שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ב
שלום וכ"ט לה"ה הרב החרוץ המופלג בעל פיפיות עומד לתל תלפיות כש"ת מה' יוסף יואל נ"י בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל יע"א:
הגיעני מכתב עוז ימינו וזרוע עוזו זה פעמים ויען לא ידעתי אכנהו אם הוא יושב על כסא הוראה ועליו לדון ולהורות כי זולת זה דברי' אלו מסורי' למרי דאתרי ולמה זה אשוב להורות במקום רבותיו בעלי הוראה דהאי מרא דאתרי דלא צריכא לי ולגמרא דידי ובשגם אחריות דאחרינא לא בעינא לקבולי עלי אם לא נצרך הדבר אך באשר עוררני בלוחות שניות ומתרעם על שלא השבתיו ע"כ זאת אשיב הפעם על שאלתו שני' עכ"פ:
נפשו היפה בשאלתו באיש א' נשתטה אשה זה כמה שנים והוליכה לעיר אחרת למקום רופאי' ועתה אומר הוא שנודע לו שמתה אשתו ושוב הביא ע"א ששמע שמתה אשתו של זה באותה העיר אם מותר לישא אחרת והרב ב"ש סי' ט"ו ס"ק כ' ורס"י קנ"ח כ' להדי' שלא לדאמין ע"א כאן דאתחזק איסורא דחרגמ"ה אך מעלתו מפקפק כיון דאיס' דרבנן הוא כמ"ש ב"ש עצמו סי' ס"ו סק"ד וע"א באתחזק איסורא הוה פלוגתא דלישנא ביבמות ר"פ האשה ובתוס' ריש גטין א"כ בדרבנן אזלי' לקולא ונסתייעא מתשו' נב"י שכ"כ להלכה ולא למעשה ועוד כ' מעלתו דע"א היכי דאתחזק איסורא דרבנן יש להתיר אפי' אי פשיטא לן בדאורייתא אין ע"א נאמן והוא ממ"ש הרמב"ם פ"כ מאי' ביאה ע"א אינו נאמן לומר כהן זה להאכילו תרומה דאורייתא והקשה הר"ן פ"ב דכתובות הא ע"א נאמן באיסור' ותי' פ"י דאין ע"א נאמן נגד החזקה כ"ש נגד הרוב ורובא דעלמא לאו כהנים נינהו משמע מזה דאפ"ה בתרומה דרבנן נאמן להאכילו נגד הרוב מכ"ש נגד חזקה אלו תוכן דברי מעלתו אלא שחזר ותמה שפ"י סתר עצמו למ"ש בקידושין ס"ג דע"א נאמן נגד הרוב לברר המיעוט מתוך הרוב וא"כ ה"נ מברר שזהו ממיעוט כהנים ודברי פ"י צ"ע אלו דבריו:
הנה תמיהתו על פ"י הרגשתי בחי' וישבתי ע"פ פשוט בשלומא התם באומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא ע"א להעיד מי הוא והרי בלאה"נ אנו יודעי' שא' קדשה ולא יותר מא' ובא זה לברר ולומר שזה הוא ודומה לבשר שאנו לוקחי' ממקולי' שיש בה רוב טרפה והקצב מהימן לומר שזה מכשרה אבל לאפוקי הכא נהי יודעי' אנו שעכ"פ איכא מיעוט כהנים וא"א זולתם מ"מ אפשר דליכא אלא אותן שנתבררו לנו ושידועי' במקומם הם המיעוט כהנים ולא יותר ואלו לא הי' ידוע שום כהן בעולם ואנחנו יודעי' שעכ"פ מיעוט עולם כהנים נינהו ובא ע"א המכיר ויודע מי הם הכהנים נאמן לברר מיעוט מתוך הרוב אך אחר שיש לנו כהנים מבוררי' בעולם ואפשר דליכא תו אלא הני וזה המסופק לנו הוא מרוב העולם אין העד הזה כמברר מיעוט מתוך הרוב כי מאן לימא לן שיש עוד מיעוט ברוב דלמא כל הרוב ישראלים נינהו וה"ז כמעיד על דבר חדש נגד הרוב ולא מהימן והוא ברור לפע"ד ואין כאן סתירה:
מ"מ איני רואה מקום להקל בנדון שלפנינו מכמה טעמי' חדא מה שאין אנו מוצאי' להדי' להקל בדרבנן יותר מבשל תורה אין לנו לבדות מלבנו קולא והרי הרמב"ם ס"ל בס' המצות ובהל' ממרים פ"א דכל מצות דרבנן דאורייתא ממש הם אלא שהם התנו כך שיהי' ספיקא להקל וע"ש לח"מ הל' ב' נמצא מה שאינו מפורש בש"ס שהקילו בשלהם הרי הוא כדברי תורה והנה להיות ע"א נאמן נגד חזקת איס' דרבנן אין לו ראי' בש"ס אלא לפי דברי פני יהושע הנ"ל אבל ה"המ תי' הרמב"ם כפשוטו דס"ל לרמב"ם מעלי' מתרומה דאורייתא ליוחסין ומשו"ה אין ע"א נאמן אבל מתרומה דרבנן אין מעלי' נמצא לדברי ה"ה י"ל הכא לא שייך אין ע"א נאמן נגד הרוב שהרי אין הרוב מנגדו שאפשר שזה כהן שהרי אתחזק מיעוטא ודלא כהחילוק שכתבתי לעיל אבל אי הוה נגד הרוב לא הוה נאמן אפי' באי' דרבנן וכיון שלא מצינו בש"ס להדי' שהתנו חז"ל בתקנתם שיהי' ע"א נאמן אין לנו להמציא חילוק זה:
ועוד אפי' לו יהא ע"א נאמן באי' דרבנן נגד הרוב ומכ"ש נגד חזקה א' אבל נגד תרי חזקות לא אמרי' שכ"כ ריב"ש סי' שע"ח דבאשת איש איכא תרי חזקות חזקת חי דבעל וחזקת איסור א"א דרכיב על האשה וה"נ בנידון שלפנינו איכא חזקת חי דאשה וחזקת אי' חרגמ"ה על הבעל ורובא לא עדיף מתרי חזקות וראיתי בס' נב"י קמא שכ' להוכיח דרובא עדיף אפי' מתרי חזקות דהרי מפרה אדומה יליף תוס' הא ובפרה אדומה איכא תרי חזקות חדא חזקת אדם טמא ושנית דלמא במקום נקב קא שחיט וה"ל חזקת שאינו זבוח ואפ"ה רוב בהמות כשרות דוחה ב' חזקות ודלא כהריב"ש:
וכבר כתבתי במקום אחר לדחות דבריו ז"ל חדא דאע"ג דניקב הושט הוה נבלה למאן דס"ל הכי מ"מ ספק בשחיטה וחזקת שא"ז לא הוה דבהמה בחזקת שלא נעשה בה מעשה זביחה אבל בחזקה שהיא ראוי לזבוח ושלא ניקב ושטה וכיון שנתברר ששחטה מומחה בסכין בדוק ושחט ב' סימנים כראוי שוב אין לספק שמא לא היתה ראוי לזבוח דאפי' לא ניזל בתר רובא אין כאן חזקה שניקב ושטה נמצא אין כאן בפרה אדומה אלא חזקה א' חזקת אדם טמא וסברא זו כ' ש"ך י"ד רס"י כ"ה לענין עיקור סי' אע"ג דבש"ך מיירי למסקנא דאזלי' בתר רובא מ"מ נ"ל סברת הנ"ל האמנם במשמרת הבית בתחלתו משמע קצת נגד סברתי וכן בתוס' ספ"ק דבב"מ ובמ"א ישבתי הכל בעז"ה:
מ"מ אמרתי לו יהי' כן מ"מ אין מוכח דרוב עדיף מב' חזקות דקשי' לי להתוס' מנ"ל להוכיח למסקנא מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה מנ"ל הא הרי לא אמרה תורה לטהר טמאי' בפרה כשרה אלא חטאת קרי' רחמנא וצריך שתהי' הפרה הלז ראוי לחטאת וכיון דאליבא דאמת חיישי' שמא במקום נקב קשחיט וא"א לבדוק שום חטאת רק לסמוך אהרוב א"כ הפרה ראוי' לחטאת אפי' קמי' רחמנא גלי שהיא טרפה מ"מ היא ראוי לחטאת וממילא מטהרת טמאים בשלומא להס"ד דלא ידעי' מסברת במקום נקב קשחיט והוה ס"ד דבדקינן כל הקרבנות רק ילפינן מפרה שא"א לבודקה דבעינן כשהיא שלימה ונמצא אי לאו דאזלי' בתר רובא לא היתה ראוי' לחטאת דחטאת בודקי' ופרה א"א למבדק ומוכח רובא עדיף מחזקת טומאה ושפיר כ' תוס' להס"ד אבל למסקנא דא"א למבדק חטאת משום דלמא במקום נקב קשחיט וסמכי' ארובא א"כ לא מוכח מפרה דרובא עדיף מחזקת טומאה כיון שהיא ראוי' לחטאת בלי בדיקה ממילא נטהר הטמא נמצא למסקנא לא מוכח מדי מקרא דרובא עדיף מחזקה וצ"ל דתוס' דחולין דבעי למילף מקרא רובא מחזקה ס"ל כפשטיות תוס' ספ"ק דב"מ דזה מקרי חזקת שא"ז נמצא מוכח מכל הבהמות דרובא עדיף מחזקה וא"ש דברי תוס' אבל אין כאן תרי חזקי דממ"נ בהס"ד איכא חזקת טומאה לא ידעי' מחזקת שא"ז ולמסקנא איכא חזקת שא"ז ליכא חזקת טומאה ואין כאן הכרח דרובא עדיף מב' חזקות וכהריב"ש ואין לנו לדחות דברי הראשונים מפני קושית אחרונים ואם חסון הוא כאלונים ועי' פ"י בק"א דכתובת סי' מ"ו מייתי דברי ריב"ש הנ"ל נמצא הכא דאיכא תרי חזקות מנ"ל דע"א נאמן:
ועדיין יטעון הטוען כיון דע"א במקום חזקה פליגי לישני ניזל לקולא בדרבנן וזהו על ההנחה דחרם דרבנן הנה המעיין ברמב"ן משפטי החרם שלו ס"ל דנידוי הוא מדברי קבלה בנחמי' ואקללם ואמרטם אבל חרם דאורייתא הוא מקרא מפורש בתורה וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה כי מות יומת וגם האריך בזה בנימוקי חומש סוף פרש' בחוקותי ע"ש וא"כ אפי' אי ספק נידוי להקל מ"מ ס' חרם להחמיר וספק נידוי גופי' לא מצינו אלא דקי"ל באיבעי' דפ' ואלו מגלחי' להקל והיינו בנוהגי נידוי שאינם מפורשים בקרא אלא נמסר לחכמים בע"פ אבל נידוי וחרם גופי' האיסור הוה דברי קבלה וכדאורייתא דמי וספיקו להחמיר ובהלכה למשה מסיני מייתי ר"מ ור"ש תוספתא פ"ו דמקוואות משנה ז' דמשמע מינה דבס' הל"מ לא תיקנו חכמים ספיקו להחמיר אבל הוא נגד פשטיות הש"ס ספ"ק דקידושין אימא כך נאמרה הלכה וכו' וכן הקשה ב"י בי"ד שם סי' רצ"ד אהטור ע"ש ועיי' תשו' חו"י סס"י קצ"ב ומה שהשיגו עליו בבאר יעקב סי' רצ"ד ובמ"א הארכתי והעליתי בעז"ה דלמ"ד ס' חתיכה א' מייתי אשם תלוי וס' דאורייתא לחומרא י"ל דוקא במפורש בתורה אבל לא בדברי קבלה והל"מ וכיון דמן התורה לא נאסר ס' הל"מ שוב לא מצינו דנמנו חז"ל לאסור ס' הל"מ אך למאי דקיי"ל חתיכה א' משתי חתיכות בעי' והיכי דלא איקבע איסורא ס' דאורייתא לקולא רק חז"ל נמנו ואסרו ספיקא דאורייתא הם לא חלקו בין מפורש בתורה לדברי קבלה והל"מ כל ספיקו להחמיר חוץ בערלה שכך נאמרה הלכה ספיקא מותר וכבר כ' הראשונים דאיצטריך הלכה זו להתיר לספיק בידים ולהאכיל לאחרים כדאמרי' התם ספק לי ואנא איכול ומדנאמרה כך הלכה שוב אין כח ביד חכמים להחמיר בספק ערלה כמו שהשריש ט"ז כל שנאמר התירו מפורש אין כח ביד חכמי' להחמיר אבל מ"מ בהא מסקי' דספק חרגמ"ה להחמיר:
ואע"ג דכ' מהרי"ק שרש ק"א דלאחר אלף החמשי פסקה לי' חומרת חרגמ"ה ונמשך אחריו רמ"א בד"מ סי' א' וכ' שאין להחמיר בזה"ז האחרונים לא ראו דברי יש"ש פ"ו דיבמות סי' מ"א אע"ג דעבר הזמן לא בטל החרם וכ' דלא תיקשי מתוס' פ"ק דביצה ע"ש ואלו ראו דבריו הדרי בהו וא"כ דברי ב"ש בשני המקומות בסי' ט"ו סק"כ ורס"י קנ"ו להחמיר בחדר"ג נכונים ומכוונים להלכה ומ"ש בסי' ס"ו דמ"מ צריכי' למכתב כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מפני שאינו דאורייתא ר"ל שהוא קיל בעיני אינשי אע"פ שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה מ"מ קיל בעיני אינשי אבל לעולם לדינא אין להקל:
ואפי' אם נכניס עצמינו בפרצה דחוקה להקל משום עיגון דבעל היינו אי אשה בריאה נאבדה וכדרך שמקילין בעיגונא דאתתא אבל הכא נשתטית הרי אינו מעוגן ויכול להמציא לו היתר החרם ע"י ק' רבנים והשלשת גט וכתובה ואין כאן עיגון אלא טורח וכל זמן שאינו עושה כנ"ל חרגמ"ה כרוך בעקבי' שהגאון התנה כן בתקנתו להתיר באופן הנ"ל והרי סמי' בידו לרפאות עצמו ואין כאן עיגון ועוד האשה במקום ידוע והבעל עצמו הוליכה לשם אצל רופא מומחה א"כ איננו מעבר לים ולא במדברות והדבר יכול להתברר באותה העיר אם מתה או חיה ואין כאן עיגון ומה"ת להקל ע"כ אני איני רוצה להיות מהמתירין ומי שדעתו רחבה מדעתינו יורה יורה כאשר יורהו מן השמים ואחתום בברכה. פ"ב כאור בקר ליום ה' כ"ה טבת תקצ"ב לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: