שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ח
שלום וכ"ט לידידי הרב המאה"ג המופלא ומופלג כבוד מה' ישעי' נ"י אב"ד דק"ק טאפילשאהן יע"א:
ע"ד ישראל שדר בין האומות יחידי ובתו נתקשרה בקשר שידוכי' עם כהן א' ויצא עלי' קול שהרתה לזנות ושילדה והיא ואבותי' מכחישי' ואומרי' שמחמת חולי נתעכב וסתה איזה חדשים ועי"ז הוציאה גוי' א' שם רע הנ"ל ומעולם לא זנתה ולא נגע בה אדם ועתה הגיע תור נישואי' לכהן בקש מעלתו להודיע דעתי הקלושה:
במס' גטין פ"ט ע"א אמרי' יצא עלי' שם מזנה אין חוששי' לה פי' לפוסלה לכהן דפריצותא בעלמא חזו בה כפירש"י שם ואמנם בסוטה כ"ז ע"א אמרי' ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה משמע דחיישי' לקלא וקו' זו הרגיש ב"ח סי' ד' סעי' י"א ומיהו לפירש"י סוטה דאל ישא דומה עצה טובה בעלמא הוא ולק"מ אך מהתוס' שם משמע דמפרשי' לי' כמו שפי' רמב"ם בזונה ולכהן לכן כ' שאם הי' קלא דלא פסיק אפילו בדיעבד אם כנס יוציא אלא דמיירי בקלא דפסיק ע"כ לכתחלה לא יכנוס ועיי' מהרי"ט ח"ב תשו' השייכי' לא"ע סי' ט"ו ועיין שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ג וא"כ קשי' הא מזנה אין חוששין לה אפי' בקול המוחזק בב"ד וכמ"ש ב"ש סי' וי"ו סק"ל ואמאי נימא דבדומה אפי' כנס יוציא ולפע"ד לק"מ דוקא יצא שם מזנה היינו פלונית זינתה אע"ג דהקול הוחזק כך בב"ד ולא פסיק נמי מ"מ אמרי' הקול אמת דחזו בה פריצות ושגעונות ובלשון המוזרת בלבנה קרי להו מזנה וה"ל קול ושוברו עמו ועיי' ט"ז סי' ד' סק"ז אבל התוס' מפרשי דומה ובת דומה שיצא עלי' קול שראו דבר כיעור דספ"ב דיבמות רוכל יוצא וחוגרת בסינר דכיון שיצא קול מבורר שכך וכך נעשה מעשה אין לתלות בפריצות בעלמא דוקא לשון מזנה יש לפרשו פריצות חזו בה אבל לא במפורש דברי' ברורי' והא דאמרי' בברייתא דגטין פ"ט ע"א הנ"ל בעולה אין חוששי' לה התם לא משום דתלי' בפריצות בעלמא דלישנא דבעולה משמע שראו שנבעלה אלא התם מיירי שאין הקול הוחזק בדיני ומיהו ברש"י בגטין ד"ה בעולה לא משמע לחלק בכנ"ל ורש"י לטעמי' דפי' דומה עצה טובה בעלמא אבל להתוס' יש לפרש כנ"ל. א"נ י"ל גם בעולה איכא למיתלי' בפריצות בעלמא אומרי' שנבעלה אבל רוכל יוצא וחוגרת בסינר גרע טפי שאין שום אמתלא לפרש אלא בדבר כיעור שראוי' לאוסרה לכהן וא"ש:
ואמנם בלשון הרמב"ם והטוש"ע סי' ד' סעי' ט"ו שכ' שיצא עלי' קול שהיא מזנה תחת בעלה וכו' משמע דלית לי' תירוצי הנ"ל דמפרש דומה בקול מזנה בעלמא ואפ"ה חוששי' לה וא"כ ק' כנ"ל ותי' הב"ח דיש חילוק בין אשת איש דלא תלינן הקול בפריצות בעלמא דאין דרך להוציא קול על א"א משא"כ בפנוי' לכהן תלינן הקול בפריצות בעלמא ע"ש:
והנה מ"ש דסוגי' דסוטה מיירי באשת איש ודאי משמע כן לשון הש"ס דרוב בעילות אחר הבעל והא דאמר שמואל בת דומה אתי' מטפה פסולה דמשמע דהבועל פסול עבד או גוי וכפירש"י שם ולא אמר בקיצור שהיא ממזרת ומשמע מזה לכאורה דבפנוי מיירי אלא דלפ"ז תיקשי לרש"י בתרתי חדא דבגטין פ"ט משמע לרש"י לא חיישינן לכושי ועבד ע"ש תוספת ד"ה בעולה וכו' ותו קשי' דה"ל לש"ס בסוטה למימר דשמואל ור' יוחנן מר א"ח ומר א"ח ולא פליגי דהא לפירש"י בנישואי' דלכתחלה מיירי מי שרוצה לישא אשה ואינו מוצא אלא דומה ובת דומה הי מיניהו עדיף א"כ נימא הכי דעדיפי דומה פנוי' מבת דומה אפילו דאשת איש דאע"ג דרוב בעילת אחר הבעל מ"מ דומה פנוי' עדיפי מינה דתלי' הקול בפריצו' בעלמא ולא חיישי' שגם תחת בעלה תהי' פרוצה זה לא חיישי' דחשוד לדבר קל להיות פרוצה פנוי' לא חשידא לדבר חמור לפרוץ תחת בעלה ועוד בעלה משמרתה כמ"ש מהרי"ט ח"ב חא"ע סי' ט"ו מש"ס גיטין ל"ח ע"ב דמיחד לי' עבדא ומנטר לה ע"ש וה"נ משו"ה עדיפא דומה פנוי' מבת דומה אפי' אשת איש והדר עדיפא בת דומה אפי' בפנוי דליכא רוב בעילות אפ"ה עדיפא מדומה גופה אשת איש דקול דאשת איש לא תלינן בפריצות ועוד כיון שעכ"פ פרוצה היא תחת אישה איך ישאנה ותהי' פרוצה תחתיו ועיי' סוף גטין ובתוס' ד"ה עם בני אדם וכו' ע"ש וא"כ י"ל שמואל ור' יוחנן לא פליגי ומנ"ל לחדש פלוגתא ביניהם אע"כ פשיטא להש"ס דאי בפנוי' דומה ישא דפריצות בעלמא חזו בה וגם לא נחשדה שתפרוץ תחתיו כלל א"כ בת דומה פנוי נמי ישא דלא חיישי' לכושי ועבד לרש"י בגיטין פ"ט הנ"ל ושמואל בדומה אשת איש מיירי והא דאמר מטפה פסולה ולא אמר בקיצור שהיא ממזרת משום דאיכא ס"ס ספק מרוב בעילות אחר הבעל ואת"ל מזנות מ"מ דלמא מכושי ועבד דכושי ועבד הבא על אשת איש הולד כשר ביבמות מ"ה ע"ב ובקידושין ס"פ האומר ובטוש"ע א"ע סי' ד' סעי' ט' משו"ה אמר דמ"מ לא ישא דעכ"פ ניחוש לטפה פסולה דכושי ועבד לכל הפחות ואפשר דממזרת נמי הוה אבל לכל הפחות ניחוש לטפה פסולה כנלע"ד באופן דסוגי' דסוטה מיירי באשת איש ועיי' ס' עצי ארזים אלא דצל"ע קצת א"כ כי פריך מברייתא נושא אדם דומה ומשבש לברייתא מפני קו' זו נימא ברייתא בדומה פנוי' וכר"י בן נורי דגטין פ"ט דהא פליגי תנאי וקמ"ל לאפוקי מאינך תנאי דפליגי התם ולפירש"י י"ל דבפנוי' אפי' בת דומה ישא דלא חיישי' לכושי ועבד ומאי ארי' דומה פנוי' אפי' בתה נמי ואמנם להתוס' גיטין ד"ה בעולה דחיישינן לבת פנוי' אם כן קשה כנ"ל וצ"ע מכל מקום אמת נכון הדבר דסוגי' דסוטה מיירי באשת איש וסוגי' דגטין מיירי בפנוי' כפי' רש"י ותוספ' שם ד"ה אכלה בשוק וכו' ודברי בית שמואל סימן ד' ס"ק כ"א תמוהים כבר עמד עליהם בספר באר היטב וגם מ"ש חלקת מחוקק סי' וי"ו סקי"ד דמ"ש בש"ע שם מיירי נמי באשת איש והיינו מדכ' ואפי' הוציאה בעולה וכו' ע"ש כבר כ' באר הגולה שם דסיפא מילתא באפי נפשי' היא ולא קאי ארישא יצא שם מזנה בפנוי' מיירי ודברי ב"ח נכונים לע"ד והחלוק שמחלקי' הח"מ וב"ש דרנון הוה טפי מקול לפע"ד נתנו דבריהם לשיעורין ומי ישער זה:
והשתא בנידון שלפנינו אע"ג דפנוי' היא ואי יצא שם מזנה היינו תולי' בפריצות בעלמא ולא היינו חוששי' אי הי' רינון או קול דלא כח"מ וב"ש הנ"ל מ"מ היינו אי יצא הקול שזינתה היינו תולי' בפריצות בעלמא אך הכא שהקול הוא שנתעברה וילדה א"א לפרש בפריצותא ומשו"ה אי הי' קול שנתחזק בב"ד וכבש"ס גטין פ"ט שם הי' ברור שאסורה לכהן ובפרט לכתחלה ואע"ג דאיכא למימר ספק הקול אמת ספק שקר ואת"ל אמת דלמא מהכשירי' לכהונה הכא דדרה בכפר של אומות העולם ואפי' ישנם בבית אבי' ג"כ ישראלים שאינם באיסור ערוה לה וה"ל קבוע כמע"מ מ"מ הא כ' הטור דמסתמא הולך הבועל אצלה ומרובא פריש ומכ"ש הכא שאינה נבדקת לאמור לכשר נבעלתי יעויי' כל זה בב"ש סי' ד' סקל"ט ובסס"י וי"ו יובנו דברי על בוריין ואמתתן ע"כ אי הי' הקול מוחזק ממש לא הי' ספק אצלי שאסורה להנשא לכהן:
אך הכא ראוי לב"ד יראי אלקים לחקור אם אמת הוא שקול הלידה יוצא ע"י ארמי' א' ואז מותרת להנשא אפי' לכתחלה דאפי' לפירש"י דדומה לא יקח אא"כ א"א לו בענין אחר ולרש"י אפשר דדומה הוא דימא בעלמא בלי שום החזקת קול מ"מ הכא שכבר נתקשרה בקישור שידוכי' וקנסות וחרמו' וגדולה בושה הוה כמו א"א בענין אחר:
מ"מ נ"ל דצריך להזהיר את הכהן באזהרה רבה ובאיום גדול שאם ימצא פ"פ יוציא דלע"ד פתח פתוח ע"י לידה אפי' פנוי בקי ולהודיע גם לה שתחוש לעצמה אם נפשה יודעת דלא מטוהרה ומה טוב להטיל חרם בפני אבותי' של הנטענת שכל מי שיודע שילדה ואפ"ה מוסר בתו לנישואי' יצוד בחרם ואעפ"י שאם הי' האב אומר כן לא הי' מהימן דפסול עדות לבתו מ"מ הכא שהוא משיאה לחופה ומאכיל איסור להכהן בידים ואם האב לא ימסרנה לחופה לא יכשל בה הכהן טוב להטיל חרם סתם עכ"פ כל מי שמכשיל הכהן הזה ואין לומר מה יועיל חרם לאיסורי' נימא מגו דחשיד אאיסורא חשוד נמי אחרם בשלמא ממונא איתי' בחזרה אבל איסורא דליתא בחזרה לא שייך וא"כ נימא מגו דחשיד י"ל לא דמי האי איסורא קיל לי' דהוא עצמו אינו עובר רק גורם מכשול לאחריני אבל חרם הוא עצמו עובר עליו וחמירא לי' וסברא זו כ' תוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה וכו' ושמא הכא שאף היא בכלל האיסור וכו' יע"ש הנלע"ד כתבתי וה' יצילינו משגיאות וטעות ויראינו מתורתו נפלאות ונשאוב מים ממעיני הישועות:
וע"ד האשה שיש לה כאב בגבה אהו' י"נ מצד המעי שיצא לה לחוץ כיון שעכשיו כבר הוחזר למקומו אין כאן שום היתר דאפי' יהי' הדם מאותו צוואר הרחם שהוא המעי הנ"ל מ"מ היינו בעצמה דם נדה וכיון שהוא המקור במקומו הרי הכל טמא בלי ספק וטוב לעשות לה טבעת של שעוה ע"י מילדות בקיאות ואז יחזור למקומו הראשון ממש ולא יזוב עוד זוב דמו בעז"ה. ומהכאב בגבה קשה לתלות בו אם אינו כמו חול וחצץ שדרכו להולד בכליות משא"כ דם צלול ועכ"פ הי' לה לסנן מי רגלים שלה לבחון אם אינו יוצא ע"י השתן ועוד תשאול לרופאי' אע"ג שאין לסמוך על הרופאי' כ"א לעשות ספק פ"נ לחלל שבת וי"הכ אבל להתיר אי' כרת בודאי לא מ"מ נוכל לעשות סניף לקולות ולבדיקות מהרי"ו ואם בדקה ע"י בדיקות מהרי"ו סגי בפ"א אך תחלה תעשה לה טבעת של שעוה להחזיר המקור למקומו ותסנן מי רגלים וגם תשאל לרופאי' ואח"כ נתחכם מה לעשות. הכ"ד פ"ב נגהי ליום ה' טוב כסלו תקפ"ח לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: