה יודעת כלום מה תארם ענה אחיו נער בן י"ב שנים אנכי ראיתי הקאבציס שלו היו מין פשתן הנקרא קנבוס בל"א וכאשר חזרתי לחברי שלפנו חתיכת השטיוול מעל חתיכת הרגל וימצאונו כדבריו וכן הוא שהקאבצי הי' של קנבוס:
עוד העיד ר' דוד אפרי' המכונה פישל במו' ארי' הנ"ל שאיזה ימים אחר השריפה היינו עומדים ברחוב ומדברי' מענין השריפה ענה מילנר אחד נכרי העומד ביניהם ואמר אלו שמע לקולי הנשרף לא עלתה לו כך כי אני הלכתי עמו בביתו מסייע לו לפנות כלי ביתו ויהי כאשר אין עוד כלי בתוך ביתו אמר אלי נלך נא גם לבית חבירי אשר הי' מצד השני של פרוזדור כנ"ל בעדות של ר' יוסף בר"ן ונציל גם כלי חבירי כמה שנוכל ואני כאשר ראיתי כי כבר אחז האש בגג שעל הבית שהיינו בו וכבר התחילו קיני הגג כאשר בערה בם האש לפול ארצה בפני פתח הפרוזדור אשר יוצאין בו דרך חוצה אמרתי לו אני לא אציל יותר ובוא גם אתה החוצה וכאשר רציתי לצאת החוצה דרך פאר הויז הלהב כבר עלה בפני הפתח מהקנים שנפלו מהגג ולקחתי הכובע הוא ההוט מעל ראשי והפרדתי בו הלהב ודלגתי חוצה והוא נשאר שם:
שוב העיד הרר סיני ב"ה בצלאל בזה"ל אני לא הייתי בביתי שנפלה הדליקה כי הייתי בכפר וכאשר באתי לביתי בא אלי בן שר אחד מכפר אשר הי' כאן סופר אצל פישקאל ושאל אותי על קרוביו שיש לו בכפר אשר הייתי בו ובתוך הדברים אמר אלי אתה לא היית בביתך בעת השריפה ולא הגיע לך הפחד והבהלה כאשר הגיעני בלילה הזה מחמת אש הגדולה ואחר דברים הנזכרי' מסופק ר' סיני הנ"ל אם מעצמו אמר לו השר גם את יתר הדברי' שיבואו לקמן מנידון הנשרף אבל יותר דעתו נוטה שכן הי' המעשה שאחר שאמר לו השר דברי' הנ"ל השיב הוא להשר הנה אם הי' רק הפסד ממון לא הי' כ"כ להתאונן כי הפסד ממון והבנינים יוכל לתקן ולהעמיד אחרי' תחתיהם אבל על איש הנשרף ודאי יש לקונן כי אין להביא תמורתו ואמר אליו השר הנה מהנשרף אספר לך המאורע כי אני הלכתי עמו לתוך הבית פעם ראשונה והצלנו איזה כלים ויצאנו משם בשלום וחזרנו שוב שנית לתוך הבית להציל עוד התחיל האש לפול מהגג לפני הבית בחוץ קראתיו לו בבהלה בואו חוצה ונמלטתי אנכי לבדי והוא נשאר שם כ"ז העידו לפנינו ב"ד ח"מ יום ב' ח' מרחשון תקפ"ד לפ"ק פה ווארדיין קטן. נאום הק' יואל בהרב מ"ו משה ממיהאליוויץ:
ושאר שני החתומי' אינם בביתם עתה ולא רציתי להמתין עד בואם לביתם כדי שיגיעו הדברי' לפני כבוד אמ"ו לפני שוק פעסט וחתמתי אני לבדי כאשר העתקתי מגוף הג"ע אשר נשאר תח"י אות באות כ"ד הנ"ל: