שו"ת חקרי לב או"ח/ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן ד[עריכה]

יש לחקור כשמתפללין תפלת מנחה בבית ובעל הבית חולק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו ונותן לו טליתו אי שפיר דמי דמיחזי קצת כפורק עול מצוה מעליו, ואין להביא ראיה ממה שאמרו במגילה סוף פרק בני העיר, עשרה שקראו בתורה הגדול שבהם גולל ונוטל שכר כנגד כולם, וכתבו התוס׳ שם בד״ה גדול וכו׳ דכיון שהוא גדול כדאי הוא ליטול שכר כנגד כולם יע״ש, הרי דשייך קדימה גם במצות אם כן ה״ה כשאין להם אלא טלית אחד הגדול קודם. לא מוכחא דהתם כל העשרה יש להם זכות בגוף המצוה ועל כרחך צריך לחלק בניהם הקריאה והמצוה וע״כ בדין דהתלמיד חכם קודם ליטול מנה יפה כדקי״ל בכהן ונ״מ דאם יש בבית הכנסת טלית אחד לבד, הגדול שבהם זוכה בו אבל טלית של יחיד מנ״ל שיהיה חייב לתתו לתלמיד חכם גדול בחכמה ויפסיד הוא המצוה. ושוב ראיתי להראנ״ח בח״ב סימן ע׳ הלכה זו העלה דאין קדימה לתלמיד חכם בדבר מצוה שהוא זכאי מצד עצמו אלא בדבר של כבוד לבד יע״ש. וכיון שכן יש לדון דאף אם ירצה לחלוק כבוד למי שגדול ממנו במצוה לאו שפיר דמי  דמיחזי כפורק עול מצות מעליו.

וראיה ממה שכתב הש״ך בח״מ סימן שפ״ב סעיף קטן ד׳ דאב היודע למול ומכבד לאחר למול את בנו ביטל מצות עשה יע״ש, וכדבריו כתב הד״מ בי״ד סימן רס״ד בשם אור זרוע דאם אב מוהל אסור ליתן למוהל אחר, ואף למור״ם שהצ״ע דמ״ש ממצוה אחרת דקי״ל שלוחו של אדם כמותו מכל מקום הא קי״ל מצוה בו יותר מבשלוחו. ועוד שכבר הכריע הרב כריתי ופליתי ביורה דעה סימן כ״ח דלמישוי שליח בעדו שרי אבל לכבד לאדם אחר בסתם לאו שפיר דמי יע״ש, ובר מן דין דבר פשוט הוא דציצית ותפילין וכיוצא שהם חובת הגוף ליתנהו בשליחות וכמבואר גם כן מדברי הרמב״ם בפרק י״א מהלכות ברכות, וכן כתב הר״ן בפ״ק דפסחים גבי ברכת ביעור חמץ דתפילין וציצית וסוכה אי אפשר לעשות המצוה ע״י אחר יע״ש, ודבר פשוט הוא זה ולכן נראה לי דלאו ש״ד לכבד לרבו או לגדול ממנו בטלית שלו כנ״ל.