שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן מו

טרם אחלה לדבר באתי בנא לבל יחר אף אמ"ו נ"י עלי ולא יהי' דברי למשא על אמ"ו הגאון נ"י כי אמת אגיד ולא אכחד לפי קוצר השגתי שאלה גדולה היא אצלי וקטנה בעיני אמ"ו ומובטחני בחסידותיו ובמדת ענותנותיו כי חז"ל חשו מאוד לתק"ע והאשה בוכה על ימי נעורי' גלמודה ושכולה זה י"א שנים ומעשה שהי' כך הוא טרם בואי הנה הי' דר איש אחד בגבולי בעיר אחת ודרכו הי' לילך ולסחור ימים אחדים בסחורתו בכפרים הקרובים ולחזור לביתו תמיד ביום ה' או וי"ו עש"ק ויהי היום יצא מביתו ביום ג' כדרכו וביום ה' לעת ערב הי' בכפר אחד אשר לא הי' דר שם יהודי ושארי יהודים סוחרים ראו אותו שם בעת ההיא רק הם יצאו משם למקום אחר והוא נשאר שם וגם כמה ערלים ראו אותו בתחלת הלילה הולך לבית מלונו אצל ערל א' ומאז לא שב לביתו וחמש' שנים אחר שנאבד האיש הזה בא הערל הלז שידוע שהאיש הנאבד הי' אצלו בלילה הזאת אל העיר אשר הי' דר בו יהודי הנאבד ואמר במ"לת שאשתו הערלית עם עוד ערל א' הרגו האיש הזה והי' מזכיר שמו ומשפחתו והעיר כי הי' מכיר אותו בטוב רק הוא לא הי' בביתו בשעת הריגתו אבל בתחלת הלילה הי' בביתו בשעה שבא יהודי לביתו אבל בלילה ממש הי' ביער עסוק במלאכתו וקודם אור היום בא לביתו וראה האיש הזה מונח בחדר מיוחד נהרג שם והי' מכיר אותו בטוב בט"ע כי לא הי' שום פצע וחבורה בפנים ובגופו כי הרגו בזפת חם אשר שפכו לתוך פיו אבל בקבורתו גם הוא הי' נתעסק עמו ביער אחד ואמר ליהודים שילכו עמו ויראה להם מקום קבורתו והלכו עמו רק בתוך ימי משך הזמן נחטב היער ולא מצא מקום קבורתו וחבשו הערלים לבית האסורים והערל הנ"ל אמר בערכאות שלהם בפני אשתו כמו שסיפר ליהודים ומחמת שהאשה עגונה עני' וכל משפחתה עניים כי בעלה לקח עמו את כל לא הי' ביכולתם לגמור הדבר ומשפחת הערלית עשירים וגם כמה ערלים עשירים מאותו כפר אמרו בהון רב יפדנה שלא להוציא שם רע על הכפר שנהרג שם יהודי כי חרפה היא להם מחמת באותו זמן היו מצפים שניתן להם חירות מאת המלך יר"ה בכמה דברים וכך הי' והערלי' חופשה ניתן לה מבית האסורים והאיש הנאבד הי' דר עם אשתו כדרך כל הארץ ד' שנים ולא הי' שנאה ביניהם ולא שום קטטת שיש לחשוב שרצה להרחיק נדוד ממנה ולעזבה עגונה וגם הי' לו בן יחיד וכמעט כל בני העיר לערך שלשים אנשים אמרו שברור להם כשמש בצהרים שנהרג האיש הזה שאם הי' בחיים לא עזב אשתו ובנו יחידו וכל ימיו לא הלך רק בכפרי' הסמוכים לכן יורנו אמ"ו הגנ"י:

תשובה.

שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג המא"הג צדיק ונשגב כמה"ו משה אלי' נ"י אבדק"ק פעטצעל יע"א:

גי"ה הגיעני נידון שאלת עגונה לפי דבריו שבאו בשאלה יש לעיין בענין מסל"ת של הערל אי סגי בלי קישור דברים שנית אי מהני הט"ע של גוי מס"לת אך מ"ש מעלתו שיש כאן רגלים לדבר שלא הי' לו קטטה עם אשתו ובן יחידו אהוב כנפשו ואלו הי' חי הי' בא וראה כן בנב"י תנינא ס"סי מ"ג הנה נמשך שם אחר מ"ש בנב"י קמא ס"סי ל"א שכ' רעיוני על משכבי סליקו לחדש היתר בעיגונא ביש רגלים לדבר להאמין לגוי אפילו אינו מס"לת אלא שגזר שם בגזירת עירין שלא לסמוך על זה כי עדיין לא הביאו בכור הבחינה ואני אומר בצדיקים נאמר ותגזר אומר ויקם לך כי אין לסמוך על זה כלל ואין ממש בדברים ההמה במ"כ בלי עיון כ' והעלה על ספר:

הנה בנה יסודו עמ"ש סמ"ג וסמ"ק הובאו בש"ע י"ד סימן ס"ט סעיף יו"ד עכו"ם המשמשת בבית ישראל ונתן בשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו אם הגוי יודע מנהג ישראל סומכי' על דבריו וכו' ולשונם מועתק בט"ז ונאמנים במס"לת וכ"ש אם יודעים בטיב יהודי' וכו' ותמהו כל האחרונים מאי כל שכן אדרבה אם יודעים טיב יהודים מגרע גרע ואינינו מס"לת והרבה תי' נאמרו בזה וכ' הגאון נב"י ז"ל לפי המבואר בש"ע י"ד סימן קפ"ז סעיף ח' שרופא נכרי נאמן אם אמר שרפואה זו כבר ריפאה במקום אחר אם יש רגלים לדבר שאשה זו אחר שנתעסקה ברפואה זו פסק וסת שלה אז יש לסמוך על הרופא ומותרת לבעלה נמצא רגלים לדבר מהני בוסתות דרבנן בלא מס"לת ואם כן ה"ה בדם שמלחו מהני רגלים שיודעים בטיב מנהגי ישראל שרגילי' לדבר שעשה כמנהג בני בית ומהני בלי מס"לת והשתא מדכ' בלשון כש"כ כשיודעי' בטיב ישראל ש"מ דעדיפא לי' רגלים לדבר בלי מס"לת ממס"לת בלי רגלים לדבר וא"כ בעדות אשה שהתירו חז"ל מס"לת בלי רגלים לדבר מכ"ש רגלים לדבר בלי מס"לת. אלו דבריו ז"ל:

ואני אומר שגגה יצאה מלפני השליט להעלות על הדעת להשוות הענינים התם ברופא הוה רגלים לדבר כמו ידים מוכיחות סופו על תחלת דברו שאמת יהגה חכו שאמר שעסק רפואה שלו כבר ריפא במקום אחר שהרי סופו שגם כאן פסק וסתה ואפשר יש ללמוד מזה בגוי שנתן בשר לקדרה ולא ידעי' אם הודח ואומר שהדיח ושוב טעמנו ולא הרגשנו בו טעם מלח סופו הוכיח ורגלים לדבריו שדבריו אמתיים שהדיח אפילו אי לא הוה סמכי' אטעימה שלנו עכשיו נצרף זה לדבריו וכולי האי ואולי אינו דומה לדרופא אבל הך רגלים שיודעי' בטיב ישראל אין זה הוכחה לדבריו אדרבא מדיודע בטיב מרתית ומשקר לומר שהדיח וכן הכא הואיל ונאבד ואבד זכרו משקר ואומר שמת ואינו מתירא שמא יבוא הרוג ברגליו ומעתה כיון דאזדא לי' פירושו בסמ"ג וסמ"ק הנ"ל ממילא אין כאן ראי' שיהי' רגלי' לדבר כ"ש ועדיף ממס"לת אפי' רגלים כעין סופו מוכיח על תחלתו נמי אפשר דגרע ממס"לת אלא באי' דרבנן וסתות מהני אבל בעדות אשה אין לך בו אלא מה שהקילו חז"ל מס"לת אבל סופו הוכיח על תחלת דבריו לא:

ובשלהי יבמות לא תהא כהנית כפונדקי' ע"ש תוס' על פי הירושלמי והכוונה מבואר דרבנן הוה ס"ל דאין זה מס"לת ממש מאי דהו' בוכה אך בצירוף מה שהוציאה מקלו ותרמילו והראה קברו נעשה כמעיד ממש ומ"מ האמינו כ"ש להאמין כהנת בעדות ממש ור"ע השיב דזה הוה מס"לת גמור ע"י בכיה ומקלו וכו' אלא דצ"ל דרבנן דר"ע הוה ס"ל כרבנן דר"י בן בבא דגוי נאמן גם להעיד יהי' איך שיהי' אין לך רגלים לדבר גדול מזה שמוכיח סופו על בכייתה ואפ"ה מטעם מס"לת הא דנאמן ולא הוה נאמנו' אי הוה ע"י שאלה איה חברנו ומוכח דלא כנב"י הנ"ל וישתקע הדבר ולא יאמר ועוד אפילו נאמר רגלים לדבר דרופא עדיף ממס"לת היינו דהוה כמו עדות ממש ולענין הבטחתו שתתרפא מהימן אבל לענין להתיר איסור כתיב אל תשת רשע עד ופסול עכ"פ:

והשתא נחזי מאי דקמן שהגוי הסיח לפ"ת שאשתו עם ערל אחר הרגו לפב"פ מעיר פלוני וסיפר שהוא הי' בלילה ההוא ביער לחטוב עצים ובבואו לביתו קודם אור היום מצא ההרוג והכירו היטב בט"ע כי לא הי' בו פצע ושום חבורה כי הרגוהו בשפיכת זפת חם לתוך גרונו ושוב סייע בקבורתו בתוך היער ואמר כי טרם יצאתי מביתי לילך ליער בא היהודי לביתו ללון שם ובחזירתו מצאו נהרג ונ"ל שיש בכל זה דברים הרבה שהם יתירים ומיחשב קישור דברים:

אך תחלה נברר גוף הדין ואין בהמ"ד בלא חידוש בהא מילתא פליגי הריב"ש וסיעתו ס"ל לא בעי קישור דברים דביבמות קכ"א ע"ב דאמרי' היכי משכחת לי' במס"לת כי ההיא דהוה קאמר ואזיל מאן הוה בי חיוא שכיב חיוא וכו' וזה לא הוה קישור דברי' וצריך לומר לדבריו הא דאמר היכי משכחת לי' פי' איזה שיעור הוה מס"לת ולא מתכוון להעיד ופשיט לקולא אפילו כי האי גווני דליכא קישור דברים נמי מהני והר"ן מייתי ראי' בהיפוך הכי קאמר היכי משכחת לי' דוקא באומר מאן איכא בי חיוא דההכרזה היא קישור דברים ובתשו' שער אפרים כ' אזיל וקאמר פי' אזיל ואמר דברים אחרים ובתוך הדברים אמר מאן איכא בי' חיוא ולדידי צ"לע להרי"בש מאי מייתי ש"ס ראי' לקולא דסגי בהכי דהרי אנסבי' ר' יוסף לאיתתא הא ר' יוסף ס"ל כר"י אמר שמואל דמתכוון להעיד נמי נאמן רק שלא יתכוון להתיר וא"כ מאי ראי' מר' יוסף דאנסבי' לאיתתא וצע"ג אבל להר"ן א"ש לא ראי' מייתי מר' יוסף דלר' יוסף אפילו פחות מזה הי' מתיר אלא הכי קאמר כגון הא לישנא שמכריז מאן איכא בי חיוא זהו מקרי מס"לת בקישור דבריו לדידן נמי אבל לריב"ש דמייתי ראי' להקל ק' מהנ"ל:

והריב"ש מייתי ראי' מיבמות קכ"ג ע"א דפריך דלמא צרה היא ולא פריך דלמא נכרי הוא ולא הוה קישור דבריו עיי' מ"ל פי"ג מגירושי' הל' י"א והל' ט"ו ואני אבאר מה שנעל"ד ופי' דלמא נתכוון שישמעו ישראלים ולטובה ולהעיד נתכווין ופסול אע"פ שהמעשה אמת אסור משום אל תשת רשע עד וגם מהרי"ט מוכיח מזה כשאין הגוי מצוי בפנינו לא בעי וקברתיו מדלא הקשה דלמא גוי הוה ועיקור הוכחתם נבנה אדפריך ואימא צרה ופרש"י שנשא אשה במקום אחר ובאתה לקלקלה עכ"ל רצה בזה מדלא פריך דילמא א' מחמש נשים הוה אע"כ דהו"מ לשנוי דמיירי דלית לה חמותה ויבמתה וכו' אבל מצרה פריך שפיר אפי' לא ידענו לה צרה מ"מ דילמא אית לה במדינת הים וצריך לומר הכא איכא חששא טפי מלעיל עיי' ל"ו ע"א פירש"י היא צרתה ע"ש וכו' ועל זה הוקשה להם מה לנו ולצרה ליקשי מגוי ולאו דוקא גוי דודאי איכא למימר דמיירי באמר בלשון הקודש ובמקום דאין גוי מכירי' בלשון הקודש וכ"כ ב"ח בתשובה אבל דילמא מומר ורשע פסול עדות דאורי' דכל שנתכוון להעיד פסול משום אל תשת רשע עד ובמס"לת נאמן עם קישור דברים והרגתיו אע"כ לא בעי' שניהם זה נ"ל הוכחתם ולפע"ד דברי מהרי"ט הוכחה טובה היא אבל הוכחת הריב"ש יש לישב לדעת הר"ן דש"ס לא בעי למיפרך מגוי דילמא משנתינו כת"ק דר"י בן בבא ואפילו לר"י בן בבא הא ר"י אמר שמואל ס"ל אפי' נתכוון להעיד כל שאינו מתכוון להתיר משו"ה פריך מצרה אליבא דכ"ע אבל הוכחת מהרי"ט אין עליה תשובה דעכ"פ קברתיו אינו צריך דטעם וקברתיו אינו משום עדות אלא משום דחיישי' לבדדמי ושפיר מוכח דהיכי דא"א סמכי' דמת בלא וקברתיו וכן נ"ל מה שהקשה הריטב"א אהרמב"ם דבעי וקברתיו מקנטרמיסי' דלא מהימני משמע אחר מהימן כשאמר נהרג פלוני אע"פ שלא אמר וקברתיו ומשמע מהריטב"א דלא בעי קישור דברים דאל"כ אכתי תיקשי הא לא הוה קישור דברים וליתא דמקישור דברי' לק"מ דאתי כת"ק דר"י בן בבא דנאמן במתכוון אבל מוקברתיו הקשה שפיר:

אבל מ"מ רוב הפוסקי' החליטו להקל בקישור דלא כהר"ן אך מהרש"ל ביש"ש כ' שאם יתירו אינו מוחה והוא לא יצטרף עמהם [דברי יש"ש נדפסו בטעות ובהיפוך כי הנ"ל צ"ל בסיום ומסקנת דבריו ומ"ש בסוף להקל הם דברי מהר"י טייטציק שבב"י צ"ל ברישא אבל הוא ז"ל חשש להחמיר ע"ש] והכא נ"ל פשוט דהוה קישור דברי' הרבה ועוד יפה כ' נב"י קמא סי' מ"ז מידי ספיקא לא נפקא דלמא הי' אז קישור דברים וכן הדעת נוטה כי אחר שכבר עברו ה' שנים ואין דובר דבר מהיהודי הנאבד איך יבוא ממקום אחר לכאן ויתחיל לספר מעשה שהי' בביתו זה חמש שנים וע"כ בתוך סיפורי שארי דברים נתגלגל הענין עד שבא לזה ולא יהא אלא ספק הנ"ל ס"ס אולי הלכה כהריב"ש ואת"ל הלכה כהר"ן להחמיר דלמא הוה קישור דברים ועיי' ב"ש סי' קמ"ז דעתו להקל בכל ספק פלוגתא ועיי' קונטרס עגונות סימן רכ"ו ונידון דידן נ"ל תלי' אי ע"א בעדות אשה מדרבנן להקל ויש כח בידם לעקור דבר מן התורה היכי דיש טעם הגון אבל מדאמורי' אתתא בחזקת א"א לולי רבנן הקילו ואם כן היכי דפסול משום שנתכוון להעיד הרי בזה לא האמינו חכמים וחזר הדבר לתורה והוה חזקת א"א ובחנק קאי א"כ כל ספק בזה להחמיר כמ"ש ריב"ש סימן שע"ז אך לפי מה דהשריש רמב"ם סוף הל' גירושין דדאורי' הוא שהדבר ידוע שהאמת כן שכבר מת הבעל הלז וא"כ מה שלא האמינו בנתכוון להעיד אינו משום דחיישי' שמא לא מת אלא שאסור לקבל עדות נכרי נמצא מחזקת א"א יצאה האשה והבא עליה פטור רק אסור לקבל העדות מלעשות מעשה על פיו א"כ בזה י"ל ספיקא להקל עכ"פ נ"ל פשוט בהאי עובדא דקמן להקל למיחשבי' כמס"לת:

ועתה נדבר אם נסמוך אט"ע דגוי הנה כבר כ' ב"ש ס"ק ע"ו דכבר פשטה הוראה בישראל לסמוך אט"ע דגוי דלא כספיקתו של תה"ד ומאי תאמר דלמא כבר הי' אחר ג' ימים ונאמר שיהודי אשר בא ללון בביתו טרם שיצא הערל ליער לחטוב עצים חזר ויצא משם אח"כ וזה ההרוג שמצא הגוי בחדרו קודם אור היום אחר הוא שהי' כבר מת ג' ימים ונשתנית צורתו לזה שיצא משם ולא נימא כאן נמצא כאן הי' ולא נסמוך ג"כ על ר"ת וסיעתו דכשכל גופו שלם ניכר אפילו אחר ג"י ונאמר ג"כ ספק תוך ג' ימים ס' אחר ג"י להחמיר ולא נימא השתא הוא דמת אחר כל החומרו' האלו נ"ל הכא ליכא כל הני דהרי הגוי הזה בעל הבית יצא מביתו ולא הניח שם בחדרו ובביתו שום הרוג ובבואו קודם אור היום מצאו שם וצ"ל בני ביתו אספוהו מן השדה וממקום אחר ושם כבר מת זה כמה ימים זה דבר שא"א להעלות על הדעת מי פתי יסור הנה יאסוף אל ביתו נרצח א' לסכן עצמו בסכנת נפשות הרי קמן איך מהרו לקוברו בעיר קודם אור היום לבל יודע דבר ועתה שסיפר המעשה אחר ה' שנים נתפסו כולם והי' בסכנת מיתה איך נחוש שאספוהו מן השוק אין אלו דברים שראוי לחשוב ולעגן בת ישראל על זה ובשגם בלא"ה יש בכל הנ"ל עמודים לסמוך להקל כמו שרמזתי:

כל זה אנו צריכי' אם אנו צריכי' לסמוך אט"ע של גוי באנו לכל הנ"ל דלמא הי' אחר ג' ימים ועוד הא התה"ד מסופק בדבר אבל הכא אין אנו צריכי' לכל זה הרי מס"לת מפי מס"לת נאמן והגוי סיפר מה שסיפרה לו אשתו והרוצח השני אתה עמה איך הרגו הישראל בשמו ועירו ומשפחתו אשר הי' מכירו ורגיל עמהם ובא לביתם ללון אותו הרגו בזפת חם ואלו לא ראה הגוי אותו כלל ולא הכירוהו בט"ע אלא שסיפר מה שסיפרה לו אשתו ג"כ די בלי פקפוק ע"כ נלע"ד איתתא דא שרי' לאיתנסבא לכל גבר דיתיצביין ובתנאי שיעיין עוד ת"ח בדברינו אלו ואם ישרו אזי ישבו ב"ד של ג' ויתירוה לעלמא וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד פ"ב נגהי ליום ה' ט' כסליו תקצ"ה לפ"ק. מש"הק סופר מפפ"דמ: