שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן כב
תחל שנה וברכותי' לראש צדיק ה"ה ידידי הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כש"ת מהו' יודא נ"י אב"ד דק"ק סעמניץ יע"א:
גי"ה הגיעני ע"ד נערה שנתפתתה לערל א' שאמר שתינשא לו ונסעה עמו ביום ש"ק להכומר הגדול במקום אחר ונדרה להמירה ולאחר איזה ימים חזרה בו ושבה אל בית אבי' ולא הניחה הכומר לשוב עד שנשבע הערל המפתה שלא בא עלי' ולא נגע בה כלל ושוב רננו עלי' בני עירה שהרתה לזנונים והולידה והיא ובני ביתה מכחישים וכעת כמו אחר ה' שנים נשתדכה עם אלמן כהן א' אי מותרת להנשא או לא ופר"מ כ' ג' חששות - א' שחיללה שבת בפרהסי' אפי' באי' דרבנן הרי היא מומרת וחשודה לכל התורה - ב' שהרי נפיק עלי' קול רינון שהרתה לזנונים וילדה - ג' שהרי נתיחדה כמה ימים עם הנכרים ותיאסר לכהן:
הנה אמת מומר לחלל שבתו' הוא מומר לכל התורה כולה אבל אינה חשודה לכל התורה כולה ואין המומר הזה בכלל בן ברית ולא בר שחיטה אבל מ"מ אינו חשוד לשאר עבירות אפי' קיל ממנו עפ"י דעת הרב"י בי"ד סי' ב' דוקא בענין א' כגון אם נחשד לאכל דבר חמור נחשד לאכול דבר קל ממנו אבל נחשד לעשות מלאכה בשבת אינו נחשד לאכול אי' קל ואחאב שהי' מומר לע"ז אי' לאו דאינו בר זביחה ושחיטתו פסולה אבל חשוד לא הי' לאכול נבלות:
ומ"ש תה"ד דבהמירה חשודה לכל התורה ומייתי לי' ח"מ סי' ז' ס"ק כ' היינו מומרי' שבזמנינו שמתטמע בין הגוים ופורק עול כל התורה כולה והרי הוא כגוי ממש אבל ישראל כאחאב דעובד ע"ז ונשאר בין ישראלי' ומכ"ש מחלל שבת נהי דהוה מומר לכל התורה אבל חשוד לא הוה ועיי' מג"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב ע"ש ע"כ צריכי' לחלק בכך דש"ס מיירי בעע"ז ולא נטמעה בין הגוים אז אינה מחללת אבי' משא"כ מומרת שמתטמעה בין הגוים ומסתמא זינתה הרי מחללת אבי' אלא שמ"מ דבריו צ"ע מ"ש דלא ה"ל למילף גופא נכרי' דאין לו שחר אם לא נפרש ע"ד שאחז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסי' וע"כ אי לא הוה שבקי' למילף גופא נוכראה לא המירה ולפ"ז צ"ל בשלמא עע"ז שבש"ס אעפ"י שלא עע"ז אלא להתיר עריות מ"מ אם היא חשודה כ"ע לא חשידא ולא מצאה מי שזינה עמה משא"כ מומרת שמתטמעה בין הנכרי' להתיר לה עריות הרי תמצא הרבה פרוצים ומחללת אבי' כנ"ל מ"מ מחמת חלול שבת לא נאסרה:
ומחמת הרינון הנה הב"ח וח"מ וב"ש נתקשו בסתירת ש"ע סי' ד' סעי' ט"ו והוא מש"ס סוטה דומה ובת דומה עם מ"ש בסי' וי"ו סעי' ט"ז והוא ש"ס גיטין פ"ט ע"א למעיי' שם גטין פ"ט יצא עלי' שם מזנה אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעצלמא חזו בה פי' אפי' הי' קול מוחזק בב"ד ממש כמבואר סי' מ"ו סעי' א' מ"מ הכא תלינן דע"י קרבות ופריצו' בעלמא דרך הנשים לומר זינתה פלוני ושוב איתא שם בעולה אין חוששין לה אעפ"י שממשמע לשון מבואר שנבעלה ממש מ"מ אין חוששין ופי' הטעם שלא הי' רגלים לדבר ולא הוחזק עי"ז בב"ד והנה לק"מ הסתירה בסי' וי"ו מיירי שלא יצא עלי' אלא קול מזנה שם זה הוא לפריצות בעלמא ואין חוששין לא לאשת איש ולא לפנוי' ובסי' ד' מיירי רינון שהיתה מזנה לא שיצא עלי' שם זונה אלא שהיתה מזנה כגון דבר מכוער רוכל ויוצא וכו' כי האי גוני בין פנוי' בין אשת איש חוששין והיינו כשיש רגלי' לדבר ואתחזק בב"ד פלוני שמע מפלוני וכו':
ובנידון שלפנינו שאומרי' הרתה וילדה א"א לתלות בפריצות בעלמא אבל מ"מ אין לחוש לרינון וקול בעלמא אם לא יהי' קול כעין אופנים שבסי' מ"ו ובתשובה אחרת החמרתי להטיל חרם על האב והאם אם יודעים שבתם הרתה לזנונים ומכשילי' כהן ובניו עד סוף כל הדורו' והוא הרי הוא אלמן שבקי בפתח פתוח ע"י לידה שאפשר כולי עלמא בקיאי' ומזהירי' אותו בחומר' שאם ימצא פ"פ והיא שעכ"פ פרוצה היא אין להאמינה אבל האבות יש להאמין ע"י חרם שיקבלו להתיר לו בעילה ראשונה ושוב יחוש לנפשו וראייתי ממ"ש תוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' שהעלו הואיל והיא עבדא איסורא נאמנו' טפי ממעוברת שאינה מעידה על עצמה כ"א על עוברה ולכאורה ק' מה יענו תוס' על מדברת שמעידה על עצמה וצ"ל מדברת שאני שהיא פרוצה שנסתרה ע"כ אינה נאמנת משא"כ בתולה שעיברה או מעוברת דמתני' אפשר דנאנסו ואינם פרוצו' ע"כ אי עבדה איסורא:
והא דידן בלאה"נ אינו מוכרח שהרתה לפסול לה אפשר לישראל שהרי היתה בשכונת ישראל ויצורף עוד קצת שבועת הערל אע"פ שפיהם ד"ש מ"מ הכא שתלוי באומנתם ודתם שלא יוציא זרעו שבמעי ישראלי' לדת ישראל וכה"ג בתשו' רשב"א שהאמין שבימי ענוייהם שאינם אוכלי' בשר לא יחליקו פני הגבינות בשומן חזיר ולא יערבו בשמן זית וה"נ דכוותי':
אך האחרון הכביד שנתייחדה כמה ימים עמהם שבתשו' מהרי"ק אוסרה עכ"פ לכתחלה לכהן עב"ש סי' ז' ס"ק ל"ב ואם לא נתיחדה אלא בשמירת הכומרים יש להקל קצת כמ"ש מהרי"ק שרש ק"ס בתחלת דבריו אבל זולת זה קשה עלי להתיר להדי' הגם שאחרונים מזדנזי' קצת בדבר ויעי' בס' בית מאיר מ"מ לא בעינא לקבל עלי אחריות הלז ואחתום בברכה א"נ חותם בברכת השנים. פ"ב נגהי ליום ה' כ"ג אלול תקצ"ר לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: