שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן כה
שלום וכ"ט לתלמידי הותיק מלא עתיק הרב המופלג החריץ ושנון כש"ת מהו' ליפמאן נ"י אב"ד דק"ק סאבאטקא יע"א:
נעימות ימינו הגיעני נידן זוג שהיתה מריבה ביניהם ההוא אמר שחושדה שנתנה עיניה באחרים והיא גם היא שנאה אותו ורב א' סידר להם גט פטורי' ושוב אח"כ בא אביו של המגרש והוכיח על פניו ונתחרט הבעל על הגירושין ורוצה להחזירה ונפשו היפה בשאלתו אי מותרת לו או לעלמא כמבואר ג' דעות בש"ע א"ע סי' יוד ומעלתו האריך בחריפות דתנאי בגובר כדרכו ואני בעו"ה מיוסר ביסורי' בחולה רגל ע"כ אני עצור פה במרחץ ואין לי פנאי ולא הרוחה לעיי' במה שאינו נוגע לנידון שלפנינו ע"כ אשיב בקיצור:
הנה רום מעלתו ראו עיניו מ"ש נב"י קמא חא"ע ססי"א עובדא הוה אשה אמרה צבעלה ניטמאת והבעל האמין באמת ושאל להמורה והורה שאם בלבו מאמין מתחייב להוציאה וגרשה אח"כ נתברר הדבר ששקר הדבר ויש להאשה אמתלאות הראוי' והורה הגאון נב"י זצ"ל דמטעם חתיכה דאיסורא שרי' אך מטעם מוציא אשתו משום שם רע אע"ג דלא אמר בשעת גירושין משום ש"ר אני מוציאך מ"מ כיון שהודה המורה שמחייב להוציאה אין לך אמירה גדולה מזו ואסורה לו ומ"מ מותרת לעלמא דכיון דנהגינן עכשיו עפ"י סדר גטין שלפנינו לומר שמגרש בלי שום תנאי הא מגרש בפירוש בלי שום תנאי כלל אלו דבריו ז"ל שם:
והנה דבריו לקוחי' מדברי הב"ח א"ע סס"י קמ"ח בגט שכ"מ שנותני' עפ"י תיקון מהר"י מפרי"ש בלי שום תנאי אע"ג דכלנו יודעי' שאינו מגרש אלא משום חשש מיתה וזיקת יבמין מ"מ כשקם ממטתו לא חיישי' לומר אלו הי' יודע שיברי' לא הי' מגרש משום שנוהגי' לומר לו שיגרש בלי שום תנאי א"כ תו ליכא למיחש אלא דחזינא דהב"ח הוסיף שאם יש לפקפק על זה הרי קורעי' הגט ובשכ"מ שמגרש על תנאי אפי' אומר מעכשיו מ"מ לדעת ר"ת נעשה כמי שאמר מעת שהוא בעולם ואין הגט חל עד שעה קודם מותו וא"כ קרעו את הגט ש"מ דלא הי' שום תנאי ע"ש וא"כ תינח בגט שכ"מ אבל במוציא משום ש"ר אעפ"י שאמר בלי שום תנאי י"ל בלי שום תנאי אחר אבל לעולם דעתו כאשר אמר בפירוש משום ש"ר אני מוציאך ועד"ז מגרשה בלי שום תנאי אחר זולת זה ואי משום שיקרע הגט הרי הכא הוא תנאי דלעבר אם אין הדברים בדאי' תהי' מגורשת ויכול לקרוע הגט:
וקצת יש לעיי' לפמ"ש בתשו' מהרמ"ל סי' קפ"ב מדקדוק לשון רש"י גטין ס"ו ע"א וכשגרשתיך הי' בדעתי להחזירך אם ימצא דברי' בדאי' עכ"ל וכן שם מ"ו ע"ב ולדעת כן גרשתיך שאם יבואו לך שאחזירך עכ"ל משמע מזה שאפי' ימצא דברי' בדאי' או יבואו לה סימני' מ"מ תהא מגורשת וצריך להחזירה בקידושי' וז' ברכות רק שאם תרצה להנשא לו אחר שנמצא דברי' בדאי' אז אינו גט ע"ש במהרמ"ל:
ודקדוק נכון הוא בלשון רש"י ומיהו טעמא בעי מה ראה רש"י על ככה ובחידושי אמרתי דבתשו' מהרי"ן לב א' אמר שמגרש אשתו משום שאינה רוצה לתת לו קרקע ידוע ואחר גירושי' נתרצית לתתה לו וכ' דמאי דפליג רש"י ותוס' דלרש"י הוא תנאי גמור ולתוס' לעז בעלמא היינו דלא אם ולא משום וס"ל לתוס' דאין זה לשון תנאי ומעתה י"ל ע"כ לא פליגי תוס' אלא בלשעבר משום ש"ר אני מוציאך ולא אם שטית אבל בלהבא כגון משום שלא תתן לי קרקע פלוני' מודי' תוס' דהוה תנאי דלהבא ע"ש ומעתה אומר אני רש"י נמי לא ס"ל דלשון משום ש"ר יהי' לשון תנאי לשעבר ולעז לא ס"ל לרש"י ע"כ פירש"י דהתנאי היא בלהבא אם ימצאו הדברים בדאי' ולא תרצה להנשא לו לא יהי' גט כנלע"ד ולפ"ז בזה"ז שקורעי' הגט מוכח דלא הוה תנאי וא"ש. אמנם נלע"ד עדיין יש לפקפק דהרי אומרי' בשעת מסירת הגט לידה הרי את מגורשת מעכשיו ואי נימא דחיישי' לגילוי דעת דתנאי א"כ ה"ל תנאי דמעכשיו שאם ימצאו דברי' בדאי' והיא תרצה להנשא לו יהי' גט מעכשיו ויחזור ויקדש אותה ויברך ז' ברכות וכיון דהוה מעכשיו אין ראי' ממה שקורעי' הגט דבמעכשיו אעפ"י שיקרע מגורשת ויש לפקפק על הוראת נב"י הנ"ל:
מיהו אעפ"י שיש לפקפק כנ"ל מ"מ הוראתו בקדושה בעובדא דילי' ובמחילת כבודו נעלם ממנו דברי ר"ן פ"ב דשבועות שם אשה שאין לה וסת דלר"מ יוציא ולא יחזיר עולמות וה"ה לדידן ברואה מחמת תשמיש כ' הר"ן דהתם אפי' לא אמר מחמת וסת אני מגרשך מ"מ כיון שאסורה לו סתמא כפירושו דאין אדם מקיים אשה האסורה לו שוב הקשה הר"ן א"כ למאי ניחוש אלו הייתי יודע לא הייתי מגרשך הרי הי' מוכרח לגרשה ותי' דאין ב"ד כופי' להוציא ע"ש למדנו מהר"ן ג' דיני' יש היכי דכופי' להוציא אפי' אמר בפי' משום כך אני מוציאך אינו אסורה לחזור לו דלא מצי למימר אלו היתי יודע לא הייתי מגרשך שהרי כופי' להוציא והיכי דאסורה ואין כופי' אין צריך אפי' אמירה ואפ"ה אסורה לחזור לו והיכי דליכא איסורא אלא הוא חושש לש"ר או נדר אז כשאומר משום ש"ר וכו' אסורה להחזירה וא"כ בעובדא דנב"י דהמורה פסק לו שמחוייב להוציאה לא שייך לומר אלו הייתי יודע וכ"כ בס' בית מאיר סי' יוד ע"ש:
ובדברי' הללו יש להסביר מ"ש הרב"י ס"י דרבנן אדרבנן לא קשי' דמתני' קמייתא מיירי באמר' ומתני' דאיילוני' מיירי בלא אמר ע"ש והוא קצת דוחק ולהנ"ל ניחא דהא ר' יהודה ס"ל ביבמות איילונית זו היא זונה האמורה בתורה ואפי' ישראל דאינו מוזהר על הזונה וה"ל בעילת זנות ע"ש וצ"ל מ"ש רש"י בגיטין מ"ו ע"ב אאיילוני' דבעיל לשם קידושי' דאין אדם עושה בעילת זנות אע"ג דלר"י קיימי' דכל איילוני' בעילת זנות הוא י"ל אין אדם עושה בעילת הפקר בלי קידושי' אבל כשהוא ע"י קידושי' אע"ג דדינו כדין זנות לא איכפת לי' כנ"ל לפירש"י מ"מ הרוחנו לומר דמתני' קמייתא משום ש"ר ונדר סתמא כפירושו באמר אך מתני' דאיילוני' דלר"י הוה אסורה לו מיירי בלא אמר דבאמרה לו לא בעי אמירה כמ"ש ר"ן הנ"ל ואהא קאי רבנן ולדדהו לא הוה איסורא ומדלא אמר לא חשו לקלקולא וא"ש:
נחזור להנ"ל בנידון שלפנינו יש לפקפק אם לסמוך במה שאמר בלי שום תנאי ומ"מ נראה דלרוב גדולי האחרוני' אפי' לא נקרע הגט אין לפקפק כלל ועט"ז סי' קמ"ד סק"ו ובנידן שלפנינו נ"ל בלא"ה אין חשש דלא אמר אלא המוציא משום ש"ר והוסיף הטור וש"ע משום ש"ר שיצא עלי' ולאפוקי אם לא יצא ש"ר אלא הבעל רוח רעה מבעתו וחושד בכשרי' כפפוס בן יהודא סוף גיטין דודאי משום פריצות לא שייך לומר שתוסרנה כל הנשי' כי מה עשתה והוא חושדה ועמ"ש תוס' שם ד"ה שלא יהי' וכו' והתם אין שייך פרוצות דמה לו לעשות ע"ש ונהי דלאידך לישנא שייך פרוצות דמ"מ ע"כ עשתה מעשי' שהביאה עצמה להיות שותא בפי הבריות אבל אם לא יצא עלי' ש"ר רק הוא חושדה בשגם שיש בלא"ה מריבה ביניהם שנראה מחמת שנאה חושדה וה"ל שקר ולא שייך פריצות וכיון דללישנא דפריצות דוקא ש"ר ולא חשדא בעלמא הה"נ לקלקולא לא מצי מקלקל אלו הייתי יודע שהדברי' בדאי' היינו אם מתחילה האמין למוזרת בלבנה ועכשיו נודע שפטומי מילי בעלמא נינהי אבל חשד בעיניו מה נולד עתה מה שלא הי' יודע קודם ועי' רמב"ן יבמו' כ"ה ע"א כ' אם לא נודע דברים בדאין ורוצה להחזירה הי' מותר דהרי אי נמי הית' ניסת לא הו"מ לקלקלה דהרי לא נמצאו דברי' בדאין אלא מ"מ אסורה לו משום דשוי' אנפשי' חתיכה דאסורה ע"ש וזה בש"ס שאומרי' דברים מכוערי' שלפי אומד ש"ר הי' אסורה עלי' לפי מה שחשש לו ועיי' גיטין פ"ט ע"א אבל במה שהוא לא ראה דברי' מכוערי' וגם לא מצא דברי' בדאין ע"כ נ"ל דמותרת להחזיר לו ומותרת לכולי עלמא בלי פקפוק בעזה"י כ"ד א"נ. יערגן סמוך לק"ק פ"ב כאור בוקר ליום א' ח' חמוז תקצ"ח לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: