שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן כט
ע"ד אשת כהן שנמצאת מעוברת וילדה מיד אחר חתונתה והיא אומרת מיני' והוא מכחישה דעכ"פ לאו מיני' אך רוצה בקיומה הנה ראיתי מורי הגאון בהפלאה במשנת איש פלוני וכהן הוא דכשהוא מכחישה הו"ל ברי וברי דלא אמר ר"ג כמ"ש הרא"ש גבי ארוס וארוסתו וכ' צ"ע על הטור היינו מ"ש הטור גבי ארוסה דאע"ג דכשהוא מכחישה נהי דאיהו שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא מ"מ לעלמא שרי והן הנה דברי ה"ה ומייתי לי' ב"י שם ובמח"כ אין כאן צ"ע כלל דלא שייך ברי וברי אלא כגון רפ"ב דכתובות דטוענית אממון דכתובה משארסתני נאנסתי אלו הי' הוא טוען על ממון שלו ברי לי עד שלא ארסתיך לא אמר ר"ג להוציא ממון ע"י חזקה ומיגו שלה וגם הרא"ש גבי ארוס מיירי על העובר שהיא מעידה עליו והוא מעיד להיפוך בברי ובכי האי לא אמר ר"ג אבל כשהוא טוענת על עצמה כשרה אני ולכשר נבעלתי ואלו ע"א דעלמא מעיד על כשרם שהיא פסולה אינו נאמן לפסול אשה כשרה בהכחשת בע"ד ה"ה הבעל אינו נאמן יותר מע"א דעלמא וזה לא שייך ברי וברי וכ"כ להדי' נימוק"י בשם ריטב"א ס"פ אלמנה דלגבי כשרותה לא שייך ברי וברי משא"כ לגבי עובר ע"ש וגם בעובר גופי' יש לדון כיון שחזקת האם מועיל לבת אין ברי שלו מועיל נגדה ע"כ לא אתי ה"ה אלא מטעם שהאב נאמן מן התורה לומר אינו בני אבל מטעם ברי וברי לא שייך הכא מידי וע"כ לעלמא שרי בלי ספק אך להוציאה מהארוס דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' בודאי אסורה דכ"ע פסולים אצלה והוא פשוט. אך הכא דאינו מכחישה שלא נבעלה לכשר אלא שאינו ממנו נלע"ד אין לכופו להוציא דלא שייך הכא שוי' אנפשי' חד"א חדא כיון דאין כאן אלא משום חומרת יוחסי' ומדינא כשירה אפי' לא נבדקה והכא דשרי לעלמא ובנה חזי' לכהן גדול שוב לא שייך לגבי דידי' חומרת יוחסי' ותו הא בלא נבדקה כלל נמי איכא שיטת הרז"ה וסייעת' דמכשירי' בדיעבד וא"כ עכ"פ אין כופי' להוציא ומכ"ש הכא שאומרת עכ"פ לכשר נבעלתי והוא אינו מכחישו אלא במאי דאמרה מיני' והו"ל כעין ההוא נהי דאכחיש באבהתא בשני חזקה לא איכחוש ועוד הפוסקי' האוסרי' לא נמצאו להדי' בדיעבד כזה להוציא אשה ולכוף לגרש אלא בעובר דהוה כעין לכתחילה עי' ר"ן ספ"ק דכתובות גבי ארוס וארוסתו ע"כ נלע"ד שאם הוא רוצה בקיומה אין כופי' להוציא בשגם י"ל מחמת כיסופי' מכחיש והוא יודע בנפשו האמת אתה.
משה"ק סופר מפפד"מ: