שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן סה

בשריותא דהאי עלובה העגונה אשת כה' ליב הרש ז"ל מקיצע מתושבי קהלתינו יע"א יש לעיין ב' דברים א' אי ע"י הני סהדי דמסהדי על נפילתו למים אי יצאה בזה מן התורה מחזקת אשת איש לגמרי באופן שמן התורה מותרת להנשא או לכל הפחות הוי ספיקא דאורי' או נאמר היא בחזקת אשת איש לגמרי והבעל ר' ליב הרש הוא בחזקת חי עדיין:

שוב שנית יש לעיין במכתבו של הרב מגראן ובהסימנים הנאמרים שם וגם כי הבגדים הובאו לפנינו ונראו בהם סימנים כאשר יבואר וצריך תלמוד אי יש לסמוך על הני סי' ואי נמי סמכי' אסימני' כאלו אי חיישי' לשאלה או חליפין וכדומה לומר שהחליף בגדיו עם אחר ואותו נטבע ולא ר' ליב הרש:

הנה לכאורה יש לעיי' בעדות האשה הנלי כי היא לבדה ראתה נפילתו למים והיא לא הזכירה לא שמו ולא שם אביו עיי' ש"ע סי' י"ז סעי' י"ח וי"ט מ"מ נ"ל דסגי בהני סימנים חתנו של ר' מאיר ר' בערליס שהי' מקיצע ונשא אשתו פה בעירנו בתוך שנה זו ובדקנו בכל יושבי עירנו ולא נמצא איש כזה אלא ר' ליב הרש מקיצע הוה כמו שמו ושם אביו ובתשובה אחרת הבאתי ראיות לזה וכאן אין אנו צריכים להאריך כי בלא בדיקה בקהלתינו הלא עכ"פ כל אנשי הספינה וגם האשה המעידה יודעת שלא בא עמהם בספינה שום יהודי אחר בכינוים הנ"ל כ"א זה ר' ליב הרש וכמ"ש בקונטרס עגונו' אות רי"ט בשם מבי"ט ע"ש והוא ממש נידון שכ' ב"ש סי' י"ז ס"ק ס"ב ע"ש ועוד יצורף לזה עדותו של אברהם קאריטשון שהזכיר שמו ואמר כשהוא יצא מספינה הקטנה נכנס לתוכה ר' ליב הרש מקיצע הרי הזכיר שמו ושם עירו וכיון שהעיד עדותו בפ"א לפני האשה הנ"ל וכעין שכ' מהרשד"ם סימן נ"ג הובא בב"ש ס"ק נ"ח והיא הזכירה חתנו של ר' מאיר ר' בערליס א"כ גם הוא על זה נתכוון והרי אמר שר' ליב הרש שהוא מקיצע והוא חתנו של ר' מאיר ר' בערליס נכנס אחריו לספינה הקטנה לעשות צרכיו והוא יחידי שם ומיד שמע קול צעקה שזה שבספינה הקטנה נפל למים הרי מבין שניהם ידענו שזה ר' ליב הרש חתן ר"מ ר' בערליס נפל למים ואי משום חצי דבר עמ"ש לקמן אי"ה בשם תשו' מבי"ט דכיון דמעיקור הדין בעדות הראשון די ביאר ולחומרא בעלמא צריכים להשני סגי בצירוף זה:

ועוד נ"ל דכל היהודים הרבי' ההמה שהי' בספינה כולם עדים בדבר כיון שידעו שבא עמהם בספינה ולפני שעה קטנה ראוהו עמהם ולשעה קלה אח"כ איננו ולא נמצא בחפש מחופש ואין מקום לצאת מהספינה לשום מקום אחר כשהיא הולכת באמצע הנהר ואין שום ספינה אחרת הלכה אז סמוכה לה כ"א הספינה הקטנה הקשורה לה ומשמשת להגדולה א"כ הוה ידיעה ברורה שנפל לתוך הנהר ובשגם שהברה יצאה שנפל א' מהם לנהר הרי כולם יודעי' בברור שזה הוא מי שנחסר מהם וקיי"ל דעדות ידיעה בלא ראי' הוה עדות גמור מן התורה היכי דהוה ידיעה גמורה ברורה כנידון שלפנינו וכדמייתי רשב"א בתשו' ראי' ממאי דאמרי' הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אלא דאיהו ס"ל דוקא ידיעה ברורה כי עדי יחוד דמסברא בא עליה אש בנעורת ואינו דולק והמרדכי ס"ל אפי' ידיעה דגמל האוחר בין הגמלים נמי מהני בקידושין ומבואר זה בקיצור בבית שמואל סי' מ"ב ס"ק י"ב ועיי' סי' מ"ב סעי' ד' למהר"מ פאדוה מהני בקידושין ראי' בלא ידיעה כמו בדיני ממונו' ובחלקת מחוקק סק"ח תמה עליו ועל ראיתו מדיני ממונות ע"ש ולדידי צל"ע הא בודאי ידיעה בלא ראי' כעין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה מהני נמצא למהר"פ משכחת לי' באיסורי' עדות ידיעת בלי ראי' ועדות ראי' לחוד נמי ובש"ס דשבועו' פ' שבועת העדות דף ל"ד ע"א משמע דלא משכחת לי' אלא בממון ויש לדחוק דה"נ אי קבלה קידושין מאחר ובאנו לבטל קידושי' השני' צריך העד לידע עכ"פ אי המקדש הראשון ישראל הי' או גוי נמצא הוה עכ"פ ידיעה משא"כ בממון כיון שמעיד גוף זה מנה זוזי לפלוני זה ושניהם התובע והנתבע לפניו מה איכפת לי' יהי' גוים או ישראלים ושייך ראי' בלא ידיעה משא"כ באיסור והיתר וכי האי גוני משני ש"ס התם ג"כ ע"ש ואין כאן מקום להאריך בזה מ"מ שום אדם לא יחלוק על ידיעה ברורה דמועיל והכא אומדנא דנידון שלפנינו דמי' להן הן עדי יחוד דלכ"ע סגי בידיעה בלא ראי' באופן שיש לנו עדים דאוריתא שעכ"פ נפל לנהר ועיי' במבי"ט ח"ג סי' ק"ט עדות עמרם לא הי' אלא ידיעה גרועה הרבה מנידון שלנו וסמך עליו ע"ש ובק"ע סימן רל"ה:

אך סוגיין דעלמא דבעי' שיעור שיהוי כדי יציאת הנפש דאל"ה איכא למיחש שבמקומו שם יצא אל היבשה שבשפת הנהר כנגדו במקום נפילתו ובתשובת ב"ח סי' ע"ט כ' דשעה הוא יותר משיעור יציאת נפש בלי שום ראי' ע"ש והריב"ש סי' שע"ט כ' שיעור יציאת הנפש הוא אחר ב' שעות בתחלת שעה ג' וכן פירשו האחרוני' דבריו ויצא לו כן מיבמו' קכ"א ע"ב גבי בתו של ר' נחוני' חופר שיחי' שנפלה למים שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישי' אמר להם עלתה מוכח דב' שעות הראשונות עדיין היתה יכולה לחיות במים ואמנם מהרי"ט בחלק א"ע סס"י כ"ו כ' שאינם שעות גדולות שיש מהם כ"ד ביום שלם אלא שעות קטנות המורגלו' לפעמים בש"ס ויליף ממאי דאמרי' ספ"ק דסוטה י"א ע"א מרים המתינה למשה שעה א' זכתה והמתינו לה ישראל שבעה ימים שנאמ' והעם לא נסע עד האסף מרים וכ' שם בתוס' דאותה שעה שהמתינ' מרים ע"כ לא היתה שעה גדולה מכ"ד ביום דהרי מדה טובה מרובה על א' חמש מאות וא"כ לא סגי בהמתנת שבעה ימים אע"כ שעה קטנה וה"נ ב' שעות קטנות ע"ש ונ"ל לפ"ז יהי' השיעור בקירוב מ' מינוטי"ן דשעה דמרים הוא כ' מינוטין בקירוב שהוא שליש שעה כמ"ש תוס' הכא שיש מהם ביום שלם ע"ב שלישיות ובשבעה ימים יש שבעה פעמים ע"ב שלישיות עולה תק"ד באופן שיהי' מדה טובה מרובה ת"ק פעמים ולא דק כולי האי וקראו חז"ל שיעור זה שעה סתם בכל מקום למהרי"ט כי שיעור זה הוא קרוב לשיעור מיל דלמאן דחשיב מעמוד השחר עד צאת הככבים ה"ל מיל שלישית שעה פחות חלק שלשים מן השעה כמ"ש ש"ך י"ד סי' ס"ט ולמאן דחשיב מנץ החמה עד תחלת השקיעה ה"ל עוד חלק שלישי' יותר משליש שעה עיי' חק יעקב סי' תנ"ט ובמקום אחר בארתי דחז"ל שמשו בשני שיעורים הנ"ל דמשו"ה פ"ג דפסחים לענין שיעור חמוץ אמרי' כממגדל נוני' לטברי' מיל ובפ"ק דמגלה אמרי' כמחמתן לטברי' מיל אע"כ ב' שיעורים הם וכל א' מהם נקרא מיל וא"כ שליש שעה הוא ממוצע בין שני המילין בקירוב [עיין ח"ס חלק או"ח סי' קצ"ט ד"ה והנה] וחכז"ל קבלו שמרים המתינה שעה א' הנ"ל מרומז בקרא ותתצב אחותו מרחוק לדעה מ"ה יעש"ה ל"ו ר"ת מי"נ ועל ידי זה הזכות המתינו לה ישראל ז' ימים וע"פי חשבון ת"ק למדה טובה יהי' שעה הנ"ל שיעור הממוצע בין שני המילין והוא כ' מינוטין ע"פי מ"ש מהרי"ט וא"כ ע"פי דרכו של הריב"ש ששיעור י"נ הוא ב' שעו' בעי' לכל הפחות זמן ארבעי' מינוטין והנה הכא לא הוזכר בעדות שהמתינו עד שיעור י"נ רק אברהם קאריטשון אמר שהמתין רביעי' שעה אך ר' שמואל איריץ אמר שעמד על הספינה זמן ארוך ומשמע לנו השומעים דבריו של העד ההוא שהי' רוב היום עומד על הספינה ועל כל פנים יש לפרש לשון זמן ארוך כשעורו של ב"ח בתשו' סי' ע"ט הנ"ל שעה משעות השוו' ועוד תוספות פ"ק דסוטה הנ"ל כ' דאפשר עד שעה הוה רק רביע שעה ולפע"ד היינו אי נימא דהמתנת ז' ימים מקצת סוף יום הראשון הי' ככלו ומקצת תחלת יום השביעי וה"ל ה' ימים ואיזה שעות ת"ק רביעי' שעה וא"כ סגי לשיעור י"נ חצי שעה שהוא שלשת מינוטי"ן וכיון ששמע שזה אברהם קארטשון אמר שהמתין רביע שעה והוא אמר שהוא עמד זמן ארוך משמע לכל הפחות כפלים מזמנו של אברהם שהוא ב' רביעי' שעה ורמז ראיה לזה ממ"ש הקדמונים דמרע"ה אמר בתפלתו על עצמו אורך ימים אשביעהו על שחי ק"כ שנים שהוא כפל ששים שהוא זמן הפשוט כמשחז"ל על תבוא בכלח א"כ מבואר דאורך הוא כפל מהפשוט א"כ זמן ארוך היינו לכל הפחות ב' רביעי שעה וכבר כתבתי לעיל שלפע"ד כל בני הספינה הוו כאלו ראו הטביעה בעיניהם וא"כ ר' שמואל זה מעיד דבר שלם ולא חצי דבר שנפל למים ושהה שם זמן ארוך ואע"ג שהספינה הולכת היא כל שעה וא"כ אע"ג שזה עמד בראש הספינה זמן ארוך מ"מ הולך הוא למרחוק מ"מ י"ל שע"ג הספינה שעומד בגובה וגם רוויח לי' עלמא צופה ומביט למרחוק אפי' עד פרסה ויותר וכדמשמע קצת מרש"י דיבמות ק"כ ע"ב ד"ה והא קתני סיפא יע"ש ומסתמא כיון שעמד בספינה ביום ההוא הי' עיניו ולבו על הנטבע מאחיו ואלו הי' יוצא מהמים במקום שליטת עיניו הי' רואהו מרחוק:

ומ"מ קשה צסמוך על זה ע"כ אעתיק לשונו של מהרי"ט שם בחא"ע סס"י כ"ו הנ"ל אשר זה לשונו אחר שכ' ששיעורו של ריב"ש הוא שיעור גדול וע"כ שעות קטנות קאמר כנ"ל כתב א"נ התם [גבי בת ר' נחוני'] נפלה לבור שתסבך ידה באבנים שבבנין או בנקיקי הסלעים תוכל להתלות שעה וב' וג' אבל טפי לא הי' בה כח ולכך אמר עלתה אבל ראוהו שטבע בים וכסהו המים בכדי שא"א לו לאדם לחיות במים סגי דהיינו שעה קלה וכו' וכאן משערינן כמה יהי' שליט ברוח לכלוא את הרוח וכו' ואע"פ שיש אומני' שיודעי' לשוט במים ויורדי' לקרקע של ים ושוהי' שם הרבה אותם צריכים אימון והרגל מרובה לכלכל את רוחם כשיעור מה ששערו ששהו בכניסה ויציאה שהם שטין אבל מי שאינו יודע לשוט ולא להעמי' ויורדי' למעמקי ים מיד הם נטרדי' והולכי' וראוי לשער שיעור זה כשעור שבני אדם משערים שהרי למדו ממ"ש גוי מסל"ת טבע חסא דמסתמא ראה כשיעור י"נ עכ"ל ורצונו דהראשונים למדו דסתם טביעה הוה כשיעור י"נ מדהאמין ר"נ לגוי מסל"ת באומרו סתם טבע חסא ולא הוציאו אשה מבעלה ש"מ שסמכי' על מה ששיער הגוי בדמיונו שזה הוא שיער י"נ של זה וא"כ ר"ח בן דוסא דיהיב זמן ארוך היינו במים שבבור שאינם מטרידי' אבל במי נהר העצומי' המטרידי' ומבלבלים ואין לו במה לסבך מיד נטרד והולך לו וא"כ לפי דברי' אלו אין ספק אצלי דברביעי' סגי ועוד נ"ל לפמ"ש כל הראשונים ופשוט דהחשש הוא שמא במקומו יצא ע"כ בעי' שיעור י"נ אע"ג דאכתי איכא למיחש שמא הובילוהו המים למקום אחר ושם יצא מ"מ זהו חשש דרבנן ומיעוט שאינו מצוי אבל עיקור חששא הוא אם לא שהה שניחוש שמא במקומו יצא ולזו אם נשאת תצא אם לא שהו עליו כדי י"נ ונראה היינו דוקא אם לא חפשו חפש מחופש במקום טביעתו ובסביביו אבל הכא השתא שהספני' חפשו כמו רביעי' שעה במקומו וסביביו לאורך ולרוחב כמו שהעיד אברהם קאריטשון א"כ ע"כ צ"ל מיד הטרידוהו המים מתחת והובילוהו בשטף הנהר העצומים ותו ליכא חשש אי' דאורייתא וכולי עלמא מודים בזה דסגי ברביעי' שעה:

שוב מצאתי שכבר עמד בסברא זו השואל בתשו' חכם צבי סי' כ"א דחיפוש עדיף משהיי' עד י"נ והח"צ שם ד"ה גם מ"ש דזה מקרו וכו' ובד"ה ומ"ש ומי לא עדיף וכו' פליג עליו בנידון דילי' שלא שהו בשעת נפילתו ואחר זמן חפשו אחריו וכ' דאיכא למיחש דקודם שבאו המחפשים כבר יצא ובא לו אבל הכא שעמד עליו אברהם משעת נפילה עד אחר החיפוש פשוט הוא דכ"ע מודים:

הנה מ"ש דאחר ששהה במקומו כדי י"נ שוב הוה מיעוט שאינו מצוי שימלט במקום אחר ס' זו כתב תוס' בבכורות כ' ע"ב ד"ה חלב וכו' אחר שכ' לשיטת ר"ת סמכינן מיעוט המצוי לחזקה ורוב מצוין אצל שחיטה מומחי' הוה המיעוט אינו מצוי כ' וז"ל וכן י"ל בההיא דיבמות משאל"ס אשתו מותרת ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטי' לחזקת א"א ומה שהחמירו שם משום חומרא דא"א עכ"ל ולע"ד דכן צריך לפרש דברי תוס' דיבמות ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה ספיקא הוה דלכאורה הני תרי דיבורי' פליגי במציאות אי הוה מצוי או אינו מצוי שוב מצאתי בס' בית מאיר סי' י"ז סל"ב הקשה בזה סתירת הרא"ש פ' החולץ סי' ה' עם פ"ק דחולין סי' י"ו ולא תי' כלום אבל כתב שהעיקור שהוא לא שכיח ע"ש אבל לפע"ד יראה דס"ל דבודאי מן התורה לא סמכי' מיעוטא לחזקה אלא במצוי ומשו"ה משאל"ס ושהה עד י"נ מותרת מן התורה אך רבנן החמירו במיעוטא על א' משני אופני' או שיהי' המיעוט מצוי אפי' לא יהי' שום חזקה כגון בספק נפל אע"ג שאין כאן שום חזקה מתנגדת עספ"ק דעירוכי' מ"מ כיון דמיעוט המצוי הוא חוששין להחמיר ואו שיהי' חזקה חמורה דא"א אפי' לא יהי' המיעוט מצוי ושניהם שקולי' הם כי היכי דאחמרו רבנן לסמוך מיעוט שאינו מצוי לחזקה חמורה דא"א ה"נ החמירו במיעוט מצוי אפי' בלא חזקה כלל והיינו דהשוו תוס' מיעוט נפלים המצוי למיעוט מים שאל"ס הנסמך לחזקת א"א ואין כאן סתירה ובע"ז מ' ע"ב צ"ע וי"ל דבלא שהה כדי י"נ קאמרי התם:

ולכאורה יש ראי' מכאן דלית להו להתוס' סברת הריב"ש סי' שע"ט שכתב דמן הדין לא אזלי' בתר רובא במשאל"ס משום דרובא לא עדיף מתרי חזקות חזקת א"א דאשה וחזקת חיים דהבעל והאריך בזה פני יהושע בק"א ספ"ק דכתובו' ע"ש והשתא אי ס"ד דס"ל להתוס' כהריב"ש א"כ בפשיטות הו"ל למימר ולחלק בין משאל"ס לנפלים וכן בבכורו' לא ה"ל למימר דמשום חומרא דא"א תיפוק לי' מדינא הוא אע"כ ס"ל דהכל חדא חזקה היא דתלי' בהדדי וכן יש להוכיח מתוס' ספ"ק דב"מ גבי היכי פשיט מראי' מממונא הקשו תוספות אדרבא ממונא חמיר דאין הולכי' אחר הרוב ותי' א"א נמי אין הולכי' אחר הרוב כמים שאל"ס ע"ש ולהריב"ש אין כאן חומרא במשאל"ס דמשום תרי חזקות הוא משא"כ במצא גט דליכא אלא חדא חזקה מנ"ל להחמיר שלא לילך אחר הרוב וקו' זו בעצמה קשה אהש"ס יבמות ק"כ ע"א דפריך למימרא דסי' לאו דאורייתא ורמינהי מצאו קשור וכו' ע"ש ומאי קושיי' דלמאי סי' דאוריי' הוה מטעם רוב דמיעוט הוא שימצא סימן כסימן ומ"מ מיעוטא איכא וע"כ בנמצא אדם מת מתנגד הרוב לב' חזקות לא אזלי' בתרי' משא"כ במצאו קשור ליכא אלא חדא חזקה אע"כ מוכח מש"ס ומתוס' בתלתא דוכתי דלא כהריב"ש ועיי' עירובי' ל"ו ע"א:

אמנם כד מעיינות שפיר יראה דאין כאן מחלוקו' דעכ"פ מודה הריב"ש דמשום חומרא דאשת איש החמירו אפי' היכי דליכא אלא חד חזקה מתנגדת שהרי ביבמו' קכ"א ע"א כ' תוס' ד"ה ולא היא וכו' דרוב ת"ח קלא אית לי' ומ"מ לא חיישי' לאותו רוב והיינו משום חומרא דא"א דהא השתא איכא תרי רובא נגד תרי חזקו' דרוב אינם נמלטי' ומהמיעוט הנמלטי' רוב ת"ח שבהם אית להו קלא וא"כ נוקמא תרי רובא נגד תרי חזקו' אע"כ חומרא דא"א שאני ומיושבי' כל ג' דבורי תוס' בזה וגם הש"ס דיבמות ק"כ ע"א הנ"ל אהך סמוך דע"כ הא דמחזרי' גט בסי' משום דסי' הוה כעדי' דאי ס"ד כרוב א"כ ה"ל להחמיר בחומרא דאשת איש כמו דמחמרי' במשאל"ס בצורבא מרבנן וכנ"ל ואדרבא נראה דרב אשי לא הוה ס"ל כלל חומרא דא"א אלא טעמא דמשאל"ס משום תרי חזקות וכהריב"ש ומשו"ה ס"ל להקל בצורבא מרבנן דהשתא הוה תרי רובא והש"ס מסיק ולא היא דטעמא משום חומרא ואין חלוק בין חד רובא לתרי רובא:

ובתשו' אחרת כבר כתבתי שלפע"ד נשתנה הענין בדורותינו עכשיו מבדורות הקדמונים ובפרט במדינתינו דקביעי דואר ושיירות מצויות מאוד ואפי' יהי' אדם בסוף גבעות עולם יכול להודיע לביתו ע"י דואר ובפרט האי גברא דלא ה"ל קטטא עם אביו ואחיו ואשת נעוריו וראה עצמו נופל למים ויודע שיהי' בני ביתו ועירו מצטערי' ודואגים הרבה א"כ אלו יצא ברחוק מקום ואפי' אירע לו דבר שמחמת כיסופא ערק לעלמא הי' מודיע לביתו ע"י דואר דקביע בכל דוכתא וע"כ אם ממתינים עד שיעור שנשתכח שמו ואבד זכרו שכ' רמב"ם ולא בא ממנו שום ידיעה קרוב לודאי לא יצא ונמלט ונהי דבכל זה איכא למימר ולמיחש לכמה סיבות וחששות וחלילה להתיר על סברא זו אפי' ע"י צירוף אבל עכ"פ אמת נכון הדבר דכולי עלמא הוה כצורבא מרבנן ואיכא תרי רובא ואין כאן אלא אי' דרבנן משום חומרא דאשת איש דהיינו אחר המתנת זמן רב ונאבד שמו ואבד זכרו ולא כ' שום אגרת על הדואר וראיתי ס' כזו בס' עזרת נשים וארכא יהיב יב"ח ואמר שם זכר לדבר נשכחתי כמת מלב והמת משתכח אחרי יב"ח וגם בדינא דמלכותא כל שקראוהו ע"י צייטונג ולא בא אחר יב"ח נחשב אבד זכרו ש"מ דאינהו בקיאי' דבזמן זה יכול להודיע ע"י דואר אפי' ברחוק מקום:

והנה נחזור להנ"ל בשיעור י"נ כל זה אנו צריכי' לפי הפשט דבלא שהה לא יצאה מחזקת א"א ואמנם יש לעיין בזה דבאמת בש"ס יבמות קכ"א במקומו לא הוזכר שיעור שיהוי במתני' אלא במים שיש להם סוף ולהתירה לכתחלה אבל במשאל"ס לא הוזכר כלל וי"ל שאם נישאי' אפי' לא שהה לא תצא דמיד שנפל לנהר יוצק כבר יצאה מחזקת א"א ורובם למיתה ולא דמי למים שיש להם סוף דהתם ליכא בלבול מים לא ע"י שטיפה ולא ע"י גלי דאשפלי וכמ"ש לעיל בשם מהרי"ט משא"כ משאל"ס י"ל מכיון שראה נפילה רובו למיתה דהמים מטרידי' אותו וקשה להנצל עוד והא דאמרינן גבי עובדא דרבי במי שנכנס בירדן לתוך מחילה של דגים נאמר שם שיהוי כדי י"נ התם לאו לדינא אתמר דהרי אפי' בלא מחילה של דגים אשתו אסורה הרי ירדן משאל"ס נחל שוטף הוא אלא מעשה שהי' כך הי' דהאי מאן דהוא שהה כדי י"נ וגרם הספד בתוך ביתו של זה שלא מן הדין שהרי משאל"ס הי' ומ"מ למד רבי מזה דאיכא עוד חששא במשאל"ס מחילה של דגים ונפקא מיני' היכי דקוו וקיימא ואינם שוטפים כאגרא דסמקא וליכא נמי גלי דאשפלוהו מ"מ כיון שאין להם סוף חיישי' למחילה של דגים אבל לא הוזכר שיעור י"נ לדינא גבי משאל"ס בשום מקום אלא שבתשובה המיוחסת לרמב"ן סי' קכ"ח כתב ממתני' ספ"ג דגטין ספינה שאבדה בים נותני' עליו חומרי חיים וחומרי מתים כ' מזה מוכח כל שלא המתין שיעור י"נ אפי' ראה ספינה שנשבר' ונפלו אנשים שבתוכה לים נותני' להם חומרי חיים וחומרי מתים מן התורה כיון שלא שהה:

ויש לעיי' עכ"פ תינח בת כהן לישראל אבל בת ישראל לכהן אמאי לא תאכל בתרומה נוקמא אחזקת א"א ובעלה בחזק' חי והיא בחזקת היתר לתרומה וגם חומרא דא"א ליכא דהוא רק תרומה ואפשר תרומה בזמן הזה דרבנן ואדרב' איכא למיחש לחורבא דנימא מדלא אכלו בתרומ' תינסיב לעלמא והרי כ' תוס' בחולין י"ב ובדוכתי טובא דאע"ג דרוב נשים בני קיימא יולדת מ"מ הקילו שלא להתאבל דלא תיפוק מיני' חורבא לענין חומרא דחליצה ע"ש כל שכן דה"ל למיחש הכא טפי ושלא להחמיר באכילת תרומה היכי דתיפוק מיני' חורבא דא"א לעלמא ממש דחמיר מיבמה לשוק והשתא א"א בשלמא דרובם למיתה בספינה שאבדה א"כ י"ל דרובא נגד תלתא חזקה ה"ל כפלגא ופלגא ואסורה בתרומה מדינא והא דאסורה לעלמא היינו מספיקא דאוריית' אבל חזקת א"א ליכא תו דנימא מספיקא אוקמוה אחזקת א"א דזה ליתא דודאי רובם למיתה והחזקה כבר אזדא להו נגד הרוב וממילא הוה ספק שקול ואדרבא בעגונא איכא חזקת דייקא ומינסבא למעליותא עיי' מ"ש תוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הכא וכו' ואור"ת דחזקת דייקא ומינסבא מרעא להאי חזקה וכו' והנה התם הספק שקול דאיכא תרי ותרי וחזקת א"א וחזקת חיים דבעל מכריעים להחמיר אשר ע"כ הקשו תוס' דהבא עלי' בחטאת קאי ותי' ר"ת דדייקא ומינסבא מרעא להך חזקה ועושה אותו ספק שקול וא"כ מכ"ש הכא שהוכחנו דספינה שאבדה היינו שטבעה בים שרובם למיתה ורק הואיל וחזקת א"א וחזקת חיים מנגדי' להרוב ונעשה ס' שקול דאתי' עכ"פ חזקת דייקא ומינסבא ומרעא עכ"פ להספק הלז ועכ"פ חזקת א"א ליכא ואי יצטרף עוד ספק נעשה ממנו ס"ס ויש לעיי' במ"ש נגד זה בס' נב"י קמא סי' מ"ג והנה כל זה בלא שהה עליו כדי י"נ רק משראה נפילה במים איתרע חזקת א"א משום דרובם אינם נמלטי' אפי' במקומם ואי שהה שם נמי כדי י"נ שוב לא הוה אלא מעוט שאינו מצוי שיהי' נמלטי' ויוצאים ברחוק מקום ורק משום חומרי דא"א לכתחלה לא תנשא ואם נישאי' לא תצא וכל זה שיטת הרשב"א במיוחסת הנ"ל:

אמנם הגאון מהו' בצלאל אשכנזי בתשו' סי' כ"א והובאו דבריו בקונטרס עגונות סימן רמ"ז כתב דרבינו חננאל ורמב"ם בפי' המשנה שלהי פ"ג דגטין דמפרשי ספינה שאבדה בים שאבדו כליה ומשוטיה והיא הולכת באשר יהי' שמה הרוח ללכת ובהא דוקא הוא דנותנים חומרי חיים וכו' הא ספינה שטבעה אפי' לא שהה כלל יצאה מחזקת א"א ואם נישאי' לא תצא ע"ש והאמת ברמב"ם פי"ג מגירושי' בהלכה י"ו דמיירי ממים שיש להם סוף שם הוזכר שיעור יציאת הנפש אבל בהלכה י"ט והלכה כ' דמיירי ממים שאין להם סוף לא הזכיר שיעור זה כלל אלא שהכ"מ כ' שם בהלכה דמדכ' לשון ולא עלה משמע שהעיד שעמד עליו כדי י"נ ושם בהלכה י"ט כתב ה"ה בסוף דבריו וז"ל ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בריו של דבר לעולם אינו מעיד העד עד ששהה כדי שתצא נפשו ולא חיישי' דאמר בדדמי וזהו שכ' רבנו או שטבע בים הגדול וכן עיקור עכ"ל ודברים אלו מחוסרי' ההבנה נדחק בהם הכ"מ ועכ"פ נדחק לומר דה"ה דייק מלשון שטבע בים הגדול ומת היינו ששהה עד כדי י"נ וגם הכ"מ הבין שזה דוחק בכוונת הרמב"ם ובכוונת ה"ה ומה שנלע"ד יבואר לפנינו אי"ה עכ"פ אמת נכון הדבר שבש"ס ביבמות אינו מבואר להדי' שיהוי כשיעור י"נ במים שאל"ס רק שהרשב"א הוציא כן ממתני' דגטין ולרמב"ם בפי' המשנה לא מוכח עכ"פ מזאת המשנה שיהי' ספיקא דאורייתא לתת עליו חומרי חיים וחומרי מתים רק הכ"מ הוציא כן מלשון ולא עלה שכ' הרמב"ם ודברי ה"ה נמי פשוטן נוטי' כך ונחזי מה דקמן בעז"ה:

הריב"ש סי' שע"ט בירר דהרי"ף והרמב"ם פליגי דלהרי"ף אי נפלו במים ונמצא ולא אמר וקברתיו תצא ולרמב"ם לא תצא והקש' מהר"א ששון סי' א' איך יסבור הרי"ף דתצא הא במשאל"ס קיי"ל לא תצא אע"כ מוכח דמיירי בלא שהה עליו כדי י"נ דתצא ולפ"ז מוכח לרמב"ם אפילו בלא שהה כדי י"נ נמי לא תצא דהרי במה דאמר הרי"ף תצא ס"ל לרמב"ם לא תצא והיינו בלא שהה כשיעור י"נ והעלה לפ"ז פליגי הריב"ש וה"ה דה"ה כ' מתבאר מדבריו וכו' כנ"ל:

ולע"ד אין כאן מחלוקו' דע"כ לא מוכח דס"ל לרמב"ם לא בעי' שיהוי אלא בנמצא אח"כ אדם מת על שפת הים דכיון שראינו את זה שנפל לתוכו נהי שלא שהו עליו כדי י"נ כיון שעכ"פ נמצא אחר כך מת על שפת הים נהי שלא אמר וקברתיו ואיכא חשש בדדמי אבל עכ"פ מצרפי' הני תרי מילי אהדדי ואם נישאי' לא תצא אבל היכי דלא נמצא מת על שפת הים וגם בשעת נפילה לא שהו עליו עד שיעור י"נ אפשר מודה רמב"ם לרשב"א דמדרבנן תצא נהי חומרי חיים וחומרי מתים אין נותני' עליו כמו ספינ' שאבדה כלי משיטה לפי פי' הרמב"ם אבל עכ"פ מחומרא דרבנן אפשר ס"ל לרמב"ם תצא וסברא זו כתובה בתשו' מהר"ב אשכנזי ס"סי כ"א הנ"ל אחר שהחליט הוא ז"ל דלרבנו חננאל ורמב"ם לא בעי' שיהוי כלל כ' דהיכא דנמצא אח"כ מת על שפת הנהר גם הרשב"א מודה ע"ש וא"כ אין הפסד אם ניחס סברא זו לרמב"ם עכ"פ ולמעט במחלוקו' עדיף ולפ"ז מדוייקי' היטב הני תרי בבי דהלכה י"ט והלכה כ' דנדחק בהם מהר"א ששון הנ"ל ולפי דברי ניחא ונימא דדקדוק לשון שטב"ע ומ"ת אינו דקדוק אבל דקדוק לשון ול"א על"ה הוה דקדוק נכון שכוונתו שיהוי בכדי י"נ ואשר ע"כ בהלכה י"ט דמיירי רמב"ם שנמצא אח"כ מת על שפת הים ע"כ לא הצריך שם שיהוי רק הכל תלוי בוקברתיו אם אמר וקברתיו תינשא לכתחלה ואם לא אמר כן עכ"פ אם נישאית לא תצא אע"ג דבשעת נפילה לא שהו עליו מ"מ כיון דנמצא אח"כ אפי' לא אמר וקברתיו ואיכא חשש בדדמי מ"מ לא תצא ושוב בהלכ' כ' כתב נפל לים ולא נמצא מת אח"כ אז בעי' ולא עלה דהיינו שיהוי עד שיעור י"נ ואל"ה תצא:

והנה לכאורה יש להסתפק אי ראוהו נפל וגם שהו ואח"כ נמצא מת אי בעי' וקברתיו דאפשר כיון דשהו עליו כבר וגם מצאו עתה מת תו לא חיישי' בדדמי וכן משמע מדלא הזכיר בבבא קמיתא שיהוי עד כדי י"נ משמע דאי הוה שיהוי לא בעי' וקברתיו וזהו כוונת ה"ה הנ"ל שכ' ומתבאר מדבריו ג"כ שמים שאל"ס שא"א לעמוד על בריו של דבר ואינו מעיד העד עד ששהה בכדי שתצא נפשו לא חיישי' בדדמי (ר"ל לא בעי' וקברתיו) וזה שכ' רבינו או שטבע בים הגדול פי' מדסתים לי' להך בבא ולא התנה ששהה ש"מ דאי שהה לא הוה בעי וקברתיו מיהו בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט כ' וז"ל ומה שצריך וקברתיו היינו במלחמה ומפולת ומים שאל"ס שרובן למיתה וחיישי' דאמר בדדמי שראהו שטבע בים ושהה בכדי י"נ ולהכי קאמר מת וכו' ע"ש משמע דפשיטא לי' לאידך גיסא דגם בשהה בעי' וקברתי' ודלא כמ"ש בכוונת ה"ה והמעיין יבחר מ"מ בהא סלקינן דאפי' אי בעי' שיעור שיהוי לרמב"ם היינו בלא נמצא אח"כ מת על שפת הנהר אבל מצא מת אפי' לא שהה בשעת נפילה וגם עתה לא אמר וקברתיו אם נישאי' לא תצא ולהר"ר בצלאל אשכנזי גם הרשב"א יסבור כן:

והנה בתשו' מהרי בירב סי' י"ז התיר אשה ע"י גוי מסל"ת שראה בעלה מטובעי מים הציל עצמו על הקרש מקרשי הספינה וישמעאל א' הרגו ע"ש וסיים וז"ל וכ"ש בנידן דידן שאין אנו צריכים לעדות הגוי אלא להתירה לכתחלה אבל להתירה בדיעבד בעדות הישראל סגי עכ"ל והנה עדותו של היהודי שם הי' ז"ל עוד העיד ר' שבתי הנזכר שראה את משה קולפאטי שנפל כשנשברה הספינה ולא ראהו כשעלה עכ"ל וצ"ע איך יצאה מאיסור דאורי' ע"י היהודי הא לא הזכיר שום שיהוי ודוחק לומר דמה שאמר העד ולא ראהו כשעלה משמע ששהה עליו זה נ"ל דוחק לפרש כן בלשון העד כי בלשון הרמב"ם שכ' בהלכה כ' ולא עלה פי' הכ"מ שכוונת הרמב"ם ללמדנו שצריך שיעור שיהוי וכבר הזכיר הרמב"ם עיקור הדין לעיל גבי מים שיש להם סוף ופה רמזו בלשון ולא עלה אבל בלשון העד קשה לפרש כן ולומר שצירף לזה עדותו של הגוי יען כי מצאו אח"כ מת וא"כ אפי' לא נאמין הגוי להתיר אשה על ידו מ"מ מצרפי' לי' לדברי ישראל שאפי' בלא שיהוי בשעת נפילה יצאה מאי' דאורייתא כמ"ש לעיל גבי ע"א שאינו אומר וקברתיו דאע"ג דחיישי' דאחר הוא או לא מת כי אומר בדדמי מ"מ מצרפי' לעדות הנפילה למים בלא שיהוי שיצאה מאי' דאוריתא ונימא ה"נ הכי זה דוחק בעיני כי הכא אדרבא עדות הגוי מורה בהיפוך מעדותו של ר' שבתי שהרי אנו צריכי' לומר אעפ"י שר' שבתי לא שהה עליו מ"מ מת במים דרובם אינם עולי' והראי' שהרי מצינו אח"כ אדם מת במים והכא אדרבא הרי הגוי רואהו אח"כ רוכב על הקרש והרי עלה מן המים אחר ראייתו של ר' שבתי רק שנהרג ע"י הישמעאלי וצ"ל דס"ל לגמרי כדעת הגאון ר' בצלאל אשכנזי הנ"ל דלא כה"ה והריב"ש בכוונת הרמב"ם וס"ל דלא בעי במים שאל"ס שיהוי כלל ומ"מ ק' דגם ר"ב אשכנזי לא סמך על רמב"ם לחוד אלא שכ' בעובדא דידי' שנמצא אח"כ מת רשב"א מודה אבל הכא דליכא צירוף א"כ הרשב"א יחלוק והריב"ש וה"ה חולקי' אפי' בכוונת הרמב"ם ואיך סמך על זה וצ"ע:

והמבי"ט ח"ג סי' ק"ט והובא בקונטרס עגונו' סי' רל"ה שכ' בעדות עמרם כבר יצאה אשה מחזקת א"א למי שנשאה בדיעבד כדין משאל"ס שהעיד שנטרפה הספינה ונטבעו כולם וכו' בעדות הגוי מסל"ת הותרה אסתר להנשא לכתחלה כי הוא העיד וכו' ומצאו האנשים הטבועי' אחר ג"י לטביעה וקברו היהודים שבתוכה וכו' ע"ש הנה מה שהצריך עדות היהודי כלל הא הגוי אמר וקברתיו היינו משום דהגוי לא ידע איזה יהודי קבר רק ע"י שאמר הטבועי' בספינה ועמרם העיד שלא הי' באותה ספינה כ"א זה היהודי נמצא ה"ל דברי הגוי חצי דבר והמבי"ט לטעמי' אזל שכ' בח"ב סי' מ"ט וז"ל אע"ג דנראה דהוה חצי דבר עדות לכל חד וכו' מה שלא ידע הישראל השלים הגוי כיון שאין צריך עדותו אלא להתירו לכתחלה מהמנינן לי' וכו' ע"ש וא"כ ה"נ הוצרך להוכיח תחלה שע"י עדותו של ישראל אם נישאי' לא תצא ולחומרא דרבנן צריכי' עדותו של גוי ע"כ לא משגחי' אם הוא חצי דבר אלא שעכ"פ צ"ע איך הותרה ע"י עדות ישראל הא לא ראה רק ספינה שנטרפה ונטבעו כולם בלי שום שיהוי וצ"ל כמ"ש לעיל כיון דהגוי מצא עכ"פ יהודי מת על שפת הים אפי' לא סגי בעדותו של גוי מ"מ ע"י צירוף עדותו מהני עדות הישראל שראה הטביעה שאם נישאי' לא תצא ולמה' בצלאל אשכנזי אפי' הרשב"א יודה לזה ולכל הפחות הריב"ש וה"ה בדעת הרמב"ם ס"ל הכי וצ"ל דס"ל נמי אפי' בלא שיהוי במה שנותני' לה חומרי חיים אפי' אם נאמר שאם נישאי' תצא מ"מ הועיל בעדותו שאין לה חזקת א"א והבא עלי' אינו בחטאת ובחנק ולא צריכי' צירופו של גוי אלא שאם נישאי' לא תצא וה"ל עדותו של ישראל דבר שלם ושוב ע"י עדותו של גוי תינשא לכתחלה אח"ז ראיתי בנב"י קמא סי' מ"ג ד"ה ואולם וד"ה וק"ו וכו' שכ' להוכיח ע"ד פלפול דלהריב"ש היכי שנפל למשאל"ס ואחר כך מוצאים אדם מת במים הדין אם נישאת לא תצא אלא שלא מצא חבר להריב"ש יע"ש ולע"ד אין צריך לפלפולא וכל עלמא קרוביו של הריב"ש ולא יחלוק אדם בזה גם מ"ש אם נמצא אדם מת שוב פסקא לי' חיותא של בעל האשה דליכא למימר מוקמי' לי' בחזקת חיים דהרי גם לזה הי' חזקת חיי' דברי' תמוהי' הם בעיני ולא זכיתי להבינם א"כ אם מת אדם בעולם פסקא לחיותא דכולי עלמא שאינם לפנינו ונאמר עכ"פ אדם א' אבד חזקת חיים שלו ודלמא זה הוא וא"כ נפל פונא בבירא דהרי בכל יום מתו אנשים בכמה מקריי' וסבות וציני' ופחי' ואיה חזקת חי שאחז"ל אע"כ כל אדם מוקמי' בחזקת חיותו וגדולה מזה בשני כתי עדים המכחישי' זא"ז שבודאי כת א' לפנינו יצאה מחזקת כשרותו ומ"מ כל כת בפ"ע מוקמי' אחזקת כשרותה ותלינן הפסול באידך מכ"ש הכא וא"כ הוכחנו בדעת הריב"ש אינה מכרעת ומ"מ דברינו הנ"ל נ"ל וכו' בעז"ה:

היוצא מדברינו אלה לנידון שלפנינו לע"ד איתתא דא אשת ר' ליב הרש מקיצע הנ"ל כבר הוסר ממנה דין אשת איש מן התורה ואם נישאי' לא תצא כיון שהטביעה בתוך הנהר ברורה בלי ספק אם מעדות האשה הנלי ועדות הבח' אברהם ועוד ידיעת כל אנשי הספינה הוה ידיעה ברורה והשתא א"כ נאמר שלא שהו כדי י"נ מ"מ כיון שאח"כ מצאו אדם יהודי מת בנהר ההוא ויש סימני' הרבה בכליו שזה הוא אפי' לא יהי' מספיקי' להתיר אם לא היינו יודעי' שנטבע מ"מ השתא מצרפי' לראיית הטבעה ולא בעי' שיהוי וכפמ"ש לעיל כ"ע מודים בזה ועכ"פ איכא עמודי' גדולי' לסמוך עליהם ועוד הכא איכא אברהם שראה רביעי' שעה ובמים שאל"ס לפי המהרי"ט שכ' לעיל לא בעי ב' שעות היינו מ' מינוטען אלא סגי בהכי שהמים הטרידוהו והיינו שיעור י"נ ועוד הרי חפשו חפש מחופש במקומו ולא מצאו וכיון שבמקומו אינו לחשש יציאה ממקום לא חיישי' מן התורה דהוה מיעוט שאינו מצוי ועוד שר' שמואל איריץ אומר שראוהו זמן ארוך והוא לכל הפחות פעמיי' כראיתו של אברהם והיינו ב' רביעי' שעה ולחד דיעה בתוס' פ"ג דסוטה היינו ב' שעות והוה שיעור י"נ א"כ בצירוף כל הנ"ל גם הרשב"א מודה בלי ספק שיצאה עכ"פ מחשש אי' דאוריתא ואין לנו אלא אי' דרבנן משום חומרא דא"א ונחזה אנן נשית לבנו בעזה"י מה יהי' בסימנים שבגופו וכליו:

ונבוא אל הענין השני עפ"י אגרת הרב מגראן שמצאו הספנים אדם צפה על פני הנהר ופשטו ממנו בגד קצר העליון שקורי' וועסטא ולקחו מתוכו דלוסקמא עם כתביו וקברוהו בכתנתו ומכנסים שלו וקרעו ממנו חצי הארבע כנפות עם ציציות וחצי האחר נשאר על גופו בקברו וכן מצאוהו אח"כ הרב ואנשיו מגראן והי' ב' חתיכו' של ארבע כנפות מתאימות והי' לאחדי' אותו שביד הגוי הספן ואותו שעל גוף האיש הנקבר והנה הובאו לפנינו המלבושים הנ"ל ולא הי' שום טביעת עין בהמלבושי' רק סימני' אשר יבוארו לקמן אי"ה:

והנה במה שנמצא בדלוסקמא הנ"ל כ' פאס שלו ושם נאמר שמו ושם עירו וקומידאט וידענו שלא נמצא במדינת הונגאריא עוד עיר אם הגליל ששמה כשם עירנו וגם חתימת ידי השרי' בשמם וחותם השררה הכל מעיד שמזה האיש הוא ולא מאחר ולא עבדי אינשי דמושלי פאס שלו גם נרשמו בו כל סימני גופו ופרצופו כידוע וכל אדם נזהר במכתב זה גם איננו שוכח אותו ואם ישאיל בגדו לאחר לא ישאיר בתוכו מכתב זה כידוע וגם הכא נמצא חשבונותיו עם אביו ומשותפיו בכתיבת ידו ממש שנתקיים ע"י כמה אגרות ממנו וגם ח"כ על ר' נטע הרש וכל הני לא מושלי אינשי וכעין זה כ' גם הגאון בנב"י קמא סי' מ"ג ד"ה העשיריות ע"ש ואפי' אם השאיל וועסטא שלו אין אדם שוכח בתוכו הדלוסקמא עם כל אלו הכתבי' בתוכו:

ואע"ג דכ' ח"מ ס"ק מ"ב וב"ש ס"ק ס"ט דלמאן דס"ל סי' ל"ד א"כ חיישי' לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי וביאור כוונתם דהש"ס לא חשש למכירה דלא עביד איניש דמזבין כלי תשמישו ואבידה פשוט דלא שכיח כמ"ש תוס' פ' לא יחפור כ"ג ע"ב בסוגי' דניפול ד"ה וודאי וש"ס ביבמות קי"ו ע"א נפיל' מיזהר זהיר בי' וכן גניבה לא שכיח לא חששו ורק לשאלה דעביד איניש דמשאיל כליו שאלה דהדר' בעינא ומשו"ה בכלים דלא מושלי אינשי לא חיישי' למידי אך כל זה אי סימני' דאורי' אך אי אפי' אסימני' בינונים דלא שכיחי דמישתכחי באחריני אפ"ה חיישי' ואמרי' סי' לאו דאורייתא דדלמא אתרמי סי' כסי' א"כ ה"ה חיישי' אפי' בהני כלי' דלמא איתרמי שהשאילם או מכרם או אבד זו היא כוונתם והארכתי במקום אחר ביישוב הסוגי' לפי דעתם מ"מ לנידון שלפנינו נ"ל דליכא למיחש כלל לשאלה ומכירה בשום אופן בכתבי' הנ"ל ומשום אבידה לחודא דלא שכיח כלל כמ"ש לעיל מתו' דפ' לא יחפור הוה כסי' מובהק ביותר דלא ימצא אפי' בא' מני אלף דלכ"ע הוה דאורי' והח"מ וב"ש צירפו כל החששות איכא דמושלי ואיכא דמוכחי' ויש נמי חשש אבידה ומכל הני חבלו' נעשה כעין סי' אמצעי אבל משום חשש אבידה לחוד ליכא למיחש כלל:

ועוד הא חשש שאלה בעצמו פליגי בי' רבותא ועי' יש"ש ביבמו' שם ועי' ש"ך ח"מ סי' ס"ה ס"ק כ"ו והסכימו האחרונים דבאי' דרבנן לא ניחוש לשאלה ועיי' בנב"י סי' מ"ג הנ"ל וגם הגאון בית מאיר סי' י"ז סעי' כ"ד כ' וז"ל וגם בל"ז לפע"ד הנוטה בשעת הדחק להקל בחשש שאלה לא הפסיד עכ"ל והנה הגאונים מיירי בכלי' דמושלי ואנן הא איירינן בדלא מושלי דליכא למיחש אלא להך לישנא סימנים לאו דאורית' דהוה סי' הנך כלים כסי' שאינם דאוריתא והנה כיון שבררנו בתחלת דברנו דאתתא דא דאיירינן בה לית בה שום אי' דאורי' רק חששא דמשאל"ס מדרבנן א"כ פשוט דלא ניחוש לשאלה בהני כלים היינו כתביו הנ"ל דלא מושלי דהא בדרבנן סמכי' אסי' דרבנן:

אך מה יושיענו זה הא אנחנו לא מצאנו הכתבי' במלבושי הנטבע הנמצא הלזה רק הגוי הספן אמר שהי' אלו הכתבי' בתוך הוועסטא שלו ולפי משמעו' אגרת הרב מגראן לא הי' מסל"ת ולא מהימן והוה כאלו מצאנו ביד עכו"ם כתבי' של פלוני וכי נתיר אשתו לעלמא וכבר תמה בזה הט"ז על הלבוש בסי' י"ז ס"ק מ"ו ע"ש ועיי' ב"ש ס"ס קפ"ט וכל זה איירי וכו' ע"ש וא"כ לכאורה נפל היתר זה בבירא:

ע"כ נבוא לסימני כתונת ומכנסים שמצאוהו מלובש בקברו והי' מסומני' באותיו' לה"מ שהוא שמו ושם אשתו ליב הרש מאשא וכ' נב"י קמא סי' מ"ג הנ"ל דזה הוה סי' בינוני ולפע"ד הכא הוה אפי' סי' מובהק שהאשה הכירה מעשי ידיה בסימני' הנ"ל והראה לנו כמה מכתונותיו המצויינים באותיות הללו כולם שוים לאותיו' הללו וכ' תוס' בגטין כ"ז ע"ב סוף ד"ה מעולם וכו' ולפ"ז צ"ל שלא ראו עדים חתימת הגט שאם ראו ואומרי' שהוא כ"י ולזה חתם פשיטא שיחזיר ולא הי' צריך להשמיענו דהא ודאי לא חיישי' דאתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וחתימה כחתימה ובשינויי נמי אינו מזכיר חתימה כחתימה עכ"ל וכן פסק בש"ע א"ע סי' קל"ב סעי' ד' אבל אם יש עדים אחרים ששמם כשם אלו חיישי' עד שיעידו שזה הוא חתימת ידם עכ"ל ומכ"ש הכא שלא הוחזק אחר ששמו ושם אשתו ליב הרש מאשא שציונם לה"מ והכרנו שזה הוא מעשי ידי האשה הזאת אשת ר' ליב הרש הנ"ל א"כ כסי' מובהק ביותר ונוסף על זה שהרושם שעל המכנסיים היו ב' אותיות ל"ה אותיו' גדולות מלופפות ועקומות ואות מ' הי' ממש כשארי אותיות של האשה מאשא הנ"ל והי' עומד קצת בעיקום ורחוק מהאותיות והאשה ידעה זה ואמרה שהמכנסיים האלו היו לו טרם שנשאה בהיותו פנוי ונעשה הסי' הזה ל"ה של שמו ע"י אחרי' שאינם בקיאי' כמותה ואחר נישואי' הוסיפה היא אות א' על שמה היינו אות מ' שמורה על שמה מאשא והנה זה הוה סי' בצמצום מקום יותר מנקב יש בצד אות פלוני ולא ימצא אפי' באחד מאלפי אלפי' באופן שעל סי' אלו יש לסמוך בכל איסורי דאוריתא בלי ספק ופקפוק כלל לומר שהי' הכתונת ומכנסי' אלו של ר' ליב הרש מקיצע:

ורק אך חשש שאלה אולי ר' ליב הרש יצא מן המים והשאיל כתנות ומכנסים אלו לאחר ואותו נפל למים ונקבר ע"י הספן הנה ידוע מ"ש מהרי"ט והובא בק"ע סי' שפ"ב מי שיצא מביתו מלבושי' שעליו לא הי' משאיל לאחרים וישאר ערטלי ולא חיישי' שנתן מלבושיו לאחר ולקח את בגדיו ולבשם דלהא ודאי לא חיישי' שיעשו דברי' של בטלה עכ"ל והכא כ"ע חזו לי' בספינה שלא הי' אז מלובש אלא בכתונת ומכנסים כי הי' בבקר כשיצא לעשות צרכיו והבגד קצר וועסטא שידוע אם יפשיט כתונת ומכנסים אע"ג שישאיר על עצמו וועסטא נשאר ערטלי ערום כיום הולדו ולפי הנ"ל לא חיישי' לזה לשאלה וחליפי' כי האי גוני וידוע מ"ש מהרא"י בשם ר' אלי' אם ידוע שלא הי' עמו אלא כתונת א' יש לסמוך על כתונת לחוד וה"נ כל אשר לו השאיר בספינה ולא הי' עמו אלא כתונת זה כשנפל במים א"כ אפי' יצא במקום אחר לא הי' משאיל כתנתו עכ"פ והי' ראוי להתיר עי"ז אך לא אכנס בפרצה דחוקה כי יש לנו פתח מרווח בעזה"י:

והוא ידוע תשו' חכם צבי סי' קל"ד דאמר דלשאלה דיחיד לכ"ע לא חיישי' אשר ע"כ אם יש סי' אמצעי בגופו וגם ט"ע או סי' מובהק בכליו לא ניחוש שמא השאיל כליו לזה שהי' לו סי' אמצעי כמותו דזה הוה שאלה דיחיד וכדאמר פ' גט פשוט קע"ב ע"ב לנפילה דיחיד לא חיישי' ואמנם האחרונים פקפקו על ס' זו דנפילה שהוא במקרה והזדמן לא חיישי' לנפילה דיחיד אבל שאלה שהוא בבחירתו ורצונו אפשר השאיל לזה וחיישי' לשאלה דיחיד כמו שהרגיש ז"ל בעצמו והגאון בית מאיר החזיק זה הפקפוק עפ"י תוס' דיבמות קט"ז ע"א ד"ה למאי ניחוש וכו' ע"ש ולדידי נ"ל ראי' לפקפוק מתוס' גטין כ"ח ע"א ד"ה מצאו וכו' וא"ת וניחוש לשאלה וכו' וי"ל דקים לי' בנפשי' שלא השאילו וכו' ע"ש ובב"ש ס"ק צ"ח ולכאורה קשה אכתי ניחוש למציאה פי' הרי קמן שאבד דלוסקמא שלו ודלמא אחר מצאו והניח גט שלו של יב"ש בתוכו ואבדו גם הוא ומצאו זה וע"כ צ"ל דהוה נפילה דיחיד וס"ל לתו' דגם בגט לא חיישינן לנפילה דיחיד וא"כ אכתי מאי מקשו תוס' ניחוש לשאלה הא הוה שאלה דיחיד אע"כ לחלק בגט בין שאלה לנפילה וה"ה במתה נימא הכי ודלא כחכם צבי הנ"ל:

איברא בנידון שלפנינו שהספן הזה קבר האיש הזה שהי' מלובש בכליו של ר' ליב הרש שיש לנו בהם סי' מובהקי' ואירע שזה הספן קוברו כאשר הראה לנו קברו ועוד שיש בידו חצי ארבע כנפות שהוא ממש מתאים בתאומות ממש עם החצי שנשאר על גופו בקברו כאשר ראינו אנחנו בצדק בעינינו ועל סי' חתיכ' המתאימו' סמכי' באיסור דאורי' במס' ע"ז מ' ע"א ועיי' ש"ך י"ד סי' פ"ג סק"ד וא"כ ה"נ נסמוך על תיומו' ב' חתיכ' בגד ד' כנפות דשייכים להדדי ונדע שזהו הספן הוא שמצא איש הזה הנקבר לפנינו ומלובש בכתונת של ר' ליב הרש ולא אחר באשר שבידו הבגד ד' כנפות שהחתיכו' מתאימו' עם שלו ובלאה"נ הרי הראה לנו קברו ומנא ידע אם לא שהוא קוברו:

וכבר כתבנו לעיל שהדלוסקמא עם כתבי' שלו לא מושלי ולא מכרם אך הואיל ולא ראינו אותם בידו ממש רק ביד הגוי ניחוש שמא נאבדו ממנו ומצאו הגוי הזה ונאמר ר' ליב הרש שנפל למים יצא במקום אחר והשאיל כתנתו ומכנסים שלו לאחר ואותו אחר נטבע ומצאו זה הספן וזה עצמו הי' שמצא ג"כ הדלוסקמא של כתבי' של ר' ליב הרש ואין לך נפילה דיחיד גדול מזה וכ"ע מודה דלא חיישי' וכי האי גוני כ' ר"ן פ' ג"ה ומייתי ב"י בי"ד סי' ס"ה קודם ד"ה והנוקר וכו' וז"ל אבל הכא שזה בודאי שלח ירך מנוקרת צריך אתה להוסיף חששו' דישראל אחר הי' לו ירך ונקרה ואח"כ נודעו לו שטרפה היתה ומכרה לזה ואח"כ הפקיד זה בידו ירך מנוקרת כל כי הני חשש לא חיישי' עכ"ל ע"ש והה"נ הכא ע"כ כיון דבררנו לעיל דבלאו כל הני מילי כבר יצאה האשה מאיסור דאוריתא מכמה טעמי' חדא כיון שעדות הטביעה במים הי' עדות ברורה אפי' לא שהו שיעור י"נ כיון שנמצא עכ"פ איש אחד נטבע ויש בו קצת סי' אפי' שאינם ראוי' לסמוך עליהם מ"מ מצרפי' להטביעה ולא בעי שיעור י"נ דאפי' רשב"א מודה לזה ושכן דעת הריב"ש וה"ה בהרמב"ם ומהריביר"ב ומבי"ט ומה' בצלאל אשכנזי ז"ל ועוד כיון שחפשו חפש מחופש רביעי שעה במקומו הוה כשיעור י"נ ועוד עדותו של ר' שמואל שעמד זמן ארוך על הספינה ואם תמתין עוד זמן יב"ח ולא יזכר ולא יפקד עוד א"כ בזה"ז הוה לענין זה בכ"ע כת"ח וה"ל תרי רובא רוב הנטבעי' אינם יוצאי' אפי' בלא שהה כשיעור י"נ ורוב היוצאי' מודיעי' לביתם א"כ מצירוף כל הנ"ל עכ"פ יצאה מאי' א"א דאורי' ושוב לענין איס' דרבנן משאל"ס נסמוך על סימני' הנ"ל לדעת בלי שום פקפוק ע"כ אם יסכימו עמי חכמי העיר הזאת ואציליה למטינא שיבא מכשורי להתיר אשה מאשא אשת ר' ליב הרש ז"ל מקיצע אחר שתמתין יב"ח מיום טביעתו ואז תהי' שרי' להתנסבא לכל גבר דתיתיצביין בהסכמת חכמי העיר הנלע"ד כתבתי פה ק"ק פ"ב מש"ק כ"ו טבת תקפ"א לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: